מאמר זה נכתב לפני תשע שנים. בתוך תקופה זו עברה מצרים שתי מהפכות "האביב הערבי" שהעלה את האחים המוסלמים לשלטון וחיזק את החמאס. המהפכה של רנטיסי שהחזירה את מצרים לשלטון צבאי. אירועים אלה לא שינו את ההערכות והמסקנות שבמאמר [ מאי 2014].

ראה "מה שווה השלום שעשה בגין"

בגין חתם על הסכם השלום כשהוא נתון בלחציהם של משה דיין, אהרון ברק וג'ימי קרטר * היום אנו כבר יודעים שבגין סבל ממאניה דפרסיה ושקרטר אנטישמי ונהנה מכספים סעודיים * מה היו התקוות שתלו בהסכם ומה נותר ממנו * אין סיבה למסיבה

שותפיו של בגין להסכם: נשיא בעל עבר נאצי ונשיא עם עתיד אנטישמי (ויקישיתוף)

במלאות שלושים שנה לחתימת הסכם השלום עם מצרים שוב התחדש פסטיבל השלום ופולחן בגין.
הפעם זכתה לפירסום קלטת שנמצאה ובה הוא מספר לנכדתו את שבחי הסכם השלום עם מצרים.
והעם בישראל שומע ומאמין ואפילו מתגעגע למנהיג האהוב.

"מחרחר מלחמה"

 פעם הוא היה שנוא על השמאל במידה כזו שמפ"ם הקימה מחתרת מסועפת בתוך צה"ל כדי להדיחו בכוח, אם יעלה פעם לשלטון. בן גוריון נהג ללגלג עליו ולגדפו בכל הזדמנות..

בעולם נחשב בגין למחרחר מלחמה שימיט אסון. השבועון "טיים", בכתבת שער עוינת, כתב ששמו מתחרז עם המלה פייגין, הגיבור היהודי המאוס בספר "אוליבר טוויסט" של צ'ארלז דיקנס.

עבר מטאמורפוזה

בתחילת דרכו בשלטון עוד הבטיח להקים "הרבה אלוני מורה" והתחייב להתיישב בחבל ימית (שלא הוא יזם ובנה אלא ממשלת מפא"י). אך בהמשך פתח במסע בזק של פגישות ויוזמות שנסתיימו בתוך שנתיים בוויתורים ובנסיגות בנוסח "שלום עכשיו".
עורך "ידיעות אחרונות" דאז (בתואר אך לא בפועל), הרצל רוזנבלום, תאר אותו כבחור ישיבה מתפקר המשתולל עם בחורות ואוכל חזיר עד שנוזל לו שומן מן השפתיים.

הוא הגיע להסכם שלום עם מצרים שנחשב מאז לנכס האסטרטגי החשוב ביותר של ישראל.

האמנם נכס אסטרטגי?

איך נחתם ההסכם

כדאי לבחון כיצד קיבל בגין את ההחלטה. היום אנחנו יודעים, כי בגין סבל ממניה דפרסיה. זוהי הפרעה נפשית של עליה וירידה במצבי הרוח ואשר במצבים קיצוניים גורמת לדיכאון עמוק עד כדי שיתוק. ואילו במצב המאני היא גורמת להיפר אקטיביות קיצונית ולא תמיד שקולה.
לעתים מתבטאת ההפרעה בצורך בלתי מוסבר ולעתים בלתי הגיוני לסיטואציה מסויימת.

ההפרעה הזו לא תמיד פוסלת אדם מלהיות מנהיג במיוחד אם הוא נמצא בטיפול תרופתי. יש אף הטוענים שהמניה דפרסיביים נוטים ליצירתיות רבה יותר מאנשים רגילים..

הסכם מנוגד לאמונותיו

צריך להביא בחשבון את הלחצים בהם היה נתון בגין בקמפ דייויד. זה היה מחנה סגור כשהוא מוקף על ידי אנשים המבקשים ממנו לחתום על הסכם המנוגד לאמונותיו ואין מסביבו אף אדם אחד התומך בו (פרט לבנו בני, שהתקשר אליו בקביעות בטלפון).

 בגין היה נתון ללחציו של משה דיין שרצה למחוק מעצמו את חרפת כישלונו במלחמת יום הכיפורים. נמצא שם גם אהרון ברק, שכבר תיכנן את השתלטות מערכת המשפט על סדר היום של המדינה. ברק הוא שהציע את הניסוח "זכויות לגיטימיות לעם הפלשתינאי" ושיכנע את בגין לקבלו. ובכך הניח את היסוד להקמת מדינה פלסטינית. ואחרון אחרון לא חביב הלחץ של הנשיא קרטר שעל האנטישמיות שלו וקשריו עם ההון הערבי למדנו רק אחרי שנחתם הסכם השלום.

מה נשאר מן ההסכם

מול הגמדים המנהלים היום את המדינה, מנחם בגין היה אכן מנהיג ענק. זכותו ההיסטורית תעמוד לו בשני תחומים: ניהול המאבק נגד הבריטים בשנים 1944-1948 (ומניעת מלחמת אחים באלטלינה) וההחלטה על הפצצת הכור העיראקי ("מבצע אופרה" ) בשנת 1981. כל יתר מעשיו הם אופרה אחרת לגמרי.

החגיגות סביב מלאות שלושים שנה לחתימת ההסכם הן הזדמנות לעיין מחדש בכמה מסעיפיו..

ההסכם כולל איסורים והתחייבויות רבות שחלקן כבר הופרו על ידי המצרים. איסור על איומים לשימוש בכוח (שמובארק משמיע מדי פעם, ברמז); כינון יחסי תרבות, (שאינם קיימים); קיום הליכי משפט הוגנים לאזרחי שתי המדינות (ראה פרשת עזאם עזאם); יחסים דיפלומטיים (רופפים למדי, השגריר הישראלי מנודה בקהיר כמצורע), כריתת הסכמי תרבות (אין דבר כזה); ועוד ועוד.

הפרוטוקולים כרב מכר

בסעיף 5 של הנספח השלישי לחוזה יש סעיף משנה 3 בו נאמר כי "הצדדים יחתרו לטפח הבנה וסובלנות הדדית, ובהתאם לכך יימנעו מתעמולה עוינת זה נגד זה". המצרים מפרשים כנראה את הסעיף כך שלא יחול על שידור הסדרה בת 41 הפרקים של "הפרוטוקולים של זקני ציון" ששודרה בטלוויזיה המצרית. סידרה זו (כמו הפרוטוקולים עצמם) אינה סתם תעמולה עוינת, אלא הכשר לרצח עם.

כלי התקשורת שלהם מלאים בדברי הסתה נגד ישראל והפרוטוקולים של זקני ציון נמצאים בקביעות בראש רשימת רבי המכר במצרים.

מגן דוד כרוך בנחש

בספריה המפוארת של אלכסנדריה נפתחה מחלקה לספרים הקשורים ביהדות ובתצוגה של המחלקה מופיעים ספרי תורה בצד התרגום הראשון לערבית של הפרוטוקולים שנעשה בידי מוחמד חאליפה אל טוניסי.

הפרוטוקולים של זיקני ציון במהדורה מצרית

עיתון מצרי שדיווח על התצוגה ציין כי על עטיפת הספר מופיע מגן דוד שסביבו כרוך נחש. המגן דוד מסביר העיתונאי הוא "סמל יהודי בולשביקי".

מנהל הספריה, ד"ר יוסף זיידן, אמר בראיון לכתב המצרי כי "הפרוטוקולים" הוא ספר דתי חשוב יותר ליהודים מן התורה.

גם מכחישי שואה

לדוקטור הנכבד הזה יש גם אתר בו הוא מפרסם מאמרים אנטישמיים. באחד מהם הוא כותב כי היהודים מגזימים ביחס לממדי השואה. לדעתו רק מיליון יהודים נרצחו בשואה כי לא ייתכן שלגרמנים היתה כמות כה גדולה של גז ציקלון ב' כדי להרוג 6 מיליון יהודים.

המידע בעולם על השואה, כתב, הוא פרי הדיסאינפורמציה כמו הסרט "רשימות שינדלר" שנאסר להצגה במצרים.

מיין קאמפ של היטלר במהדורה המצרית

פרשה זו היא חלק ממסע שיסוי נגד ישראל המקיף את כל החברה המצרית ובמיוחד את האליטות הספרותיות, האקדמיות והתקשורתיות. אף איש רוח מצרי אינו מבקר בישראל, גם לא עיתונאים או אקדמאים. אם יעשו כן יוחרמו על ידי חבריהם.

מאזן הרווח וההפסד

ומהו חשבון הרווח וההפסד של "שלום" בגין-סאדאת?
• המצרים לא ויתרו על שום דבר. אנחנו ויתרנו על הכל וקיבלנו פיסת נייר.
• הם "ויתרו" רק על רצועת עזה והשאירו לנו אותה כפצצת זמן. בגין ברוב איוולת הסכים.
• הסכם השלום עם מצרים יצר את התקדים של הרס ישובים יהודיים ושל מסירת שטחים "עד הגרגר האחרון".
• לכאורה יש "שלום קר" אך השלום הזה חם מאד במנהרות שדרכן עובר הנשק שהפך את רצועת עזה לחמסטאן.
• בלי סיניי על שדות התעופה ואוצרות הנפט שלה ישראל הפכה חלשה ותלויה בארצות הברית. מצרים התעצמה ומקימה צבא ענק חמוש בנשק אמריקני חדיש, שכל תכליתו ואימוניו נועדו לתקוף את ישראל בשעת הכושר.

"עד הגרגר האחרון". חיילים מפנים ילד בימית  (צילום ויקישיתוף)

 

* ההסכם הזה הביא במישרין לתהליך שיגרום להקמת מדינה פלסטינית בלב ארץ ישראל, מדינה שכל תכליתה היא מחיקת ישראל מהמפה.

קרטר האנטישמי

הנשיא קרטר מילא תפקיד מרכזי בלחץ על בגין לחתום על ההסכם. בגין התפעל מקרטר עד כדי כך שהשווה את אישיותו לזו של זאב ז'בוטינסקי, שבגין ראה בו את מורו ורבו.

מה היתה דעתו של קרטר על בגין ניתן ללמוד מן היומן שכתב בתקופת נשיאותו ופורסם באחרונה. מיומנו של קרטר עולה כי שני האנשים השנואים עליו ביותר היו : טדי קנדי, שביקש לרשת אותו בבית הלבן, ומנחם בגין. בין היתר כותב קרטר ביומנו: ״בגין עושה מעצמו חמור״… "סאדאת מתון ואחראי״. כאשר נודע לו שהנורווים החליטו להעניק לבגין ולסאדאת את פרס נובל, כתב קרטר ביומנו את המשפט הבא: ״שלחתי לבגין ולסאדאת איחולים לאחר שזכו בפרס נובל לשלום. לסאדאת הפרס מגיע  לבגין לא״.

(קטע זה נכתב באוקטובר 2010 – ז.ג.)

ג'ימי קרטר, איננו רק אנטי ישראלי אלא גם אנטישמי. בספרו Peace, Not Apartheid הוא מתאר את מדינת ישראל כמדינת אפרטהייד. את ישראל הוא מאשים בכל הצרות של המזרח התיכון והעולם. על הספר הזה כתב הפרקליט היהודי הנודע, אוהב ישראל, אלן דרשוביץ, שהספר רצוף כל כך הרבה אי דיוקים, חצאי אמיתות ואי אמירת אמת שאילו היה מביא את הדברים כעדות לבית משפט היה המחבר נענש על שיבוש הליכי משפט.

גילוייו של דרשוביץ

אלן דרשוביץ הוא האיש שחשף יותר מכל אדם אחר את פרצופו האמיתי של קרטר. וכך הוא כתב עליו:

"הגילויים האחרונים על קשרי ההון הנרחבים של קרטר עם הון הנפט הערבי, ובפרט עם סעודיה, ערערו קשות את אמונתי ביושרתו. כאשר סופּר לי לראשונה שקיבל פרס כספי על שמו של השייח' זאיד בן סולטן אל-נהיאן, פשוט לא האמנתי. כיצד יכול אדם בעל יושרה כזו להעשיר את עצמו בכסף מלוכלך כל כך?

"המרכז ע"ש זאיד לשיתוף פעולה ומעקב – צוות חשיבה שמומן בידי השייח' זאיד ונוהל בידי בנו – אירח דוברים שקראו ליהודים "אויבי כל העמים", שייחסו את רציחתו של ג'ון קנדי לישראל ולמוסד ושקבעו כי השואה היא "מעשיה".

"במועד קבלת הכסף אמר קרטר: "לפרס הזה יש משמעות מיוחדת עבורי כיוון שהוא קרוי על שמו של חברי, השייח' זאיד בן סולטן אל-נהיאן". חברו של קרטר, כך מסתבר, היה אנטישמי חסר תקנה.

"היקף התמיכה הכלכלית, או אפילו התלות הכלכלית, של ג'ימי קרטר בכסף המלוכלך עדיין אינו ידוע במלואו. אבל מה שידוע מטריד ביותר. קרטר והמרכז שלו קיבלו מיליוני דולרים ממקורות מפוקפקים. כולל ממוסד שקבע כי זו "הדרך הטובה ביותר להילחם בהשפעתם הרעה של הציונים". גם המלך הסעודי פאהד תרם מיליונים למרכז של קרטר, "7.6 מיליון דולר ב-1993 לבדה", וכמוהו גם בנים אחרים למשפחת המלוכה הסעודית. קרטר קיבל גם תרומה בת מיליון דולר ממשפחת בן לאדן בסעודיה, וכן פרס אישי על תרומתו לסביבה בסך 500,000 דולר ע"ש השייח' זאיד, ששולם בידי ראש ממשלת איחוד האמירויות.

הסעודים קנו את שתיקתו, כך מסתבר, במחיר יקר. אבל אופיה של פעילות המרכז מתבהר עוד יותר כשבוחנים את ביצועיו במדינות שונות. עיון באתר המרכז בפעילות למען "זכויות אדם" מעלה כי הוא אינו פעיל כלל בסין או בצפון קוריאה, באירן, בעירק, בסודן או בסוריה. לעומת זאת הוא פועל כנגד ישראל וה"הפרות" שלה.
זה האיש שהזכיר לבגין את ז'בוטינסקי.

"זכותו הגדולה של מנחם בגין"

ככל שמתקדם מה שקרוי "תהליך השלום" כן גדל מספרם של אנשי שמאל המשבחים ומפארים את זכרו של מנחם בגין. הם מזכירים כי הוא האיש שהחל ב"תהליך השלום", הוא האיש שהחזיר למצרים את סיני עד הגרגר האחרון, הוא הראשון בתולדות הציונות שפינה והרס ישובים מרצון, הוא האיש שיזם מתן אוטונומיה לפלסטינים ולמעשה הכיר בעם הפלסטיני. כל הדברים הללו נאמרים בשבחו של בגין בפי אנשי שמאל. והם צודקים.

 בשנת 2001 הופיע ב"האומה"מאמר מפרי עטו של יצחק שמיר שכותרתו: "זכותו הגדולה של מנחם בגין". (למעשה זה איננו מאמר אלא דברים שהשמיע בהרצאה בכנס מטעם "המרכז למורשת מנחם בגין"). שמיר  מנה את זכויותיו הרבות של בגין כמי שהרים את נס המרד בבריטים, ניהל את המלחמה הזו באומץ, בתושייה ובתבונה וחולל את התהליך שבלעדיו לא היתה קמה המדינה. כל זאת תוך הימנעות קיצונית מכל פעולה שעלולה היתה להביא לידי מלחמת אחים. שמיר איננו מזכיר אפילו במילה אחת את "זכותו" של בגין בהשגת הסכמי קמפ דייויד.

את הזכויות הרבות של בגין במאבק על תקומת ישראל איש לא ייקח ממנו וככזה הוא יירשם בהיסטוריה של עם ישראל. חבל רק שזקנתו של בגין לא הוסיפה כבוד לצעירותו. השמאל צודק: תהליך החיסול בשלבים של מדינת ישראל, שאנחנו נמצאים בעיצומו, החל בימיו של בגין כראש ממשלת ישראל.

קשה לדעת מה הביא את בגין לכניעה שנכנע ב"קמפ דייויד". אולי היה זה הלחץ של שני יועציו,מלכישוע וכדרלעומר (ויצמן ודיין). אולי כוח ההתנגדות שלו ותבונתו המדינית כשלו בשל מחלת הלב שלו והתרופות הרבות שקיבל. אולי היה לו ליקוי מאורות שאופייני למנהיגים גדולים שעברו את שיאם.

בגין התכוון לכתוב לאחר פרישתו את ההיסטוריה של העם היהודי בדור השואה והתקומה. הוא לא הספיק להגשים את תכניתו והסתגר בביתו ברחוב צמח. אולי טוב שלא כתב מאומה. את שיא פעולתו המדינית השלים לפני הקמת המדינה והנציח את הדברים בספרו "המרד". ימתקו לו רגבי אדמתו.

 קישורים

הקשר בין הפלסטינים לנאצים

סרט שיטנה ערבי

http://www.kr8.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=740643

איש דת מצרי מטיף להשמדת היהודים

על אהרון ברק כמחולל המפץ הגדול ראה

 

על המחתרת בצה"ל שהקימה מפ"ם ראה