איך הפך "האביב הערבי" לסופת טייפון המאיימת להטביע את העולם בדם * מה פשר השינאה  של הערבים לארצות הברית, לצרפת ולמערב כולו * מדוע מסמלת ישראל את המוקד העיקרי לשינאה הזו * הטבח בפריז  מחיב לחזור לשורשי השינאה סיבותיה ומחולליה * הסבר לתופעה נתן אליעזר ליבנה  עוד לפני 40 שנה 

 

יש אדם אחד שקולו חסר בימים אלו ואשר אני אישית מתגעגע אליו מאד. זהו קולו של אליעזר ליבנה, אחד האינטלקטואלים הגדולים של תנועת העבודה הציונית.

ליבנה היה איש רוח, שהגותו הקיפה את חכמת ישראל וחכמת העמים. ידעה להאיר את חידות ההווה בכלים של המקורות היהודיים, תוך שילובם בחשיבה מודרנית. מדי פעם אני מוצא עצמי חוזר לכתביו, ובראש ובראשונה לספרו "ישראל ומשבר הציוויליזציה המערבית". דברים שאמר אז על שיבת ציון המודרנית, על המגמות הדקדנטיות של התקופה, על יחסי ישראל עם העולם, יפים גם לשעה זו.

אליעזר ליבנה נפטר בשנת 1975, כמעט 40 שנה לפני שפרץ מה שקרוי "האביב הערבי". אילו פרשנים ומדינאים היו קוראים את משנתו לא היו מופתעים מכך ש"האביב" הפך לסופת טייפון, המאיימת להטביע את המזרח התיכון במבול של דם.

אביא איפוא כמה דברים שכתב בפרק השישי של ספרו. הפרק עוסק ביחסי ישראל ערב ובעמדת הערבים כלפי העולם המערבי.

כלים להבנת התופעה

אחת מנקודות המוצא של אליעזר ליבנה היא שאין לבחון תופעה תרבותית היסטורית בכלים, בקני מדידה ובמושגים שאינם מתאימים לאפיה של התרבות הנבחנת. מסיבה זו המושגים המערביים אינם מתאימים להבנת התופעה של השנאה הערבית לישראל ולמערב. הערבים, אומר ליבנה, אינם עם דוגמת עמי אירופה והתסיסה שלהם איננה "תנועת שחרור לאומית".

גדולים יותר מאירופה

הערבים, אומר לבנה, הגיעו למידה מפליגה של עצמאות לאומית ביותר מעשרים מדינות, ששטחן גדול מאירופה המערבית והסובייטית גם יחד. רק כשני אחוזים מן הערבים חיים כמיעוטים במדינות לא ערביות. הערבים לעומת זאת חולשים על מיליונים רבים של לא ערבים – ברברים, סודנים, כורדים, נוצרים. השטחים המצויים בתחומי הריבונות הערבית שופעים אוצרות טבע – נפט, גז, פוספטים, מתכות. שליטי הארצות נהנים מן האוצרות הללו אף שלא השקיעו מחקר והון בהפקתם, שנעשו בידי אירופים אמריקנים ויפנים. אוכלוסיית ארצות ערב דלילה מאד לעומת ישראל שבה הצפיפות היא אולי הגדולה בעולם.

לא תנועת שחרור

מגוחך לכנות את התסיסה הערבית תנועת שחרור. מי שזקוק להשתחרר הם עמים הנתונים תחת שלטון ערבי.

לכאורה היו הערבים צריכים להיות מרוצים ממעמדם הטריטוריאלי-מדיני בינלאומי. אילו נהגו כמו האומות האירופיות [או האומות המפותחות והמתפתחות באסיה] היו משקיעים את מלוא מרצם פנימה – לפיתוח כלכלי, לקידום חברתי, לשיפור חינוכי, להעלאת רמת החיים של החברה.

אך המצב במדינות ערב, ובמיוחד במדינות המזרח התיכון הוא הפוך מזה. תסכול מעמיק, תסיסה מהפכנית מתמדת, ניגודים פנימיים הרסניים. והביטוי לכל אלה הוא שנאת זרים תהומית. אילו חי ליבנה בימינו היה אומר כי פיצוץ מגדלי התאומים והטבח הגדול בפריז  הם הביטוי העליון לשנאה זו.

משבר האסלם הערבי

אי אפשר להסביר תופעה זו, אומר ליבנה, אם אין רואים את העיקר: משבר האסלם הערבי ואובדן עשתונותיו. זאת, מול לחצה של הציוויליזציה המערבית המודרנית על מכלול אתגריה: חקר מדעי עז ויישומו הטכנולוגי המהיר (והבלתי מרוסן), רמת ייצור צרכנית וקצב ייצור גואים, בהירות אינטלקטואלית מסחררת, חרות בלתי מרוסנת בתחום המיני. כל התופעות הללו הכניסו את המערב עצמו לבעיה בלתי פתירה. (ואילו חי בימינו היה ליבנה אומר שהמודרניזם הוליד את המצב הפוסטמודרני ואת הפילוסופיה הפוסטמודרנית ההרסנית והניהיליסטית).

תיסכול חסר פתרון

לגבי האסלם המצב הזה חמור לאין שעור. אין מדובר כאן באומה חדשה ובלתי מפותחת אלא בציוויליזציה שהגיעה בשעתה לשיאים. התסכול של אומה זו הוא אמיתי וחסר פתרון.

ליבנה מצטט את חוקר האסלם וילפריד קנטוול סמית, הכותב כי אי אפשר להבין את המשבר המודרני של הערבים ללא ההבנה של תחושת הערבים לתפארת עברם וללא הערכת החשיבות הראשונית של ההבדל בין חברה בעלת עבר וחברה בעלת תחושת גדולה בהווה… "המערב מזכיר לעולם הערבי את כל ליקוייו … דבר זה בא לביטוי בעניין הציוני…".

ליבנה צטט גם את המזרחן הבריטי ברנארד לואיס, המסביר את הפיגור של הערבים (בו הם מאשימים את ה"קולוניאליזם") במלים הבאות: "…המסורת המוסלמית הגדולה של מחקר וניסוי מדעיים התנוונה ומתה לפני זמן רב… חמור לא פחות, הוא היחס החברתי שלהם לעבודה ולסטאטוס… הערבים למדו רפואה, הנדסה ומדעים שימושיים כבר בבתי הספר הצבאיים הראשונים… אך בוגרים רבים של הפקולטות לרפואה העדיפו להיעשות מנהלים מאשר ללכלך ידיהם בטיפול בחולים. ובתי הספר המדעיים נשארו בבחינת גידולים זרים… לא הושגה כל התקדמות אמיתית של עבודה מדעית מקורית, כזו המצויה ביפאן, בסין ובהודו וכל דור סטודנטים נאלץ לשאוב שוב ממקורות המערב… התוצאה היא כי הפער בכושר המדעי, ביכולת הטכנולוגית ולפיכך גם בכוח הצבאי בין המזרח התיכון למדינות המתקדמות במערב גדל עתה מאשר בראשית תהליך ההתמערבות (של המזרח הערבי)".
[והדבר בא לביטוי בין היתר במיעוט פרסומים של מדענים ערבים ובפער בינם לבין היהודים ומדעני מדינות המערב והמזרח הרחוק קבלת פרסי נובל].
צביעות שהיא אצילות

ליבנה מדגיש שאין לראות בתכונות הללו של המנטאליות הערבית-מוסלמית תכונות שליליות או חיוביות. אלה הן סגולות של ציוויליזציה שהן עולם בפני עצמו ואינן ניתנות להערכה בקני מידה חיצוניים. אבל אפשר לתארן תוך סימון הבדלים ביניהן לסגולות מערביות במישורים מקבילים: מיעוט נטייה לעמל שיטתי וממושמע, ללימוד אינטנסיבי ולארגון קפדני ומבוקר; נכונות מוגבלת לשליטה ביצרים ולרתימת הדמיון למבצעים פרגמאטיים אינטלקטואליים ופיסיים; רתיעה מהכרת מציאות חמורה ואמת בלתי נוחה, שהן יסוד ודורבן להתקדמות מדעית ויעילות צבאית; הערכה דלה לעבודה גופנית ורגישות רופפת להבדלי מעמדות מפליגים.

בצד "מגרעות" אלה (בקני מידה מערביים כמובן) ניתן להצביע על השגיה של הציוויליזציה הערבית-מוסלמית: דמיון עתיר המרחיב חושים; יחס אסתטי והנאתי למלה בשפה שהיא אולי העשירה בשפות אנוש. מה שנראה לאיש המערב כצביעות והרחקת עדות [או שקרים] הוא נועם ואצילות בעיני הערבי.

סימביוזה שנכשלה

ההערכה של טוב או רע אינה משנה את התוצאה והיא: חברה בה תפקידה הקומוניקטיבי של המלה שונה כל כך מן הפונקציה שלה בחברה המערבית, אינה יכולה להשתלב בנקל בהליכים האינטלקטואליים, האמוצונליים והאסתטיים של המערב. העולם הערבי לא הצליח לעכל – גם בשכבות העילית שלו – את הליכי היסוד המנטאליים שעשו את הכלכלה המערבית לדינאמית ואת כוחה הצבאי ליעיל.

הסימביוזה הערבית-מערבית הייתה לקללה. קווי האופי הנושנים נהרסו, הערכים המסורתיים של החברה הערבית הושמו ללעג ונזנח. במקומם יובאה מן המערב מערכת חדשה של חוקים, מוסדות וסטנדרטים, שהם זרים לצרכיהם לרגשותיהם ולשאיפותיהם של העמים המוסלמים.

האכזבה, המבוכה והבלבול הבשילו שנאה למערב, האחראי בעצם קיומו ובעובדת עדיפותו הפנומנאלית למצב בו מצויים עמי ערב: עצמאות ללא התפתחות, לאומנות ללא אחדות מדינית, טכניקה מודרנית ללא שגשוג כלכלי, צבאות מטופחים הנוחלים מפלות.

המערב הוא בוגדני

המסקנה: המערב הוא בוגדני. כי הרי הוא הביא את הערבים לוותר על הערכים המסורתיים שלהם, בלי לקבל מאומה בתמורה.

במקום המשטרים הישנים [המלוכניים, השבטיים] קמו דיקטטורות צבאיות, שנבעו מכך שההמונים הערביים לא היו מסוגלים לפתח משטרים דמוקרטיים מערביים. הדיקטטורות הצבאיות [נוסח מצרים, תימן, עיראק, טוניביה] הפכו מוקד לשינאה [עוד לפני "האביב הערבי" –ז.ג.] בגלל היותם מוצר מערבי.

התנועות הלאומיות באירופה היוו חלק אורגני מן ההתפתחות המערבית. כל השג נוסף בה פתח אוטומטית אפשרויות קונסטרוקטיביות בפני המדינות הלאומיות החדשות.

מהנדסים טרוריסטים

לא כן בעולם הערבי. הקיום המודרני טכנולוגי מחייב הפעלה רבת מידות של מקצועות ועיסוקים, המהווים את הכוח המניע בחברה תעשייתית.

מחנכים, רופאים, פיסיקאים, כימאים, מהנדסים, בקטריולוגים, כלכלנים, עובדים סוציאליים מהווים את עמוד השדרה של החברה המודרנית. אלה מחייבים לימוד קשה, חשיבה ממושמעת וסבלנות לגבי הבשלת התוצאות בהיקף הלאומי. ככל שהחברה מפגרת יותר נתבעת סבלנות מרובה יותר. במידה והארץ מפגרת יותר חייבים נושאי הכישורים המודרניים לרדת לתאיה הבסיסים של החברה – הכפר, העיירה המוזנחת שכונת הכרך הדלה, ולהשתלב בהם.

כל אלו אינם חופפים את המנטאליות ואת הציפיות של העילית במרבית ארצות ערב. וכך נוצרת תופעה של זרימה גואה של משכילים לפעילות פוליטית. אין צורך בשיטות דמוקרטיות כי המחתרת הפוליטית צבאית, הארגון הטרוריסטי והמפלגה הטוטאליטרית הם המכשירים הפוליטיים המתאימים לתסיסה הערבית.

ריבוי המוסדות האקדמיים מגביר מגמות אלה ומחמירן (ואצלנו תרמו לכך מוסדות הלימוד שהקימה אונר"א לפליטים).

ככל שמתרבים בוגרי בתי הספר והאוניברסיטאות הללו כן מתרבים נושאי התארים האקדמיים. ואלה לא פונים למחקר, לתעשיה, לחינוך. הם פונים לטרור. כך אנו רואים שבראש הארגונים הטרוריסטיים עומדים רופאים, מהנדסים ובעלי מקצועות דומים. נשיא סוריה אסאד הוא כידוע רופא עיניים, יאסר ערפאת היה מהנדס, ג'ורג' חבש  רופא ילדים, איסמעיל הנייה הוא דוקטור לספרות ערבית אבו מאזן הוא בעל תואר ראשון במשפטים ועשה דוקטוראט להכחשת השואה.

הציונות- האיבה בתמציתה;

ומכאן לשינאה הערבית לישראל. זו מבטאת את האיבה למערב בתמציתה ובשיאה. נוספת לה התחושה שהיהודים הם לא רק השטן הקטן, הפועל בשמו של השטן הגדול. הם הרי בני המוות שמשך דורות היו עבדים נרצעים לתרבות הערבית הגדולה, והנה הם באים אל לב לבו של האזור הערבי, תוקעים בו יתד ומצליחים להחזיק מעמד זה מאה שנים מול הנחשול הערבי.

"בשבילנו שלום פרושו השמדת ישראל ושום דבר אחר", הכריז יאסר ערפאת באוזני העיתונאית האיטלקיה אוריאנה פלאצ'י [פורסם בעיתוני איטליה ובידיעות אחרונות] . דברים דומים נאמרו ערב הצהרת בלפור עשרות שנים לפני הקמת המדינה: "יש רק דרך אחת – לשרוף את הכפרים היהודיים ולגרש את תושביהם" .

שום דבר לא השתנה מאז.

 ראה:

הטפה להרג יהודים ברשות הפלסטינית

קישורים

קישורים לשנאת ערבים

פתאום קם אדם בבוקר ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

 פלסטינים רוצים קבר לבן לאדן

http://www.zeevgalili.com/2011/05/14981

 תרבות המוות הפלסטינית

http://www.zeevgalili.com/2011/04/14705

 ההסתה של הרשות הפלסטינית שהכשירה הרצח באיתמר

http://www.zeevgalili.com/2011/03/14314

 יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

 הערבים יותר נאצים מהנאצים

http://www.zeevgalili.com/2008/01/590

 כך הומצא הטבח שלא היה בטנטורה

http://www.zeevgalili.com/2008/01/559

 הפלסטינים רוצים הכל –מירושלים עד עכו

http://www.zeevgalili.com/2007/11/522

 ההסתה בספרי הלימוד הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/2007/10/492

 חזון הערבים הישראלים ליסול המדינה

http://www.zeevgalili.com/2007/02/381

 למה אין טרור במדינות ערב

http://www.zeevgalili.com/2008/02/610

 דמוקרטיה ערבית? אין חיה כזו

http://www.zeevgalili.com/2005/03/258

 אנחנו וערביי ארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/category/ערבים/page

 "הערבי הופך כל גן פורח למדבר"

http://www.zeevgalili.com/2000/08/5452

 למה אנחנו נכשלים בכל משא ומתן עם הערבים

http://www.zeevgalili.com/2012/12/17481