רוצה להרשם כמנוי? ראה הנחיות http://www.zeevgalili.com/?p=568
במשפחתנו המורחבת מתבדחים מזה שנים כי חל עלינו חוק הכלים השלובים. דהיינו על כל אחד מבני המשפחה שחוזר בשאלה יש אחד שחוזר בתשובה. ועל כל חוזר בשאלה שעשה אחורה פנה יש חוזר בתשובה ששב והתפקר.
הוא הדין בתחום הפוליטי. השמאלנים הופכים לימניים והאחרונים הופכים לשמאלנים. וחוזר חלילה.
הואיל ואנחנו משפחה נורמלית (עד כמה שמשפחה יהודית יכולה להיות נורמלית) רובנו מקבלים את החוזרים לכיווניהם השונים ברוח טובה. הסבא של כולנו היה כמובן שומר מצוות והקפיד על קלה כחמורה, כמו הסבא או הסבא רבא של כל עם ישראל. כך גם ביחס לארץ ישראל. אבל השתנו הזמנים וגם אצל גדולי הדור, רבנים ומנהיגי ציבור, לא כל הצאצאים הולכים בדרכי אבותיהם.
הרב אורי זוהר
הנורמליות של המשפחה שלנו מתבטאת בכך שהדבר שמאחד אותנו זו זיקה ואהבה, בלי קשר להתנהגות ולהשקפות.
הנורמליות שבמשפחתנו, ובמשפחות רבות אחרות, גם מתבטאת בכך שהמעבר למחנה השני לא הופך לאיזה אירוע טראומטי. בן שהסיר את הכיפה מהראש ממשיך לצום ביום כיפור ולאכול כשר ובאירועים משפחתיים הוא מוצא איזו כיפה רזרבית. ובן שחזר בתשובה או התחרד לא הופך להיות משגיח הכשרות של המשפחה. המשפחה מצידה עושה כל מאמץ ללכת לקראתו כדי שהבית יהיה כשר בעיניו ושלום על ישראל.
ובתחום ההשקפה הפוליטית – איש באמונתו יחיה. שמאלני, ימני, מה זה חשוב כשמדובר בבשר מבשרך.
נדמה לי שלא אטעה אם אומר כי זהו המצב ברוב המשפחות בישראל ואיש אינו פוצה פה ומצפצף.
אך מי שמנסה ללמוד על המציאות הישראלית במשקפיים של התקשורת מגלה תמונה אחרת לגמרי. הוא מגלה שהורים חילוניים רואים בבן שחזר בתשובה אסון ועושים כל מאמץ כדי להחזירו ל"דרך הישר". מקימים עמותות של הורים שרואים בילדיהם קרבנות ל"שטיפת המוח" ומגיעים דברים גם לידי מריבות אלימות ופניה לבית המשפט והחרמה.
ובצד השני של "החוזרים בשאלה" מגלים תופעות חמורות לא פחות. הבן מנודה ממשפחתו לא מזמינים אותו לשמחות ואפילו להתאבל על שארי בשרו לא מאפשרים לו. הואיל והחוזרים בשאלה מן המגזר החרדי מרבים להופיע ולהגיע לאמצעי התקשורת מתארים אותם כ"עילויים" (מתי הספיקו? בשנה וחצי בפוניבז'?) כמומחים להלכה ולכל מה שקשור בעולם החרדי. מספרים סיפורי זוועה על אמא שאסור לה כאילו לנשק את בנה, כי "נשים אינן נוגעות בגברים". מגלים סודות מן החדר על מעשי זימה בישיבות ומה לא.
ובצד השני של המתרס נמצאים החוזרים בתשובה בקול גדול. אחרי שנים של הוללות ואכילת חזיר להכעיס גילו לפתע את האור הגדול. הם מגדלים זקנים, לובשים שחורים, הופכים למטיפים בשער וזוכים לתואר רב אינסטנט.
סיפר לי פעם הרב יוחנן פריד, יושב ראש בית הרב קוק, שבשיחה שקיים עם טייסים שחזרו בתשובה באחת מישיבות המחזירים בתשובה, הוא מצא שדף גמרא איש מהם אינו יודע, אבל דבר אחד הם למדו: לשנוא את הרב קוק.
בתחום הפוליטי התופעה נדירה יותר. אולי מפני שהשמאל של פעם כבר אינו שמאל וכך גם הימין. והלהט והקנאות אינם כפי שהיו בעבר.
בשנות החמישים היה משבר חריף בתנועה הקיבוצית שהקיף עשרות קיבוצים. נוצר קרע בין תומכי מפא"י לתומכי מפ"ם. הקרע היה בין הקיבוצים ובתוכם, וגם בתוך המשפחות.
בשנת 1952 התפתל קיבוץ עין חרוד לשני קיבוצים: עין חרוד מאוחד ועין חרוד איחוד. קרקעות הקיבוץ ונכסיו פוצלו וחולקו לשניים, בין שני קיבוצים באותו אתר; האחד של נאמני מפ"ם והשני של תומכי מפא"י. בשנת 1954 עברה הקבוצה המזוהה עם מפא"י לאתר סמוך והקימה את "עין חרוד איחוד". הקיבוץ עין חרוד הוותיק, שבו נשארו החברים שזוהו בעבר עם מפ"ם, נקרא מאז בשם "עין חרוד (מאוחד)".
מי זוכר היום מה היה אז, כשמפא"י כבר אינה מפא"י ומפ"ם אינה קיימת. אבל שרידי הקרע ניכרים עד היום.
מראה קיבוץ עין חרוד מכיוון הגלבוע: משמאל למטה – קיבוץ עין חרוד מאוחד, למעלה – קיבוץ עין חרוד איחוד ומימין – קיבוץ תל יוסף,[ויקיפדיה]
כדאי לומר לציבור הרחב המקבל תמונה מעוותת מאמצעי התקשורת. רוב המשפחות בישראל הן משפחות נורמליות כמו משפחתנו. הקרע הגדול שעובר על העם היהודי בדורות האחרונים איננו קרע בתוך המשפחות.
כל התופעות הקיצוניות שנתקלים בהן בתקשורת אינן נובעות מהשקפת עולם שהשתנתה. או מקרע שאין לו תקנה עקב מעבר מן המחנה האחד למחנה האחר. בדרך כלל מדובר בבודדים ובמשפחות שסבלו מבעיות אישיות ומשפחתיות בלי קשר להשקפת העולם, זמן רב לפני שהחליטו לחזור בתשובה או בשאלה. הדבר בולט אצל אנשי בוהמה שברחו מן הסמים וההוללות אל המפלט של החרדיות המסתגרת. זה בולט גם אצל צעירים ממשפחות חרדיות בעייתיות שהבריחה אל החילוניות היא אצלם התרסה ומרד נגד סביבתם והם משתפים בה את הציבור הרחב באובססיביות.
די. הניחו לנו. נמאס לשמוע על ההתלבטות שלכם ועל ההתרסה שלכם. יחיה כל אחד את חייו כרצונו. אל תעשו מבעיותיכם דגל. הנורמלים לא רוצים ללכת בעקבותיכם.
תגובות במייל ובפייסבוק
זאב יקר,
אכן שנות הפילוג בתנועה הקיבוצית היו קשות וכואבות.ישנם עדיין חברים רבים שאינם מבינים את פשר הפילוג האומלל ההוא,חלקם נושאים עמם, עד עצם היום הזה, את "פצעי הטראומה ההיא".
משה פלד
alik tzfas |
|
אני
|
האם ניתן לגזור גזירה שווה לגבי המעברים בין מחנה השלום למחנה הניצי? האם העויינות בין המחנות היא מניפולציה של העתונות גרידא?
התקשורת מפלגת . מפלגת.
כל כך מדוייק!