"האנטישמיות הבריטית אינה אלימה אך היא מרושעת *  מעל רמה אינטלקטואלית מסוימת הבריטים מתביישים להודות כי הם אנטישמים, אך אומרים שאינם אוהבים יהודים" – כך כתב בשעתו ג'ורג' אורוול * סידרת הריגול הבריטית שהקרנתה חודשה  בערוץ 23 ממחישה דברים שאמר אורוול ב-1945

אילו ג'ורג' אורוול היה חי בימינו לא היה טורח מן הסתם לצפות בטלוויזיה, בוודאי לא בתכנית בידור.אני מניח שהיחס שלו לטלוויזיה לא היה שונה מזה של ניל פוסטמן, שראה במרקע המרצד  סכנה קיומית לתרבות האנושית.

אם הטרחתי את מחבר 1984 (ו"חוות החיות") מקברו הרי זה משום שהסדרה הזו הרגיזה אותי בכמה גילויים אנטישמיים שבה. רק אדם כאורוול יכול היה לחשוף את טיבה של האנטישמיות הזו האופיינית לבריטים. אנטישמיות של צביעות והעמדת פנים של צדיקים.

אני נדרש לסדרה הזו ונאחז בג'ורג' אורוול, הואיל ואני עצמי מצאתי עצמי מכור לגיבורי M I 5  , שרות הביון הבריטי, שהסידרה הזו מספרת את סיפורו. הסידרה הוקרנה בישראל לראשונה ב-2011 וכאמור מוקרנת עתה שוב..

אולי כדי להצדיק את התמכרותי  אפתח בשבחיה של הסדרה.

סדרת ריגול מעולה 

לטעמי SPOOKS היא סדרת הריגול הטובה ביותר שהוצגה בטלוויזיה מזה זמן רב. הסדרה מושקעת מאד, התסריטים שנונים ונשמעים אמיתיים, השחקנים מצוינים והצופה מוחזק במתח עד סופו של כל פרק. ממתין  בקוצר רוח לפרק הבא.

הדמות המרכזית בסדרה הוא ראש היחידה, סיר הארי פירס. ג'נטלמן בריטי מן האסכולה הישנה. פטריוט אנגלי היודע את הכוח שבידיו ומשתמש בו בריסון רב. אך כשיש צורך הוא נוקט גם באמצעים נבזיים לגמרי, כדי להשיג אינפורמציה. החל בעינויים וכלה באיום על בני משפחותיהם של חשודים המסרבים לדבר.  המניע המוסרי שלו הוא שיש לפעמים לעשות עבודה מלוכלכת על מנת להציל חייהם של חפים מפשע.

פירס גם עומד בפרץ נגד גורמים בתוך הביון והממשל הבריטיים, המבקשים לשנות את כללי המשחק. להגביל את חרויות האזרח, להפעיל אמצעים דרסטיים נגד טרוריסטים. העולם כבר איננו מה שהיה לפני ה-11 בספטמבר הוא הפזמון החוזר בפי אלה.

לא ג'יימס בונד

איכותה של הסדרה באה לידי ביטוי בבנין הדמויות והיחסים ביניהן. לא מדובר בג'יימס בונדים כל יכולים. זוהי קבוצה מיוחדת של אנשים חריפי שכל ובעלי נכונות להסתכן עד כדי אובדנות. היחסים של החבורה הזאת בינם לבין עצמם ובינם לבין בני ובנות זוג מורכבים  ומסובכים. השקר הוא מכשיר העבודה המרכזי של המרגל. הוא נאלץ לשקר אויבים כדי לנצח או כדי לשרוד. אך השקר מחלחל גם לתוך החבורה וגם לתוך החיים הפרטיים שלהם. השקריות הזו גורמת לאנשים לאבד את זהותם ולעתים אף את שפיותם. בין היריבים המרים ביותר  שהם נאלצים להתמודד מולם הם חבריהם למקצוע, מרגלים שפרשו. חלקם המשיכו במקצוע בשרות גורמים פרטיים או בשרות עצמם. חלקם הגיעו לבגידה ולהרס עצמי.

לוחמה דיגיטאלית

אחד המרכיבים המרתקים של הסדרה הוא השימוש באמצעים  דיגיטאליים במלחמת המוחות של הריגול והריגול הנגדי. אין כאן צעצועים נוסח ג'יימס בונד. אין כסאות מפלט ממכונית ההופכת בעת הצורך למטוס או לצוללת.

השימוש שעושה הסדרה באמצעים דיגיטאליים ובאינטרנט  אינם דמיוניים. חלקם או רובם קיימים גם היום: מעקב אחרי אנשים באמצעות מצלמות אבטחה המותקנות במקומות ציבור (בכל רחובות לונדון); התחברות למצלמות אבטחה במקומות פרטיים, מעקב אחר אנשים באמצעות הטלפונים הניידים שהם מחזיקים, האזנה לשיחות, פריצה למאגרי מידע פרטיים וציבוריים, מכשירי מעקב והאזנה משוכללים ועוד. רוב המרכיבים הללו קיימים גם היום [והשתכללו מאז הופקה הסידרה]. הסידרה הולכת צעד קדימה לכיוון לא דמיוני שאולי כבר קיים בארסנל של מערכות הביון בעולם: מיסוך שמונע כל תקשורת דיגיטאלית במקומות מסוימים, מעשי חבלה פיסיים במתקנים אסטרטגיים, אפשרות לשתק אפילו צוללת הנמצאת במים עמוקים.

ממה פוחדים הבריטים

לפי הסידרה מאיימת על בריטניה כל שבוע סכנה קיומית אחרת של חורשי רעה – מבקשים להציף את לונדון במבול, מתכננים השמדה המונית באמצעות נשק ביולוגי, כימי, או גרעיני, או סתם מבקשים להניח פצצה במקום ציבורי..

סידרת מתח אינה מקור אינפורמציה על החברה  הבריטית. אך היא אינה תלושה כמובן מן המציאות הבריטית וניתן ללמוד ממנה על התסכול הבריטי שנמשך מאז הפסיקו הבריטים להיות אימפריה והפכו למדינה קטנה הנתונה לאיומים.

בהיררכיה של החרדות עומד הטרור האסלאמי בראש, ואחריו באים כנופיות טרור שהן שכירי חרב של גורם כזה או אחר, טרור של אירים, פקיסטנים, עיראקים, הודים, ניגרים ועוד. ולא במקום האחרון טרור שמקורו במרגלים קומוניסטיים רדומים מן התקופה הסטליניסטית או בשרותי הביון של רוסיה החדשה, או של סין.

אך במדד השנאה האמריקנים עומדים בראש.  האמריקנים מתנהגים כלפי בריטניה כאילו הייתה מדינת חסות בלתי נחשבת. בספרי ההדרכה של ה-CIA  מוגדרת בריטניה כמדינה קטנה "בגודל מדינת אורגון". סוכני הה-CIA עושים בבריטניה כבתוך שלהם. חוטפים אנשים, רוצחים מבוקשים שמצאו מקלט על אדמה בריטית, מנהלים מעקב קבוע אחר שרותי הביון הבריטיים ומנצלים את היתרונות הטכנולוגיים שיש להם.

היחס לישראל ולמוסד

כמה פרקים בסדרה מוקדשים לישראל ולמוסד.  היחס למוסד הוא של יראת כבוד לגוף כל יכול. באחד הפרקים הוא אפילו מאיים על הבריטים בחיסול סיטוני של מבוקשים בבריטניה והארי פירס מתחנן שלא יעשו זאת.

בכמה פרקים מתוארים  מעשי טרור של המוסד שהם בלתי מתקבלים על הדעת בעליל. כמו רצח נציגת או"ם לשיחות עם הפלסטינים. או התחזות סוכני מוסד לטרוריסטים סעודיים כדי לחשוף גילוי שהאירנים כבר הגיעו ליכולת גרעינית.

באחד הפרקים שהוקרנו בעבר יש תערובת של שתי הגישות לישראל בסיפור הזוי לחלוטין.  בפרק זה מתואר מפגש סודי בין משלחת ישראלית ופלסטינית בחסות נשיא ארצות הברית. בראש המשלחת הישראלית עומד איש ביון לשעבר ששואף להגיע להסדר שלום והוא ידיד אישי של פירס. בתו שנמצאת במשלחת הישראלית הייתה בעבר בשבי ארגון טרור פלסטיני ואביה לא פעל לשחרורה. הבת הזו מחדירה לגופה חומר נפץ במסווה של זריקות אינסולין שהיא זקוקה להם בשל מחלתה. היא מתכננת פיגוע התאבדות שתביא לרצח נשיא ארצות הברית. וכמובן שיבוש שיחות השלום.

 

הסיפור תלוש לגמרי מכל מציאות ולכן הוא אחד הפרקים הירודים של הסדרה. הפלסטינים מופיעים כאן באור חיובי  וכך הדבר לאורך כל הסדרה. כשמוזכרת ישראל והפלסטינים ישראל היא תמיד התוקפן ואתה רואה זוג מטוסים ישראלים ושומע בעברית הוראות שיגור טיל לעבר אזרחים.

מכל האמור כאן אי אפשר לכנות את הדברים כסתם אנטישמיות. אך אפשר לצטט אדם שהוא לא מאור גדול בעולם הציטוטים. זהו אהוד אולמרט שאמר פעם כי "בשפה האנגלית אין כנראה מלה לצביעות".
וכאן כדאי לשמוע מה אומר ג'ורג' אורוול בנושא זה.

אורוול על האנטישמיות הבריטית

אורול התייחס לנושא במאמר "אנטישמיות בבריטניה"  שפורסם ב-1945. המאמר הודפס בקובץ מאמרים שרוכזו בספר "מדוע אני כותב – ועוד מסות" (תורגם לעברית בהוצאת עם עובד 1984.}

אורוול פותח את מאמרו בקביעה העובדתית שאין "בעיה יהודית" בבריטניה. יש בה בסך הכל, בתקופת כתיבת המאמר. כ-400 אלף איש  וכן כמה עשרות אלפי פליטים, שנמלטו מאירופה הנאצית.  היהודים עוסקים  אמנם בעיקר בענפי מזון והלבשה ויש להם חלק  קטן בכמה רשתות ותעשיות. אך הם רחוקים מרחק רב מן הדימוי של שליטה על הכלכלה הבריטי.

למרות כל אלה מביא אורוול את העובדות והתובנות הבאות על האנטישמיות הבריטית:
• היא החריפה במיוחד בעקבות מלחמת העולם השניה.
• "יש יותר אנטישמיות בבריטניה ממה שאנו מוכנים להודות בה"
• כלפי חוץ חלה ירידה בפרסומים אנטישמיים בתקשורת, בספרות ובמחזאות.
• אך בפועל היא באה לביטוי בין היתר בכליאתם של פליטים יהודים מגרמניה [בתקופת המלחמה].
• חוגים ליברליים הבינו שזה מעשה נואל אך נמנעו מלהביע דעה.
• יהודים בבריטניה נהגו להסוות את מוצאם לשנות את שמותיהם ונמנעו מלהודות ביהדותם.
• אנשים הומאניים ונאורים אינם מחוסנים מפני אנטישמיות.
• האנטישמיות הבריטית אינה אלימה אך היא מרושעת.
• מעל רמה אינטלקטואלית מסוימת הבריטים מתביישים להודות כי הם אנטישמים אך אומרים שאינם אוהבים יהודים.

• הבריטים נוטים להאשים את היהודים באי נאמנות. אך, אומר אורוול,  הנזקים שגרמו האינטלקטואלים הבריטיים לבריטניה גדול ללא שעור.
• אם האינטלקטואלים הבריטים היו מצליחים בתעמולה שלהם בריטניה הייתה נכנעת להיטלר כבר ב-1940.

אורוול מתקשה להצביע על הגורמים לאנטישמיות אך הוא רואה בה חלק ממחלה כלל אנושית שנובעת מן הלאומנות.