בית ביאליק בתל-אביב פרסם השבוע מודעה על קיום ערב חגיגי לרגל מלאת 143 שנים להולדת המשורר. ובאותה הזדמנות גם לציין ארוע תרבותי רב חשיבות – הופעת מהדורה חדשה של ספר האגדה לביאליק-רבניצקי, בעריכה מחודשת של אביגדור שנאן.
במודעות שפורסמו בכל העתונים הובטח לבאים ערב מרתק עם אישי רוח ויוצרים מעוטרים בפרסי נובל וישראל – פרופסור ישראל אומן, חיים באר, ארז ביטון, פרופ' יאיר זקוביץ, חיים טופול, הזמר עוזיה צדוק ועוד.
במודעה נאמר: "הכניסה חופשית מספר המקומות מוגבל".
עוד נאמר כי תחילת הארוע בשעה 20.00 ופתיחת הדלתות בשעה 19.00.
המודעה שפורסמה בעיתונים. מסומנים בעיגול שעות הפתיחה וראשית הטקס והודעה שהכניסה חופשית
הסדרים הלקויים בבית המשורר הלאומי
הואיל ואנו מכירים מכבר את הסדרים הלקויים בביתו של המשורר הלאומי הקדמנו והגענו לשער הבית בשעה 6.30 בערב. בשנה ה-134 להולדת ביאליק עדיין לא גילו בעיריית תל-אביב, האחראית על הבית, את סודות הכרטיס המגנטי ואת האפשרות להזמין כרטיסים מראש.
גם לא גילו עדיין את סוד המספרים הטבעיים. האולם הלא גדול בו נערכים האירועים בכל שבוע הוא עלבון לאינטליגנציה. כיסאות פלסטיק רעועים ולא נוחים. ללא מספר כיסא ושורה.
בכל אירוע ממתינים אנשים בחוץ שעה ארוכה, עד שמואילים לפתוח את דלתות הברזל של גינת הבית. ואחר כך מתחילה ריצה מטורפת במדרגות אל האולם כדי לתפוס מקום.
בעבר, כשהיינו צעירים יותר, השלמנו עם טירדה זו והיינו שמים נפשנו בכפנו על מנת לזכות בערב תרבותי. אט אט הפכו ביקורנו בבית ביאליק לנדירים כי יש גבול למה שמוכנים לסבול.
ערב חגיגי ומרשים שנגמר במפח נפש
הפעם לאור חגיגיותו של הערב וההרכב המרשים של המשתתפים שמנו נפשנו בכפנו ובאנו למקום.
למרות השעה המוקדמת בה הגענו, כבר הייתה הכניסה הצרה של חצר הבית מוקפת בכעשרים שלושים אנשים. ככל שהתקרבו מחוגי השעון לשעה 7 המיוחלת גדל קהל הממתינים והגיע להערכתי לכמה מאות.
מחוגי השעון הגיעו לשבע אך הדלתות סגורות. הקהל ממתין בסבלנות. חולפת רבע שעה. מתחילות צעקות מן הקהל, רבים בתוכו אנשים שלפי גילם אולי עוד הכירו את ביאליק. אדם אחד צעק בכעס:"הגעתי לכאן מטבעון". אך אין קול ואין עונה. בשער עומדים אנשי בטחון גברתנים ואינם מתירים כניסה.
"כניסה רק לבעלי הזמנות"
חולפת עוד רבע שעה ואז מופיעה איזו גברת ומודיעה שרק בעלי הזמנות יכולים להיכנס וגם לאלה לא ברור שיש מקום. כי נשלחו יותר הזמנות ממספר המקומות.
במודעה בעיתון לא נאמר מאומה על הזמנות. והיו שנפנפו בהזמנות [שקיבלו כנראה בדואר] אך גם להם לא פתחו. בינתיים פתחה יד אלמונית איזו דלת צדדית וניתן היה לראות מן הכניסה הראשית זרימה של אנשים שהגיעו מאי שם ומצאו מקומם באולם.
מי היו הבאים? אולי אנשי מעלה זוכי פרס נובל ופרס ישראל? לא, מספר הבאים היה גדול מדי. אולי אנשי שלומנו למיניהם, אולי בעלי פרוטקציה כזו או אחרת. אין לדעת.
היתה בידי הזמנה והרי צילומה. אך כנראה שהיו הזמנות סוג א' וסוג ב'
מן הכניסה הנעולה היה ברור לפי הזרימה הזו כי האולם הולך ומתמלא.
הצפיפות סביב השער הלכה וגברה, צעקות, דחיפות. שום דבר לא עזר. פתאום מגיע איש בטחון ובטון די מאיים הסביר שאין מה לחכות ומי שרוצה לראות את המופע מוזמן לאיזה מקום בו הוא יועבר מול מסך.
מן הקהל עלו צעקות: זו הונאה, זו הולכת שולל, לא נשתוק. נגיש תביעה.
עזבנו את המקום בפחי נפש וגם בשאט נפש ובילינו את שארית הערב בבית קפה.
התחשק לי מאד לפתוח בהליכים של תביעה אזרחית או אפילו הגשת תלונה למשטרה על הונאה. אך מי צריך את כאב הראש הזה.
רון חולדאי. צילום "Centennial IMG 3742" by Deror avi – Own work. Licensed under CC BY-SA 3.0 via Commons –
ראש עיר כזה רוצה להיות ראש ממשלה
במקום זאת החלטתי לכתוב את הפוסט הזה. ולומר לאנשי מפלגת העבודה שאם הם תולים את יהבם ברון חולדאי שיביא אותם לשלטון במדינה, שיראו איך מתנהל בית ביאליק.
את בית ביאליק יש לסגור ולמנות להנהלתו אנשים שיודעים איך מנהלים מוסד ציבורי. ראש עיריית תל אביב, רון חולדאי, מוטב שילך הביתה. האיש שהצהיר שרק בתל אביב יש תרבות ומצפה רמון לא ראויה לאופרה צריך להודות לאל שלא אנשיפ מהפריפריה עמדו בפתח בית ביאליק.
בשעת הפנאי אני מציע לו לקרוא את
רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה.
אֵיכָה דַלֹּתֶם פִּתְאֹם, אֵיכָה חֲדַלְתֶּם יֶשַׁע!
אֵיכָה נֶעֱזַבְתֶּם בָּדָד, אֹבְדֵי עֵצָה וּנְתִיבָה,
לְלֹא מְחוֹנֵן וּמֵשִׁיב נֶפֶשׁ וּלְלֹא מְכוֹנֵן צָעַד.
מִי אָסַף גִּיל הַפְּדוּת מֵעֵינְכֶם וּמִי כִבָּה שְׁבִיב אִשָּׁהּ?
לָמָּה שָׁפֵל קוֹלְכֶם הַיּוֹם וּמַדּוּעַ כֹּה נָבְלָה שְׂפַתְכֶם?
וּתְמוֹל עוֹד צָלְלוּ אָזְנַיִם וְסִפִּים רָעֲשׁוֹ לִתְרוּעַתְכֶם.
מִי הִקְדִּיר עֲלֵיכֶם עַפְעַפֵּי שַׁחַר בְּטֶרֶם יִבָּקֵעַ,
וּמִי הִכְרִית שְׂשׂוֹן תִּקְוָה וְאַחֲרִית מֵאָהֳלֵי דַלִּים,
—
וְאִם אָזְלַת יַד כֻּלְּכֶם גַּם יַחַד מֵהוֹשִׁיעַ לְנַפְשְׁכֶם,
הַאֵין אִישׁ בִּיהוּדָה, הַאֵין אֶחָד בְּכָל-מַעַרְכוֹתֵיכֶם
גֶּבֶר חַיִל, מוֹשֵׁל בָּעֹז, גְּדָל-רוּחַ וּנְגִיד-עָם,
תַּקִּיף וּבַר לֵבָב, שֵׁבֶט בַּרְזֶל וּתְבוּנוֹת כַּפַּיִם עִמּוֹ,
אֲשֶׁר יֹאחֶזְכֶם בְּצִיצִית רֹאשְׁכֶם וִינַעֶרְכֶם בְּחֹזֶק-יָד
כְּנַעֵר שִׁכּוֹר הֲלוּם סָבְאוֹ וּמִתְבּוֹסֵס בְּקִיאוֹ,
לְמַעַן הָשֵׁב רוּחֲכֶם וְכֹחֲכֶם אֲלֵיכֶם וּלְמַעַן הֲקִימְכֶם?…
אֵיכָה דַלֹּתֶם פִּתְאֹם, אֵיכָה חֲדַלְתֶּם יֶשַׁע!
אֵיכָה נֶעֱזַבְתֶּם בָּדָד, אֹבְדֵי עֵצָה וּנְתִיבָה! –
רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקֹצֶר יֶדְכֶם וּלְבָבִי סַף דִּמְעָה.
בזל, תמוז, תרצ"א.
תגובות במייל או בפייסבוק
יש אמת בדבריך על ה" בלגן" שהיה שם. למזלי, הייתי בין המאושרים בעלי הזמנה מועדפת.אך אין תקלה זו מצדיקה סגירת הבית על מפעליו. לחלופין, יש לשפץ המקום להגדיל האולם ולהעביר ארועים רבי משתתפים למקום אחר.
שלך
אליעזר שיל"ת
תגובה
כמובן שלא התכוונתי לסגור את האתר הלאומי החשוב הזה. התכוונתי רק להתריע על הכשל הארגוני המתמשך בארועים שהוא מארגן. מסיבה זו לא תקפתי את הצוות אלא את ראש העיר האחראי לנעשה במוסדות העיר.
זאב גלילי
הייתי מביא לביאליק שני כעכים כל בוקר
http://www.zeevgalili.com/?p=293
מה זה "לך לעזאזל" על פי ביאליק
http://www.zeevgalili.com/?p=476
לובה אליאב על פגישתו עם בן דוד של ביאליק
http://www.zeevgalili.com/?p=8945
מדוע כתב ביאליק שיר עליז בקישינב
http://www.zeevgalili.com/?p=9677
דוד הלבני על המתמיד של ביאליק
http://www.zeevgalili.com/?p=443
מספר האגדה לתלמוד הממוחשב
http://www.zeevgalili.com/?p=298
אחרי מותי סיפדו לי – אזכרה לביאליק
סיבה חשובה נוספת בעטיה אינו ראוי לראשות הממשלה היא הזנחתו את דרום תל אביב והתעלמות מתושביה היהודים. האם כך יעשה גם ליהודי ישראל לטובת "כל אזרחיה" החדשים?
אין שום חידוש בנושא הכאוב שנקרא "בית ביאליק", כמורה דרך בישראל שהביא בעבר קבוצות ומטיילים למקום(כן הבאתי בעבר והפסקתי …..) מכיר היטב את ניהול ואחזקת המקום. לפחות לרגל אירוע זה מין הראוי היה שיקרה משהו. ואם בחולדאי עסקינן, למה שיעסוק בבית ביאליק שאינו מהווה גורם רציני לפירסומו והאדרת שמו של ראש העיריה . איני יודע מה גרוע יותר חולדאי כראש ממשלה או כראש עיריית תל אביב. הטוב ביותר כמובן שילך הביתה.נותר רק להתגעגע לימי כתה א בבית הספר שהיו לוקחים אותנו לשמיעת השעון שניגן את התקווה בבית ביאליק.
כל אחד מהזכרונות שלו מבית ביאליק. כידוע התמנה למנהל הבית יהודי קשיש [כך הוא נראה אז לילדי בית הספר] משה אונגרפלד שמו. הוא היה אימת התלמידים. היה חוקר כל ילד המבקש ספר כלשהו לסיבות פנייתו ולא תמיד נענה. כשפתחת את הספר היה גוחן מאחוריך לוודא שאינך קורע ממנו דפים [כפי שנהגו כמה פרחחים] אבל גם שאינך נוגע יותר מדי בקודש הקודשים.
התנהגותו גרמה לכך שהעדפנו ללכת לבית אחד העם שהיה סמוך לגימנסיה הרצליה שברחוב אחד העם פינת הרצל או לבית אריאלה ששכן מאחורי הגימנסיה. שנים שמר אונגרפלד על אוצרות בית ביאליק ומדי פעם היה מוציא מן הגינזכים איזה מסמך לפירסום. ימתקו לו רגבי אדמתו.
צודק! הייתי שם בפעמים אחרות ואני מדירה רגליי משם.
רון חולדאי הביתה! אם לא יכול לנהל מקום כזה אז אך את העיר?
רון חולדאי הוא בור דאורייתא. כדאי אולי שיסתובב קצת בערי הפריפריה וילמד קצת תרבות.
התכוונת כנראה לספרית "שער ציון" . השם "בית אריאלה ניתן למיטב ידיעתי בתקופה מאוחרת בהרבה.