עבדתי עם גילת שנים רבות. הוא הגיע ל"ידיעות אחרונות" מ"על המשמר", שם שימש כתב לעניינים רבים וגם סיקר  נושאים פליליים.. בתפקידו זה קשר קשרים טובים עם חוקרי משטרה זוטרים, שבמהלך השנים הגיעו לצמרת המשטרה. הם סייעו לו בתחקיריו אך לא פחות מכך הסתייעו על ידו.

מעולם לא הייתי ממש ממונה על גילת, הואיל והעבודה שלו היתה ממודרת והוא הביא לעריכה את החומרים המוגמרים. תפקידי היה לערוך את התחקירים. בתקופה הראשונה היו לנו ויכוחים סביב האמינות של הסיפורים. ליתר דיוק: הייתכנות שלהם. האם אפשר להאמין כי יש רופא בבית-חולים גדול במרכז הארץ העוסק בטיפולי הפרייה והוא מזריק לנשים מי סבון וגורם להן נזק רפואי חמור?

מוטי גילת צילום העין השביעית (cc-by-nc-sa

הוא תמיד צדק

קשה להאמין וכך אמרתי לגילת. כי מה יכול להיות המניע של רופא כזה. גילת התעקש, ניצח וצדק. למען האמת הוא תמיד צדק.

גם כאשר הביא סיפור בלתי מתקבל על הדעת על כך שבמגן דוד אדום מגרילים מדי שנה מכוניות ולא נותנים אף מכונית לאף זוכה. גם כשגילה שנהגי אמבולנסים עושים בשעת המשמרת עבודה פרטית בהעברת גופות. כשהם נקראים באמצע העבודה הצדדית הזו לאיזה אירוע גדול הם מניחים את הגוויות בחצרות הבתים וחוזרים ונוטלים אותן לאחר מכן.

הייתם מאמינים? גם אני לא. אבל מוטי גילת צדק.

וכך בסיפור על האחות שגנבה תינוקות בבית חולים, וכך על הפסיכיאטר שקיים יחסי מין עם לקוחותיו, וכך עם הרופא שחילק פטור מצה"ל תמורת שלמונים, יצא זכאי במשפט ולבסוף נזרק לכלא בלחצו של גילת על התביעה להגיש ערעור.

להגיע לפני המשטרה

מוטי גילת הכניס לכלא יותר אנשים מאשר רבים מקציני המשטרה. חקירות משטרתיות רבות נפתחו בעקבות פרסום התחקירים שלו. לא פעם הקדים את החוקרים המשטרתיים גם במהלך החקירה המשטרתית. (במאמר מוסגר אוכל לומר שזה לא קשה כל כך. במהלך חקירת רצח מלה מלבסקי הצלחנו להגיע למקום בו החליפה הרוצחת חווה יערי את צמיגי מכוניתה במוסך בוואדי ג'וז לפני שהמשטרה הגיעה לשם. ההישג הזה הושג בעזרת צוות בראשו עמד אז הכתב לענייני פלילים בירושלים, גד ליאור, כיום ראש סניף ידיעות אחרונות).

למרות הצלחותיו הרבות של מוטי גילת הייתי חלוק עמו  בראיית העולם.  התמונה שהוא מצייר היא כל כך מדכאת שאי אפשר פשוט להאמין בה כי אם היא נכונה היא מאיימת על עצם קיומנו.

אחרי הגילויים על הנשיא ויצמן, אחרי פרשת העמותות של ברק, אחרי פרשת נמרודי שאין רואים את סופה, אני מתחיל לחשוב, ליתר דיוק לחשוש, שמוטי גילת צודק. שאנחנו מושחתים מן המסד ועד הטפחות. ישמור אותנו האל מפני עצמנו.

לא לוקח שבויים

העיתונאי נחום ברנע אמר פעם על מוטי גילת כי הוא "לא לוקח שבויים". רוצה לומר: אין אצלו רחמים בדין והוא רודף אחר נחקריו עד מיצוי מלוא חומרת הדין.אמנון אברמוביץ' אמר כי כאשר הוא חוזר מחוץ לארץ הוא עובר בלוד במסלול האדום, לא מפחד המכס אלא מפחד מפני מוטי גילת.

העורך המיתולוגי של ידיעות נהג לספר בדיחה כדי להמחיש את קיצוניותו של מוטי גילת. אם מוטי גילת קונה קופסת גפרורים – אמר יודקובסקי – שמחירה 9 אגורות והוא נותן למוכר 10 אגורות הוא מצפה לקבל עודף. אם לא קיבל הוא פותח בתחקיר וירדוף את מוכר הגפרורים עד סוף ימיו.

אולי צודקים מבקריו של מוטי. אך בלעדיו המדינה הזו היתה שוקעת בחשכה של שחיתות ומידרדרת למדרגה של מדינת עולם שלישי.

קישור לעין השביעית בו דווח על משפטו של גילת נגד ידיעות אחרונות

http://www.the7eye.org.il/Pages/Results.aspx?k=%20%D7%9E%D7%95%D7%98%D7%99%20%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%AA