הוזמנתי להשתתף בחוג התנ"ך בבית ראש הממשלה בירושלים. ראוי שאספר לקוראיי על התרשמותי מן המעמד.
חוג התנ"ך [צילום קובי גדעון לעם]
המעון הרשמי של ראש הממשלה שוכן בבית אגיון, בצומת הרחובות בלפור סמולנסקי בירושלים. הבית קרוי על שם אדוארד אגיון, סוחר יהודי יווני מאלכסנדריה, שבנה אותו בשנות ה-30 של המאה הקודמת.
הבית ידע כנראה ימים טובים יותר. ב-1941 התגורר בו פטר השני מלך יוגוסלביה הנמלט. במלחמת השחרור שימש כבית חולים ללוחמי אצ"ל.
הבית נרכש על ידי ממשלת ישראל ב-1952 כמעון רשמי לראשי הממשלה ועבר מאז גלגולים רבים. ליתר דיוק הוטלאו סביבו טלאים – חומה שנועדה לשמור על בטחון ראש הממשלה, סככה בין הבית לטרה-סנטה ועוד. זה לא דאונינג סטריט, גם לא הבית הלבן, ארמון האליזה. לא דומה אפילו למעון ראשי ממשלות הולנד, בלגיה או סינגפור.
מתחם בית אגיון [למטה משמאל] צילום אווירי מ-1938 [הסיפריה הלאומית]
החוג התקיים בחצר הפנימית של הבית. עורך התרבות של "הארץ", בני ציפר, כינה את המקום פאטיו, מושג שמקורו באדריכלות הספרדית של ימי הביניים. לעורך ספרותי מותר.
הרושם הראשוני שלי היה שהכינוס אורגן בטוב טעם. שולחן מרובע גדול שמסביבו ישבו משתתפי החוג כ-20 איש. על הכיסאות נרשמו שמות המשתתפים ומאחורי השולחן היתה שורה של כיסאות לקהל שהקשיב לדיון ומנה כמאה איש.
על השולחן היו מונחים ספרי תנ"ך קורן מהודרים וכן טקסט מודפס של נושאי הדיון. פסוקים מן התורה, מן הנביאים ומביאליק.
לפני תחילת הדיון עברו ראש הממשלה ורעייתו ולחצו ידיים לכל המשתתפים. בראש השולחן ישבו ראש הממשלה ורעייתו. לימינם ולשמאלם המנחה הרב בני לאו והפילוסוף מיכה גודמן. השתתפו בדיון מומחים בכירים לתנ"ך ולחכמת ישראל – פרופסור משה ברש, פרופסור יאירה אמית, ד"ר אבינועם רוזנק. פרופסור יעל שמש. היו גם משוררים – ארז ביטון, מירון איזקסון. אמנים [יהורם גאון] הרבנית אסתי רוזנברג [בתו של הרב אהרן ליכטנשטיין ונכדתו של הרב יוסף דוב הלוי סולובייצ'יק]. בין העיתונאים היו בני ציפר מ"הארץ" ודרור איידר מ"ישראל היום" . היו גם אמהות שכולות וגם פשוטי עם, ככותב שורות אלה.
ראש הממשלה פתח את הדיון בהצהרה פוליטית קצרה. חשוב היה להשמיעה בימים שבהם "הפרטנר לשלום" אבו מאזן מצרף לממשלתו את רוצחי החמאס. וחשוב שנאמרה בחוג התנ"ך. לזה קרא זאב ז'בוטינסקי תגר.
אחר כך ציין נתניהו כי החוג הוא על שמו של שמואל בן ארצי, אביה של שרה נתניהו. תאר את דמותו – תלמיד חכם בוגר ישיבת נוברדוק, חלוץ, סופר, משורר, לוחם באצ"ל ובהגנה. בחודשים האחרונים לחייו התגורר יחד עם בתו, שרה נתניהו, במעון ראש הממשלה בירושלים. בן ארצי נפטר בגיל 96 והובא לקבורה בהר המנוחות בירושלים. בתום השלושים לפטירתו הקים נתניהו את חוג התנ"ך על שמו. שרה קראה אחד משיריו.
הדיון נפתח בקריאת הטקסטים שהכין מנחה הדיון בפי אבשלום קור. הרב לאו נשא הרצאת פתיחה על משמעות חג הסוכות לדורות ולדורנו. אחריו ניתנה רשות הדיבור למשתתפי הדיון לפי סדר הישיבה כשלכל דובר הוקצו כשתי דקות.
אם אפשר לשפוט לפי התבטאויות המשתתפים בדיון היו ביניהם מכל הקשת האינטלקטואלית והפוליטית. זה היה דיון רציני, מעמיק, תרבותי. בלשון ז'בוטינסקי – הדר.
לצערי לא יכולתי להקליט את הדברים שנאמרו כי כל המשתתפים נאלצו להפקיד בכניסה את הסמרטפונים.
התקשורת כמעט התעלמה מן האירוע. רק בני ציפר נתן ביטוי בולט ב"הארץ" ובעמוד הפייסבוק שלו להתרשמותו מן המעמד. בין היתר כתב: "זכיתי לשבת מול האדם החכם הזה ששמו בנימין נתניהו ומול האשה הרגישה להפליא ששמה שרה נתניהו".
בני ציפר
באליטות השמאלניות המידלדלות כבר זוהה ציפר מכבר כעריק שיש לו החוצפה להעריץ את ראש הממשלה ורעייתו. הסופרת איריס לעאל במאמר ב"הארץ" השוותה את ציפר להכלאה בין ליצן החצר למגישת החדשות בצפון קוריאה. [איריס לעאל עצמה קיבלה את פרס ראש הממשלה אריאל שרון ב-2004].
איני יודע למה הוזמנתי לדיון. אני קורא ואוהב תנ"ך וגם כתבתי סידרה של סיפורי תנ"ך לילדים [ב-15 כרכים]. אך אני רחוק מלהיות מומחה בתחום. התכוננתי לדיון והכנתי קטע מדבריו של פילון האלכסנדרוני. הפילוסוף בן המאה הראשונה לספירה כתב בין היתר כי הישיבה בסוכה מלמדת אותנו כי בימי שלום יש לזכור את סכנות המלחמה ["על החוקים" ספר ב' סעיף 208]. פילון התכוון כנראה לכך שבסוכות מקריבים 70 פרים כנגד שבעים אומות העולם. והיו שפרשו את המצווה הזו כביטוי לחתירה לשלום עולמי.
התכוונתי לומר שהסוכה נקראת סוכת שלום, אך כשם ששלום אינו ניתן להשגה תוך ויתור על שטחים הוא לא יושג גם אם נוותר על ירושלים.
לא הספקתי לומר את הדברים. כי כשהגיע תורי לדבר החלטתי להגיב על דבריה של פרופסור יאירה אמית. היא אמרה שיש לזכור גם את הפסוק מדברים פרק ו':
"וְהָיָה כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹותֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לָתֶת לָךְ: עָרִים גְּדֹולֹות וְטֹובֹות, אֲשֶׁר לֹא-בָנִיתָ. וּבָתִּים מְלֵאִים כָּל-טוּב, אֲשֶׁר לֹא-מִלֵּאתָ, וּבֹורֹות חֲצוּבִים אֲשֶׁר לֹא-חָצַבְתָּ…"
הקונוטציה האקטואלית של הציטוט הזה גרמה לי לוותר על הדברים שהכנתי. אמרתי כי כבן למשפחה שחיה בצפת 9 דורות אני יכול להעיד שאבות אבותיי לא מצאו כאן ערים גדולות וטובות, לא ירשו בתים שלא בנו ובורות אשר לא חצבו.
פרופסור אמית הגיבה שזה מה שהיה בעקבות מלחמת השחרור. השבתי שההיסטוריה של עם ישראל לא החלה ב-1948 וגם לא בעליה השנייה או הראשונה.
נתניהו הזכיר שגם לאחר החורבן ומרד בר כוכבא הישוב היהודי בארץ ישראל נמשך עד הכיבוש המוסלמי וכל כפר ערבי הוקם כאן על חרבות כפר יהודי.
הצהרת ראש הממשלה בפתיחת הדיון
תגובות במייל
מרגש לקרא את הדיווח שלך מהמפגש בבית ראש הממשלה.
מרגש לדעת ולהבין שלרה"מ "יש זמן" גם ללימוד והעמקה בתנך.
תודה לך וכל טוב
משה פלד
ישר כח על הפוסטים המענינים.
לא כל כך הבנתי את הדיון עליו כתבת בסוף: התורה לא מציינת את "בתים טובים אשר לא בנית וגו'" בתוכחה או בקורת, אלא כהבטחה-ברכה ובעיקר כהקדמה לאזהרה שלא להתפאר בהישגים כביכול-שלנו ("כחי ועצם ידי"). אם כבר, הלקח צריך להיות שאם ראש הממשלה מתפאר בהישגים של המדינה צריך לדרבן אותו לפתור את משבר הדיור בכיבוש "בתים טובים אשר לא בנית" ומתוך כך בהכרה שפתרון משבר הדיור (לאחר שהצליח) הוא מתנת שמים ולא הישג אנושי מעורר גאוה שלילית
איתיאל גלעד
תשובה