"האנטישמיות הבריטית אינה אלימה אך היא מרושעת * מעל רמה אינטלקטואלית מסוימת הבריטים מתביישים להודות כי הם אנטישמים, אך אומרים שאינם אוהבים יהודים" * סידרת הריגול הבריטית שהקרנתה חודשה בימים אלה בערוץ 23 ממחישה דברים שאמר אורוול ב-1945
אילו ג'ורג' אורוול היה חי בימינו לא היה טורח מן הסתם לצפות בטלוויזיה, בוודאי לא בתכנית בידור.אני מניח שהיחס שלו לטלוויזיה לא היה שונה מזה של ניל פוסטמן, שראה במרקע המרצד סכנה קיומית לתרבות האנושית.
אם הטרחתי את מחבר 1984 (ו"חוות החיות") מקברו הרי זה משום שהסדרה הזו הרגיזה אותי בכמה גילויים אנטישמיים שבה. רק אדם כאורוול יכול היה לחשוף את טיבה של האנטישמיות הזו האופיינית לבריטים. אנטישמיות של צביעות והעמדת פנים של צדיקים.
אני נדרש לסדרה הזו ונאחז בג'ורג' אורוול, הואיל ואני עצמי מצאתי עצמי מכור לגיבורי M I 5 , שרות הביון הבריטי, שהסדרה הזו מספרת את סיפורו. הסידרה הוקרנה בישראל לראשונה ב-2011.
אולי כדי להצדיק את התמכרותי אפתח בשבחיה של הסדרה.
סדרת ריגול מעולה
לטעמי SPOOKS היא סדרת הריגול הטובה ביותר שהוצגה בטלוויזיה מזה זמן רב. הסדרה מושקעת מאד, התסריטים שנונים ונשמעים אמיתיים, השחקנים מצוינים והצופה מוחזק במתח עד סופו של כל פרק. ממתין בקוצר רוח לפרק הבא.
הדמות המרכזית בסדרה הוא ראש היחידה, סיר הארי פירס. ג'נטלמן בריטי מן האסכולה הישנה. פטריוט אנגלי היודע את הכוח שבידיו ומשתמש בו בריסון רב. אך כשיש צורך הוא נוקט גם באמצעים נבזיים לגמרי, כדי להשיג אינפורמציה. החל בעינויים וכלה באיום על בני משפחותיהם של חשודים המסרבים לדבר. המניע המוסרי שלו הוא שיש לפעמים לעשות עבודה מלוכלכת על מנת להציל חייהם של חפים מפשע.
פירס גם עומד בפרץ נגד גורמים בתוך הביון והממשל הבריטיים, המבקשים לשנות את כללי המשחק. להגביל את חרויות האזרח, להפעיל אמצעים דרסטיים נגד טרוריסטים. העולם כבר איננו מה שהיה לפני ה-11 בספטמבר הוא הפזמון החוזר בפי אלה.
לא ג'יימס בונד
איכותה של הסדרה באה לידי ביטוי בבנין הדמויות והיחסים ביניהן. לא מדובר בג'יימס בונדים כל יכולים. זוהי קבוצה מיוחדת של אנשים חריפי שכל ובעלי נכונות להסתכן עד כדי אובדנות. היחסים של החבורה הזאת בינם לבין עצמם ובינם לבין בני ובנות זוג מורכבים ומסובכים. השקר הוא מכשיר העבודה המרכזי של המרגל. הוא נאלץ לשקר אויבים כדי לנצח או כדי לשרוד. אך השקר מחלחל גם לתוך החבורה וגם לתוך החיים הפרטיים שלהם. השקריות הזו גורמת לאנשים לאבד את זהותם ולעתים אף את שפיותם. בין היריבים המרים ביותר שהם נאלצים להתמודד מולם הם חבריהם למקצוע, מרגלים שפרשו. חלקם המשיכו במקצוע בשרות גורמים פרטיים או בשרות עצמם. חלקם הגיעו לבגידה ולהרס עצמי.
לוחמה דיגיטאלית
אחד המרכיבים המרתקים של הסדרה הוא השימוש באמצעים דיגיטאליים במלחמת המוחות של הריגול והריגול הנגדי. אין כאן צעצועים נוסח ג'יימס בונד. אין כסאות מפלט ממכונית ההופכת בעת הצורך למטוס או לצוללת.
השימוש שעושה הסדרה באמצעים דיגיטאליים ובאינטרנט אינם דמיוניים. חלקם או רובם קיימים גם היום: מעקב אחרי אנשים באמצעות מצלמות אבטחה המותקנות במקומות ציבור (בכל רחובות לונדון); התחברות למצלמות אבטחה במקומות פרטיים, מעקב אחר אנשים באמצעות הטלפונים ניידים שהם מחזיקים, האזנה לשיחות, פריצה למאגרי מידע פרטיים וציבוריים, מכשירי מעקב והאזנה משוכללים ועוד. רוב המרכיבים הללו קיימים גם היום. הסדרה הולכת צעד קדימה לכיוון לא דמיוני שאולי כבר קיים בארסנל של מערכות הביון בעולם: מיסוך שמונע כל תקשורת דיגיטאלית במקומות מסוימים, מעשי חבלה פיסיים במתקנים אסטרטגיים, אפשרות לשתק אפילו צוללת הנמצאת במים עמוקים.
ממה פוחדים הבריטים
לפי הסדרה מאיימת על בריטניה כל שבוע סכנה קיומית אחרת של חורשי רעה – מבקשים להציף את לונדון במבול, מתכננים השמדה המונית באמצעות נשק ביולוגי, כימי, או גרעיני, או סתם מבקשים להניח פצצה במקום ציבורי..
סדרת מתח אינה מקור אינפורמציה על החברה הבריטית. אך היא אינה תלושה כמובן מן המציאות הבריטית וניתן ללמוד ממנה על התסכול הבריטי שנמשך מאז הפסיקו הבריטים להיות אימפריה והפכו למדינה קטנה הנתונה לאיומים.
בהיררכיה של החרדות עומד הטרור האסלאמי בראש, ואחריו באים כנופיות טרור שהן שכירי חרב של גורם כזה או אחר, טרור של אירים, פקיסטנים, עיראקים, הודים, ניגרים ועוד. ולא במקום האחרון טרור שמקורו במרגלים קומוניסטיים רדומים מן התקופה הסטליניסטית או בשרותי הביון של רוסיה החדשה, או של סין.
אך במדד השנאה האמריקנים עומדים בראש. האמריקנים מתנהגים כלפי בריטניה כאילו הייתה מדינת חסות בלתי נחשבת. בספרי ההדרכה של ה-CIA מוגדרת בריטניה כמדינה קטנה "בגודל מדינת אורגון". סוכני הה-CIA עושים בבריטניה כבתוך שלהם. חוטפים אנשים, רוצחים מבוקשים שמצאו מקלט על אדמה בריטית, מנהלים מעקב קבוע אחר שרותי הביון הבריטיים ומנצלים את היתרונות הטכנולוגיים שיש להם.
היחס לישראל ולמוסד
כמה פרקים בסדרה מוקדשים לישראל ולמוסד. היחס למוסד הוא של יראת כבוד לגוף כל יכול. באחד הפרקים הוא אפילו מאיים על הבריטים בחיסול סיטוני של מבוקשים בבריטניה והארי פירס מתחנן שלא יעשו זאת.
בכמה פרקים מתוארים מעשי טרור של המוסד שהם בלתי מתקבלים על הדעת בעליל. כמו רצח נציגת או"ם לשיחות עם הפלסטינים. או התחזות סוכני מוסד לטרוריסטים סעודיים כדי לחשוף גילוי שהאירנים כבר הגיעו ליכולת גרעינית.
באחד הפרקים שהוקרנו בעבר יש תערובת של שתי הגישות לישראל בסיפור הזוי לחלוטין. בפרק זה מתואר מפגש סודי בין משלחת ישראלית ופלסטינית בחסות נשיא ארצות הברית. בראש המשלחת הישראלית עומד איש ביון לשעבר ששואף להגיע להסדר שלום והוא ידיד אישי של פירס. בתו שנמצאת במשלחת הישראלית הייתה בעבר בשבי ארגון טרור פלסטיני ואביה לא פעל לשחרורה. הבת הזו מחדירה לגופה חומר נפץ במסווה של זריקות אינסולין שהיא זקוקה להם בשל מחלתה. היא מתכננת פיגוע התאבדות שתביא לרצח נשיא ארצות הברית. וכמובן שיבוש שיחות השלום.
הסיפור תלוש לגמרי מכל מציאות ולכן הוא אחד הפרקים הירודים של הסדרה. הפלסטינים מופיעים כאן באור חיובי וכך הדבר לאורך כל הסדרה. כשמוזכרת ישראל והפלסטינים ישראל היא תמיד התוקפן ואתה רואה זוג מטוסים ישראלים ושומע בעברית הוראות שיגור טיל לעבר אזרחים.
מכל האמור כאן אי אפשר לכנות את הדברים כסתם אנטישמיות. אך אפשר לצטט אדם שהוא לא מאור גדול בעולם הציטוטים. זהו אהוד אולמרט שאמר פעם כי "בשפה האנגלית אין כנראה מלה לצביעות".
וכאן כדאי לשמוע מה אומר ג'ורג' אורוול בנושא זה.
אורוול על האנטישמיות הבריטית
אורול התייחס לנושא במאמר "אנטישמיות בבריטניה" שפורסם ב-1945. המאמר הודפס בקובץ מאמרים שרוכזו בספר "מדוע אני כותב – ועוד מסות" (תורגם לעברית בהוצאת עם עובד 1984.}
אורוול פותח את מאמרו בקביעה העובדתית שאין "בעיה יהודית" בבריטניה. יש בה בסך הכל, בתקופת כתיבת המאמר. כ-400 אלף איש וכן כמה עשרות אלפי פליטים, שנמלטו מאירופה הנאצית. היהודים עוסקים אמנם בעיקר בענפי מזון והלבשה ויש להם חלק קטן בכמה רשתות ותעשיות. אך הם רחוקים מרחק רב מן הדימוי של שליטה על הכלכלה הבריטי.
למרות כל אלה מביא אורוול את העובדות והתובנות הבאות על האנטישמיות הבריטית:
• היא החריפה במיוחד בעקבות מלחמת העולם השניה.
• "יש יותר אנטישמיות בבריטניה ממה שאנו מוכנים להודות בה"
• כלפי חוץ חלה ירידה בפרסומים אנטישמיים בתקשורת, בספרות ובמחזאות.
• אך בפועל היא באה לביטוי בין היתר בכליאתם של פליטים יהודים מגרמניה [בתקופת המלחמה].
• חוגים ליברליים הבינו שזה מעשה נואל אך נמנעו מלהביע דעה.
• יהודים בבריטניה נהגו להסוות את מוצאם לשנות את שמותיהם ונמנעו מלהודות ביהדותם.
• אנשים הומאניים ונאורים אינם מחוסנים מפני אנטישמיות.
• האנטישמיות הבריטית אינה אלימה אך היא מרושעת.
• מעל רמה אינטלקטואלית מסוימת הבריטים מתביישים להודות כי הם אנטישמים אך אומרים שאינם אוהבים יהודים.
• הבריטים נוטים להאשים את היהודים באי נאמנות. אך, אומר אורוול, הנזקים שגרמו האינטלקטואלים הבריטיים לבריטניה גדול ללא שעור.
• אם האינטלקטואלים הבריטים היו מצליחים בתעמולה שלהם בריטניה הייתה נכנעת להיטלר כבר ב-1940.
אורוול מתקשה להצביע על הגורמים לאנטישמיות אך הוא רואה בה חלק ממחלה כלל אנושית שנובעת מן הלאומנות.
איש יקר,
היהודי יליד בריטניה סם סילבסטר (עו"ד די ידוע בזמנו בבריטניה) אמר פעם בראיון בזקנתו כי "הבריטים הם האנטישמים המנומסים בתבל – הם יתקעו פגיון בליבך ולא תחוש דבר פרט לחבטה כשתיפול מת על הרצפה" (ציטוט מהזכרון). כמכור לפוליטיקה הבריטית (וגם היסטוריה) אני נתקל הרבה מאוד בתסביך היודופובי/ישראלופובי של הבריטים ולמרבה הפלא די מרחם עליהם… הבריטים, ש"פאסון" ומין מתינות קרת רוח זו תכונה נפוצה אצלם, אינם מצליחים לעמוד אפילו במשימה פשוטה כמו ההבנה שישראל אינה בדיוק הישות האפלולית, מאיימת ורבת כוח שהם חושבים שהיא. לעזאזל… אנחנו אפילו לא מצליחים למנוע ממאות צעירים משועממים להסתנן דרך ביקורת הגבולות בנתב"ג כדי לחולל פרובוקציות באי אילו נקודות חיכוך פוליטי. אני לא מדבר על עצם הביקורת (שנכונותה היא נושא לדיון אחר) אלא על מחלת הרדיפה שבדרך כלל מצפים למצוא אצל שוכני מדינות אחרות, או שמא נאמר "הפוכות באופיין". הבריטי ה"שמאלני" חושב שאנו בריונים אזוריים, קולוניאליסטים ונהנתנים. הבריטי הלאומי השמרן חושב שאנו תככנים אולטרא סוציאליסטים ולא שוכח לנו את תקופת המנדט ולכאורה את הרגל ששמנו לבריטים בנסיון לייסד סוג של הגמוניה פוליטית בריטית פוסט קולוניאליסטית במזה"ת. הבריטי שמצביע BNP… הוא חושב את 2 הדברים הנ"ל, וכמובן שלפעמים סתם שונא יהודים מאותן סיבות נצחיות שלא קשורות בישראל. כמובן שישנם הרבה שלא חושבים כך, אבל הישראלופוביה, ברמות שונות של עוצמה, עבור הבריטים לפעמים נראית כמו נטיה שקל לעורר אותה יותר מהרגיל. המחשבה כי ישראלי, באשר הוא, הוא סוג של מניפולטור על שתמיד מייצג משהו מעבר ל"סתם אדם", די נפוצה. מי שמקיים קשרי עבודה עם בריטים (מחקר וכו') בצורה אקראית לא פעם מכיר זאת. נראה כאילו ישראלי צריך לחדור איזה מעטה מובנה של חשד, לפני שיאמינו לו שהוא סתם אדם, ולא איזה שליח של אידאולוגיה זו או אחרת. לכאורה אפשר לחשוב שאולי יש שורשים לגישה זו בעובדה שברחבי העולם התרבותי/אקדמי (וירטואלי וממשי) הישראלי שיפגוש הבריטי יהיה לא פעם סוג של קומיסר פוליטי (מין אורי אבנרי כזה), אולם נבירה קלה מעבר לכך מוכיחה שזו גישה שקדמה לייסוד המושבה הפוליטית של גולים ישראליים מן השמאל הקיצוני בלונדון או בבירות אחרות.
מה שכן, בכל זאת קרן אור מסוימת: בריטניה, למרבה העצב של אוהביה, באמת אינה מדינה חשובה כל כך – ספר ההדרכה של הסי.איי.איי צדק. למען האמת אני מעריך שלולא היו מוצרי התרבות, על המגוון הרחב שלהם, הבריטיים לא היו חולקים את אותה שפה עם אלה של הוליווד או ברודווי, היינו שומעים/יודעים על בריטניה של ימינו הרבה-הרבה פחות. מזה לפחות 40 שנה בריטניה מדינה משוסעת: ה"בריטיות" נמצאת תחת מתקפה רציפה, וסופגת יותר מפלות מאשר הצלחות. לא פעם ההתנגחות הוולגרית בישראל משמשת למעשה בידי המנגחים (במידה ואינם מוסלמים) כלי נשק פוליטי מאוד יעיל ובטוח. "להחטיף" לישראל זו סוג של קטטה שאפילו פחדנים מעזים להיכנס אליה בלי חשש בבריטניה. מאז שנות השמונים, עידן ת'אצ'ר, נוצרו בבריטניה מנגנונים מאוד יעילים של ניגוח, והגנה על הנגח, כאשר אלה מופנים נגד "אויבי הציבור". ממשל ת'אצ'ר – שזה בשלוש מערכות בחירות רצופות – היה, ועדיין נראה לצופה מבחוץ כסוג של חונטה שתפסה את השלטון באמצעים לא כשרים: כמובן כל עוד אתה מסתמך על המדיה הבריטית מסוגיה השונים. ואם ת'אצ'ר היא כמעט היטלר, ואפשר להגיד זאת ללא חשש, תארו לכם איזה "כלום סיכון" מרחף מעל ראשו של מי שרוצה לנגח את ישראל בשביל להזכיר לכולם שהוא קיים.
חשבתי שאני היחיד שמודע לקיומה של הסידרה הזו ואני שמח לגלות שלא כך הדבר.
משום מה אנשים מתרחקים מהערוצים המממלכתיים המעולים (לדעתי).
באשר לאיכות הסדרה… ובכן, לטעמי שתי העונות הראשונות (עם טום קווין) היו יותר ריאליות (למרות שגם שם יש פאשלות ודברים מגוכחים. החל מהעונה השלישית הסדרה החלה בתהליך איטי של הידרדרות והפכה יותר ויותר מוטת אקשן במרוצת העונות.
התסריטים אולי שנונים, אבל באשר לריאליות שלהם? הקו המנחה הכללי שבו קונספירציה רודפת קונספירציה ותמיד יש משהו קריטי שיכול להפיל את כל הMI5… זה מרגיש כפוי ולא אמיתי בעליל.
באשר לאספקטים הטכנולוגיים…לדעתי הממשקים והצגת הטכנולוגיה הם מגוחכים ובנויים בעיקר בשביל להרשים קהל לא טכנולוגי. מקדמי העלילה (ולעיתים אלמנטים שעליהם ממש בנויים כל יסודות הפרק) הם הרבה פעמים מופרכים. דברים שכל איש רשתות סביר יכול לחסום בקלות, הם הופכים לאיזו פרצה נוראית.
איך זה שלכל הישראלים בסדרה, כשהם מדברים באנגלית יש מבטא יידי עם ריש שמזכירה גימל או הא?.
עוד דבר שלא אהבתי, ויש בסדרות רבות, הוא שכל העולם הלא אנגלי, משום מה מדבר באנגלית. זה פשוט מצחיק כשערבים מאפגניסטן מדברים בינם לבין עצמם באנגלית.
גם כמכור לסדרה לא אוכל להכחיש כי פרקים רבים ואפיזודות רבות נראים מופרכים מבחינה עלילתית. אבל הביצוע הוא בריטי לעילה.
ובנוגע לאנטישמיות – נו באמת, הסדרה היא בעיקר (כפי שאכן ציינת) אנטי מהגרית ואנטי אמריקאית. אורוול אולי צודק בכל דבריו, אבל ההקשר לסדרה קצת מופרך.