על שיקולי בן גוריון ביוזמת דימונה  ראה "הלנצח תאכל חרב"

http://www.zeevgalili.com/?p=286

 כולל: ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

הצנטריפוגות באיראן הפסיקו אולי להסתובב בעקבות ההסכם המביש שחתם אובמה עם האירנים. אולי, כי אי אפשר לסמוך על מלה של האיאטולות כפי שאי אפשר היה לסמוך על אסד שיסלק את כל מאכרי הנשק הכימי.

אך גם אם האיראנים מקיימים את ההסכם ככתבו וכלשונו במוקדם או במאוחר הם ייצרו את הפצצה. ההסכם עם אובמה בעצם נתן להם רישיון בינלאומי להיות מעצמה גרעינית. וכאשר זה יקרה עצם הקיום של ישראל יהיה תלוי במשוגע התורן שיעמוד אז בראש איראן. הפיתוי לחסל את "הישות הציונית" בפצצה אחת יהיה גדול מכדי שמנהיג איראני כלשהו יוכל לעמודבו.

הדרך היחידה למנוע את השמדת ישראל לקיים כוח הרתעה שיאפשר מכה שניה אנושה על אירן. מכה שתשמיד את כל הערים המרכזיות באיראן.

אי אפשר לסמוך על הרתעת " המכה השניה" אם זו תבוא מטילי יריחו שיישלחו מאיזה בסיס בישראל. הבסיס הזה עשוי להיות מושמד במכה הראשונה. אי אפשר גם לסמוך על הגנת טילי  ה"חץ". הבטחה של " מטריה אמריקנית" ערכה כקליפת השום כפי שנוכחנו בעבר. רק איום ישראלי, עם נכונות נחושה ויכולת לממשו, יכולה להרתיע את האמדניג'אדים.

 

לקרוא לילד בשמו

בלשון המכובסת של השיח הציבורי לא קוראים לדברים בשמם האמיתי. במקום לומר שישראל מעצמה גרעינית [לפי פרסומים זרים] מדברים על " עמימות גרעינית" . במקום לומר " שואה" אומרים " סכנה נוראה" , " איום קיומי" , " קטסטרופה" – כאילו מדובר בבעיית החור באוזון. לא אומרים את האמת הפשוטה: פצצה גרעינית בידי איראן תביא בוודאות למחיקת ישראל מן המפה ותמיט שואה שנייה על העם היהודי.

תסריט של הצפוי לישראל כשלמדינה ערבית תהיה פצצה גרעינית מצוי בספרו של שלמה נקדימון "תמוז בלהבות" , המתאר את חיסול הכור גרעיני העיראקי ואת השיקולים שקדמו להחלטה.

וכך נאמר בספר:

לקו החוף של ישראל מתקרב מטוס בואינג- 707, המתחזה למטוס נוסעים אזרחי. מטוסי חיל האוויר מוזנקים כדי ליירטו, אך טייס הבואינג אינו מגיב. בממשלה מתחבטים אם להורות על הפלת המטוס. ואז נשמע קול רעם עמום – פטרייה אטומית מעל תל אביב. מאות בנינים קורסים ונשרפים, רבבות הרוגים. תל אביב, מרכז העצבים של המדינה היהודית, הפכה לתל חורבות.

"45 דקות לאחר הפיצוץ כבר הופיע סאדאם חוסיין בטלוויזיה והודיע כי "שם קץ לסרטן הציוני" . הוא תבע מן הממשלה שנותרה בירושלים להודיע על הפסקת קיומה של ישראל כישות מדינית. גורל תושבי ישראל שנותרו בחיים, כך אמר, ייקבע על ידי ועדה ערבית בראשותו. אם לא ייענה, אמר, נשמיד אותם עד שלא יישאר מהם שריד ופליט".

מנחם בגין, בהחלטה ההיסטורית להשמיד את הכור העיראקי. הרחיק סכנת שואה ממדינת ישראל ליותר משני עשורים. עתה עומדת ישראל מול סכנה חמורה מקודמתה.

החרדה של בן גוריון

מאז תום מלחמת השחרור חי דוד בן גוריון בתודעה שעל המדינה מאיימת שואה. פערי כוח האדם והמשאבים בין ישראל למדינות ערב הם כאלה שהערבים ישתקמו מיד לאחר כל תבוסה. להשמדת ישראל די בניצחון ערבי אחד.

על רקע זה שם את הדגש, עוד בעיצומה של מלחמת השחרור, על השקעות עתק בפיתוחים מדעיים שיאזנו את היתרון הכמותי הערבי ביתרון ישראלי איכותי.

הוא כתב למדען ישראלי: " … אם נשקפת לנו סכנת השמדה – ולצערי היא נשקפת לנו והשואה של היטלר הייתה רק האפיזודה האיומה והגדולה ביותר של ניסיונות השמדתנו לאורך ההיסטוריה שלנו…"

בשנת 1954, כשהרעיון לבנות כוח גרעיני החל להבשיל, כבר דיבר על הסכנה של נשק גרעיני בידי הערבים: " פצצה אחת יכולה להשמיד את כל הארץ המרוכזת בסביבות תל-אביב" , אמר.

הקווים האדומים

כבר ב-1966 נקבעו ארבעה קווים אדומים שיצדיקו שימוש בנשק גרעיני:

• חדירה צבאית ערבית לאזורים המאוכלסים בישראל (בגבולות 1949).

• השמדת חיל האוויר הישראלי.

• הפעלת נשק כימי או ביולוגי נגד ישראל.

• שימוש בנשק גרעיני נגד ישראל.

הקווים האדומים הללו נקבעו בתקופה שהאופציה הגרעינית הישראלית הייתה עדיין בחיתוליה. לפי פרסומים זרים ערב מלחמת ששת הימים כבר היה בידי ישראל מתקן גרעיני מאולתר שיכול היה לשמש כנשק. משנות ה-70 כבר נחשבה ישראל לבעלת ארסנל גרעיני ובעלת אמצעי שיגור. בעקבות עריקת וענונו נתגלה כי הארסנל של ישראל גדול בהרבה מכפי שחשבו בעולם. לפי פרסומי חוץ ישראל היא מעצמה גרעינית בכל קנה מידה. מאז, לפי אותם פרסומים, חלה התקדמות גדולה במחקר הגרעיני בישראל והיום יש בידה נשק גרעיני טקטי, שניתן להפעילו למטרות נקודה.

שלוש אשליות

הבריחה מן המציאות המאיימת הולידה בשיח הציבורי שלוש אשליות: מכה שניה, הגנה של טיל  "חץ" ומטרייה אמריקנית.

המושג " מכה שניה" נולד בתקופת המלחמה הקרה. האמריקנים פיתחו יכולת שתשמיד את ברית המועצות גם אם זו תפתח במלחמה גרעינית שתשמיד חלק מארצות הברית. האמריקנים דאגו להזמין קציני טילים סובייטיים ולהסביר להם את האמצעים למכה שייה (בסיסי סילו תת קרקעיים, צוללות גרעיניות, מטוסים הנמצאים תמיד באוויר ועוד). המטרה היתה להביא לידיעת הסובייטים כי התקפה על ארצות הברית תסתיים בחורבן גמור של ברית המועצות.

אצלנו מדברים (על פי פרסומים זרים) על אפשרות של מכה שנייה מצוללות. גם אם זו אכן קיימת, איזו ישועה תבוא ליהודים המוכים בענן רדיו אקטיבי מן הידיעה שטהרן הושמדה? והאם זה ירתיע את איראן הבנויה על תרבות של מוות? האם אפשר לשכוח את הדרך בה הביסו את סאדאם: שיגור רבבות ילדים אל שדה הקרב בידיים ריקות, מצוידים במפתח פלאסטי לגן עדן ובברכת אבותיהם ואמותיהם.

טיל ה" חץ" הוא מוצר מופלא של הגניוס היהודי. אבל איש אינו מבטיח שהוא יסגור הרמטית את שמי הארץ. טיל איראני עולה כמה עשרות אלפי דולרים. ה" חץ" עולה פי כמה וכמה. האיראנים יוכלו לשגר עשרות טילי דמה שייורטו על ידי ה"חץ" עד שיחליטו לשלוח טיל גרעיני.

אשליית המטרייה

לכאורה הפתרון הוא הצהרה אמריקנית כי תגן על ישראל מפני התקפה גרעינית איראנית. האם זה יציל אותנו?

אין סיכוי. אם אחמדינג"ד. יחליט להטיל פצצה גרעינית על תל אביב הוא לא יירתע ממטריה אמריקנית. אמריקה תזיל דמעה, תפעיל סנקציות, אולי תקלוט פליטים מישראל, אולי תקים אתר זיכרון לנספי השואה השנייה בוושינגטון. היא לא תטיל פצצה גרעינית על איראן.

סיפור קטן ימחיש את הטענה הזו.חברי  אלוף מיל. יוסף גבע ז"ל היה בשעתו הנספח הצבאי בוושינגטון. גבע, איש נעים הליכות, יודע לדבר ללב אנשים ולהתיידד עמם. בתקופת כהונתו הצליח לקנות ליבם ולדובב רבים מעמיתיו האמריקנים, בפתיחותו ובלבביותו. בין היתר התיידד עם שר ההגנה האמריקני דאז, רוברט מקנמארה. באחת משיחותיהם הלא רשמיות אמר לו מקנמארה לערך את הדברים הבאים: דע לך שישראל קרובה ללבנו יותר מכל מדינה בעולם. שאנו אוהבים אותה וחושבים אותה לבת בריתנו האמיצה והטובה ביותר. אבל עליך לדעת שאנחנו לא נפתח במלחמה עולמית בגלל ישראל. בגלל ברלין או קובה היינו מוכנים לפתוח במלחמה כי זה נגד אינטרס חיוני שלנו. לא בשביל ישראל.

איום במכת מנע גרעינית

האם צריכה ישראל לאיים במכת מנע גרעינית? אפילו בנשק גרעיני טקטי?

נאיום כזה  יחולל מהומה רבתי. יאיימו עלינו בסנקציות, מדינות ערב יתבעו דיון במועצת הביטחון, ארצות הברית תחמיץ פנים. אבל איום כזה – בתנאי שלא יהיה איום סרק ויהיה עם אקדח טעון – עשוי להניע גלגלים שעכשיו הם חורקים ומשותקים. לאירופה ולארצות הברית יש זמן. אמנם איראן גרעינית עלולה לסכן את אירופה אך הסיכון אינו כה גדול. הרוצחים מטהרן לא השתגעו להטיל פצצה גרעינית על פריס או על לונדון כשהוא יודע שהתגובה תהיה אכזרית וכואבת ולא תשנה כלום במצב העולם ובשליטת האסלם. התקפה על ישראל לעומת זאת תשנה את כל המצב האסטרטגי באזור. איום ישראלי במכת מנע גרעינית טקטית (בהנחה שאין בכוחה של ישראל להסיר את האיום האירוני באמצעים קונבנציונליים) יביא לפעילות בינלאומית שתעצור את המטורפים מטהרן. אולי אף תאיץ בארצות הברית לגמור את הפרשה האיראנית בהפצצות יום ולילה, בפצצות חודרות בונקרים, עד לחיסול הסכנה הזו לפי שעה.

 אבל כדי שיהיה אקדח טעון, צריך שיהיה אקדח. והאקדח במרה זה היא צוללת. ולא אחת אלא בכמות שתספיק לפיזור הצוללות תחזוקתן ואיום מתמיד על איראן. זה לפי דעתי היה המניע של בנימין נתניהו ברצונו להגדיל את צי הצוללות. נתניהו הרואה עשרה צעדים קדימה התעקש על כך, כי הוא כמו בן גוריון בזמנו חרד מפני כיליון מדינת היהודים. מערכת הביטחון התנגדה להוצאה הגדולה הכרוכה ברכישת הצוללות וצתחזוקתן. תמיד התנגדה מערכת הביטחון להחלטות אסטרטגיות ייגאל ידין התפטר מהרמטכלות לאחר שבן גוריון קיצץ בתקציב הביטחון. בן גוריון הבין שהכפלת אוכלוסיית המדינה במהירות חשובה יותר מרכישת עוד כמה זחל"מים. מערכת הביטחון התנגדה לפיתוח מטוס ה"לביא" לבניית לווינים ולכל הוצאה שאיננה התחמשות כדי שנהיה מוכנים למלחמה הקודמת.

ישראל והפצצה – ביבליוגרפיה

 

אהרונסון שלמה, דוד בן גוריון מנהיג הרנסנס ששקע – המרכז
למורשת בן גוריון 1999
אהרונסון שלמה – נשק גרעיני במזרח התיכון אקדמון 1994
גולדשמידט ב. – ההרפתקה האטומית מערכות 1965
יפתח שמעון – העידן הגרעיני במזרח התיכון  עם עובד 1976
כהן אבנר – ישראל והפצצה  שוקן  1998
ליבוביץ ישעיהו (ואחרים) –  חימוש או פירוז גרעיני הוצאת
עמיקם תשכ"ד
נקדימון שלמה – תמוז בלהבות, ידיעות אחרונות 1986
פלדמן שי – הרתעה גרעינית לישראל, 1983