בימים אלה ראה אור בהוצאת ואן ליר הספר "השואה והנכבה: זיכרון, זהות לאומית ושותפות יהודית–ערבית". הספר בעריכת בשיר בשיר ועמוס גולדברג "מציע לחשוב על דרכים לזכור את השואה והנכבה יחד ולדון בהן במשותף [בין יהודים לערבים] בהקשר הישראלי, ולבחון את תנאי האפשרות לחשיבה משותפת כזאת" – כך לדברי המחברים.
אין זו הפעם הראשונה שחוגי שמאל מנסים להציג את המשותף כביכול שבין השואה שלנו לנאכבה שלהם. כל בר דעת מבין ויודע שהדבר המשותף היחיד הוא שהנאכבה [דהיינו בריחת וגרוש ערבים] נוצרה בשל כוונת הערבים להשלים את השואה. זה ותו לא.
יולי תמיר, כשכיהנה כשרת החינוך, יזמה הנהגת לימודי הנאכבה במערכת החינוך. בכנסת התחוללה אז סערה סביב הצעת חוק של "ישראל ביתינו" לאסור על קיום הפגנות נאכבה. משתי היוזמות לא יצא מאומה. הערבים ממשיכים לחלום לחלום על הפיכת ישראל למדינה ערבית ולזרוק את היהודים לים.
פליטים ערבים 1948
רשות הדיבור לעובדות
בשנת 1963, הקריא ראש הממשלה דוד בן גוריון בכנסת, קטעים מתוך מחברות של תלמידים במגזר הערבי. מן הציטוטים הללו ניתן היה ללמוד על הערצה גוברת של התלמידים הערבים לרודן המצרי, גמאל עבדול נאצר, האיש שזמם להשמיד את ישראל.
בן גוריון "לא סיפר כיצד הגיעו המחברות לידיו", אומר ההיסטוריון תום שגב, המביא סיפור זה בספרו "1967". אבל הכל ידעו אז כי מקור המחברות הוא שרות הביטחון הכללי, שקיים מעקב של קבע אחר הנעשה בבתי הספר הערביים.(בן גוריון, לא ביקר במהלך כל תקופות כהונתו כראש ממשלה באף כפר ערבי).
המעקב הזה נמשך (בצורה כזו או אחרת) שנים רבות, באמצעות נציג השב"כ, שכיהן כמנהל האגף לחינוך ערבי במשרד החינוך. בידי הנציג הזה הייתה סמכות למנוע מינויים של מורים בעלי רקע אנטי ישראלי. הממונים עליו במשרד החינוך לא היו רשאים לערער על החלטותיו.
לבסוף בוטל תפקיד הנציג. על הביטול נודע מהודעת פרקליטות המדינה, בתשובה לעתירה שהגיש ארגון "עדאלה" לבג"ץ. תלמידים ערבים יכולים איפוא לכתוב, לקרוא וללמוד כל מה שיעלה על דעתם על המדינה. מוריהם יוכלו להטיף להם מה שירצו, בלי שלמדינה תהיה יכולת להתערב.
ערה נושאת סמל מפתח בהפגנת נאכבה צילום Shy halatzi
לא קשה לנחש שההחלטה לבטל את תפקיד הפוליטרוק הציוני על החינוך הערבי נתקבלה אחרי שנתברר שאין בו שום תועלת. התלמידים יונקים עםחלב אמם, מפי הוריהם ומוריהם, מתחנות השידור הפלסטיניות והכלל ערביות, מאתרי האינטרנט וגם מן העיתונים הערביים המופיעים בישראל, כי מדינת ישראל היא תופעה זמנית. ארועי ה"נאכבה" הם רק חלק מן הסיפור הזה.
על ספרי הלימוד הערביים ראה
http://www.zeevgalili.com/?p=318
מה פרוש "נאכבה"
לפני שניכנס לנבכי המושג הזה חשוב לזכור כי השפה הערבית היא אחת השפות העשירות ביותר. כל כך עשירה עד שיש האומרים שזו שפה שיש לה עם ולא עם שיש לו שפה. הם מומחים בהמצאת מילים ומונחים שעצם השימוש בהם על ידי הערבים ועל ידי זולתם משנה את פני המציאות. בשפה מערבית אתה אומר שלום, או הפסקת אש או מלחמה וברור למה הכוונה. בערבית יש שלל מונחים לאינסוף מצבי ביניים. וברגע שאתה אומר תהדיה ונדמה לך שהסכמת להפסקת אש מתברר לך שהכוונה בעצם לפסקה זמנית עד שהערבי יאגור כוח לצאת עליך שוב למלחמה. המלה ג'יהאד משמעותה מלחמת חורמה אך מומחים לערבית לא יתביישו להגיד שיש גם ג'יהאד שמטרתו השגת שלום.
ונחזור לנאכבה.
פרוש המלה "נאכבה" היא אסון. את המונח טבע פרופסור באוניברסיטה האמריקנית בביירות, קונסטנטין זורייק, שכתב ב-1948 ספר בשם זה. הספר התייחס לאסון שפקד את ערביי ארץ ישראל בעקבות המלחמה שהם פתחו בה נגד ישראל. במלחמה זו נהרסו או נמחקו כ-400 עד 500 כפרים, ערים ורבעים ערביים. מתוך 750,000 התושבים הערבים שישבו בשטח שהפך למדינת ישראל נשארו רק 160,000. כל היתר הפכו לפליטים.
למה הם ברחו?
התעמולה הערבית מציגה את הבריחה הזו כתוכנית שתוכננה מראש על ידי ישראל ל"טהור אתני". היא קיבלה גיבוי על ידי "היסטוריונים חדשים" שמאלנים כמו ברוך קימרלינג, אילן פפה, שמחה פלפן, אבי שליים ובני מוריס (שחזר בתשובה והודה שלולא הסתלקות הערבים מתחום המדינה לא היה יכול להיות לה קיום).
ערביייפו נמלטים בדרך הים. הכתובת באנגלית אומרת שהטרור והפחד דחקאותם לים. לקוח מאתר הזיכרון הפלסטיני
מחקר היסטורי אובייקטיבי, כמו זה של פרופסור יואב גלבר, מלמד שהבריחה הערבית התחילה בעריקה המונית של המנהיגות ושל השכבות העשירות. אלה גם קראו להמונים לעזוב עד שצבאותערב ישחררו את הארץ מן היהודים. הבריחה נמשכה בעקבות תעמולת הזוועה של כלי התקשורתהערביים על מעשי טבח יהודיים והושלמה על ידי גרוש ממש, שלרוב נעשה בשל כורח צבאי
ההיסטוריונים השמאלניים נאחזים במה שנקרא "תכנית ד'", שתכליתה לדעתם גרוש האוכלוסייה הערבית. בפועל קבעה תכנית ד' שבשלב בו עברו כוחות ישראל להשתלט על שטחים "במקרה של התנגדות – השמדת הכוח המזויין וגירוש האוכלוסיה".
כשהערבים אומרים "נאכבה" הם אינם מתכוונים רק לאסון שקרה להם. הם מתכוונים לכך שעצם קיומה של ישראל הוא "אסון". בתי הספר הערביים שמדינת ישראל מממנת מהווים ביצה שורצת של שינאת ישראל. דור המורים הצעירים – רובם בוגרי אוניברסיטאות ישראליות – מטיפים אותה תורה שמטיפות תחנות השידור של הרשות ושל החמאס.
ומי הם הפליטים
ההגדרה האוניברסלית של האו"ם לפליט היא:
"כל אדם שנאלץ לנטוש את ביתו הקבוע במקומו הטבעי מאז ומקדם ייחשב לפליט".
למקרה אחד ויחיד הורחבה הגדרה זו, בלחץ הליגה הערבית. בהרחבה זו נאמר:
"כל ערבי שעזב את פלסטינה-א"י בשנת 1948 ושהה בה שנתיים ייחשב גם הוא לפליט".
מדוע טרחו ארצות ערב להרחיב הגדרה זו? כיוון שרוב הערבים המכנים עצמם "פלסטינים" היגרו לפלסטינה-א"י בתקופת הבריטים ובמיוחד במלחמת העולם השניה ואחריה. שנים בהן הממשל הבריטי מנע מיהודים להגיע למולדתם ולהציל בכך את חייהם. (ראה קישור למטה דמוגרפיה וגאוגרפיה)
ולסיום אביא דעת שני מומחים שלא סוממו בסם "תהליך השלום": פרופסור אפרים קארש ופרופסור דן שיפטן.
תרומת אוסלו להקצנה
"אימוץ אוסלו הוא שגרם לנזק הגדול מכולם – כותב ההיסטוריון אפרים קארש. "בהכרה באש"ף כ'נציגו הרשמי של העם הפלסטיני', אימצה ממשלת רבין בפועל את תביעתו של הארגון להחיל מרות על מספר ניכר של אזרחים ישראלים…
"מרגע הגעתו לעזה ביולי 1994, כל מה שביקש ערפאת היה לנצל עד כמה שאפשר את מה שהעניקה לו ישראל, ודאג לחנך את הערבים תושבי השטחים, ולא רק אותם, אלא גם את הערבים הישראלים, לשנאת ישראל, לשנאת היהודים והיהדות… נאום הברכה שלו, שבו לעג לשותפיו החדשים לשלום וכלל בו הפניות רבות ל'פרוטוקולים של זקני ציון', הסתיים בקריאה לשחרר את הערבים הישראלים הנתונים לדבריו תחת כיבוש.
בתוך חודש מיום שהגיע לעזה הורה ערפאת בחשאי להרחיב את פעולות הרשות הפלסטינית ולהחילן על הערבים הישראלים, להקצות 10 מיליון דולר כמימון ראשוני, ולמנות את אחמד טיבי, יועצו המדיני, אזרח ישראל, לעמוד בראש הפעילות החתרנית. בשנים הבאות התרחבו ממדי ההתערבות של אש"ף והרשות הפלסטינית בענייניה הפנימיים של מדינת ישראל מתיווך במחלוקות ערביות פנימיות עד לניסיונות בוטים להשפיע על תוצאות הבחירות בישראל והפצת תעמולה שפלה הקוראת להרס ישראל… (מתוך מאמרו של ההיסטוריון אפרים קארש "ערביי ישראל נגד ישראל").
"המדינה היא מציאות חולפת"
"הפלסטינים בישראל כמו הערבים באזור בכלל משוכנעים כי אין מקום ואיך לגיטימיות לקיומה של מדינת לאום יהודית בליבו של המרחב הערבי. כי התנועה הלאומית היהודית, שהפכה את הפלסטינים בארצם מרוב למיעוט, גזלה את מולדתם. הפלסטינים בישראל מכירים בעוצמתה של ישראל אך רואים בכך, כמו אחיהם באיזור, מציאות חולפת שאינה מתיישבת עם סדר העולם התקין. הם יודעים מניסיונם רב השנים שהם יכולים להרשות לעצמם לפסול את מדינת הלאום היהודית מעיקרה, ולהזדהות עם אויביה, כיוון שהרוב היהודי מוגבל עד מאד, ביכולתו לפגוע בהם, בשל משטרו הדמוקרטי, ותדמיתו העצמית כחברה פתוחה… לערבי בישראל יש, אם כן, גם מוטיבציה וגם אפשרות לדבוק בתפיסה של שלילת אותו רכיב שהוא סיבת הקיום של ישראל". (פרופסוד דן שיפטן בכנס הרצליה)
תגובות במייל
פליאה לי עליך איך אתה נגרר לוויכוח כה חסר שחר ותוחלת.
קבל כנתון שהיהודים כאומה נגועים בסינדרום של האשמה עצמית, שאין מה לעשות נגדו אלא להכיר בו. למזלנו הוא פורץ החוצה אצל מיעוט בלבד, אמנם מיעוט קולני.
על דורנו לחשוש אך מכך שזיכרון השואה יטושטש כשדורנו יפנה את מקומו לדורות הבאים. לעניין זה אין לי תשובה מעבר למה שאנו כקולקטיב שוקדים לעשות. אני מקווה שזה יספיק, ואם לא, "הלך עלינו".
דן ירדני
============================
דוע, ידוע אבל כקוראים בעיון, מפתיע לגלות עוד ועוד עובדות ושמות.
דוגמה לאיכות של מידע וידע.
באמת חג שמח שמגיע לנו, לנוכח הנקרא. אנו הצוחקים אחרונים. איפה הם ואיפה אנחנו.
מוטי בן חורין
======================================
הפרסום המרושע של מוסד ון-ליר "השואה והנכבה", מעלה על סדר היום את מעמד השואה בתודעה הלאומית שלנו.
הסיבות לשואה רבות ומורכבות:
- האנטישמיות ההיסטורית שנצרבה בתודעתם של הנוצרים במשך מאות בשנים באירופה.
- הפרוטוקולים של זיקני ציון, יהודים מנהלים את העולם. היהודים הם אלי הממון השולטים בוול-סטריט מחד, ומנהיגים את המהפכה הקומוניסטית מאידך.
- הגזענות הביולוגית של האידיאולוגיה הנאצית.
- הופעתו של היטלר.
- חולשתן של מעצמות המערב ורפיונם כנגד ההתעוררות הפאשיסטית והנאצית.
- חולשתם המדהימה של היהודים באותה תקופה, חוסר יכולתם לזהות את הסכנה המתקרבת לפתחם והתעלמות מסימניה והכחשתם.
יש בעולם הרבה תופעות מזויעות של ג'נוסייד, ואסונות מסוגים שונים. השואה היא ארוע היסטורי ייחודי. הקבלת השואה לנאכבה כפי שעשה מוסד ואן ליר הוא שקרי מכל היבט.
שמואל אייל
===================================================
קישורים
עם הפלסטינים האלה רוצים שלום
http://www.zeevgalili.com/?p=522
http://www.zeevgalili.com/?p=457
הפצצה המתקתקת של ערביי ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=385
דמוגרפיה וגיאוגרפיה של ארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=1390
ערביי 48 והאינתיפאדה האלקטרונית
http://www.zeevgalili.com/?p=277
דמוקרטיה ערבית וחלומות באספמיה
http://www.zeevgalili.com/?p=258
המפה הגדולה של הארץ הריקה
http://www.zeevgalili.com/?p=325
מדוע קורסות כלהמערכות במדינה
http://www.zeevgalili.com/?p=319
ראה גם
החוקה הפלסטינית של עדאלה
http://www.zeevgalili.com/?p=392
העולם השלישי ומדינת פלסטין
http://www.zeevgalili.com/?p=59
חזון הפלסטינים הישראלים לחורבן המדינה
עדיין יש הרבה מהמשותף בין השואה לנכבה. נכון שהערבים חולמים על מדינה חופשית מיהודים, אבל באותה מידה נכון שהיהודים חולמים על מדינה חופשים מערבים. כדאי להסתכל על התמונה בכללותה, ולראות אותה גם מזוית הראיה של הצד השני. יש בכך גם יתרונות, לא רק חסרונות.
אבי,
על אותו משקל ניתן לומר:
יש הרבה משותף בין התפיסה הליברלית לבין דעא"ש. כמו שדעא"ש חולמים שכל העולם יהיה מוסלמי-סוני, כך הליברליים חולמים שכל העולם יהיה חופשי. כדאי להסתכל על התמונה בכללותה, ולראות אותה גם מזוית הראיה של הצד השני (קרי, של דעא"ש). יש בכך גם יתרונות, ולא רק חסרונות.
בקיצור, במחילת כבודך, שים לב שכל דבריך מתחילה ועד סוף הם כשל אינטלקטואלי ואתי ממדרגה ראשונה.
השקרים הפלשתינאיים במשך כל ההיסטוריה רבים מספור, כולל הכחשת הקשר בן ארבעת אלפים שנה בין עם ישראל לבין ארץ ישראל. אבל לשקר אין רגליים: בתצלום של "ערביי יפו הנדחפים למים" [על ידי הקלגסים הציוניים האכזריים] אין בכלל יפו. נוף כזה של ים אין בכלל ביפו, אלא רק בעכו. בורות יסודית כזו של הפלשתינאים בתצלום אייקוני זה מוכיחה שבעצמם אינם מאמינים בשקרים המומצאים על ידם.
אכן אין כל קשר בין הנכבה לשואה. היהודים לא פתחו במלחמה נגד גרמניה אלא הושמדו על ידה בצורה מתוכננת ומתוחכמת. הפלשתינאים, כמו כל מדינות ערב, לא קיבלו את החלטת החלוקה של האו"ם והצטרפו למדינות שתקפו את ישראל. הכשלון שלהן לנצח את ישראל הביא לתופעת הפליטים שהאו"ם ומדינות ערב מנציחים עד היום.
אגב, אם הכוונה שלך היא לתמונה של נמל יפו, זו אכן תמונת הנמל, כפי שהיכרתי אותו בילדותי. חלק מהפליטים שיכלו להרשות לעצמם נמלטו מיפו בעזרת סירות דייגים לעזה וללבנון.