"החיים בצל החלל שנפער"

 

לפני כשנה ראה אור הספר "עפיפון בשמי קרית שאול". המחבר הוא אל"מ יעקב צור, שבנו אייל נפל במלחמת של"ג. הספר זכה מאז לתגובות רבות, שאנו מביאים כאן שלוש מהן.

שער הספר עפיפון בשמי קרית שאול

שער הספר עפיפון בשמי קרית שאול

                                                                       

                                    – מאת אלוף {מיל.} אורי שמחוני –

 

אלפי משפחות שכולות חיות בינינו, אבל מה אנחנו יודעים באמת על חייהן? מה קורה בביתם אחרי האסון, איך מתנהלת המשפחה לאחר תום ימי-השבעה, כשהבית מתרוקן לפתע מהמולת המנחמים שמילאו את הבית עד שעות הערב המאוחרות, בניסיון להרחיק, ולו לרגע, את הכאב הנורא. איך ממשיכים לחיות אחר כך? איך מתמודדים עם הצער והבדידות, עם הזיכרונות העולים בלילות הארוכים ללא שינה, עם הדמעות הזולגות פתאום? "עפיפון בשמי קריית-שאול" איננו ספר רגיל. הוא כולל 14 סיפורים קצרים, דמיוניים, אך מבוססים על ניסיונו האישי של הכותב,  אב שכול. אל"מ יעקב צור, איש התותחנים והצנחנים, היה מפקד הארטילריה המוצנחת במשך שנים. השתתף כלוחם בקו הראשון בכל המלחמות. סיפוריו על החיים, שהם כאילו שגרתיים, בבתי המשפחות השכולות, הם פרי היכרות עמוקה עם עשרות משפחות, לאורך שנים. הם מספרים על החיים בצל החלל שנפער, על הצורך להמשיך ולתפקד בבית ובעבודה. על דמעות בסתר, דמעות על מי שאיננו ודמעות על מי שנשאר. דמעות על מה שיכול היה להיות וכבר לא יקרה לעולם. אך  גם על התקווה שנותרה, על המאבק שלא לשקוע, על היופי שיש עדיין בחיים, שאותו מסמל העפיפון הצבעוני המרחף בשמי בית הקברות הצבאי. הסיפורים השונים פורשים בפני הקורא מגוון של דמויות, ממשפחות המייצגות רבדים שונים של העם בישראל. ותיקים ילידי הארץ ועולים חדשים, בני עיר וכפר, בני עדות שונות, חילוניים ודתיים. כל סיפור הוא מרגש ויש בו נימה של חמלה ואמפתיה. הסיפורים מראים גם את השוני הקיים בין בני המשפחה עצמם, בהתנהלותם ובאופן שבו הם מעבדים את האבל. לפעמים נחשפים גם הקונפליקטים הקשים הנוצרים בתוך המשפחה השכולה, והדרכים שבהן מנסים להתגבר עליהם. [פורסם ב"מערכות", גיליון יוני 2014]

אייל צור נפל במלחמת של"ג

אייל צור נפל במלחמת של"ג

 

חיים באר: ספר מפתיע בחד פעמיותו האנושית

בביטאון של אוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע , בדצמבר 2014, הופיעה כתבה ובה ראיון עם הסופר חיים באר. נאמר שם: "הסופר והפרופסור חיים באר סיים 14 שנים מרתקות כמרצה במחלקה לספרות עברית. לפני יציאתו לדרך חדשה הוא לקח אותנו לסיור בעולמו האינטלקטואלי" בסיום הראיון התבקש הסופר לבחור ספר אחד שקרא לאחרונה, ואלה דבריו: "הספר שבחרתי הוא 'עפיפון בשמי קריית שאול" מאת יעקב צור. שם הספר והצילום המופיע על גבי העטיפה מעוררים בקורא תחושה של אי-נוחות וסתירה פנימית. שדה הקברים הנורא שבו טמונים צעירים וצעירות שנתנו את חייהם למען קיומנו בארץ, ולמעלה עפיפון צבעוני המתעופף ברוח. הקדרות והוודאיות של המוות בחלק התחתון, והחופש והצבעוניות והססגוניות בחלק העליון. זוהי הרוח המנשבת בסיפוריו של המחבר, שבנו, סגן אייל, נפל בלבנון ב-1982. שזורים בסיפורים הומור, אמפטיה וחמלה, ובזכותם מצאתי את עצמי נכבש אל מורכבות עולמו של המספר, שנפילת בנו העניקה משמעות-על לקיומו כאדם, כיהודי וכישראלי שתרם תרומה משמעותית לביטחון ישראל. הספר הפתיע אותי בחד-פעמיותו האנושית, הכובשת והמרגשת."

מה שנותר הוא חלל וריקנות נוראה

                                                   – מאת צילה דגון –

ספרו החדש של יעקב צור "עפיפון בשמי קריית – שאול" הוא אסופת סיפורים, שהנושא המשותף להם הוא השכול. הדמויות הן של הורים, אחים, רעיות ובנים אשר שכלו את יקיריהם במערכות ישראל. הספר מאיר את דרכי ההתמודדות של כל אחד מהם עם האסון ועם החלל שנפער בחייהם בעקבותיו. …כשאתה קורא את הסיפורים צבתות כאב לופתות את החזה ודמעות צורבות את עיניך. נימת חמלה מביאה נחמה בין השורות, מלווה באמפתיה ושזורה חוט דקיק של הומור המרמז לעיתים על אופטימיות זהירה, כביכול. כשהסופר מנסה לאפוף את הסיפורים בדימוי של ריחוף עפיפון קליל, שלא תמיד יכול לכובדם של טורי המצבות בבית הקברות הצבאי. אולי כקורא אתה מבין דימויים נוספים לעפיפון, כמו משהו שתלוי על חוט ומרחף לו ל"אי-שם", כשהמתאבל מנסה לאחוז בקצהו כמבקש שלא ינותק אותו קשר. במהלך הקריאה מתפתחת תהייה, כי למרות אווירת "הישראליות" העזה והנחרצת, שכל כך מוכרת לכל אחד מאיתנו, סיפורי השכול אינם נחלתם הבלעדית של הישראלים האבלים. הם בעצם יכולים לבטא מכאוב אוניברסאלי… לאבדן אב, בן, אח, בעל, סב וקרוב בכל מרחבי האנושות כולה, שפה אחת. כל זאת מצליח יעקב צור לבטא בעדנה, ללא משקע של כעסים, לעיתים כמו "קבלת דין". לעיתים בטרוניה, כלפי היושב במרומים, אבל תמיד עם אותה תחושה חזקה של מה שנותר הוא חלל וריקנות נוראה. . כל אבל צורר בקרבו את הזיכרונות, מנסה לחיות אותם , לחיות איתם, ולא בכל מקרה זה אפשרי או מצליח. הסיפורים הכתובים בלשון רהוטה, מביאים את הקורא למחוזות מוכרים כל כך מהמציאות שלנו ובכל זאת לעיתים הם מרוחקים מאתנו. יעקב צור מאפשר לנו, ברגישות ובעדינות, לבוא קרוב אל משפחות השכול ומאפשר לנו להציץ ואולי לנסות לחוש בכאבם, …. כל סיפור הוא סיפור חיים שונה בהתנהלותו ובמרקם האנוש המיוחד שבו. בסיפורים נחשפים הקונפליקטים המתפתחים בתוך המשפחה, לפעמים בין בני הזוג, בינם ובין הילדים, בין ההורים והכלה, המשפחה המורחבת וגם הנכדים שתופסים מקום נכבד. קיימת נגיעה גם בקונפליקטים שנוצרים בין המשפחה השכולה לבין הסביבה. זו שלא נפגעה וחסרים לה הכלים והיכולת להבין מה עובר על המשפחות השכולות, וכיצד אמורים לנהוג עימם. הפער בין התחושות של המשפחות השכולות לאלה שלא התאכזר אליהם הגורל, הוא פער שאין מילים כתובות יכולות לגשר, אך בהחלט יכולות לצמצם ולקרב. וזה גם המסר של הספר. [קטעים מתוך כתבה בשם "מילים של כאב", שפורסמה ב"מאזנים", ביטאון אגודת הסופרים העבריים, בגיליון אוקטובר 2014 ].

על המחבר, יעקב צור

נולד בארץ, בשנת 1936, וגדל במושב קטן ליד נתניה. שירת בצה"ל כחייל וכקצין ביחידות קרביות, בשנים 1954 עד 1957. בוגר הטכניון בהנדסת מכונות, 1961. אחרי סיום לימודיו פיתח קריירה מקצועית וניהולית מגוונת בתחומי ההנדסה והטכנולוגיה, עבד בהקמת קמ"ג ובפרויקטים ביטחוניים ואזרחיים גדולים. במקביל מילא תפקידים של פיקוד קרבי בצה"ל, בשירות המילואים והשתתף במלחמות ששת הימים, ההתשה, יום הכיפורים, מבצע ליטני ולבנון הראשונה. התנדב לשירות קבע בצה"ל, בדרגת אלוף משנה, בהיותו בן 43 (1979) ונשאר בשירות זה שמונה שנים (עד 1987). מאז סיום שירותו, פעיל כיועץ בנושאים של מחקר ופיתוח, בתחומים טכנולוגיים של צבא וביטחון. נשוי לזיוה. אב לאייל, כרמית ובועז, וסב לנכדים. הבן הבכור, סגן אייל צור, נפל בלבנון בשנת 1982.

יעקב צור ובנו אייל

יעקב צור ובנו אייל

נסיבות נפילתו של אייל צור

אייל היה קצין מצטיין בחיל התותחנים. למרות גילו הצעיר קודם להיות מדריך בקורס הקצינים. בשלב ההכנות האחרונות לקראת המלחמה בלבנון בשנת 1982 (מה שכונה אז "מבצע אורנים" ואח"כ מלחמת של"ג), הוא נבחר לביצוע משימה מיוחדת של תצפית קדמית, להכנת המטרות להרעשה הארטילרית על גזרת נבאטיה בלבנון. הוא חדר לשטח בג'יפ מספר פעמים והגיע עד למצוקים הדרומיים של נהר הליטאני. בכניסתו האחרונה (21 באפריל 1982) עלה על מוקש ונהרג. החייל שהיה איתו נפצע והחלים. קישורים פוסט קובץ סיפורים בנושא השכול

ראה גם ספרו של יעקב צור "ימי הצריף} באינטרנט

http://www.hatsrif.com/#p=3

—————————————————————————————————————————-

אתר יד לשריון ובו פרק מהספר

 http://www.yadlashiryon.com/show_item.asp?levelId=63829&itemId=6126&itemType=0

 # ניתן להזמין את הספר באתר של הוצאת הספרים "אופיר ביכורים" או בטלפון שלהם               03-5562677 שלוחה 1.

 # ישירות אצל המחבר במייל : zuryakov@zahav.net.il

 # ניתן להזמין גם באתרים של רשתות הספרים "צומת ספרים" ו"סטימצקי" וגם בחנויות.

תגובה 1 בנושא “"החיים בצל החלל שנפער"

  1. פינגבאק: יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות | היגיון בשיגעון

השאר תגובה