מנחם פרומן ז"ל ויקיפדיה
מנחם פרומן מתקוע נפטר אתמול. כתבה זו פורסמה ב-2 במרץ 2000
חיים הנגבי, בעל טור ב"מעריב", מחזיק בדעות שאינן יכולות להיות רחוקות יותר מדעותיי. אף על פי כן אני מחבב את האיש ומאד מעריך אותו. נגבי הוא בן למשפחה חרדית שמוצאה מחברון ומירושלים העתיקה. הכרתי את הנגבי בתקופה שעבד כמגיה, ומאוחר יותר כעורך, ב"העולם הזה" הישן של אורי אבנרי. היו לנו אז הרבה "שיחות דפוס", שיחות אפיניות לעיתונאים הממתינים להשלמת התהליך הארוך והמתיש של עבודת הדפוס בעידן העופרת.
זה היה בתקופה שקדמה למלחמת ששת הימים. הנגבי נמנה אז עם השמאל המיליטנטי, שהיה מיעוט קטן וקיצוני. עם חבריו מ"מצפן" הפגין בעד מדינה פלסטינית, החזרת הפליטים הערביים ומניעת הפקעת קרקעות. באותה תקופה נהגו להפגין בשטח 6, שהיה שטח אש של צה"ל בגליל, שנועד להפקעת קרקעות לצורך הקמת העיר כרמיאל. הנגבי, אדם צנוע ועדין בחייו האישיים, נמנה אז עם הקיצוניים של השמאל והקריב הרבה כדי לתת ביטוי לדעותיו.
לפני זמן מה נפגשתי עם הנגבי ואמרתי לו כי הוא ודאי מרוצה מכך שמה שנחשב בשנות השישים לעמדות של מיעוט קיצוני הפך להיות לנחלת חלק גדול של הציבור בישראל. לא, הנגבי לא היה מרוצה. בעיניו לא חל שינוי גדול במדיניות ישראל במהלך השנים. מדיניות המובילה לדעתו לחורבן.
שאלתי אותו מה לדעתו צריכה ישראל לעשות כדי למנוע מעצמה חורבן הכרחי, לפי השקפתו.
הוא השיב: הדרך היחידה העומדת בפנינו היא לקבל על עצמנו את השלטון הערבי. נחיה כמיעוט יהודי בתוך מדינה ערבית וכך נהיה בטוחים. יהודים חיו מאות שנים תחת שלטון ערבי.
אני מעריך את חיים נגבי על דברים אלה. כי בכך נתן ביטוי למסקנה המתבקשת וההכרחית מתפיסת עולמו. הוא לא משלה אותנו בשלום בימינ ובשלום עכשיו או בשלום בטוח. פשוט אין מקום למדינה יהודית-ציונית-עצמאית במזרח התיכון.
חיים בריבונות ערבית
נזכרתי בשיחתי עם חיים נגבי לאחר שקראתי ב"הארץ" כתבה של יאיר שלג על הרב מנחם פרומן מתקוע,"המתנחל הפוסט ציוני הראשון".
משנתו של פרומן לפי שלג היא:
* חשוב שהמתנחלים לא רק יקבלו בפועל את התהליך שממילא מתרחש אלא גם יפסיקו להיאבק בו ויקבלו את המציאות הנרקמת, לא בחריקת שיניים אלא באהבה.
* התהליך הזה משמעותו חיים תחת ריבונות פלסטינית. תושבי ישע מוכיחים שבפועל הם מקבלים אפשרות כזו.
" אם כך יקרה תהיה נכונות גבוהה גם בצד הפלסטיני לקבל את המתנחלים כתושבי המדינה הפלסטינית.
* "אני רואה את המתנחלים כאצבעות של היד המושטת לשלום… ברגע שהמתנחלים יראו כך את מפעל ההתיישבות גם הפלסטינים יוכלו לקבל זאת".
פורמן רואה עצמו כפוסט ציוני לא רק במשמעות של העדפת הזיקה לארץ על פני ריבונות המדינה. הציונות הייתה מהפכה ששינתה את המציאות. היעד הנוכחי איננו לשנות את המציאות אלא להפיק ממנה את המיטב.
פורמן, על פי הכתבה, העלה את האפשרות של חיי מתיישבים תחת ריבונות פלסטינית בפני ערפאת ופייסל חוסייני והתגובה שלהם היתה חיובית, לדבריו.
אסטרטגיה של יאוש
את העמדה הזו של הרב פורמן הייתי מכנה "אסטרטגיה של יאוש". זהו יאוש מן הסיכוי שהציונות תתגשם. הרב פורמן איננו שונה מישראלים המעדיפים לרדת מן הארץ או מיהודים הממירים את דתם. מבחינות רבות עדיפה בעיני עמדתו הישרה וההגונה של חיים הנגבי. הנגבי, מתוך ראיה מפוכחת של המציאות, מוכן לוותר על הציונות בכלל ומצביע על חיים תחת ריבונות ערבית כעל אפשרות יחידה להמשיך ולשמור על הקיום הפיסי של היהודים בארץ. עדיפה גם עמדתם של נטורי קרתא, השוללים שלילה טוטלית את הציונות והביעו לא פעם נכונות לשמור על יהדותם תחת שלטון ערבי, העדיף בעיניהם על שלטון יהודי-ציוני-חילוני.
"קללתו של עזרא"
פן אחר של אסטרטגיית היאוש נותן גרשום שוקן במאמר שפרסם בשעתו ב"הארץ" תחת הכותרת "קללתו של עזרא". בעוד שהתפישה של הרב פורמן ושל נטורי קרתא מבטיחה כאילו קיום יהודי תוך השלמה עם שלטון ערבי, נוקט שוקן עמדה הפוכה לחלוטין. הוא מוותר על הייחוד היהודי ומעדיף מעין נורמליזציה של מדינת ישראל, בדרך של התמזגות עם הערבים. הוא רואה זאת כתהליך טבעי האופייני לכל המדינות בהן היו כובשים ונכבשים, שהתמזגו לכלל אומה אחת. לולא הרבנות, אומר שוקן, היו ערבים רבים משתלבים באומה הישראלית.
"כדי להבטיח את התהוותה של אומה ישראלית שתכלול את כל הקבוצות האתניות במדינה", כותב שוקן, "יש להפיל את המחיצות בין הקבוצות וזה כולל גם את הסייגים של נישואים בין בני קבוצות שונות. לולא הענקנו לרבנות את המונופולין בתחום האישות ואילו היה לנו חוק לנישואים אזרחיים, מכשול רציני היה מוסר מן הדרך. האיסור של עזרא הסופר אולי היה מוצדק בתנאים של עדה דתית. לעם ריבוני – החייב להגיע לדו קיום עם בני מוצא אחר וליצור יחסים נורמליים עם שכנים שמעבר לגבולותיו – איסור זה, המסמל את הניכור בין היהודים לבין שאר הקבוצות, נהפך לקללה. אם הוא יתמיד, הוא יתרום להנצחת המתח בתוך הארץ ולהנצחת בידודה של ישראל באזור. עלינו להשתחרר מקללתו של עזרא" – דברי גרשום שוקן, עורך "הארץ".
זצ"ל
על איש כמו הרב פורמן נאמר אין נביא בעירו. כמו ירמיהו למשל שניסה לעצור את תהליך החרבן וההרס העצמי כך הרב פורמן.
כאשר נבין את מה שהטיף לו נתגעגע אבל כבר יהיה מאוחר.
הרב פורמן הוא אדם אמיץ וכן ויש לו ראיה מעניינת ואופטימית אם כי לא מציאותית לטעמי. כמו רבים אחרים שציינת יש כאלה החושבים שהעם הפלסטימי הוא הפריץ המודרני ויש לדבר עמו ולרצות אותו כי אחרת הם יכבשונו דמוגרפית וכו'. ובכן במשך 65 שנה בנינו כאן מדינה לתפארת עם הישגים ברמה בינלאומית ובעיקר בנינו כאן בית לעם היהודי שהיה בגלות זה 2000שנה. הבית הזה הוא שלנו עלפי ראיה היסטורית דתית למרות שיהיו כאלו ביננו שלא אוהבים לשמוע את האמת הזו. העם הפלסטיני ובעיקר מנהיגיו או כל מדינה מוסלמית בסביבה לא יוותרו על אדמה זו למרות כל הדיבורים וההסכמים כי על פי חוקי השריעה המוותר על אמת ישראל אחת דינו מוות. לצערי כל שיחה או משא ומתן דינו לכישלון ומתחיל בד"כ מה אנחנו ניתן לצד השני, ואי ויתור על זכות השיבה וכו'. עלינו להיות חזקים נחושים הומנים כלפי שכיננו ומאוחדים – דבר ההולך ונבנה כעת לאחר מהלך הבחירות האחרון.