ירון לונדון הוא לדעתי איש התקשורת המשכיל ביותר. גילוי נאות: הוא גם ידיד, שהיה חבר לעבודה משך שנים. איני מסכים עם השקפותיו של לונדון ברוב התחומים הפוליטיים. אך אני מוכן להרג על זכותי לשמוע אותן, לצפות בתכניותיו, לקרוא את מאמריו ולנסות להבין את תובנותיו.
זה גם יחסי ל"העם הנבחר", סדרה חדשה שהוא מעלה בערוץ 8 . מטרת הסדרה לפי הבנתי היא ערעור, או אולי הרהור מחדש, על האתוס הציוני.
במסגרת סיוריו, פה ושם בארץ ישראל, היה מרתק לשמוע את לונדון מתווכח עם נערות ונערים על תל חי. הוא מקשה: האם טרומפלדור וחבריו לא היו אלא חבורה של מטורפים לדבר. הנערים והנערות מסבירים לו שבלעדי תל חי גם ירון לונדון לא היה כאן.
כשנפגש לונדון עם בית"רים שעלו לקבר טרומפלדור (או תרומפלדור לפי גרסת ז'בוטינסקי) הייתה לו פליטת פה מביכה.
הוא הצביע על המדים הכחולים כהים של הבית"רים ושאל: "ואלה הן החולצות השחורות?"
הוא הפתיע אותי. אפשר להשתעשע מן הציניות המרירה של ירון לונדון, גם אם זו שולחת חיצים לערכים שבעיניי הם מקודשים.
אך מירון לונדון איני מצפה לגלות בורות. לא אצלו.
מי לבש מדים שחורים
לבית"ר מעולם לא היו מדים שחורים. אבל המלים "מדים שחורים" מעלים אוטומטית את האסוציאציה של בניטו מוסוליני שהגדיר לראשונה את עקרונות הפאשיזם.
בניטו מוסוליני הוא המנהיג הראשון בעת החדשה שעלה לשלטון על גלי הפאשיזם. בשנת 1922 ערך את מצעד החולצות השחורות על רומא. המצעד הזה הסתיים במינוי מוסוליני לראש ממשלה אף שבפרלמנט האיטלקי היו אז רק 35 מתוך 535 צירי הפרלמנט.
מוסוליני בראש מצעד החולצות השחורות על רומא ויקישיתוף
הקמת בית"ר ועקרונותיה
הבית"רים לבשו חולצות חומות שמזכירות אולי את חולצות הס.א., צבא החוליגנים שסייע להיטלר לעלות לשלטון. אבל חולצת בית"ר
קדמה בעשר שנים לעליית היטלר לשלטון.
החולצה החומה של בית"ר. צילום זאב גלילי באדיבות מכון ז'בוטינסקי
בית"ר (ברית הנוער העברי על שם יוסף תרומפלדור) הוקמה בשנת 1923 בריגה שבלטביה, ברוח משנתו של זאב ז'בוטינסקי.
התנועה התפתחה במהירות . ב-1930 מנתה 16,500 חברים ב-379 סניפים בב-15 ארצות. ב-1935 עלה מספר הבית"רים לכ-70,000.
תורת בית"ר נוסחה בעקרונות הנדר שניסח ז'בוטינסקי ואלו הם:
הנדר הבית"רי
א. אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה.
ב. לתועלת הבניין הממלכתי אשעבד את תועלתי אני, את תועלת ביתי, את תועלת מעמדי.
ג. השפה העברית תהא שפתי ושפת בני אם בארץ ואם בגולה.
ד. אכין זרועי להגנת עמי ולכיבוש מולדתי.
ה. שאוף אשאף להדר בכל הרהורי, בכל ניבי שפתי, בכל מעשי כי בן מלכים אנוכי.
ו. לקראת הגיוס הבית"רי אם ללגיון ואם לעמל, אם לעליה ציונה ואם לשירות בגולה, אם מקרוב ואם ממרחקים – אבוא.
ז. אשמע לחוקי בית"ר ולצוי מפקדיה כשמע בן אדם לקול מצפונו כי חוקת בית"ר היא הד למשאת נפשי ומפקדיה הם שליחי
זאב ז'בוטינסקי במדי ביתר (באדיבות מכון ז'בוטינסקי)
הרעיון המרכזי שעמר מאחורי העקרונות הללו הוא שזו הדרך לזקוף את קומת היהודי ששחה באלפיים שנות גלות. זו הדרך להגיע לעצמאות מדינית ולבניית חברה חדשה.
על בסיס עקרונות אלה נבנו קיני בית"ר כמסגרות צבאיות, נתפרו מדים מיוחדים, נתקיימו אימונים צבאיים. ברבות הימים צמחו מקיני בית"ר יחידות אצ"ל בארץ ישראל ומילאו תפקיד מכריע במאבק להקמת המדינה. בגטו וארשה מילאו לוחמי אצ"ל תפקיד מרכזי במרד, כפי שהראה משה ארנס בספרו "דגלים מעל לגטו".
האידיאולוגיה של תנועת העבודה
מול עקרונות ז'בוטינסקי הציגה תנועת העבודה עמדה שונה. גרעין התנועה נוצר על ידי קומץ מהפכנים אנשי העלייה השנייה. הם היו מהפכנים ששאבו את הלהט המהפכני שלהם הן מן החזון הציוני אך לא םחות מכך מן התפיסות המהפכניות הסוציאליסטיות שרווחו ברוסיה של סוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20.
העליה לתל חי מכפר גלעדי הנוער העובד 1925
בחזון הציוני הם שילבו גם חזון של חברה חדשה המתקיימת על עמל כפיים, חוזרת לעבודת האדמה, חיה חיי שיתוף ושוויון וגם שואפת לאחוות עמים.
מהפכני העלייה השנייה כללו זרמים שונים ולאחר גלגולים התגבשו במפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י) שמנהיגה הבלתי מעורער עד לפרישתו מראשות ממשלת ישראל היה דוד בן גוריון. התנועה כללה גם זרמים שמאליים – השומר הצעיר ואחדות העבודה (שהתגבשו לימים במפ"ם).
הם חלקו על דרכו המדינית של ז'בוטינסקי. הם לא ראו את הגולה הבוערת מתחת לרגלי היהודים ופעלו להכנה שיטתית של תשתית כלכלית וחברתית – "עוד דונם ועוד עז".
השגי תנועת העבודה
זו הייתה תנועה שקבעה את גבולות הארץ בשורה של התנחלויות בלב אוכלוסיה ערבית צפופה. זו הייתה תנועה של כיבוש – כיבוש העבודה העברית (מידי הערבים), כיבוש הקרקע, כיבוש הלשון העברית, כיבוש החינוך. זו הייתה התנועה שגיבשה את כוח המגן העברי שהיה לגרעין צה"ל ומגש הכסף להצלת המדינה בימיה הראשונים. זו תנועה שהצמיחה מתוכה אנשי רוח, סופרים ומשוררים דגולים (בן צבי, שז"ר, סדן, שלונסקי אלתרמן ורבים אחרים).
אך בצד ההשגים הללו החזיקה התנועה משך שנות דור באידיאולוגיה מעוותת ומלאת סתירות. אחוות עמים תוך כדי כיבוש הקרקע מידי הערבים. שוויון אך שלילת עבודה מערבים ומיריבים פוליטיים בעם. מהפכה פועלית נגד הקפיטליזם בארץ עלובה שלא היו בה קפיטליסטים.
התנועה הקימה תשתיות למדינה בדרך – מערכת חינוך, הסתדרות פועלים, מערכת בריאות (קופת חולים), לשכות עבודה, איגודים מקצועיים ועוד. אך אלה שימשו לא רק תשתית למדינה אלא גם להפעלת כוח נגד כל יריב מבית.
המאבק על השלטון באמצעות עלילת דם
הוויכוח בין ז'בוטינסקי לבין בן גוריון לא היה רק ויכוח אידיאולוגי שניתן ליישבו. תנועת העבודה ובן גוריון בראשה ראו בתנועה שבראשה עמד ז'בוטינסקי מתחרה על השלטון בעם היהודי.
ובמאבק הזה לא בררו באמצעים. במקום להשיב על טיעונים אידיאולוגיים העלילו על בית"ר כי היא תנועה פשיסטית. עלילה זו הגיעה לשיאה עם רצח ארלוזורוב בשנת 1933.
על אופי עלילת הדם, הרבה לפני רצח ארלוזורוב ניתן ללמוד מדברים שכתב פרופסור מיכאל בר זוהר בכרך א' של הביוגרפיה של בן גוריון.
וכך כתב:
"בפולין, בארצות הבלטיות, נהרו המוני בני הנוער אל ברית טרופלדור, ארגונו הצעיר של ז'בוטניסקי. כתנועות נוער לאומניות אחרות התקשטו הבית"רים בחולצות כהות, במדים, בסמלים, בתגים, בשרוכים התפעלו מנוסחאות ומסיסמאות מרטיטות ואימצו לעצמם מיסטיקה לאומנית אלימה. כולם נאמנים היו לז'בוטניסקי אישית ורחשו לו הערצה עיוורת" ( 254)
"אין אף להתפלא על שבן גוריון כינה ב1930 את הנאצים 'הרוויזיוניסטים הגרמנים' ולאחר שקרא מאמר על היטלר כתב:" נדמה היה לי , שאני קורא את ז'בוטניסקי… אותם דברים, אותו סגנון ואותה רוח" ( עמ' 256)
כבר באסיפה הראשונה בה השתתף ( ב.ג) בווינה השווה את ז'בוטניסקי להיטלר ( עמ' 262).
השגת השלטון באלימות
במחקר שנושאו ׳הוויכוח בתוך מפא״י על השימוש באלימות 1932-1935׳ (הופיע בספר ׳ההליכה על קו האופק׳, עמוד 82), כותבת פרופסור אניטה שפירא: ״… מתחת למעטה הדמוקרטי של התנועה תססה מסורת אחרת, שינקה השראתה מן המהפכה הבולשביסטית ומלקחיה. מסורת זו מצאה את ביטויה בשיטות הארגון הצנטרליסטיות, שלפיהן אורגנה התנועה, ובשימוש במנגנון ההסתדרות לשם כפיית ׳רצון הכלל׳, כפי שנתפס אצל ההנהגה, על פרטים ועל גופים… הסובלנות כלפי יריבים פוליטיים או מעמדיים לא הייתה מקובלת. ׳משחק הוגן׳ לא היה מהמושגים שהביאו אנשי העליות השנייה, השלישית והרביעית ממזרח אירופה. הקנאות האידיאית ליוותה את מעורבותם במאבקים השונים. במשך הזמן נהייתה זו גם לקנאות ארגונית. ביטחונם המוחלט, שהם מייצגים את דרך המלך של תנועת הפועלים בארץ, נתן לחברי ׳אחדות העבודה׳ ואחר כך מפא״י, את הבסיס המוסרי לכפיית רצונם על האחרים״.
אניטה שפירא צילום זאב גלילי C
חזונו של זאב ז'בוטינסקי
זאב ז'בוטינסקי אינו זקוק לכתב הגנה מול מעלילי הדם הבולשביקים. די אם אציין כי רבים מאלה שכינו אותו פשיסט (בעיקר מחוגי מפ"ם ושמאלה) ראו בסטאלין, רוצח ההמונים הגדול בהיסטוריה, את "שמש העמים" ולבשו שק ואפר ביום מותו.
ז'בוטינסקי היה דמוקרט וליברל עד עמקי נשמתו.
הוא שאף למדינה יהודית משני גדות לירדן. אך לאחר שתוקם המדינה לפי חזונו זו אמורה הייתה להיות מדינת רווחה דמוקרטית. בשירו "שתי גדות לירדן" כתב:
שם ירווה לו משפע מעושר
בן ערב בן נצרת ובני
כי דגלי דגל טוהר ויושר
יטהר שתי גדות ירדני
את המשטר המדיני שישרור במדינה סיכם בחמשת הממין. שהמדינה חייבת לדאוג לספק לאזרחיה: מזון, מלבוש, מעון, מרפא, מלמד.
מה הייתה החולצה החומה
על כך קיבלתי תשובה מידידי, מנהל מכון ז'בוטינסקי, יוסי אחימאיר (בנו של אב"א אחימאיר) שהראה לי דברים שכתב אביו בכתב ידו:
"אני תקווה שבית"ר תחזור לחולצתה המסורתית, שהייתה על גופו של ראש בית"ר בכינוסי בית"ר והשוכן במעלות קדושים וטהורים.
בחולצה זו שמע אברהם סטבסקי הי"ד את פסק הדין של מוות,
בחולצה זו עלה שלמה בן-יוסף הי"ד לגרדום.
אבא אחימאיר בחולצה חומה
צבע חולצה זו הוא אדמת צבע השרון, המגדלת את פירות ההדר…
נהיה הדרים כפירות אילו".
כתב היד שמור ב"בית אבא" – ארכיון שהוא מוזיאון למפעלו הרוחני של אחימאיר. הבית הוקם על ידי ילדיו של אב"א אחימאיר בבית בו התגורר עם משפחתו עד יום מותו בשיכון ותיקים ברמת גן.
ומה בדבר ירון לונדון
בפליטת הפה שלו גרם לי לכתוב את הפוסט הזה. אני בטוח שכל מה שכתבתי למעלה ידוע היטב לירון.
יש לי הסבר לפליטת הפה, שהוא אולי פסיכולוגיה בגרוש.
נראה לי שאמו של ירון לונדון, בוגרת גדוד העבודה צרבה בתודעתו – יחד עם העברית המשובחת שבפיו – את הקשר בית"ר =פשיזם.
והערה אישית בענין חולצת בית"ר
בילדותי לבשתי בגאווה את חולצת בית"ר. כמו כל בית"רי נשאתי בכיסי את נוסח הנדר.
"אני מקדיש את חיי לתחיית המדינה העברית ברוב תושבים עבריים על שתי גדות הירדן קדמה וימה…
וכו'
לתחושותיי באותה עת ניתן ביטוי בספרו של אל"מ (מיל.) יעקב צור בספרו "ימי הצריף". שנינו למדנו בבית הספר "תחכמוני" בנתניה ושנינו הלכנו לקן בית"ר "בית זאב", ברחוב סמילנסקי.
וכך כתב יעקב צור:
"אהבנו ללכת לשם [ל"בית זאב"] , כדי לפגוש חברים, לשיר שירי בית"ר ואצ"ל, להאזין להדרכה אידיאולוגית ולצאת למשחקי ספורט וצופים… באירועים חגיגיים היינו לובשים את מדי בית"ר… חולצה בצבע חום, כובע סירה, יפה עם סמל בית:ר ומכנסי חאקי. ידענו שאנשי השמאל משמיצים את מדינו בטענה שזו תלבושת של פשיסטים. אבל אנחנו היינו גאים בהם מאד ולא נרתענו כלל. המדריכים… הבהירו לנו שגינוני הצבאיות שנהגו בבית"ר, המשמעת הקפדנית, תרגילי הסדר וכדומה, חשובים ביותר, כהכנה ליום שבו יקום צבא עברי במדינתנו , שתהיה חופשית מעול זרים. אנו האמנו בזה בלב שלם".
עד כאן דברי יעקב צור.
אני מאמין בדברים אלה בלב שלם גם היום.
קישורים
תודה זאב על מאמר מקסים. תל חי !
האינדוקטרינציה האנטי-בית"רית והאנטי-רוויזיוניסטית שספג ירון לונדון בביתו אינה כה מפתיעה, על רקע הקיטוב האידיאולוגי ששרר במדינת ישראל בימים בהם התרוצץ לונדון הצעיר ברחובות תל אביב של שנות ה-40 וה-50.
מה שמפתיע (אותי לפחות) הוא שגם כיום ניתן למצוא כאלו שמתחנכים לשנאת תנועת בית"ר ומורשתו של ז'בוטינסקי, למרות שהחברה שלנו פחות קוטבית באופן משמעותי. סיפור שהיה, כך היה:
לפני שנתיים לערך הדרכתי, במסגרת הקונגרס הציוני השנתי לנוער, קבוצות נערים ביד-ושם, שהורכבו מחניכים מתנועות נוער שונות. כמדריך-נציג של תנועת בית"ר, לבשתי את מדי התנועה, ובקבוצתי היו כמה חניכי התנועה. כבר במהלך פעילות ההיכרות בין החניכים, כשכל חניך הציג את עצמו ואת התנועה ממנה הוא הגיע, קמו שני חניכים בוגרים מתנועת הנוער העובד והלומד, והצהירו שהם אינם מוכנים לעבור פעולה יחד עם חניכי תנועת בית"ר, שהם מחשיבים לתנועה "פאשיסטית".
לשמחתי לא הייתי צריך להתמודד עם ההצהרה והמצהירים כיוון שהמדריך של החניכים הללו היה בקרבת מקום, ולו השארתי את מלאכת השכנוע והשידול להישאר (שאני מודה שלא היה לי שום חשק לבצע בעצמי).
אחרי שהשניים התרצו ושבו לפעילות, המשכתי לפעילות הבאה שהכנתי, שעסקה במרד גטו ורשה, בדגש על חלקו של ארגון האצ"ל הבית"רי (ביד-ושם החלו בשנים האחרונות ומאז יציאת ספרו של ארנס שהזכרת, להכניס יותר ויותר מידע על חלקה של בית"ר במרד). שמחתי שהייתה לי לכל הפחות ההזדמנות להרביץ בהם קצת תורה בית"רית.
אם תשאל אותי, הדוגמא הזו הרבה יותר מטרידה מהתבטאותו של ירון לונדון. חניכי הנוער העובד והלומד מודל 2009 מאיפה הגיעה השנאה? אני מניח שלא ממערכת החינוך הממלכתית, שתכניה אחידים בערים, במושבים ובקיבוצים, ואותם לומדים גם חניכי בית"ר וגם חניכי הנוער העובד והלומד. המסקנה המתבקשת, לפיה את ה"מורשת" הזו קיבלו החניכים בין כתלי סניפי תנועתם, מטרידה אותי מאוד.
ובהערת אגב נוסטלגית, אציין שגם אני בוגר סניף (מעו"ז) בית"ר שבבית זאב ברחוב סמילנסקי בנתניה, אותו עזבתי לפני כ-10 שנים כשבאמתחתי חוויות וזכרונות יפים אינספור. לצערי הרב, אני חושב שמאז לא נרשמה בו פעילות יתרה.
קראתי את רשימתך על צבע החולצות. תבורך על כי לא ניכרת בשורותיך נימת התנצלות. אפילו אם לבשו בית'רים חולצות בצבע ירוק, היתה נמצאת סיבה לגדף אותם. תצלום זה, של אבי זצ'ל, נעשה בעת השתתפות אבי בחנוכת האנדרטה לזכרו של דב גרונר הי'ד, מול משטרת רמת גן. הייתי עימו במעמד
זה. והנה, ביוםשני , 6-6 , אחה'צ נפקוד את קברו, בנחלת יצחק, במלאות 49 שנים לפטירתו.
הפומפוזיות הפכה, או שמא תמיד הייתה סוג של מחלה כרונית בשיח הישראלי…. ירון לונדון אינו יוצא דופן: את ה"יצירתיות" הלשונית הנגזרת מן הפומפוזיות הוא מטיל על הצד הפחות אהוד עליו: המחנה הלאומי.
זו בעיה שונה מאשר העויינות הטבעית נגד המחנה הלאומי בעיתונות העברית. הפומפוזיות הזו מאפשרת לדובר לחוש עצמו נעלה על הצד השני, אולם חשוב יותר: ברוב המקרים תגרום לצד השני לחוש מתגונן משום שהיא לכאורה מציגה אותו כלא לגיטימי.
שנים "סבלתי" את נפלאות המליצה של צד שמאל הישראלי, ובעיקר כאשר (בתנועת נוער, בשירות הצבאי או בפקולטה למדעי הרוח) בני פלוגתא לא מצאו בי את הדופי היותר קל לאיתור שציפו למצוא אצל "ימני"… מאחר ולא הייתי עילג וצווחני, חובש כיפה או אגרסיבי, "צד שמאל" נאלץ לעבור לנשק כבד יותר והוא המליצה המרושעת… בכל דיון "חייב" היה לעלות על פני השטח הטיעון כי "אצ"ל ולח"י רצו להיות בני ברית של היטלר" ושאר קלישאות צפויות.
בשלב מסויים, לאחר שזיהיתי כי חוגים בשמאל הישראלי התרחקו מרחק מרשים מאוד מכל סוג של אתיקה בדיון או כוונה אמיתית לדבקות בכללים של שיח ציבורי, מצאתי את עצמי יותר ויותר מוכן בעצמי לעשות שימוש "פה ושם" באותן פומפוזות מרושעות כנגד הצד השני. כאשר באיזה כינוס פגשתי בשני פעילים של קומבינת "השמאל הלאומי" (שהוא לא יותר מאשר שם מותג מומצא שנועד לגרד אלקטוראט מסויים שלדעת הקופירייטר יהיה מוכן להצביע למי ששם המשפחה שלו הוא "לאומי") אשר דיברו בהתנשאות מדהימה כאילו הם עצמם היו העליה הראשונה-שניה-שלישית+הפלמ"ח+מועצת העם, עשיתי את עצמי תמים יותר מהרגיל ושאלתי לעניין מהות ה"שמאל הלאומי" כתנועה… "אז אתם מערך, מפ"מ… מה בדיוק?" שאלתי בתמימות כדי לנתק אותם לשניה ורבע משטף יריקת הקלישאות החבוטות. לאחר דקה של הרצאה אודות "מהות השמאל הלאומי" פשוט אמרתי כי למרות שאני עויין את השמאל ה"רגיל" אני רואה בו זרם פוליטי מקובל, אולם "שמאל לאומי" נשמעת תנועה מסוכנת מאחר והיא למעשה תרגום לעברית של "נציונל סוציאליסטים" …"ומאלה ליהודים ולעולם היה מספיק".
היה משעשע לראות את ההלם שפקד אותם, בעיקר משום שנראה לי שמעולם לא חשבו על משחק המילים הזה… לשניה שאלתי את שיטת הדיבור המליצית של השמאל הישראלי הפוסט ציוני ואני חייב לציין שזו לא שיטה שאני מעדיף לאמץ: לא את הפומפוזיות כמרכיב עקרי בדברת לפחות… עצוב שדווקא אדם כמו ירון לונדון, שיכול לייצג את עצמו בכבוד גם תוך שימוש ברטוריקה נקיה, בוחר פעם אחר פעם לעשות שימוש יתר בכלי נשקו של כתב רכילות או שדרן ספורט: דיבור מרושע ועוקצני המיועד לחפות על העדר ידיעה או העדר אמירה.
הערת תגובה
אני מסכים עם הכותב לגבי סיגנון ההתבטאות של השמאל הפוסט ציוני. אך ייחוס רשעות במקרה זה ללונדון היא הגזמה. זו הייתה פליטת פה פרוידו-פוליטית. איני חושב שהייתה מכוונת ומרושעת.
ז.ג.
ז.ג.
הייתי בת 10 כשהלכתי בשבת בפעם הראשונה למעוז בית"ר בבת- ים ב1954
שכני המכובדים צעקו לעברי פשיסטית. אחרי הפעולה אבי נאלץ להסביר לי במה מדובר. החולצה הייתה כמובן כחולה ועליה עניבת תכלת. לשכנים הללו יש היום ממשיכים, מסתבר.
הנני חניך בוגר ומפקד מעו"ז בת ים בשנות השמונים .
אנחנו לבשנו בגאווה את חולצותינו הכחולות ולא היה גבול לאושר על כי נפל בחלקנו להיות חלק מין הפלא שניקרא בית"ר.
שם למדנו הדר מהו ורכשנו את חברינו לחיים
היחס של הסביבה היה עוין לעיתים אך היה בטל בעיננו לעומת גילויי האהדה מהבית"רים בליבם
תגובה
מן היום בו נקראתי לפלא
של בית"ר וציון וסיני
אני זכיתי ללבוש את החולצה החומה וגאה בכך עד היום.
ז.ג.
לא כדי לערער על כל מה שכתוב כאן ולא כדי לטעון נגד, אלא רק להוסיף לדיוק ההסטורי. אב"א אחימאיר פרסם בעיתון דואר היום בתחילת שנות השלושים טור שכותרתו היתה "מיומנו של פשיסטן". בנוסף לכך קרא בטור זה לז'בוטינסקי להיות הדוצ'ה שלנו. הפשיזם כתופעה תרבותית היה קיים כמעט מתחילת המאה העשרים והיה משולל אנטישמיות. יהודים רבים הזדהו עם עקרונותיו, במפורש או באימוץ העקרונות בלי לקרוא בשמם, וחברי ברית הבריונים ביניהם.
תגובה
נכון שהמשטרים הפשיסטיים שלא היו נאציים הצילו יהודים ממוות. כך באיטליה של מוסוליני [עד שהנאצים השלטו עליה. כך גם בספרד של פרנקו.]
נכון שבראשית המאה התשובה של עולם במשבר מול הקומוניזם היה הפשיזם. לא נכון שהתנועה הלאומית דגלה אי פעם במשטר פשיסטי. משנתו של ז'בוטינסקי היא ליברלית ודמוקרטית. הכותרת לטור של אבא אחימאיר לא היתה הזדהות עם הפאשיזם אלא צורה של התרסה נגד הקומוניזם ושלוחותיו בארץ הוא הראשון שתפס את הסכנה לציונות מן הקומוניזם. בגלל בורות אנשים ובגלל נוראות הנאציזם ניצל השמאל הישראלי את הסלידה מן הנאציזם כדי להאשים את בית"ר צבפאשיזם דבר שלא היה לו כל בסיס. ומי היו המאשימי? אנשים שסגדו לסטאלין עד יום מותו ועוד התאבלו עליו.
נא לדייק:
הטור פורסם ב-1928, ב"חזית העם".
ומה היה הפאשיזם אז?
אכן כן – התגובה לקומוניזם המדכא, כפי שאב"א אחימאיר ז"ל היה ראשון המזהים אותו בתור שכזה.
תגובה
יוסי יקירי,
אם לדייק אזי המפלגה הפשיסטית של מוסוליני הוקמה ב-1919 והרעיון הפשיסטי נולד עוד בשלהי המאה ה-19. אכן גם ב-1928 הפאשיזם לא היה מה שהפך כמה שנים לאחר מכן עם עליית הנאציזם. אך התנועה הלאומית בראשות ז'בוטינסקי דגלה בתפיסת עולם ליברלית. אותי לא מבהיל כשמאשימים אותנו בפאשיזם כאשר המאשימים היו סטליניסטים עד ש"שמש העמים" נפח נשמתו.
א. טורו של אבא אחימאיר בעיתון היה "מיומנו של פשיסטן".
ב. אברהם שטרן (יאיר) ניסה לחבור לנאצים , בינואר 1941, במטרה לסלק את הבריטים מהארץ (ראה ספרו של יוסף הלר על הלח"י). לפי מרופ' אהרונסון, שנחשף למסמכי הארכיון בבריטניה , הוצא יאיר להורג ע"י הבריטים בגלל נסיון חבירה זה לאויב בזמן מלחמה .
ג. הפשיזם , כמו גם הבולשביזם (וכמו היום ,מפלגות מסוימות בארץ) מעלות את קדושת הארץ לכדי ערך עליון העולה על קדושת חיי האדם.
א. שם הטור של אחימאיר לא שיקף תפיסה פשיסטית אלא ראיית הסכנה שבקומוניזם ובשמאל הישראלי. והוא צדק.
ב. מי שנהג כפשיסט היה השמאל הישראלי ופלוגות הפועל שמנעו עבודה מיריבים פוליטיים והשתמשו באלימות.
ג. אברהם שטרן ראה בצדק את הבריטים כאוייב וכמשתפי פעולה עם היטלר בכך שחסמו את הארץ בפני יהודי אירופה. עשה כל מאמץ כדי להציל יהודים ולו גם בניסיון לשתף פעולה עם הנאצים גם חיים ארלוזורוב שיתף פעולה עם הנאצים בנושא פחות קריטי [החלפת רכוש יהודי ברכוש הטמפלרים].
ד. מפלטו של היהודי הבורח מגורלו הוא הקריאה: פאשיזם.
זאב גלילי
א. זאת מכבסת מלים! פשיזם הוא פשיזם, שהפרדיגמה שלו היא בוז לדמוקרטיה והשגת המטרות בכוח. ואכן, התנהגות ה"פורשים" הייתה באלימות. זכורני , בהיותי תלמיד בבית החינוך לילדי העובדים ברח' טשרניחובסקי ( אז בצלאל), כל טקס האחד במאי, הטרידו אותנו אנשי בית"ר שבאו מה"מצודה" הסמוכה. אשר לסכנה של השמאל , כפי שאתה מציין – השמאל הוא שבנה את כוח המגן ע"י הקמת ישובים ( שהרויזיוניסטים בזו להם) שקבעו את גבולות המדינה, הקים את הפלמ"ח , ויצרו את "קיר הברזל" הדמיוני של ז'בוטינסקי ,( בשעה שביריוני ארגוני הטירור היהודיים, האצ"ל והלח"י שחקו בחתול ועכבר עם הבריטים) שאלמלא הם , היה מתמוטט כבניין קלפים.
ג. שוב דמגוגיה זולה: יאיר נלחם בבריטים בשעה שאלו נלחמו בנאצים, כלומר, לכאורה, שיתף פעולה עם הגרמנים.
ארלוזורוב נשא ונתן עם הגרמנים בשנת 1933 , עם עליית הנאצים לשלטון כאשר הייתה התנכלות ליהודים ( כפי שאנו נוהגים כיום בפלסטינים) במטרה להיפטר מהם ,בשעה שיאיר ניהל עמם מו"מ כשכבר החלה השואה.
למנחם איתן,
לפי זיכרונותיך אנחנו מאותו השנתון אך לא מאותו הכפר.
אתה זוכר את התנכלות הבית"רים לחגיגות 1 במאי [שנחוגו ברוסיה הסטליניסטית וגם בגרמניה הנאצית]. אני זוכר שכבית"רי הותקפתי באלות על ידי בריוני "הפועל".
בעיניך מה שעשו ארגוני המחתרת היה משחק חתול ועכבר, אך ללא מלחמתם היו הבריטים יושבים כאן עוד כמה שנים וההזדמנות להקים מדינה היתה מוחמצת אולי לדורות.
ההבדל ביני ובינך הוא שאני למדתי להכיר בתרומתה האדירה של תנועת העבודה בקביעת גבולות הארץ והקמת המנגנון הכלכלי תברתי תרבותי בטחוני למדינה שבדרך.
אתה עדיין חי בעבר ולוחמי המחתרת הם בעיניך
"פורשים" ופשיסטים.
אני מניח שכמו כל תנועת העבודה הבנגוריוניסטית נטשת את תורת בן גוריון ולפי טון דבריך כבר עברת את תהליך ההמרצה של מרץ שהפכה את תנועת העבודה הציונית לתנועה פוסט ציונית וגם פוסט יהודית.
זאב גלילי
1.שלטון הליכוד , יורשיו , לכאורה של ז'בוטינסקי, אכן מוכיח עד כמה הוא מיישם את 5 הממים.
2.הבריטים עזבו באותו פרק זמן גם את הודו ואת ירדן, בין השאר, כי התעייפו משליטה על עמים אחרים בפרט לאחר מלחה"ע השניה , בה איבדו רבים מאנשיהם.
3. מונח לפני ספרם של יעקב עמרמי ומנחם מלצקי "דברי הימים למלחמת השחרור" בו הם מתהדרים בפעולות טירור
בהן נרצחו מאות ערבים חפים מפשע במכוון , לרבות נשים וילדים, בדיוק כמו לוחמי החירות הפלסטינים , שאיני מצדיקם, כיום. טירור הוא טירור.
אני מניח ומקווה , אולי לא בזמני ,שגם אנו ניסוג מהאימפריה שכבשנו לטובתנו ולטובת שכנינו.
הערה: אתה צודק בכך שאכן אין לגבי שום אלמנט של קדושה לטריטוריה ולאדמה. מה שחשוב הוא האדם ומבחינה זאת , לדאבוני, אנו נמצאים כמעט בסופו של המדרון החלקלק.
1. מצבם של השכבות החלשות תחתשלטוןהליכוד טוב יותר מזה שהיה בשלטון מפא"י. בתקופת מפא"י זכו בחמש הממים רק בעלי פנקס אדום. 40 שנות ליכוד אינן מספיקות כדי לקדם את העוול הזה. אבל היום יש בורגנות מזרחית אנשיפוליטיקה מזרחייםוכנ"לאנשי אקדמיה במאות אחוזים יותר מאשר בשלטון מפא"י.
2. הבריטים עזבו את הודו כי מעל לכוחם אחרי שתי מלחמות עולםלהחזיק באימפריה שלהם. את ירדן לא עזבו מעולם עד שצבא ירדן הובס על ידי ישראל. בפלסטינה יכלו להחזיק עוד שנים רבות כשם שהחזיקו בתעלת סואץ בגלל חשיבותה האסטרטגית. מלחמת המחתרות יצרה דעת קהל עולמית וגם דעת קהלבריטית ולחץ אמריקני לפינוי ולפניה לעצרת אום.
3. התפיסה כאילו מלחמהבין עמים היא סטרילית ואה הורג רק את הרעים היא הבל מוחלט. זה לאהי ה כך במלחמת העולם השניה בה האמריקנים ובמיוחד הבריטים הפציצו את האוכלוסיה הגרמנית ללא רחם. כך נוהגים האמריקנים גם היום בתימן, באפגניסטן ובכלמקום בעולם בו הם צריכים לחסל אויבים. ובינינו, לא רק אצ"ל ולח"י הרגו "חפים מפשע" ערבים. הפלמ"ח הצטיין בכך. צה"ל ברמלה חיסל את כל הנמלטים למסגד שממנו נזרק רימון על הלוחמים וחיסל אותםעד האחרון שבהם.
4. הצורך לשמור על ארץ ישראל בידינו איננה נובעת מקדושתה. אם כך היה היינו צריכים ךוותר על עכו שלא נחשבת ארץ ישראל ועל הנגב ועציוןגבר. אנו צריכים לשמור על ארץ ישראל כי זו ארצנו וכל נסיגה מחלקיה יביא לגבולנו אויב נוסח עזה. המנטרה שטחים תמורת שלום היא פרי הדמיון שלהשמלא במשחק שח עם עצמו. לא קיימת בכלל אופציה כזו. תכף תשיב לי שהשלום עם מצרים וירדן מוכיח זאת. נכון, בינתיים. מחר במצרים יעלה ו המוסלמים ובירדן ישתלטו הפלסטינאים ויגוז החלום ול שטחים. האמנם לנצח תאכל חרב? כן, לנצח. כל העמים החיים היום לבטח על אדמתם באירופה באסיה באמריקה הגיעו לכך רק אחרי מלחמות דמים.
ראה:
http://www.zeevgalili.com/2004/05/286
זאב גלילי
אם במלחמה כמו במלחמה אזי הגרמנים צדקו בכל מה שעשו לעמים שכבשו ולמיעוטים בקרבם, לרבות היהודים.
זאת בהחלט מסקנה הגיונית למי שחושב שאין הבדל בינינו לבין המבקשים את נפשנו. אם מזימתו של המופתי והיטלר היתה עולה יפה היינו הולכים זקופים בגאווה אל תאי הגזים בבקעת הירדן בידיעה שאנחנו המוסריים.ואויבנו רוצחים שפלים.
זאב גלילי
בהמשך למכתבי הקודם, ברצוני להעיר כי פרט לחברותו של יוסף טרומפלדור, עם ז'בוטינסקי בגדודים העבריים , הרי בעצם תפיסת עולמו היה סוציאליסט , שהגשים את תורתו הלכה למעשה.
אם אתה מכיר את חמשת הממים של ז'בוטינסקי אתה חייב לדעת שהפער ביניהם לא היה בתחום החברתי.
ז.ג.