עידכון קודם 1ביוני 20014

בינתיים הושלם הספר "בריחה מצפת" שהמאמר הזה מהווה טיוטה של חלקקטן ממנו. לרכישה ראה תיבה משמאל [21.5.17]

מה הביא את שלמה שטאפף הישיש לצאת  מעיירה משגשגת בגליציה לצפת החרבה *  מדוע בא עמו נכדו בן ה-10 * איך שרד הילד את המגפות והחורבנות והקים משפחה המונה אלפים* מנין האזרחות האוסטרית ומדוע שינה את שמו  * סיפור שורשים יהודי

 

 

לכל משפחה יש סיפור מכונן, המעצב את דמותה של המשפחה לדורות. סיפור משפחתו של אבי, שמואל טויסטר מצפת, הוא סיפורו המופלא של אבי השושלת, זאב.

זאב, הגיע לצפת החרבה ומוכת הרעב והמגפות לאחר רעידת האדמה שהחריבה את העיר בשנת 1837. הוא בא כילד, בן 7 או 10. יחד עם סבו, שלמה. הסב בא למות בארץ הקודש, או אולי הלך בעקבות גל העולים שראה באסונות סימן לגאולה. הנכד הקטן זאב נשלח על ידי משפחתו כדי לטפל ולסייע לסבו הישיש. הסב מת זמן קצר לאחר בוא השניים לצפת. אולי מזקנה, אולי מאחת המגפות שפקדו את העיר. זאב הקטן נשאר לנפשו, ללא משפחה ללא מכרים, בעיר אוכלת יושביה. ומכאן מתפתח הסיפור המכונן על הדרך בה שרד הילד הקטן זאב עד שגדל, היה לאחד מסוחרי העיר האמידים, קשר קשרי מסחר בסוריה ובלבנון והקים את שושלת טויסטר – תשעה בנים ובנות (ואולי עשרה) שברבות הימים היו למאות ולאלפים.

מקור השם טויסטר

זאב טויסטר, שהיה ידוע יותר בשמו היהודי וועלוול טויסטר, קיבל את שם משפחתו – כך בסיפור המשפחתי – מן העיירה ממנה הגיע. עיירה זו נמצאת, לפי האגדה, אי שם באוסטריה, שבה גם זכה זאב לאזרחות אוסטרית. אזרחות זו הייתה הנכס היחיד שהיה לו כששכל את סבו. בתקופה העותמנית זה היה נכס רב ערך. כי האזרחות האוסטרית, שעברה בירושה גם לבניו ולבנותיו, הצילה את הגברים במשפחה מגיוס לצבא הטורקי. גיוס שרוקן את צפת מגבריה שיצאו למלחמה ורבים לא חזרו עוד. את אבי הצילה האזרחות הזו ממוות בטוח. אבי, שעבד יחד עם אחיו ואחיותיו בבית המסחר המשפחתי של האב המייסד, סרב לקבל כסף טורקי מסוחרים ערבים. זה היה בימים האחרונים למלחמת העולם הראשונה. אלה היו ימים של מחסור נורא במוצרי יסוד, ימים של ילדים נפוחי בטן מרעב המתגוללים ברחובות. לכסף הטורקי לא היה שום ערך. למעט המזון שבבית המסחר היה ביקוש גדול. אבא דרש משני הערבים שביקשו לקנות סחורה, שישלמו בכסף זהב מצרי. אלה מיהרו להלשין בפני השלטונות. באותם ימים נתלו אנשים על עבירות פחות חמורות. אבא ברח לקונסוליה האוסטרית וחייו ניצלו. עד כאן הסיפור המכונן, ואחת האגדות הרבות האופפות אותו. כשהתחלתי לפני שנים באיסוף חומר על תולדות המשפחה ראיתי בסיפורים ובאגדות מקור לא אכזב. אך אני ביקשתי לדעת מהו הסיפור האמיתי שמאחורי האגדה. נתברר שהדבר איננו קל.

היכן נמצאת העיירה "טויסט"

תקופה ארוכה חיפשתי עיירה הנושאת את השם טויסט באוסטריה והעליתי חרס. בדקתי אטלסים ישנים, עברתי על מאגרי נתונים וכשהגיע עידן הגוגל הפעלתי את המנוע הכל-יכול.בשום מקום לא מצאתי עיירה הנושאת את השם טויסט, באוסטריה או בכל מקום אחר בעולם.. הישועה באה ממקור בלתי צפוי. מחותני, הרב יוסף שכטר שבעבודתו ב"יד ושם" התמחה באיתור שמות וישובים יהודיים, יעץ לי לחפש ב"יד ושם". הרעיון היה גאוני בפשטותו. אם סבי זאב טויסטר נקרא על שם עיירה שהייתה קיימת באמצע המאה ה-19, עיירה זו הייתה קיימת מן הסתם בעת מלחמת העולם השנייה.

עם רעיון זה נכנסתי ל"היכל השמות" ב"יד ושם" וביד רועדת רשמתי את המלה טויסטר. לתדהמתי מצאתי שם יותר משלושים אנשים ששם משפחתם TOISTER או TAUSTER. זו הפעם הראשונה שפגשתי באנשים הנושאים את שם משפחתנו שניספו בשואה. למותר לציין כי במשפחתי הצפתית לא ניספה איש בשואה. אף אחד מרשימת הטויסטרים ב"יד ושם" לא בא מעיירה הנקראת טויסט. אך רבים מהם באו מן העיירה קובל (KOVEL), שנקראה בפי היהודים כהואל ושוכנת באזור ווהלין. זו עיר השוכנת באוקראינה של היום וערב השואה חיו בה 13,200 יהודים. העיר נכבשה בידי הנאצים ביוני 1941 ועד סוף אוקטובר 1942 נרצחו רוב יהודיה. הגילוי הזה לא קרב אותי לפתרון השאלה היכן שוכנת טויסט ממנה בה סבי. הפתרון בא גם הוא תודות לתושייתו של מחותני הרב שכטר. נתברר שקיימת עיירה יהודית מאוד מפורסמת ושמה טלוסטה או טלוסט. לעיירה זו שמות שונים המשקפים את המדינות השונות ששלטו על העיירה במהלך ההיסטוריה. יש לה שם פולני, רוסי אוקראיני ויהודי. בפי היהודים נקראה העיירה טלוסטא, טלוסט וגם טויסט. מיקומה של טלוסט אז והיום

אופיה של טלוסט היא טויסט

העיירה שוכנת במערב אוקראינה, ובמושגים יהודיים "גליציה". בין השנים 1772 ועד מלחמת העולם הראשונה הייתה טלוסט בתחום השליטה של האימפריה האוסטרו הונגרית. דבר זה יש בו כדי להסביר את הנתינות האוסטרית שהייתה לזאב טויסטר בבואו לארץ, אם אכן בא מטלוסט. על טלוסט יש חומר למכביר – גם בספרים רבים (ביניהם "ספר טלוסט") גם באתרים כלליים ויהודיים שהוקמו על ידי יוצאי העיר המפוזרים בעולם. מן החומר הזה ניתן ללמוד הרבה על אופיו של סבי ושל הסבא רבא שלי, שלמה, ועל המניע שלהם לבוא לצפת החרבה. סקירה קצרה של תולדות טלוסט או טויסט במאה ה-19 מבהירה כי לא מצוקה הניעה את שלמה ואת נכדו זאב לבוא לצפת. טויסט היהודית נהנתה משגשוג כלכלי תודות למיקומה הגיאוגרפי. היא שוכנת בצומת שהפך אותה למרכז מסחרי. בתקופת השלטון האוסטרו-הונגרי (בין השנים 1772 ועד למלחמת העולם הראשונה) נהנו היהודים גם מביטחון אישי וזכויות שלא היו מנת חלקם של יהודים באזורים אחרים במזרח אירופה. טלוסט הייתה קהילה של סוחרים, חלקם עשירים מאד. בצידם קהילה גדולה של חסידים מכמה חצרות, שהבולטת בהם הייתה חצר ויז'ניץ. לטלוסט היהודית חדרה גם המודרנה בתקופה מוקדמת יחסית. במפקד שנערך ב-1851 [התקופה שלפי המשוער הייתה תקופת העלייה של סבי עם הסבא רבא שלי] נרשם כי 6 אחוזים מתלמידי הגימנסיה המקומית הם יהודים. שעור היהודים בגימנסיה עלה בתוך 30 שנה ל-20 אחוז. טלוסט הייתה העיר בה נתגלה מייסד החסידות ישראל בעל שם טוב ובבית הקברות שלה יש מצבה של אמו. ההשכלה, החילון והציונות הגיעו גם הם לטלוסט ועל כך מעידים אישים בני זמננו כמו ד"ר אברהם סטופ (שהיה חבר הכנסת השניה מטעם הציונים הכלליים, חוקר הספרות דב סדן המשורר שמשון מלצר ועוד רבים.

בעבר חשבתי שצפת היא העתק של עיירה מזרח אירופית ממנה באו סבי והסבא רבא שלו. כשגיליתי את המקום ממנו באו נתברר שטעיתי – צפת פיגרה בשנים רבות אחרי טלוסט. סבי כמו אבי ואחיו התפללו בצפת בבית הכנסת של חסידי ויז'ניץ. סבי וכמה מבניו היו סוחרים מצליחים. ולכולם הייתה כאמור אזרחות אוסטרית. כל אלה מהווים עדויות נסיבתיות למוצא המשפחה, אך חסרה עדיין הוכחה במסמכים. הוכחה כזו הגיעה לידי תודות לרבקה אמבין, חוקרת תולדות צפת ואוצרת, ששבילי העיר ותולדותיה נהירים לה ככף ידה.

החיפוש במפקדי מונטיפיורי

לחוקרי תולדות צפת ותולדות הישוב הישן כולו יש לכאורה אוצר בלום: מפקדי מונטפיורי. מפקדים אלה נערכו ביוזמתו של הנדיב היהודי בין השנים 1839 ו-1875. בעזרתם ביקש מונטיפיורי לדעת את מספר היהודים ואת מצבם הכלכלי, על מנת לתכנן את העזרה שביקש להגיש להם. בכל מפקד רשמו הפוקדים את שמות המתפקדים, גילם, ארץ מוצאם, מינם, מקצועם, מצבם הכלכלי ושמות בני זוגם וילדיהם. באורח טבעי פניתי לחפש במאגר זה, שלא קל להתמצא בו. רק חלק מן המפקדים הועלו לאינטרנט באמצעות תוכנה לא הכי ידידותית. המפקדים אחרים מצויים בצילומי מיקרו וחלקם בכתב יד לא ברור. לשווא חיפשתי את שמו של זאב טויסטר במפקדים. הואיל ולא הייתי בטוח ביכולתי לפענח את כתב היד הבלתי ברור פניתי לחוקרת רבקה אמבין, שפיתחה מיומנות רבה בפענוח כתבי היד של המפקד. אך גם היא העלתה חרס ואף הביעה פליאה שסבי אינו נמצא באחד המפקדים. ואז נזכרתי שבראיון שקיימתי עם אחד מזקני משפחתי נאמר לי כי השם המקורי של משפחת טויסטר היה סטופ. מסרתי את המידע הזה לגב' אמבון ותוך זמן קצר היא חזרה עם גילוי מרגש. היא מצאה את רשימת האזרחים האוסטריים שנעשתה בשנת 1894 ובו רישום פרטים מלאים על סבי, זאב, רעייתו מרים ושישה משמות ילדיו שנולדו עד אז: הינדא |=איילה), פרומא-מאטיל (= מטילדה), חיים-הירש, אברהם-אהרון, משה-מאיר, יוכבד. שלושת ילדיו האחרונים של זאב, שמואל (אבי) שרה ורבקה טרם נולדו עדיין. הזיהוי היה מוחלט. שכן ידעתי כמובן את שמות כל דודיי ודודותיי. מה שלמדתי מן הרישום הזה הוא מועדים מדויקים של תאריכי הלידה של סבי,סבתי וילדיהם. ונתונים אלה היוו מנוף רב חשיבות להבנת הארועים שאין עוד בנמצא איש היכול לספר עליהם. גילוי רב חשיבות אחר הוא שהאיש שנודע לימים בשם זאב {או וועלוול) טויסטר הגיע לצפת בשם אחר: וואלף סטאפף.  איך הפך וואלף סטאפף לזאב טויסטר ? כאן באה לעזרתי שוב המסורת המשפחתית. לפי  מסורת זו היה שם המשפחה בעבר סטופ.  בדיקה ב"יד ושם" העלתה אכן שרבים מן הניספים ששם משפחתם סטופ באו מטלוסט. סטופ הפך ביידיש לשטאפף שהקונוטציה הלשונית שלו שלילית. משמעות המלה היא להאביס, לדחוף להיות שמן. יהודים רבים שינו את שם המשפחה שלהם משם משפיל ומבזה [שלרוב ניתן להם על ידי גויים] לשם המקשר אותם עם עיר מולדתם כמו: דנציגר, שטרסברג, ברלינר, פרסבורגר ועוד רבים. למרבית ההפתעה קיבלתי תימוכין לסברה זו מן השבט האוסטרלי של המשפחה. אחד מאחיו של אבי, אברהם-אהרון, נרצח בשנת 1938 בידי פורעים ערבים בפתח חנותו בחיפה. שלושה מחמשת ילדיו ירדו לאוסטרליה ומשם שמעתי כי גם להם ידועה המסורת על סטופ שהפך לטויסטר.

אלה תולדות וואלף סטאפף

הואיל ואנו כבר יודעים כי האיש הרשום ברשימות האזרחים האוסטריים הוא זאב טויסטר ארשום מכאן ואילך את שמו כפי שהוא מוכר במשפחה מאז ומתמיד. וזה מה שנמצא במסמך שנרשם בשנת 1894: שלמה, שלפי המסורת המשפחתית הוא סבו של זאב רשום כאן כאביו. טעות ברישום או טעות במסורת? [ לא אבדוק סוגיה זו במסגרת מאמר זה. רק אציין שהואיל ואדם הנושא את השם שלמה מטלוסט מופיע פעמיים במפקדי מונטיפיורי ופעם אחת עם שני בנים שאף אחד מהם אינו סבי, אני משער כי הסבא רבא בא לכאן אולי עם שני בנים שחזרו לטלוסט ומאוחר יותר הגיע הנכד זאב. אך השערה זו טעונה הוכחה]. זאב נולד בטלוסט בשנת 1857 ועיסוקו "קופמאן= סוחר. [מסקנה ראשונה: בעת הרישום היה זאב טויסטר בן 37 ] מירל אשתו רשומה כי היא בת 34 ..[= נולדה ]1860. אין רישום היכן נולדה. לפי המסורת המשפחתית שמה מרים. היא ילידת לבנון משם הביא אותה זאב לצפת. לא ברור אם היא ממשפחה ספרדית או אשכנזית. [על שמה נקראה אחותי הבכירה, וכן אחת מבנותיה של דודתי, רבקה לוי] ילדיהם של זאב ומרים וגילם (ב-1894) הינדא – בת 13 [ = 1881. במשפחה היתה ידועה גם בשם איילה] חיים-הירש – בן 10 [ = 1884 ]. אברהם-אהרון – בן 8 [ =1886. הוא נרצח במאורעות 1938 ליד חנותו בחיפה. שלושה מילדיו [מרים, סאם, ג'וזף] ירדו לאחר מותו לאוסטרליה. בן אחד, משה, נשאר בחיפה. והבת נחמה ירדה לארצות הברית. משה-מאיר – בן 6 [=1888 ] פרומא מאטיל – בת 5 [ = 1889 במשפחה היתה ידועה בשם מתילדה] יוכבד – בת 3 [1891] כאן נגמרת רשימת ילדיהם של זאב ומרים טויסטר, כולם ילידי צפת, שבארכיון הציוני. אחריהם נולדו אבי, שמואל, שתי אחיותיו הקטנות רבקה ושרה. וכל הנתונים מכאן הם על פי מסורת המשפחה ומסמכים שהגיעו לידי. שמואל-יואל (אבי) – נולד 1897 רבקה – 1898 שרה – 1900 [על פי הכתובה]

מה מלמדים הנתונים שלמעלה

הרשימה שלמעלה כוללת הרבה מידע, אם מצרפים אותה למסורת המשפחתית. אם זאב היה בן 10 כשעלה לארץ פרוש הדבר שהגיע לכאן עם סבו שלמה בשנת 1867. (לפי הרישום ברשימת הנתינים האוסטריים הוא נולד ב-1857). אם בתו הבכורה הינדא היתה בת 13 ב-1894 ונולדה ב-1881 אזי זאב היה אז בן 24 [ שנת הולדתו 1881-1857=24 ]. לפי נתונים אלו ניתן לשער שזאב נשא לאשה את מרים לפחות שנה קודם לכן [ב-1880] בגיל 23. אך ייתכן כמובן שנישאו כמה שנים קודם לכן ומרים התקשתה ללדת או שנולדו להם ילדים שלא נותרו בחיים. ניתן לשער שבגיל זה היה זאב כבר בעל אמצעים שאפשרו לו לבחור לעצמו אשה מלבנון ולא אשה צפתית. כלומר: הוא כבר היה בקשרים עם לבנון ועם סוריה עקב עיסוקו במסחר [הכל לפי המסורת המשפחתית]. ב-14 השנים שחלפו מיום הנישואין המשוער ועד למועד הרישום [מ-1880 עד 1894] היה כבר זאב אמיד במידה מספקת כדי לרכוש בית מידי ההקדש הספרדי בו התגוררו הוא וילדיו. שש שנים לאחר מכן, בשנת 1902 , ניחתה על המשפחה מכה קשה. האם, מרים, מתה בתאונה. זה היה ערב פסח. האם עלתה על סולם לעבודות הניקוי ונפלה ממנו. היא הייתה אז בחודש החמישי להריונה. היא הותירה שלושה ילדים קטנים. אבי, שמואל, שהיה בן חמש וחצי ואחיותיו הצעירות רבקה בת ה-4 ושרה בת השנתיים. הבנים הגדולים כבר היו נשואים. בבית נותרו שלוש האחיות הגדולות הינדא בת ה-19 מתילדה בת ה-11 ויוכבד בת ה-9. זאב היה שקוע בעסקיו עם בניו הבוגרים ולא יכול היה לטפל בשלושת הילדים הקטנים שאיבדו את אמם – אבי שמואל-יואל, רבקה ושרה. רבקה ושרה נשלחו למשפחת אמם בלבנון ושמואל נשאר לטיפול בידי אחיותיו הבוגרות. חלפו עוד 16 שנים בהם פרחו עסקי המסחר של המשפחה ושקעו במהלך מלחמת העולם הראשונה שפרצה ב-1914. סמוך לתום המלחמה מת האב במגפת טיפוס שהשתוללה בעיר. ובאותה שנה התאהבו אבי ואמי ונישאו. מכאן ואילך מתחיל סיפור המשפחה הגרעינית שהקימו אבי ואמי. אך אני מבקש לדעת מה התרחש בין 1867 ל-1918.

אב מסור לילדיו עד כלות

על דמותו של אבי שושלת טויסטר זאב למדתי בעיקר מסיפוריה של דודתי רבקה טויסטר ז"ל שמתה ערירית בתל-אביב בגיל  74  . את אמה כמובן שלא זכרה. מעט זכרה על התקופה בה טופלה בידי משפחת האם בלבנון. כשחזרה לצפת (יחד עם אחותה הצעירה ממנה שרה] בשנת 1904 היא נתקבלה בחום ובאהבה ללא גבול על ידי האב זאב. ביומיום טיפלו הבנות הבוגרות של המשפחה בשתי האחיות ובאבי [שניים מהבנים כבר היו נשואים, כנראה]. אף שהאב היה עסוק רוב זמנו בפרנסת המשפחה הגדולה היא זכרה אותו כאדם שופע אהבה. באותה תקופה היו כל מעייניו נתונים לסדר את ילדיו בעסקים מפרנסים ובשידוכים טובים. הוא הצליח מאד בשידוכי הבנים – [נשים ממשפחות בעלות ייחוס ובעלי אמצעים], קצת פחות בשידוכי הבנות הבוגרות. אך גם להן דאג ערב מלחמת העולם ובמהלכה לשידוכים אף שנאלצו לצאת אל מעבר לים. יוכבד. שהייתה מבוגרת מאבי ב-6 שנים, נישאה לאדם שנאלץ לברוח מצפת כדי שלא יגויס לצבא הטורקי. הוא התחפש בבגדי אישה וירד לארגנטינה, בהשאירו כאן את אשתו וילדיו. מחשש שמא תישאר יוכבד עגונה רכש האב כרטיסי נסיעה לבת ולילדיה ושלח אותם לבעלה בארגנטינה. זה היה בסוף המלחמה כשהמשפחה כבר הייתה מרוששת ולמימון הנסיעה נאלצו האב והאחים הבוגרים למכור חפצי בית. הבנות רבקה ושרה הספיקו ללמוד ב"אליאנס" ולקבל שם בסיס לבנות את חייהן. הן עזבו את צפת בגיל צעיר – שרה הפכה לאחות ולימים נישאה לשופט מורנו לוי בירושלים. רבקה הייתה לגננת ונשארה ערירית.

הקטסטרופה של המלחמה

על מה שארע בצפת במהלך המלחמה יש בידי מסמך מדהים שעל גילויו כבר סיפרתי במאמרי הקודם על תולדות משפחתי מצד אמי. זהו יומן שכתבה דודתי, אחות אמי, יוכבד סגל. וכך היא מתארת מה שעבר על המשפחה, מצד אמי (משפחת רוזנטל), במלחמה הנוראה ההיא: "השנתיים הראשונות עוד היה בצמצום מה לאכול. [אנשים] התחילו למכור מהבית כל מה שהיה – סדינים, מגבות, כותנות, מפות ואחר כך כלי בית ורהיטים. עוד היה להשיג קמח שחור ביוקר מאד, או קמח תירס. "אחרי השנתיים התחילו גזרות קשות. חיילים מהממשלה התחילו לחפש בבתים דברי נחושת, אפילו רהיטים היו מחרימים ושורפים אותם כדי לבשל לחיילים אוכל. את החנות הריקו לגמרי. את הגברים עד גיל 55 סחבו בכוח רגלי עד דמשק, כך שהרבה מתו בדרך כי היו רעבים. "אנחנו עוד היינו נותנים לקונים שלנו בהקפה מה שהיה. עד שגם החנות שלנו כבר כמעט הייתה ריקה. כי היינו לבד משפחה גדולה. אחותי וגיסי [ הכוונה לאחותה הבכירה רבקה ובעלה חונא הייזלר שהיה בעל דפוס בירושלים] נשארו בלי פרנסה. הדפוס נסגר לא היה נייר ודיו וגם לא היה למי להדפיס. [ וכנראה באו לצפת]. היינו חמש נפשות ועוד היו ההורים של אמא, כך שגם אצלנו התחיל הרעב".

החיילים החרימו הכל

"הממשלה לקחה מהחנות את כפות המאזניים שהיו מנחושת וגם את המשקלות שהיו מברזל. היינו צריכים לעשות מקערות כפות מאזניים ולשקול עם אבנים. אחר כך היו עוד כמה שקים ריקים. התחילו לבוא חיילים גם את זה [לקחו]. וזה היה אז התלבושת של האנשים העניים, שלא היה להם אפילו כותונת על הגוף. היו עושים שלושה חורים בשק – אחד שהראש יעבור ושתיים להוציא את שתי הידיים. אנשים שכבו ברחובות צפת עם בטן נפוחה מרעב. וכאשר ראו שהחיילים מוציאים את השקים אצלנו, כולם התחילו לחטוף שקים ולברוח והחיילים רצו אחריהם עם שוטים להכות אותם. אך הם הצליחו להציל כמה שקים. אנחנו התחלנו לסחור עם ירקות אז בא לארץ ארבה, ואכל את הכל. אפילו בתוך החנות היו נכנסים ומתנפלים על הירקות ובן רגע לא נשאר כלום. "התחלנו לסחור עם פחמים כי היה קור ולא היה עצים לחמם את הבתים. זה גם היה קשה להשיג כי הצבא כרת את כל העצים. "אז התחילו המחלות – טיפוס. בכל יום היו נופלים עשרים, עשרים וחמישה ולא הייתה שום רפואה. מי שחלה היו חוטפים אותו לבית חולים ממשלתי שהיה בשביל הצבא ונותנים סם כדי לעצור את המגפה. היו שורפים מה שהיה בבית של החולה – כרים של נוצות או כותנות ישנות, מה שמצאו בבית". בין קרבנות המגפה היה גם סבי, זאב, שמת והוא בן 60. לבו של זאב כאילו ניבא לו שלא יזכה להאריך ימים. אחרי שדאג לבנים ולבנות הבוגרים תכנן להשאיר בידי אבי עסק ולחייבו לדאוג לשתי אחיותיו הקטנות. אך הוא לא הספיק. לאחר המלחמה באה התאוששות. יוכבד מספרת על כך: [בעת} שנכנסו האנגלים אנחנו חשבנו שכבר נגאלנו מהצרה של הממשלה הטורקית. בהתחלה היה טוב מאד. מי שנשאר בחיים התחיל לחיות. בא כסף מכל העולם … בינתיים אחותי שושנה ז"ל התחתנה עם אהובה ופתחו חנות ירקות וכל פעם היו מכניסים [לחנות] פעם שמן פעם מלח פעם קמח כך עברו לחנות גדולה של מכולת…" אבי, שילדותו ונעוריו עברו עליו ללא אם ובעבודה קשה בעסק המשפחתי נשאר בתום המלחמה יתום גם מאב, חסר כל. מן הרכוש הרב שצבר האב בעבודתו  ובעבודת בניו, ביניהם אבי, לא נשאר מאומה לאבי. למזלו זכה בדבר שמעטים מאנשי צפת באותה תקופה זכו לו – נישואין מתוך אהבה ולא בשידוך לאישה עם ייחוס ועם כסף.

אהבה וצמיחה מתוך הקטסטרופה

על אהבתם של אבי ואמי מספרת יוכבד ביומנה במילים נוגעות ללב: "… אחותי ז"ל [רייזל-שושה אמי] הכירה בחור שאחר כך היה בעלה. הוא עבד אצל אחיו בחנות מכולת בסיטונות ואחותי הייתה באה לשם לקנות סחורה והם שניהם התאהבו. אף אחד לא ידע, לא מהמשפחה שלנו ולא מהמשפחה שלו. רק אני היחידה שידעתי כי אני הייתי בשבת בערב יוצאת אתה לטיול באחד הגנים של צפת והוא היה בא לשם עם חבר וכך היו נפגשים. לפעמים גם בלילות ירח, כאשר אמא הלכה לישון היינו יוצאים [ל]טייל לאיזה רחוב והוא היה בא עם החבר שלו והיינו מטיילים ביחד כמה שעות. הם היו מתכתבים. כאשר היא הלכה לקנות סחורה, היה מכין לה מכתב אהבה ופעם הבאה הייתה באה לקנות סחורה ומוסרת לו מכתב וכך עבר כל שנות המלחמה".

נישואין מתוך אהבה. אמי. מן האהבה הזו נולדתי אני כבן אחרון לחמישה אחים ואחיות. ומן המחקר הזה על תולדות המשפחה משנת 1857 ועד אמצע המאה העשרים למדתי להכיר את הוריי כפי שלא הכרתי משך כל חיינו. גדלתי בבית מלא אהבה בראש ובראשונה של אבא ואחר כך של אמא. אבא הביא עמו את האהבה מאביו זאב. אמא הביאה למשפחה את כושר ההישרדות שמכוחו הצליחה להקים משפחה ולהיות המפרנס העיקרי כל השנים. המחקר הזה עורר בי אהבה עמוקה להוריי בצד חמלה וצער על שלא הבנתי את המצוקה שליוותה אותם כל חייהם. ואולי בשורות הללו ובספר שאני כותב אחזיר להם משהו ממה שהייתי חייב להם כשהיו בחיים. =================================================================

תגובה חדשה יוני 2014

  חיפה ‏י"ב סיון תשע"ד ‏10.06.2014 אל זאב גלילי –  שלום רב שמי יהושע ארליך. בן 71 – חיפאי – בן של פנחס ומרים (לבית סגל) ארליך ז"ל – שניהם קבורים ברחובות אני נכד (מצד אימי – מרים – ילידת צפת) של שמעון סגל – יליד ראש פינה ויוכבד סגל ילידת צפת (לבית טויסטר) זכרונם לברכה. שניהם הובאו לקבר ישראל בבית העלמין של בואנוס איירס-ארגנטינה. התמונה שבמצ"ב צולמה בחנות הספרים בבואנוס איירס בשנת 1940. זאת סבתי – יוכבד טויסטר – שמופיע ב"תעודה" שפרסמת. בילדותי היא ספרה לי רבות על אחיותיה הצעירות שרה ורבקה ועל חיים הרש וגם על "עין זיתים". היא נפטרה בשנת 1961 אחרי מחלה קשה – סרטן הריאות. לאמא (מרים ז"ל) היו ·         אח אברהם סגל ז"ל שבניו ונכדיו גרים בבואנוס איירס (כולם חבדניקים) חוץ מנכדה שעלתה עם בעלה וילדיה לפני חדשיים) ·         שתי אחיות תאומות (שנולדו בארגנטינה) שלא נישאו: בת ציון סגל ז"ל ובת עמי סגל ז"ל בקיצור נמרץ – אשמח להמשיך בקשר. יש לי זכרונות מעורפלים מאוד ·         שהיתי בשנות ה60 ברחוב לה גרדיה בת"א וראיתי את אחת מהאחיות של סבתא יוכבד. ·         השתתפתי בחתונה משפחתית בת"א בינואר 1968 . בברכה, יהושע ארליך, חיפה ============================================================= ראה גם סוד חייו ומותו של סבי שנהרג במירון שורשים האם אתה שייך למשפחת טויסטר

ארבעת בניו וארבע מבנותיו של זאב טויסטר

 

   

 

 

 

 

                                                              

 

 

 

לבני משפחה וידידים המבקשים לתקן, להוסיף, לעדכן ולתרום להמשך המחקר ניתן להתקשר galilizeev@gmail.com

טלפונים

077-5318136

050-6360863