– מאת  יונתן שלונסקי –

בניגוד לחשיבה הקלישאית על אברהם שלונסקי, שהיה כאילו שמאלני בכל רמ"ח אבריו – האמת הפשוטה היא, שהוא היה מאמין גדול באלוהים והיה קשור בכל נימי נפשו לעולם היהודי לאורך כל חייו.

הדבר ניכר כמעט בכל ספר מספרי שיריו. שלונסקי נתן ביטוי לשורשיו הרוחניים בדברים הבאים : "זוכר אני, כי בהיותי לבר-מצווה, השתתפו בחגיגה שני הרבנים של העיר [יקטרינוסלב] – הרב גלמן [מתנגד] והרב שניאורסון [חב"ד]. מהראשון קיבלתי במתנה את שיריו של אד"ם הכהן ומהשני את ה'תניא' – סמל הנטיות שבנפשי, שהיתה מבושמת משני עולמות".*

הנה כמה דוגמאות משיריו:

"כרצועות תפילין גולשים כבשים"

בשירי הגלבוע מתקופת העבודה בעמק יזרעאל [גדוד העבודה 1921 – 1922]:

"גלבוע – זה נשמע כרמז דרש וסוד.
וכמו יונת חז"ל שכינה מנהמה פה.
זה ריח הגווילים או שם המפורש
מכרם המליצות אשר למאפ"ו".

ועוד מתקופת העבודה בעמק:

"הלבישיני אמא כשרה כתונת פסים לתפארת
ועם שחרית הובילני אלי עמל".

ועוד בהשראת ימי גדוד העבודה:

"עוֹטְפָה אַרְצִי אוֹר כְּטַלִּית
בתִּים נִצְּבוּ כְּטוֹטָפוֹת
וְכִרְצוּעוֹת-תְּפִלִּין גּוֹלְשִׁים כְּבִישִׁים, סָלְלוּ כַּפַּיִם".

ובכתב ידו של שלונסקי:

ומתקופת פריז:

"אני ראיתי בהצטרף אות אל אות
לפשט ודרש של כתב הנצחים.
ואילם ומתרונן עם חצות
לי הזהיב שם יהוה על הדרכים".

"עטופים כיהודים משכימים לסליחות"

כל ספריו של אברהם שלונסקי שזורים "כלי קודש", שאותם ספג בילדותו. הנה לדוגמא ממחזור השירים "סתם":

"הדליקו הנרות! השיאו משואות-לויה מבליחות!
וקראו י ת ג ד ל בגרון.
הלילות יבואו עטופים כיהודים משכימים לסליחות
ודומם יכתפו הארון".

ועוד:

"נשק הערב מזוזה אדומה
נשק ונפטר".

מובאות אלה הן מתחילת דרכו של אברהם שלונסקי, וכך גם בהמשך דרכו.

למד בחדר עם הרבי מלובביץ'

הקשר יהודי-לאומי-ציוני הדוק מאד בחייו. כעדותו של אברהם שלונסקי: "בית-אבי היה בית לאומי-ציוני. בבית כיבדו את המסורת. שמרו על החגים וכו', אך בעניינים של כשרות, למשל, לא דקדקו ביותר. כמה שנים, והן שנות ילדותי, גרנו בבית אחד עם קרובו הרב לוי-יצחק שניאורסון, רבה של יקטרינוסלב, דלת מול דלת. למדתי ב'חדר' אחד עם בנו מנדל [אז קראנו לו 'מאקה', הוא הרבי מליובאוויטש דהיום]*.

 

 

 

 

 

 

"הייתי שרוי שעות מרובות בצל קורתו של הרב והתבשמתי מעולמה והוויתה של החסידות החב"דית. היתה לי זו גירסא דינקותא שלי, עולם ילדותי, והיא נותנת בי אותותיה עד היום, בהתרוצצות הפנימית, באי-השקט הנפשי".

התנ"ך ושירת ספרד כמקור השראה

אברהם שלונסקי היה קשור בכל נימי-נפשו לעוד שני עולמות: עולם התנ"ך ועולם תור הזהב היהודי בספרד.

עולם התנ"ך שזור בכתביו כמעט בכל דף: מוטיבים תנ"כיים, הלשון התנ"כית, אוצר המילים, שממנו שאב בשקיקה גדולה. הוא ראה בעלייה לארץ-ישראל, בחיי-עבודה בעמק יזרעאל, באימוץ המיקצב התנ"כי חלק מחייו [רק לדוגמא: אין זה מקרה, שכאשר ביקשו ממנו לתת שמות לדרגות המשטרה, הוא שאב מהתנ"ך את הניצב ומכאן הסגן-ניצב והרב-ניצב].

יהודה הלוי, שלמה אבן גבירול, משה אבן עזרא, שמואל הנגיד – כולם בני תור הזהב היהודי בספרד – שימשו לו מקור השראה ואוצר להרחבת הבסיס של העברית המודרנית המתחדשת, שהוא הוביל [לדוגמא: כאשר למדתי ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים, בחרתי כחוג שני את הספרות העברית בימי-הביניים. בשיחות שלנו בביתו על לימודיי בתחום ספרות ימי-הביניים, סיפרתי בזהירות על השירה המעולה, מתוך חשש שאברהם שלונסקי לא מתמצא בה. התחלתי לדבר – ועמדתי פעור-פה מול היידע העצום שלו בכתביהם של משוררי ספרד].

מקריאה בכתביו של אברהם שלונסקי עולה בי השאלה: האם אלה עולמות נפרדים, או עולם אחד מורכב, שממנו נולדות הן שירה, הן התפילה והן האהבה הנפלאה ללשון העברית?

* דברי אברהם שלונסקי המובאים כאן לקוחים מתוך שיחה שקיים עמו הרב ד"ר צבי הרכבי ויעקב גולדבורט, שפורסמה ב"אוצרות חב"ד" בשנת 1970.

ראה

קישור לספרו של יונתן שלונסקי על דודו  אברהם שלונסקי

 

לעולם לא לשכוח

http://www.zeevgalili.com/?p=14890

—————————————————————————————-

יונתן שלונסקי הוא בנו של דב שלונסקי, אחיו של אברהם שלונסקי. גדל בקיבוץ נען, למד ספרות עברית ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, ולימודי תיאטרון בלונדון. כ-20 שנה שימש בתפקידי עריכה בכירים ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" , ניהל משרד פרסום בעיקר בתחומי הבריאות וההיי טק.  כיום הוא עוסק בתקשורת אינטרנטית.