מדינת ישראל איננה דמוקרטיה אלא פדרציה של אוליגרכיות * אף שלטון מאז עליית בגין לשלטון לא הצליח לעשות משהו כנגדן * כי במערכת הכלכלית-חברתית שלנו אין לממשלה יכולת לשלוט * מי ששולט הן קבוצות הכוח, הקטנות והגדולות, המונעות כל יוזמה לקביעת סידרי עדיפות לאומיים *  כל אוליגרכיה והנתח שלה. כל אוליגרכיה ותחום השלטון שלה.

 לכן אני אמרתי למפגיני מחאת האוהלים: אתם נלחמים בטחנות רוח. הגורמים העלומים המאיצים בכם מאחור רוצים את ראשו של ביבי. אך שום דבר לא ישתנה אם במקום ביבי יבואו ציפי לבני, או עמיר פרץ או אפילו אבי גבאי.

 

 

בין אוליגרכיות לאליטות

אני אומר אוליגרכיות ולא אליטות, למרות שמדובר בעצם בשלטון האליטות. ההבדל בהגדרה קשור לעוצמת הכוח שצברו האליטות, עוצמה ההופכת את רובן לאלויגרכיות.
אוליגרכיה, במשמעות ההיסטורית של המונח, היא סדר מדיני שבו נתון השלטון במדינה בידי קבוצת מיעוט חזקה וסגורה הדואגת בראש ובראשונה לטובתה שלה. כאלה הן רוב מדינות העולם השלישי ומדינות ערב בתוכן, והמדינות הטוטליטאריות למיניהן.

אצלנו קיימת לכאורה דמוקרטיה, שאם להשתמש בלשון הפז של לינקולן בנאום גטיסבורג המפורסם צריך שתהיה לה "ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם".

זה לא המצב כאן. השלטון איננו אוליגרכי אלא קונפדרציה של אוליגרכיות שהן מיעוטים חזקים וסגורים. רובן פועלות לטובת עצמן. חלקן פועלות פשוט מתוך תאוות שלטון, או מתוך רצון לכפות את השקפת עולמן על הציבור שלא בחר בהן. דוגמה בולטת לאוליגרכיה כזו היא האוליגרכיה המשפטית.

מדוע אסור לחלק דירות

 מעמדה וכוחה של האוליגרכיה המשפטית הן כבר מן המפורסמות שאינן צריכות ראיה. היועץ המשפטי הוא המחליט את מי יש לחקור, את מי יש להעמיד לדין ומי פטור מעונש זה. על איזה חוק יש להגן ואיזה לנסות לבטל. ואם היועץ המשפטי כך, קל וחומר בית המשפט העליון על האקטיביזם השיפוטי שלו.

הנה רק לפני זמן קצר החליט בג"ץ לדחות תביעה של דייר בשכירות שגר בדירה מחולקת. העיריות קבעו כי אסור לחלק דירה של חמישה חדרים לשלוש דירות של חדר וחצי.

למה?

ככה?

מאותה סיבה שצובעים כל אבן בעיר בכחול לבן או באדם, כדי להגדיל את הכנסות העיריה. בלי קשר לסידרי החניה. זו סמכותה של העיריה (אוליגרכיה מפלצתית) ובג"ץ מאשר את התקנה.

נישואי ישראלים לפלסטיניות

אחת הדוגמאות מעוררות הפלצות של האוליגרכיה המשפטית קשורה בפרשת נישואי ערבים ישראלים לנשים פלסטיניות ממדינות סמוכות. משרד הפנים נהג לשלול אזרחות של אזרחים ערביים מישראל הנישאים לבן זוג מהשטחים. כך נוהגות הרבה מדינות עם פחות בעיות בטחוניות משיש לנו. חלק מבני הזוג פנה בעתירה לבג"ץ. השופט העליון ברק נזף במשרד הפנים. האם אפשר להעלות על הדעת – שואל השופט המלומד – שישראלית תינשא לגבר בקליפורניה ומשרד הפנים האמריקני ישלול את האזרחות מן האמריקני שנשא את הישראלית?

אכן, החלטה יפה ונאורה, ההולמת את הנאורות של בית המשפט העליון.

אך הבה ננתח את הרקע לעתירה ואת משמעות עמדת בית המשפט העליון. אין זה סוד כי מזה שנים קיימת הסתננות איטית וקבועה של תושבי השטחים לתחום ישראל. הסתננות זו נעשית בדרכים רבות ושונות – אחת מהן היא בדרך של נישואים. ההסתננות מאיימת על עצם קיום המדינה. ביום בהיר אחד נמצא עצמנו מול עשרות כפרים לא חוקיים שח"כים ערביים תובעים לתת להם לגיטימציה. נמצא עצמנו מול אוכלוסייה ענקית אשר מממשת את "זכות השיבה" בלי שום הסכם.

האינטרס העליון של המדינה הוא לעצור את ההסתננות הזו. אם גבר ישראלי התאהב באישה מהשטחים יואיל בטובו לעבור לגור במדינה הפלסטינית ולקבל את האזרחות הפלסטינית או הירדנית. ההשוואה לקליפורניה היא יפה אבל לא חכמה. על קליפורניה לא מאיימת בעיה קיומית מישראליות הנישאות לאמריקנים.

אבל מה בעצם אומר השופט אהרון ברק:? הוא אומר למעשה: אתה שר הפנים, שנבחרת על ידי הציבור הישראלי כדי לדאוג לאינטרסים של ישראל ולהגן על קיומה, לא תחליט מה לעשות. אני, השופט ברק, הפועל על פי עקרונות מוסר אוניברסאליים אומר לך שאין לשלול אזרחות ישראלית מישראלי הנושא אשה מהשטחים. ואכן עד 2009 יש כבר 300 אלף זוגות כאלה.

וזו רק החלטה אחת מרבות (כמו למשל החיוב למכור אדמות קרן קיימת לערבים) ההולכות ושוחקות את האופי היהודי של המדינה ואולי את עצם קיומה.

מי קובע אם לתקוף באירן

האוליגרכיה הצבאית הלכה והתנפחה במרוצת השנים וקיבלה תאוצה אחרי הסכם אוסלו. המעורבות של הגנרלים בהחלטות מדיניות גרמה נזק הן לצבא והן לתהליכים המדיניים. אך מעל לכל הגדילה את כוחה של האוליגרכיה הצבאית כגוף המכתיב את עמדותיו לממשלה ולחברה הישראלית.

עליית נתניהו לשלטון (בפעם הראשונה) עוררה תקווה כי הוא יצליח להוציא את הצבא מן הפוליטיקה, לסגור אותו במחנות ולהחזירו לתפקידו הטבעי – שמירת הביטחון והכנות למלחמה, בהתאם להנחיות הדרג המדיני.

האם צה"ל עוסק רק בהגנת המדינה או בקידום מפקדיו?

זה היה חלום באספמיה. הגנרלים כבר מורעלים מן הכוח הפוליטי שקבלו. כל סגן אלוף כבר מחשב את הקריירה הצבאית שלו מתוך פזילה לקריירה פוליטית עתידית. האלופים כבר לא מתאימים את צה"ל לדרישות הדרג המדיני אלא מכתיבים לדרג המדיני מה לעשות. נתניהו בחר לשר בטחון באיציק מרדכי, אלוף מתוסכל בעל אגו נפוח. על כוחה של נפיחות זו למד נתניהו באחד האירועים הקשורים בלבנון. נתניהו נתן הוראה כלשהי ומרדכי פשוט צפצף. ואז נתברר כי לראש הממשלה אין בעצם מעמד כלפי כוחות הביטחון. כל הוראה שלו צריכה לעבור דרך שר הביטחון. ירצה יקיים. לא ירצה לא יקיים. וכך הגענו למצב שרמטכ"ל אחד העז להכריז לאחר שחרורו כי ראש הממשלה מסוכן למדינה. ושר בטחון אומר לראש הממשלה תסתכל לי בעיניים ומתיימר לטעון כי הציל את המדינה מיוזמות מסוכנות של נתניהו.

זה היה בקדנציה הראשונה של נתניהו. ועכשיו?

ראש המוסד משתחרר ומזהיר מפני התקפה על אירן.

וראש מחלקת כוח אדם בצה"ל מחליט שחשוב יותר מבחינה לאומית לקדם את הסיכוי שיהיו עוד טייסות על השתיים שעברו קורס טייס בהצלחה מאשר לשלב את החרדים בצה,ל.

האוליגרכיה של ההון הגדול

האם שאלתם את עצמכם כיצד זה כל ראשי ההון הגדול, ללא יוצא מן הכלל כמעט, היו נגד נתניהו בקדנציה הראשונה שלו? לפי הדימוי הציבורי שלו הרי הוא היה צריך להיות חביבם של אבירי "הקפיטליזם החזירי". ושימו לב: הם נגדו גם היום ופתאום הם מזדהים עם הפגנות המחאה.  אקירוב בראיון ראשון לטלוויזיה מאממרומי אחת מדירות המיליונים שלו אומר שהוא דווקא בעד זוגות צעירים. אבל העיריה כנראה לא נותנת לו לחלק את הדירה שלו להשכרה.

גד זאבי, וסטף ורטהיימר ואייב הירשפלד ודני אברמס וכל הפרופרים והלאוטמנים וההורביצים. כולם עד אחד היו בעד "תהליך השלום". רבים מהם פרסמו מודעות ענק בעיתונים ויש להניח שהעמותות שהזרימו כסף למערכת הבחירות של מתנגדי נתניהו לא באו מכספי קמיעות של מקובלים. 

האוליגרכיה של ההון היא אולי החזקה ביותר והיציבה ביותר. ההון הגדול מרוכז בידיהן של שניים או שלושה תריסר משפחות המניעות את כל גלגלי המשק. ההון הזה נצבר בעיקר בשנות שלטונה הארוכות של מפא"י ההיסטורית. האוליגרכיה הזו היא בפרוש קבוצת מיעוט הדואגת בראש ובראשונה לטובתה שלה. טובתה של הקבוצה הזו הוא ש"תהליך השלום" יימשך. זה מביא השקעות, זה מביא פריחה, זה מביא חוזים שמנים ועבודות קבלניות. זה מביא אפשרות לייצא מפעלים לירדן ולמדינות אחרות ולגזול את פרנסת תושבי עיירות הפיתוח. ואם התהליך הזה יסתיים באסון? הם כבר מסודרים בהשקעות בכל חלקי תבל. אבל כל עוד הפרה הישראלית מניבה חלב הם ימשיכו לתמוך במי שמסייע להם. ונתניהו בפרוש לא סייע. הוא איים על הסדר הקיים. הוא דרש הפרטה ותחרות. והם עשו ויעשו הכל שיעבור לאופוזיציה. בשבילם עדיף היה שר אוצר כמו הירשזון למשל.

שלטון האליטה האקדמית

נושא זה ראוי לטיפול בנפרד. כיצד קבוצה קטנה עושה הכל כדי למנוע פיתוחן של מכללות ואוניברסיטאות מתחרות, כיצד מתנכלים לכל מי שמבקש להשתתף בתקציב להשכלה, כיצד רודים בסטודנטים ובמרצים בדרגות נמוכות לרווחתם של המעטים שבצמרת.

החופש האקדמי נותן לא רק זכות לחלק את התקציבים של המדינה, ללא פיקוח, בהתאם לאינטרסים של קבוצה קטנה וכוחנית. הוא נותן אפשרות לפרופסור לכנות את ראש הממשלה בכינויי גנאי שהנייר אינו סובלן לפרסם מחקרים המוכיחים שחיילי צה"ל גזענים מפני שאינם אונסים נשים פלסטיניות, כי כל מלחמות ישראל ממלחמת השחרור ועד עופרת יצוקה היו מסע של פשעי מלחמה. והמהדרין שבין הפרופסורים יוצאים במימון המדינה לחו"ל וקוראים לחבריהם באקדמיות בחו"ל להחרים את ישראל.

האם אפשר להזיז פרופסור אחד ממקומו? האם אפשר לפגוע במשרתו? האם אפשר לקצץ בתקציבי מחלקתו? מאומה.

אבל אולי אפשר למשל להעמיד אותו לדין על העלבת עובד ציבור על שכינה את ראש הממשלה צואה? או להאשימו בהסתה לרצח בכך שהצהיר כי היה מאושר אם ראש הממשלה ימות?
היועץ המשפטי יכול לעשות משהו. אבל למה שיעשה?

ויש עוד ועוד אוליגרכיות – החל בנשיא המדינה העושה כל מה שמתחשק לו וכלה במונופולים הגדולים – חברת החשמל וברוני התקשורת והוועדים הגדולים של התעשייה האווירית והתעשיות הביטחוניות ועוד ועוד.

האוליגרכיה התקשורתית

ולא במקום האחרון האוליגרכיה של התקשורת, הפרטית והציבורית. נתניהו לא הספיק בסיבוב הקודם להפריט את רשות השידור ושום שר בטחון לא הצליח עד כה לסגור את גלי צה"ל, מעוז היאפיות והשמאל.
 

 

 

בגלל סיבות היסטוריות-תרבותיות רוב אנשי התקשורת לגווניה הם אנשי שמאל ואינם משקפים את הציבור הרחב אלא את המיעוט החברתי אליטיסטי שממנו באו. כך אנו מוצאים שגלי צה"ל, תחנת השירוד הצבאית מתייחסת להודעות צה"ל כאל גירסה מול גירסת החמאס למשל. איזה ארוע חברתי בו התבטאו כמה ממשתתפי עופרת יצוקה הביא לגל של "תחקירים" על פשעי המלחמה של צה"ל.

התקשורת היא אוליגרכיה גם ואולי בעיקר מצד הבעלות עליה. אין כמעט תקשורת מסחרית רגילה. כולה מונופול של בעלי הון המכתיבים את התכנים שנועדו לקדם את ענייניהם העבקיים ולחזק את קשרי הון שלטוון.

ואיפה הממשלה והכנסת

לכאורה הגוף שצריך לעמוד בפרץ להילחם באוליגרכיות ולפרק את כוחן זהו הגוף שנבחר על ידי העם – הכנסת והממשלה.

אך המערכת הפוליטית כולה גם היא אוליגרכיה. 120 חברי כנסת המשיכו לכהן תחת שרון ואולמרט – שני ראשי הממשלה המושחתים ביותר בתולדות המדינה – ולא עשו דבר כדי לפזר את הכנסת ולפנות את כסאותיהם. העובדה שנתניהו נאלץ להקים ממשלה של 30 שרים שחציים הם שרים של כלום על לא כלום נובעת מכך שמדובר באוליגרכיה הדואגת בעיקר לעצמה. להיות חבר כנסת זו משכורת מכובדת מאד, כיסוי הוצאות בעד עיתונים וטלפונים ונסיעות וקשרים עם הציבור ברבבות שקלים. זה בסך הכל ג'וב נוח. אתה יכול לבוא וללכת מתי שאתה רוצה. פגרות ארוכות, פנסיה טובה. ולמה לוותר על זה? שהמדינה תלך לעזאזל. ואם אתה שר זה עוד יותר טוב. כורסת עור צבי, לישכה, עוזרים, רכב מעולה, נהג פרטי, הרבה נסיעות לחוץ לארץ. מי יוותר על כל זה?

ואין אחד שאומר: משוגעים, תרדו מהגג.

וזה לא פלא שאיש מן הפוליטיקאים אינו מעז להופיע במחנות האוהלים. כולם מתועבים באותה מידה.

מחקרה של חוה עציוני הלוי

מחקר רציני בנושא האליטות בישראל נערך על ידי פרופסור במחלקה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטת בר-אילן, בספרה "מקום בצמרת אליטות ואליטיזם בישראל".

ואלה כמה מהנתונים שבספר, על קצה המזלג:

* מהן האליטות. מה שמייחד את האנשים החברים באליטות אינו הרמה האישית שלהם, מבחינה שכלית או מוסרית, אלא מהעובדה שהם הקובעים כיצד יתנהלו העניינים.

* עוצמת האליטות נובעת מן העובדה שחבריהן שולטים על משאבים, עוצמה אירגונית, עוצמה פוליטית וידע. שליטה זו מאפשרת להן להבטיח הטבות לעצמן, על חשבון השכבות החלשות.

* מה הן ההטבות. בעיקר הכנסה גבוהה, אבל לא רק. ההטבות כוללות: הנחות בקניית דירות; קבלת "הלוואות עומדות"; שרותי בריאות משופרים לעומת סתם אנשים (כמו ניתוחים בחו"ל); פנסיות בגיל צעיר ובשעורים גדולים (שופטים למשל יכולים לקבל פנסיה של 70 אחוז ממשכורתם אחרי 13שנות עבודה); ארוח מוזל בבתי מלון; נסיעות חינם לחו"ל ועוד ועוד ועוד.

* "יד רוחצת יד". האליטות מזרימות זו לזו חיפוי המצניע את ההטבות ומצדיקות אותן . ככל שהאליטות מצליחות לארגן לעצמן יותר הטבות כן נשאר פחות בידי מעוטי היכולת.

* חלוקה עדתית. רוב האליטות אשכנזיות. אחוז המזרחיים באליטות נמוך מאד (%8 בצמרת הכלכלית % 5 בצמרת האקדמית). 

* הצמרת המשפטית. מבין 45 השופטים שהתמנו לבית המשפט העליון מאז קום המדינה רק שישה היו ממוצא מזרחי ורק חמש נשים. (כל הנתונים נכונים לשנת 1997 ספק אם השתנו הרבה מאז).

* ההסבר למצב. לשכבות החזקות ולצאצאיהן יש יתרונות הממקמים אותם בנקודת זינוק נוחה לצבירת יתרונות נוספים, כולל כניסה לאליטות. קשרים גוררים עוצמה שגוררת קשרים נוספים הגוררים עוד עוצמה. מי שיש לו אפוטרופוס בקרב האליטות הדלתות הנכונות נפתחות בפניו ביתר קלות. "אמור לי מנין באת ואומר לך לאן אתה הולך".

"כשר אבל מסריח"

ציטטה אחת מתוך הספר מסכמת את הנושא בהקשר שלנו:

"… הזרמת ההטבות בין האליטות היא תכופות על גבול השחיתות באזור הדימדומים האפור של מה שנקרא בשפה העממית 'כשר אבל מסריח', או מה שאפשר לכנות 'טרף אבל מקובל'. זאת באשר הן נוגדות את כללי האתיקה האוסרים לקבל או להעניק משאבי ציבור בתמורה לטובות הנאה. עם זאת, המעשים תכופות נעשים בתחכום כזה, שאין בהם עברה ישירה על החוק, או שקשה להוכיח שיש בהם עברה כזו…"

 

 

 חילופי מכתבים ביני לבין קורא מתלבט

שלום זאב,

אני גר במושב ,בן 29, נשוי+2, דתי, ימני בדעותיי, סטודנט המנסה להרים את הראש מעל המים, (בקושי) חוסך עד כמה שאני יכול, לא יכול להיות תלוי בהורים (והם ממש אבל ממש מנסים לעזור)
ורוצה לשנות את המציאות העגומה שאנשים בגילי נמצאים בה. את הסטירה הראשונה קיבלתי במאבק בעובדים הסוציאליים (אני סטודנט לעבודה סוציאלית. גם לא עתיד מזהיר מבחינה כלכלית). משרד האוצר מכר אותנו בעבור נזיד עדשים…
ההפגנותכל כך מדברות אליי! סוף סוף משהו 'חברתי'! משב רוח רענן של צדק אמיתי וכנות של רצון לשינוי. מאידך גיסא,אני רואה את הסרטון ששלחת ומסרב להאמין.
כן הם שייכים לתנועה המנוולת הזו מספיק לראות בחדשות את כל הדגלים האדומים ותמונות של צ'ה גבארה כדי להבין מי ומי הבוחשים…
אז מה עושים?
לאן מתעלים את הכוחות הללו שרוצים לפרוץ ולעשות?
שני דברים אני יודע שיש לי: כח כתיבה וכח ברגליים.
את שניהם אני מפקיד בידיך ומבקש תשובה.
תודה,
יעקב

 
שלום יעקב,

אני מבין אותך מאד. גם לי יש ילדים בגילך. גם הם מתוסכלים כמוך.

אם קראת את מאמרי הראשון בנושא  כשביקרתי ממש ביום הראשון במאהל ליד הבימה  – הזהרתי מפני כוחות חשוכים שינצלו את המאבק האמיתי.

ביום שישי האחרון ביקרתי שוב במאהל והפעם לשעה ארוכה.
לא צריך להיות גאון כדי לראות את הידיים הבוחשות מאחורי הקלעים. כשאני רואה חתיכת קרטון ועליה רושם בחור – אין לי איפה לגור, לא מצליח לגמור את החודש אני מאמין לו.

 אבל כשאני רואה שלט ענק בצבע, מנוסח על ידי קופירייטר  ומופק על ידי גרפיקאי  אני רואה שיש שם הרבה כסף והרבה זדון.
הם לא רוצים לפתור את בעיית הדיור. הם רוצים להפיל את ביבי ולחלק את ירושלים ולפנות את ההתנחלויות וכשיבואו לכאן 450 אלף מתנחלים אפילו אוהלים לא יהיו מספיק לכולם.

עכשיו לשאלתך.

ביבי אינו אוייב העם וגם לא רוב שרי הממשלה ופקידי האוצר.

הצרה שלנו היא מבנה חברתי-כלכלי-פוליטי המצמצם מאד את יכולת המשילות של הממשלה.

בעצם אנחנו קונפדרציה של אוליגרכיות.

בשם אוליגרכיה אני מכנה קבוצת כוח שאמורה למלא תפקיד חברתי כלכלי כלשהו אך בפועל פועלת לטובת עצמה. זה כולל את מערכת המשפט, את הצבא והמשטרה, את ראשי העיריות, מנהלי קופות החולים, ההסתדרות וכל היתר.

מה שביבי מכנה ביורוקרטיה זה המכשול שמעמידות האוליגרכיות בפני כל יוזמה לשינוי סידרי העדיפויות.

המאבק העממי הזה יסתיים במפח נפש. המפגינים הצעירים אינם מבינים שאם הצטרפו אליהם גם אמהות, וגם תושבי פריפריה וגם גימלאים וכו' – לא יישאר כלום בשבילם. ואם עייני הצטרף אליהם ודאי לא יישאר כלום כי הוא נלחם את מלחמת מקבלי משכורות הענק בחברת החשמל ובמקורות.

אם תשאל אותי: האינטרס הלאומי הוא לתת לסטודנטים שכר לימוד חינם, דיור חינם, תחבורה חינם כדי שייכנסו למעגל העבודה מה שיותר מהר ובעבודתם יאפשרו לתת גם לחלשים האמיתיים: נכים, קשישים, ניצולי שואה ואנשים שלא מסוגלים לפרנס עצמם מסיבה כלשהי.

כתבתי מאמרים רבים בנושא והמאמר שלמעלה הוא אחד מהם. תוכל למצוא עוד על פי קישורים באתרי: חפש אליטות, אוליגרכיות וכו.

הנה יש לך חומר תעבוד אתו. עד עכשיו לא הוגדר המאבק. וההגדרה צריכה להיות לשנות את סידרי העדיפויות של החברה ולהסיר את המכשולים המונעים זאת. זה לא ביבי.

קישורים

 

אהרון ברק כמחולל המפץ הגדול
http://www.zeevgalili.com/?p=244

"מורה דרך למטריקס נוסח ישראל" (הקטע הראשון בלבד)
http://www.zeevgalili.com/?p=239

מתי היתה אצלנו בכלל דמוקרטיה? (קטע ראשון בלבד)
http://www.zeevgalili.com/?p=269