ספר חשמונאים [או ספר מקבים] הוא המקור החשוב ביותר לחג החנוכה * למרות חשיבותו הוא נגנז ונכלל מסגרת הספרים "החיצוניים" * מקורו העברי אבד ונותר בידינו רק תרגום יווני שתורגם מחדש לעברית * האם לא הגיעה העת לכלול את ספר חשמונאים על שני חלקיו בספרות היסוד שלומד כל ילד יהודי?
– מאת ד"ר יואל רפל –
בהרצאה שנשא ביאליק בחנוכה 1927 הוא העלה את השאלה מדוע נגנז ספר החשמונאים. אין אנו יכולים לבאר את החידה המופלאה – אמר ביאליק – מדוע נעדר מספר הספרים שלנו על כ"ד ספריו, ספר יקר אחד ונפלא מאד – ספר חשמונאים. מדוע נידון לגניזה הספר שמסופרים בו תולדות הניצחון הגדול ביותר בתלדות העם היהודי. ניצחון הרוח וניצחון הכוח של עם ישראל.
הספר נכתב עברית ונגנז כמו מאות ואולי אלפי מגילות אחרות שנכתבו ונגנזו. כל שנותר בידינו הוא גירסת הספר בתרגום ליוונית. השערות רבות הועלו לגבי השאלה מה גרם לגניזה. אולי הייתה כאן יד המקרה, איזה אסון שפקד את כותביו ואת המגילה עצמה. היו שהעלו את הסברה שחז"ל העלימו את הספר בגלל חשבון הדמים שהיה להם עם בית חשמונאי בתקופת הסתאבותו.
למרות זאת שמר העם בכל דור את סיפור הגבורה החשמונאית. כפי שאמר ביאליק: "בחגים שמר העם את גנזי נפשו ועברו…." (ח.נ.ביאליק, 'אין אנו יכולים לבאר')
נאומו המלא של ביאליק ראה באתר בן יהודה
http://benyehuda.org/bialik/dvarim_shebeal_peh24.html
סיבות אפשריות לגניזת הספר
ספר המקבים איננו ספר שמרבים לקרוא בו. לרוב כי לא יודעים על קיומו. ותמיהתו של ביאליק עניינה: מדוע הספר המספר את סיפור התקופה החשמונאית לא נכלל בין ספרי התנ"ך?
מדוע הוא עלום וגנוז מן הרבים בימיו של ביאליק וגם בימינו אנו.
על פי השקפתו של המשורר הלאומי, שהיה גם הוגה דעות חשוב בתחום מדעי היהדות, אילו נכלל ספר המקבים בין ספרי התנ"ך, ולא בין הספרים החיצוניים, היו מרבים לקרוא בו,לדעת את תוכנו, ולהכיר את גודל ניצחונם והישגם של המקבים.
ביאליק מעלה כמה סברות להעלמת הספר והוא ממשיך וקובע "אין ספק כי חג החנוכה הזה, שהוא במידה ידועה ניטשטש בהיסטוריה שלנו על ידי אובדן הספר, גם לו הגיעה עתה שעתו…".
תוכן ספרי החשמונאים
שני ספרים מרכזיים נכללים בספרי המקבים שיש המכנים אותם ספרי החשמונאים. ברשימה זו אני מבקש להציג בקצרה את תוכנם וחשיבותם של ספר מקבים א' וספר מקבים ב'.
לפני שנים אחדות זיכו אותנו שני חוקרים ישראלים חשובים של תקופת הבית השני במהדורה מדעית של ספרי המקבים. הפרופ' אוריאל רפפורט הקדים מבוא, תירגם ופירש את מקבים א' ועמיתו,הפרופ' דניאל שוורץ עשה זאת למקבים ב'.(שני הספרים ראו-אור במהדורה מהודרת ומכובדת של יד יצחק בן-צבי).
ספר מקבים א' שמחברו אנונימי נחשב לחיבור ההיסטורי החשוב ביותר על ימי המקבים-החשמונאים, מעליית אנטיוכוס אפיפאנס (175 לפנה"ס) ועד רצח שמעון בן-מתתיהו (שנת 134 לפנה"ס).
עיקר תוכנו של הספר הן גזירות אנטיוכוס,תיאור מרד החשמונאים ותהליך התבססותו של בית חשמונאי בשלטון ארץ ישראל בכלל וארץ יהודה בפרט. על פי השערת החוקרים הספר נכתב עוד לפני שפומפיוס כבש את ירושלים (63 לפנה"ס) דהיינו בסמיכות זמן, יחסית, להתרחשות האירועים המתוארים בו.
הספר נכתב כאמור במקורו בעברית אך המקור אבד ואלינו הגיע הספר בגרסתו היוונית.
לדעת הפרופ' רפפורט ייתכן שמחבר הספר השתתף בחלק מהאירועים המתוארים, סביר שאנשים שונים שנטלו חלק באירועים שיתפו את המחבר בסיפורם האישי. ניכר בתוכן שהייתה למחבר גישה אל מקורות ותעודות בנות הזמן שאת תמציתן, או את כל תוכנן, שילב בטקסט הספר.
מקריאת הספר ניתן להבין את מטרות המחבר שהיה מעריץ גדול של בית חשמונאי והוא אף טוען שההשגחה היא שהטילה על בית חשמונאי את המשימה להושיע את ישראל ממצוקותיו תחת שלטון יוון. קביעה זו נועדה בראש ובראשונה לתת לגיטימציה למעמדם של החשמונאים כמשפחה השלטת ביהודה.
נצחון יהודה המכבי על פי גוסטב דורה
עדות מפוארת לתקופה מפוארת
"מקבים א' – כותב הפרופ' רפפורט- משמש עדות מפוארת לתקופה מפוארת בתולדות ישראל.זהו חיבור שהשכיל לתאר מעשים כבירים בצורה מעוררת כבוד, ויחד עם זאת נלהבת: אנושית וריאליסטית ויחד עם זאת מלאת אמונה באלוהי ישראל". את מעלותיו של ספר מקבים א' סיכם גדול חוקרי התקופה החשמונאית הפרופ' מנחם שטרן: "חיבור היסטורי מעולה. התמודדותו העיקרית היא עם תוכן האירועים הנסקרים בו, ובכך הצלחתו רבה. בהירות ההרצאה, שילוב תעודות היסטוריות, שילוב דברי פיוט, שמירה על רצף האירועים ועל עירנות הקורא בכל אלה הצליח המחבר על הצד הטוב ביותר".
תאור גבורתו של יהודה
ספר מקבים ב' מתרכז בתיאור מעשי גבורותיו של יהודה המקבי. היו שאמרו שספר זה ראוי להיקרא 'ספר יהודה', כיוון שיהודה עומד במרכזו כדמות הנערצת על ידי המחבר.מידת ההערצה ליהודה משתקפת בתוכנו של הספר שמחברו נמנע מלתאר את מותו של יהודה והוא מעדיף לחתום את סיפור יהודה המקבי בתיאור הניצחון הגדול של יהודה על ניקנור.
חשיבות רבה יש לפרקים הראשונים של הספר מהם אנו יודעים על האירועים שקדמו לגזירות אנטיוכוס- נסיון הליודורוס לשדוד את אוצרות המקדש, המריבות בקרב החברה היהודית בירושלים, ועלייתם של המתיוונים לשלטון.
פרקים אלו עוררו אצל החוקרים את השאלה החשובה:מה קדם למה- גזירות אנטיוכוס למרד החשמונאים או המרד לגזירות? שאלה שאין עליה תשובה חד-משמעית עד היום.
בתוכן מקבים ב' יש כמה מהיסודות החשובים של החג. חג החנוכה תופס מקום נכבד (פרק י'),וכן תיאור 'מעשה חנה ושבעת בניה' (פרק ז') ומשולבים בספר תיאורי ניסים, אותות ומופתים שהם מחוץ לגדר הטבע. בולטת בספר הערצת המחבר לבית המקדש והמקום המרכזי של הדת היהודית והאמונה היהודית בחיי העולם הבא.
שני ספרי המקבים, מלשון 'מקבת'- פטיש, הם המקור הראשוני להכרת החג שאנו חוגגים מידי שנה במשך שמונה ימים בהדלקת נרות החנוכיה. הדלקה שכלל אינה מוזכרת במקורות הראשוניים לחג.
בול יהודה המכבי דואר ישראל
הערת המלהב"ד
חז"ל לא גנזו את הספר
הדעה הזו על ההשכחה המכוונת של גבורת המקבים בידי חז"ל הופרכה מכבר באורח יסודי על ידי אחד מגדולי ההיסטוריונים של תקופת המשנה והתלמוד, גדליהו אלון ז"ל. הוא מוכיח כי אין יסוד לסברה שחז"ל התנגדו לשלטון מדיני, אין יסוד לסברה שחכמים נטרו טינה לבית חשמונאי. להפך:הם מזכירים אותם לשבח ואף מחשיבים אותם צדיקים כדניאל חננאל מישאל ועזריה; הוא מביא הוכחות למכביר כי החג מוזכר במקומות רבים במקורות כחג שאינו נופל בחשיבותו מחג הפורים ומשך דורות מסרו ישראל נפשם כדי לקיים את החג. [ראה "ההשכיחה האומה וחכמיה את החשמונאים" ב"מחקרים בתולדות ישראל " כרך ראשון.] ז.ג.
תגובות במייל ובפייסבוק
היה השבוע מאמר מעניין של חגי בן ארצי על הסוגיא הזו ב"מקור ראשון" .
לטענתו נגנזו הספרים הללו בגלל שהיוו השראה למרידות ברומאים, שבסופו של דבר נכשלו וגבו מחיר דמים כבד. (רק מרד בר כוכבא כחצי מליון הרוגים)
כאשר ספרים הללו היוו דלק למרידות הללו : אם את היוונים נצחו אז גם אנחנו יכולים .
וחזל שכנראה רצו לכבות את אש המרידות הללו , לא הזכירו בתלמוד הבבלי את מרד המכבים אלא דוקא את נס פך השמן.וגם בהקשר של המרד הגדול הזכירו את קמצא ובר קמצא ולא את נגישות הרומאים שהובילו למרד זה.
להלן :
"המרד הנעלם"
מאיר עוזרי
ראה גם
סביבון סוב סוב חנוכה הוא חג טוב
http://www.zeevgalili.com/2012/12/17472
חנוכה מחג דתי לחג ציוני
http://www.zeevgalili.com/2000/12/65
כל מה שרצית לדעת על חנוכה
http://www.zeevgalili.com/2009/12/7916
לביבות מעופרת יצוקה
http://www.zeevgalili.com/2009/01/1123
מי באמת כתב את מגילות מדבר יהודה
http://www.zeevgalili.com/2007/01/37
למיטב הבנתי מסתמנת פרשנות שלישית על השתלשלות הממלכה החשמונאית וחגיגת החנוכה – חג העצמאות של בית המלוכה החשמונאי. לפי גישה זו השלטון הסורי ההלניסטי התיר לפי מסורתו הרב תרבותית ליהודים להמשיך בפולחן האל שלהם, ואף תמך בבניין המקדש עם מאפיינים הלניסטיים. – ה'סטיו' – מסדרון העמודים המפורסם, ולפי בתי הכנסת בדרום הר חברון, גם גג הרעפים המשופע עם המשולש לפנים.
השיטה שאנו מכנים שיטת "הפְּרוּשים" – אלו שפרשו, לפי גישה זו היא למעשה הגישה ההלניסטית דווקא, שאומצה ברבות הימים בויכוח עם הצדוקים – שכוהני בית חשמונאי תמכו בדרכם. כלומר אנחנו כיום למעשה ממשיכי דרכם של "המתייוונים" – לא הנוכרים, אלא היהודים.
בארץ, לפי גישה זו, היו ארבע קבוצות:
* נכרים יוונים – בהתאם לתפיסה היוונית של הקמת מושבות ערים 'פוליס' לאורך החופים. אלו היו ברפיח, אשדוד, לוד, אמווס, קיסריה, עכו ועוד.
* יהודים מתייוונים – המזדהים לחלוטין עם הנכרים ורואים בעצמם חלק מן התרבות ההלנית.
* כהנים הלניסטיים – המובדלים מהמתייונים, ובעלי התנגדות חריפה למתייוונים אך לא לנוכרים.
* כהנים מקראיים – "קנאים" או "מקבים" – הדורשים תרבות ופולחן על פי המקרא.
טרם המרד החשמונאי, הכהנים, העשירים והמלומדים, דווקא שימשו בפולחן בהשפעה ההלניסטית ועברו לשיטת זמן חדשה משולבת ירחית-שמשית, כאשר העונות קבועים אך ימי החודש נקבעים לפי הירח, ואחת לכמה שנים נוסף חודש תיקון. כהנים מושפעי הלניזם אלו האמינו ב"עולם הבא" – 'הִיולי', והושפעו מתורות המספרים של פיתגורס, והידיעות ההנדסיות (כיום אנו קוראים להן "מדעיות") של מורשת ההנדסה והתוכנה (אסטרונומיה בלע"ז) הבבלית-יוונית.
התפילות נאמרו בשלב זה ביוונית וספרי התורה והתנ"ך נכתבו בדרך כלל ביוונית, וגם נלמדו בשפה זו. ליהודים הלניסטים אלו היתה זיקה גם ליהודים מתיוונים ממש, אלו שהתחנכו וגדלו בבתי מדרש נכריים ואשר בפועל מחקו את סממני התרבות של תושבי המקום שיותר משלש מאות שנה קודם לכן נחשב 'ממלכת יהודה'.
אבל היתה זו רק זיקה של הכהנים ההלניסטים ליהודים המתייונים. הכהנים ההלניסטים, וביניהם כנראה בית חשמונאי, שמרו, אפילו בקנאות, אחר תרבותם היהודית – המושפעת רבות (אולי בלי ידיעתם) מההלניזם.
לעומתם הכהנים המורדים – שלא מבית חשמונאי, מבית איסי כלומר שמו המיוון של יוסף או מבית צדוק, האמינו שיש לדבוק בתורה ככתבה וכלשונה. בית חשמונאי למעשה היה הלניסטי (דבר שמסביר את שמות הבנים, שנשתמרו בהיסטוריה כמעט אך ורק בשמותיהם היווניים, ואילו רק רושמי הרשומות השתדלו להזכירם גם בשמותיהם העבריים: ינאי – שם עברי: יונתן, אריסטובולוס – שם עברי: יהודה, הורקנוס שם עברי: יוחנן וכו'. כשהגיעו לאגריפס ולהורדוס כבר ויתרו לחלוטין. )
וכך ביקורת מעורבבת בהערכה מגיעה אלינו למלכות בית חשמונאי, – בדומה לנכתב על הורדוס ועל אגריפס, שניהם מלכי יהודה שפועלם עקוב מדם יהודים – אולי רק מסוג אחד, ובו בזמן הותירו את רושמם על קורות העיתים לעתים לטובת העם היושב ביהודה.
פרשנות זו מופיעה במרומז (ואולי אינני מודע לה אבל גם במפורש?) בדברי חוקרי העבר בימינו כמו החכמה רחל אליאור ואחרים.
למשה פלאם,
היה ראו שכתלמיד חכם תצרף סימוכי לדבריך ולמקורותיהם. ביבליוגרפיה קצרה למען ישכיל הקורא ויבין.
חנוכה שמח
זאב גלילי
רחל אליאור: מפנה לספר שהיא כתבה בעניין (לא קראתי) http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?entryId=900516&skip=1
פרופ' מאיר בר-אילן (השני): https://faculty.biu.ac.il/~barilm/articles/publications/publications0043.html
כפי שאמרתי הדברים נרמזים, ולא כתובים במפורש (למיטב ידיעתי)
שניהם, פרופ' אליאור ופרופסור בר-אילן, ידיד אבי, יהרגו אותי על איזכור שניהם בנשימה אחת, אבל לכבוד החנוכה וריבוי האור, אולי יסלחו לי והאחת לשני ולהיפך. שהרי כל ישראל חברים (לפחות במועדים, ועכשיו סוכות שני).
אגב, לא הייתי מודע לשני מקורות אלו עד שביקשת סימוכין.
נהניתי לראות שאחרים הבינו זאת כמוני.
לצערי לא שוכנעתי מתוך המקורות שהבאת במוצקות התאוריה שהצגת. הדברים עדיין צריכים עיון ומחקר.
ז.ג.
מעניין שהביטוי "רבת את ריבם" הפך חזק כל כך, עד כדי כך שהיהודים שומרי המסורת "יראי השמים" באמת עברו לגישה של חוסר יוזמה ופעולה והמתנה ל"נס" – כלומר פעולה על טבעית ללא שהם ינקפו אצבע. תפיסה זו פושה היום בקרב היהודים הדתיים ולמרבה ההפתעה כיום גם בשורות השמאל היהודי, ובעולם כולו, וע"ע תפיסת נשיא ארה"ב ברק אובמה ותומכיו.
מעניין שהביטוי "רבת את ריבם" הפך חזק כל כך, עד כדי כך שהיהודים ה"חופשיים" שדעתם מחוזקת בעובדת גילוי אי קיומו של המושג "שמיים" והחלפתו במושגים של ידיעה לגבי ה"אטמוספירה" ו"החלל החיצון", אינם מוכנים להכיר בנס, גם כשהם הם עצמם הנס. "נס לא קרה לנו" הם שרו.
לגבי קריאת ספר החשמונאים (מגילת אנטיוכוס), תלמיד החכם המלומד ר' טוביה פרשל זכר צדיק – זה עתה ימלאו שנתיים לפטירתו, בעלה של אחותו המנוחה של אבי מורי שיחיה לאורך ימים בטוב ובנעימים, כתב על קריאת מגילה זו בקרב יהודי חבל קוצ'ין שבחצי האי ההודי.
אפשר לקרוא על כך באתר שלו: בעריכתה של דודתי חנה-רחל עליה השלום – שנפטרה לפני פחות משנה, כמה חודשים אחריו. http://www.toviapreschel.com/the-jews-of-cochin-in-india/
לגבי הבנתי בעניין החשמונאים והסיבה להדרת הספר מן התנ"ך, בדומה לבן-סירה, אכן מדובר – ושוב למיטב הבנתי – בתחילתו של כיוון. אם הבנתי נכון פרופ' אליאור כתבה ספר שלם על כך, וכדאי לשמוע מהם טענותיה. אשתדל להשיג את הספר או למצוא מקורות נוספים בעניין. מובטח שיהיה מעניין.
אינני קופץ על כל בדל רעיון הנוגד את מסורתנו הקדושה, אולם כשיש כיוון שנראה הגיוני, אני אוהב לשקול את הדברים ולבחון אותם.
תודה על כתבתך המחכימה. בנוגע לתמונה – חוששתני שצילמת את רבניצקי
התבוננתי היטב בצילום והשוויתי לצילומי רבניצקי שהיה תמיד בעל זקנקן קטן שאיננו בפסל שפרסמתי. אך ליתר בטחון החלפתי בדיוקן אחר של ביאליק והפעם בטוח שזה האיש. תודה על הערתך.
לעניין גישתו של ביאליק לרעיון תקומת ישראל, ראוי לצטט מובאה מ"מתי מדבר":
אנחנו גיבורים/דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה אנחנו/ידנו לבדה,ידנו החזקה/ את כובד העול מעל גאון צוארנו פרקה.
אכן מילים כדרבנות.
אריק ברהום
בקדמתו של הרב סעדיה גאון למגילת אנטיוכס (מגילת בני החשמונאים), הובא בסוף פירושו לספר דניאל, מהדורת קאפח, יוצא שהקראים הכחישו את סיפור המגילה ועקרו את המסורת "כפי שקבלוהו האבות אשר אחריהם אנו נוהים כי הם קבלוה קבלה רצופה". על זה הרב קאפח מאיר ש"המגילה לא נכתבה בשעתה אלא הייתה מקובלת ונמסרה מדור לדור עד שהועלתה על הכתב יותר מאוחר – כך שמגילה זו לא "נעדרה" מכ"ב ספרי התנ"ך אלא לא נכללה!
הרב סעדיה גאון רואה צורך להעיד ולהוכיח על אמיתתה – מה שאומר שכבר בזמנו היו מערערים, ואלה הקראים.
והוא אומר שהוא מעלה אותה על הכתב "שלא יחדלו מלספרה". המסורת לקראו את מגילת אנטיוכס בחנוכה נשמרה רק אצל עדת התימנים, והיא מתחדשת היום אצל שאר קהילות. הטקסט השמור ע"י הרב סעדיה כתוב בארמית.
אין ספק שיש צורך ללמד את סיפור גבורות המכבים בבתי ספר, וכמו כן לחדש לימוד ספר יהושע ששולמית אלוני כשרת החינוך בטלה – והשר הנוכחי עוד לא חידש!
הספר נגנז או יותר נכון לא נכנס לתנך כי הוא לא נכתב בנבואה/רוח הקודש.
זהו דבר מאוד חשוב ומכריע, למה לא נשמר אצל חז"ל כנראה מאותו סיבה. מגילת תענית שרדה בקושי. והיא נכתבה על ידי חז"ל.מה שלא נאמר בבתי המדרש לא שרד.