קריאה מחודשת של הספר "סולאריס" מאת סטניסלב לם מגלה יצירה פילוסופית מעמיקה * כוכב ענק מכוסה אוקיאנוס מתגלה כמוח על כמעט אלוהי* במגע אתו נחשפת אפסותו שלהמדע ודלות מוחו של האדם * ומה הקשר בין התיאולוג הצרפתי דה שרדן לבין הרב קוק

 

הספר סולאריס, של הסופר היהודי הפולני סטניסלב לם ראה אור בוארשה ב-1961, תורגם לאנגלית ב-1970 והופיע בתרגום עברי לפני כתריסר שנים. כבר כתבתי פעם על הספר. אך בימים אלה הוא התגלגל לידי וקריאתו המחודשת העלתה תוןבנות חדשות.

לכאורה זהו ספר הרפתקאות בג'אנר מדע בידיוני. אך עיון מעמיק בו מלמד שזהו ספר פילוסופי חשוב.

את "סולאריס" קראתי לראשונה לפני שנים רבות בתרגום האנגלי.. אותה תקופה הייתי מכור עדיין לספרי מדע בידיוני והספר נחשב אז לפיסגת הג'אנר הספרותי הזה.

זכרתי היטב את עלילת הספר מן הקריאות הקודמת, אך בקריאה הנוכחית הוא נראה לי כספר חדש לגמרי. הפעם נתגלה לי שבכלל לא מדובר בספר מדע בידיוני. זהו ספר העוסק בפילוסופיה, במטפיסיקה, בחידת החיים, במשמעות הקיום והבריאה, ביחסים בין חומר ורוח, בתודעת האדם והבנתו את העולם, בקשר בין דימיון וחלום לבין מציאות, בשאלות תקפותו של ההיגיון האנושי, בשאלות הקשר בין המדע לבין האמת. אין פלא שיש הרואים ביצירתו של הסופר היהודי-פולני אחת מיצירות המופת של המאה העשרים.

עלילה לכאורה פשוטה

המסגרת העלילתית של "סולאריס" פשוטה למדיי והיא נראית במבט ראשון כאופיינית לספרות המדע הבדיוני. המספר הוא קריס קלווין – מדען, פסיכולוג ואסטרונאוט. הוא יוצא לתחנת חלל המרחפת מעל לכוכב "סולאריס", השוכן במרחק מיליארדי קילומטרים מכדור הארץ. הוא נשלח לתחנה כדי לבדוק מה קרה לשלושת המדענים שבתוכה – האחד התאבד, השני השתגע והשלישי מדווח על "ביקור רוחות", המעיד על מצב נפשי פרנואידי.

קלווין יוצא למסע כמאה שנים לאחר שנתגלה הכוכב "סולאריס", ובדרכו הוא מהרהר במידע שנצבר אודות כוכב זה, השונה מכל מה שנתגלה עד אז בגלקסיות הרבות שהאדם הגיע אליהן. בתקופה זו נתברר כי כדור הארץ איננו כוכב יוצא דופן ויש רבים כמותו. "סולאריס" הוא יחיד ומיוחד ולפיכך הצית את דמיונם והתעניינותם של מדענים משך דורות.

כוכב המתנהג כיצור חי

תשומת הלב לייחודו של הכוכב התעוררה כאשר נתגלתה בו תופעה שלא היה לה הסבר. "סולאריס" הוא כוכב לכת המקיף שתי שמשות – האחת אדומה והשנייה כחולה. חישובים מתמטיים הראו כי כוכבים המקיפים שתי שמשות סופם לאבד את מסלולם ולהישמד בנפילה על אחת השמשות. אך הכוכב הזה תיקן את מסלולו שהפך יציב, והמסקנה הייתה שאיזה כוח בעל יכולת להשפיע על גופים אסטרונומיים מעורב בזה.

מדענים שנשלחו לכוכב גילו כי הוא מכוסה אוקיאנוס. לא אוקיאנוס של מים אלא של חומר דביק דמוי חלבון, המזכיר חומר ביולוגי. כאשר מגיע אדם לשפת האוקיאנוס ומכניס רגלו לנוזל ממהר זה לסגת. כאשר כלי טייס אנושי טס מעל לאוקיאנוס ממהרים גליו הענקיים לפנות דרך למטוס. למעשה מתנהג הכוכב כיצור חי.

אוקיאנוס כמערכת טכנולוגית

האוקיאנוס מתגלה לא רק כיצור ביולוגי אלא גם כאיזו מערכת טכנולוגית אדירה. הוא מסוגל לשכפל כל עצם שהוא רואה בסביבתו: ספינת חלל, מטוס, רשת, חפצי בית פשוטים, פסלים. רק בני אדם ויצורים חיים או צמחים איננו משכפל. האוקיאנוס גם בונה תצורות הנראות כערים ענקיות, המתפשטות לגובה ולרוחב, נעות בריתמוס מופלא ונורא הוד, המזכיר פוגה של באך. עד שכל המבנים המורכבים מתמוטטים וחוזר חלילה.

המדענים מגיעים למסקנה כי לפניהם מוח ענק בעל יכולת העולה אלפי מונים על כל יכולת אנושית. אך כל המאמצים של מאה שנות מחקר לקיים תקשורת כלשהי בין האדם לבין המוח הזה עולים בתוהו.

אמרתי שהספר נראה לי כחדש, אף שכל פרטיו נשארו כמובן כשהיו. מה שנתחדש בו לגביי היו האסוציאציות שעורר בי. מחד, התפעלות עצומה מן הבריאה "לעושה נפלאות גדולות" (תהלים קלו). מאידך, רגשות תסכול נוכח אי יכולתנו להבין את פשר הבריאה: "הבל הבלים הכל הבל… כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא… מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שייעשה ואין כל חדש תחת השמש" (קוהלת א')

משנתו של פייר טיילר דה שרדן

האוקיאנוס של "סולאריס" עורר בי בעיקר אסוציאציה הקשורה למשנתו של פייר טיילר דה שרדן. נתוודעתי להגותו לאחר שקראתי מאמר של פרופסור הוגו ברגמן, הסבור כי יש מקבילות בין חשיבתו של דה שרדן לבין זו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל. שרדן (1881-1955) היה גיאולוג, פליאונטולוג, כומר ישועי ותיאולוג נוצרי צרפתי. הוא התפרסם בכך שגילה את "האדם מפקין" – אחד הגילויים החשובים של ההתפתחות האדם. שיטתו הפילוסופית לא פורסמה בחייו כי הכנסייה ראתה בה כפירה ואסרה את פרסומה.

דה שרדן תופס את המציאות כולה – דוממת, חיה ורוחנית – כתהליך המונע על ידי חוק "הסיבוך והתודעה". החומר הדומם והתא החי שואפים להתפתחות בתהליך של הסתבכות. דהיינו: כל דרגה של המציאות מתפתחת על ידי הסתבכות. גרעין האטום משתנה כשנוסף לקליפתו אלקטרון וקבוצת אטומים הופכת למולקולה מורכבת יותר וכן הלאה. כך כמובן גם החומר הביולוגי העובר מגרעין תא בודד ליצורים מורכבים יותר ויותר שבפסגתם האדם. דרגת המציאות העליונה לפי דה שרדן הוא האדם, שבאמצעותו כאילו הטבע מגיע לידי מודעות. הימצאות תודעה אצל האדם מעידה לדעתו, שגרעיני תודעה קיימים בצורה עוברית גם בשלבים הקודמים, כך שגם לאבן פשוטה ולחיידק החד תאי יש איזו דרגה של תודעה.

דה שרדן מקבל את תורת האבולוציה של דארווין (שגם הרב קוק לא שלל אותה- ראה איגרת קלד ודיון מקיף ב"אנשים ודרכים" של הוגו ברגמן) לגבי שלבי ההתפתחות שמתחת לאדם. בשלבים אלה הברירה הטבעית יצרה יתרון למי שמסתגל לסביבה המשתנה. אבל עם יצירת האדם מתחילה לפעול ברירה טבעית אחרת. דווקא היצורים שאינם מסתגלים לסביבתם ומונעים עצמם מספציאליזציה הם המתקיימים במלחמת הקיום.

אפשר להניח שסטניסלב לם לא הכיר את הרב קוק, אך ייתכן שהכיר את משנתו של דה שרדן ובאוקיאנוס של "סולאריס" ראה איזה שלב גבוה מן האדם בהתפתחות היקום. (זו כמובן השערה המבוססת על האסוציאציות שלי).

הופעת אשתו המתה של הגיבור

נחזור לעלילה של "סולאריס". קריס קאלווין מגיע לתחנת החלל ומגלה ששני יושביה שנותרו בחיים מתנהגים בצורה מוזרה. כל אחד מהם סגור בתאו ואוסר על האחרים להיכנס אליו. מתוך התאים נשמעים קולות זרים. התקשורת עם חבריו נעשית באמצעות שיחת ועידה, כשהם מסתירים את מסך הוידאו לבל יראו האחרים את הנעשה בתאם.

תוך זמן קצר לומד קלווין על בשרו מה מתחולל בתחנה. בתאו מופיעה אישה, האריי שמה, לה היה נשוי ואשר מתה מזמן. נדמה לו שהוא חולם
אך מתברר לו אכן שהאשה הזו, כמו בחלום, יכולה לדעת רק מה שהיה בתודעתו. הוא עושה ניסיונות לוודא אם זה חלום או הקיץ צובט עצמו, משווה נתונים לפלט מחשב ואגב כך נפרשת היריעה של שאלת חלום ומציאות. החיים בחברת האישה הזו הופכים בלתי נסבלים לאחר שמתברר כי היא אינה מתירה לו להתרחק ממנה אפילו לרגע. אם הוא מנסה לנעול אותה היא פורצת את הדלת בכוח אדירים. היא נפצעת קשה אך פצעיה מגלידים במהירות. הוא מצליח להיפטר ממנה רק לאחר שהוא נועל אותה בתוך חללית ושולח אותה לחלל. למעשה הוא רוצח אותה בדרך זו.

לא עובר זמן רב והאישה מופיעה מחדש. היא אפילו לא יודעת מאומה על מה שארע עם כפילתה הקודמת. הפעם, כמדען, הוא מנסה לנתח את התופעה. הוא בודק את דמה וזה דם נורמלי של אדם רגיל. אך כשהוא מנסה להשמיד כמות דם שבמבחנה באמצעות חומצה הוא מגלה כי הדם המושמד משקם עצמו במהירות.

האוקיאנוס חודר לתודעה
קלווין מגיע למסקנה כי האשה שאתו (כמו גם יצורים שנדבקו לחבריו בתחנת החלל) הם פרי מעשיו של האוקיאנוס. "הוא הצליח להסתנן בדרך כלשהי לתודעתי, לסרוק את זיכרונותיי ולדלות מהם את הדבר המכאיב מכל". מזיכרונות אלה יצר את האישה ושלח כ"מתנה" לקלווין.

ומסקנתו של קלווין מן החוויה הזו: "האדם יצא למפגש עם עולמות אחרים, עם ציביליזציות אחרות, בלי להכיר את נבכי נפשו שלו, בלי לרדת אל חדרי לבו, למחשכי מוחו, למעמקי נשמתו".

עולם בו אי אפשר למות

קלווין מתאהב באשה שהייתה בעבר כאילו אשתו אבל למעשה היא רובוט שנבנה על ידי האוקיאנוס. רובוט שחלקו החיצוני הוא כשל אדם רגיל וחלקו הפנימי עשוי תת חלקיקים. השניים רוקמים חלום לחזור לכדור הארץ ולחזות שוב בשמיים כחולים ובשדות ירוקים. אך זה חלום שלא ניתן להתגשם. לאישה אין אפשרות קיום מחוץ ל"סולאריס". היא גם נידונה לחיי נצח נוראים. (היא ניסתה להתאבד באמצעות חמצן נוזלי אך לאחר שגופה התפורר הוא השתקם וקם לתחיה כאילו לא היה דבר).

מהו אם כן האוקיאנוס של "סולאריס"? מהו האדם ביחס אליו?

סניסלאב לם מביא תאוריות רבות: "מוח עצום המשיג את הציביליזציה שלנו במיליוני שנות התפתחות"; "התגלמות החכמה העליונה אשר הבינה מזמן שכל מעשה או פעולה אינם אלא הבל הבלים"; "באמצעות אותן התפרצויות רבות הוד, השולטות בכל חלקיק בנוסחאות מורכבות ביותר, מנתח האוקיאנוס את בעיות החומר, היקום, הקיום".

אפסות האדם מול היקןם

אך יותר משמתאר לם את המוח האוקיאנוסי הזה הוא מצליח לתאר את אפסותו של האדם מול התופעה המדהימה הזו. בן אנוש מסוגל לקלוט רק דברים מעטים בעת ובעונה אחת. וכאן מתרחשת מולו תופעה הנשגבת מבינתו ומכושר תפישתו של האדם. זו איזו אדריכלות מתואמת שהאדם יכול לצפות רק בחלק קטן ממנה , תזמורת של נפילים שגמדים צופים בה, סימפוניה גיאומטרית אדירה שהאדם חרש מלשמוע אותה.
האוקיאנוס חושף לא רק את אפסות האדם מול הבריאה אלא גם את דלותו. האוקיאנוס חושף את האדם גם במלוא שפלותו. הוא מחולל "הגדלה מפלצתית כמו מבעד למיקרוסקופ, של כל כיעורנו הפנימי, כל המגוחך והנלעג שבנו".

האוקיאנוס כאל פגום

הספר נגמר ללא פתרון. אילו לם היה פחות אתאיסט יכול היה לסיימו בפסוק מספר תהלים. אך כאתאיסט שחי כמעט מחצית חייו תחת משטר קומוניסטי הוא מציע פתרון חילוני. הוא לא יאמר שהאוקיאנוס של "סולאריס" הוא חלק מבריאה אלוקית. אבל האוקיאנוס הוא הדבר הקרוב ביותר לאלוהים שהוא יכול להבין. אך הואיל וזהו אלוהים מאד לא מושלם הוא שואל אם אין איזו דת המאמינה באל לא מושלם, באל פגום.

באחד המקומות בספר לועג לם למדע ואומר כי אלפי שנות מחקר מדעי לא קידמו את האדם בהבנת העולם יותר ממה שידע האדם הקדמון כשיצא מן המערה. על אותו משקל ניתן לומר שאלפי שנות תרבות לא קידמו את האדם יותר מן העמדה עליה מספר המדרש על אברהם אבינו. כשראה את השמש חשב שהיא בורא הכל וכך לגבי הירח. אבי האומה, שסטניסלב לם נמנה עם בניה הבין שיש בורא גם לשמש וגם לירח. סטניסלב לם נשאר עם האוקיאנוס כאל פגום.

קישורים

האם יש עתיד לעתידנות

http://www.zeevgalili.com/2006/04/215

 

מדע בידיוני מ-1851 חזה את האינתיפאדה

http://www.zeevgalili.com/2006/05/213#more-213