ד"ר דניאל שליט הוא דמות יוצאת דופן בנוף התרבותי של ישראל. הוגה דעות מעמיק, מלחין ומוסיקולוג שחיבר כחצי תריסר ספרים. ספריו עוסקים במצוקות הקיום של ההוויה היהודית-ישראלית, ושל האדם בן זמננו; מעמד האישה בישראל ובתרבות הכללית; מהותה של המוסיקה, אפשרויותיה ומצבה כיום; הפוסט-מודרניות, על צדדיה הטכנולוגיים-כלכליים, החברתיים-אישיים והמחשבתיים

ספריו הם רב-תחומיים ועתירי קישורים בין תחומי ידע שונים, ביניהם: מתמטיקה, פיסיקה, כימיה, ביולוגיה, הגות כללית, הגות יהודית, קבלה, ופסיכולוגיה.

ד"ר דניאל שליט הוא יליד תל-אביב (1940) ולמד בבית הספר התיכון ע"ש טשרניחובסקי בנתניה.
הוא למד מוסיקה בישראל ובלונדון ופילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, שימש מנצח בתזמורת הקאמרית הישראלית, היה מרצה בחוגים למוסיקולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, ויצירותיו המוסיקליות מנוגנות בארץ ובעולם. בעת עבודתו בגלי צה"ל, בעקבות ראיון עם הרב עדין שטיינזלץ, החל בתהליך של גילוי עולם היהדות

בספרו "יודע נגן", שראה אור בשנת 2002, בונה ד"ר דניאל שליט מסד רעיוני-יהודי למוסיקה. "המוסיקה היכולה להיות צינור חמצן אל מימד הרוח, אבל במצב המסחרי שבו אנו חיים, המוסיקה הופכת מסולם לעליית הנפש לצרכנות של גירויים מדליקים, יותר או פחות. כל איכות, כל עומק, כל גובה, מושתקים על ידי רעש השוק"

הספר המלווה בתקליטור עם הדגמות – הוא ניסיון ראשון במינו לשלב מדריך שיטתי של עקרונות המוסיקה (לקורא שאינו מוסיקאי מקצועי) עם ניתוח רעיוני של התפתחות המוסיקה המערבית, והכל מפרספקטיבה יהודית, לעתים קבלית.

כשכתב שליט את ספרו "שיחות פנים" היתה האווירה הכללית אווירה של "הליכה לקראת שלום", אך הוא טען בספר שאנו נמצאים במלחמה – צבאית, מוסרית, רוחנית ודתית. והנה דווקא כשהחלו להתרבות אלה שהסכימו איתו כי אנו במלחמה, הוא פרסם את ספרו על מוסיקה.

המוסיקה הפכה צרכנות של גרויים

שאלה: להוציא ספר על מוסיקה בשעה שהתותחים רועמים – זאת לא טעות בעיתוי?

ד"ר שליט: "העניין הוא, כמו שמסופר בסיפור ההודי על היוגי שהגיע לעיר ובידו פרוסת לחם אחת ופרח. הלחם – הסביר, כדי לחיות, והפרח כדי שיהיה למען מה לחיות. אנו נלחמים כדי לחיות, אבל המוסיקה שייכת לשאלה למען מה לחיות. במילים אחרות, אנו נלחמים על הקיום הפיזי והמדיני שלנו, אבל אלה חשובים רק אם הם משרתים את מימד הרוח. אם הקיום הפיזי מאבד את רוחו לדעת, אז גם הפיזי הולך לאיבוד. המוסיקה יכולה להיות צינור חמצן אל מימד הרוח".

ש: למה רק "יכולה להיות"? היא לא תמיד כזאת?

"לא. במצב המסחרי שבו אנו חיים, המוסיקה הופכת מסולם לעליית הנפש, מפעילות אישית של עלייה – לצרכנות של גירויים מדליקים יותר או פחות. כל איכות, כל עומק, כל גובה, מושתקים על ידי רעש השוק".

ש: בספר אתה כותב ש"מצב סילוק השכינה בגלות פירושו היה, שהמוסיקה כבר אינה יכולה להיות נבואית, כלומר, כלי לגילוי אלוהי שמעבר לאדם… במצב של הסתר הפנים בגלות, מה שנותר הוא מוסיקה הבאה 'מלמטה', מן האדם; זאת יכולה לשמור על געגועים כלפי מעלה, אבל היא יכולה לבטא שביעות רצון במצב כמות שהוא, שיכחת המקור ואפילו תחליף להתגלות". האם אפשר לקשר את תופעת המוסיקה כתחליף להתגלות לתופעה של הערצת זמרים ונגנים, דוגמת ההתעלפות במופעי רוק או ההתהדרות של כוכבת פופ בשם 'מדונה'?

ד"ר רשליט: "בהחלט. כל דבר עמוק, כשהוא מחפש לעצמו תחליף, ניזון מהצורך המקורי ויחד עם זה הוא נראה כמו קריקטורה של המקור. המוסיקה, כמו כל האמנויות, שימשה תחליף למקדש. וכאשר אירופה איבדה את האמונה באלוהים באופן טבעי האמנויות תפסו את מקומה. אז הרקדניות הפכו לכוהנות גדולות, הסופרים הפכו לנביאים (ולקחו על עצמם ברצון את התפקיד הזה) והמוסיקאים היו ל'לויים' במקדש הזה. בפופ כל התופעה הזו לובשת צורה יותר היסטרית. אבל מה שחשוב הוא ההבדל בין התחליף למקור. התחליף מתנפל עליך, מזעזע אותך, 'עושה לך דברים'; המקור, המוסיקה שהיא סולם, מזמין אותך, קורא לך אל דרך שאתה עצמך תלך בה".

הצליל הדיגיטאלי כממתיק מלאכותי

ש: אתה כותב שבצליל האלקטרוני והממוחשב בן ימינו "גוברת יד האדם על הטבע" ושהצליל הדיגיטלי כבר אינו מהווה הקשבה לעולם שמעבר לנו, אלא הפקה חופשית ושרירותית של יצירי האדם". אתה מדמה זאת לפעולתו של ממתיק מלאכותי, שאין לו ערך תזונתי אך הוא גורם לחוש הטעם לחוש את המתיקות. האם אפשר להקביל את שני אלה לניסיון להשיג חוויה אקסטטית באמצעות סמים, או אפילו ליצור בהשראת סמים?

ד"ר שליט: "המצב הכללי כיום הוא מצב שבו אדם יוצר לעצמו עולם משל עצמו. הוא לא מעוניין להיפגש עם העולם – נקרא לזה ה'אובייקטיבי' שמחוצה לו. וכיום הוא עוסק לא רק בהפקת חוויות רגילות כמו מתיקות או עונג, אלא, כלשון השאלה הפקת 'חוויות אקסטטיות'. כלומר, גם חוויות הטרנסנדנציה, החוויות של יציאה מתוך עצמו – גם אותן הוא משיג באמצעים שהוא עצמו יוצר וכך גם מפקח עליהן. והרי תופעת הקניון בכללותה היא מין ניסיון להיות חוויה קצת פסיכודלית. כל הקניון כולו, עם מופעי הליצנים, עם הצמחייה המלאכותית, הערבוב של הסגנונות כמו באיזה חלום – יש בו יסוד של יציאה לעולם דמיוני לגמרי, פנטסטי, כאילו אינך נמצא בפרויקט מסחרי, באיזה שוק גדול, אלא בעולם הדמיון ללא גבולות. הנטייה של הקניון היא לא רק לשווק התמכרויות, אלא להיות כל-כולו לסם, להתמכרות.

 

  הקניון כאלילות מודרנית

"אם הקניון הוא באמת משל לתרבות האינטרנטית שלנו כולה, אז זו בהחלט הדוגמה הקיצונית של האדם המספק לעצמו לא רק את הצרכים החומריים שלו אלא גם את שאיפות דמיונו. באופן הזה חוסם הקניון את הדרך לעולם טרנסצנדנטי אמיתי, עולם-שמעבר לאמיתי. והרי זוהי אלילות הרבה יותר דקה ועדינה מזו של ימי קדם. פעם, כשהיה האדם מתפלל לעץ ואבן, להר, למעיין או לצלם – קל היה לקבוע שהוא עוסק במעשה אלילי. אבל היום, כשיצירי רוחו הם כל כך וירטואליים, לא-חומריים, קשה לראות שזו אלילות. אבל זו בכל זאת אלילות משום שאין כאן אין-סוף אמיתי, האדם אינו נפגש עם שום דבר שהוא מחוץ לגבולותיו. הדמיון הזה שהוא מפעיל הוא עדיין דמיון של טכנאי-מעצב-מתכנת, לא משהו טרנסנדנטי".

ואגנר דקדנטי וקיטשי

ש: בספר אתה טוען שלמוסיקה יש לא רק ערך רגשי כי אם משמעויות מוגדרות, כעין רעיונות, דוגמת ההתמודדות מול הגורל אצל בטהובן, צער העולם אצל מאהלר או מרירות הגלות בניגוני חב"ד. אם כן, מה נאמר על ואגנר? האם יש במוסיקה שלו עצמה מעין "נאציות"? הרי המצדדים בהשמעת יצירותיו טוענים שיש להפריד בין ואגנר האיש, שאכן היה ממייסדי האנטישמיות הגרמנית המודרנית, לבין ואגנר המוסיקאי הגאון.

"זהו אמנם נושא חשוב, אך בספר איני נוגע בו אלא מפנה למאמר 'אונטרגאנג' בספרי 'שיחות פנים'. ראשית כל, אפילו ואגנר המוסיקאי אינו מעל לכל ביקורת. אדרבא, יש הסבורים שהוא מהווה הרס המוסיקה והטעם המוסיקלי, שהוא דקדנטי וקיטשי. ב'שיחות פנים' יש מובאות הן מדברי המעריצים עד טירוף והן מדברי השונאים עד מוות (גוני ביניים קשה למצוא).

"אגב, כל המערכה המתנהלת למען נגינת ואגנר אינה נוגעת לארצנו הקטנה. ואגנר כמעט לא כתב דבר מלבד אופרות ענקיות, שאין לנו אפשרות להעלותן על הבמה, אלא רק לנגן מתוכן קטעים בקונצרטים, מה שאינו נותן עליהן שום מושג רציני. והנה, אופרות אלה שואבות בחלקן מן המיתולוגיה הטבטונית, וחלקן מעולם הנצרות. אלה הם דבר והיפוכו: הטבטוניות מעלה את מלוא קשת הדחפים היצריים, והנצרות – את הנזירות והפרישות מהם; בין שני הקטבים האלה נע האיש ואגנר ומיטלטלת התרבות הגרמנית כולה. בכל אופן, שני המקורות הללו די בהם כדי שיהודי יתייחס לואגנר בזהירות.

בין המוסיקה של ואגנר לנאציזם

"אבל האם יש במוסיקה עצמה יסוד 'נאצי'? ממש 'נאציות' במובן הפוליטי – כמובן שלא. אבל יש במוסיקה הזאת נרקוטיות, סחיפה רגשית עזה, בומבסטיות הגובלת בדמגוגיה, שהופיעו גם בנאציזם. כמובן, משום אלה בלבד עדיין לא הייתי פוסל את נגינת ואגנר, שכן במוסיקה מדובר בנטיות נפשיות שאינן יוצאות לביטוי מעשי. והנה, בנאציזם אכן יצאו לאור אותן נטיות השיכרון הטבטוני, ולא בצורה מוסיקלית מעודנת, אלא בצורה פיסית-פוליטית גסה, פרועה ותהומית. ואפילו משום כך עדיין לא הייתי מחרים מוסיקה שקדמה לנאציזם בעשרות שנים. אלא שפליטי השואה, שנתאגדו והקימו את התזמורת הפילהרמונית הישראלית, הם שבחרו בהחרמת ואגנר (מהוגי האנטישמיות הראשונים הנערץ על הנאצים) כסמל אנטי-נאצי. והעניין הוא שכעת ביטול הסמל יהפוך הוא-עצמו לסמל, סמל לטשטוש, למחיקה-עצמית. אם כן, הסמליות האנטי-נאצית היא עיקר הנימוק להמשיך להימנע מנגינת ואגנר – ולא הערכת יצירותיו לגופן".

ש: האם יכולה המוסיקה לעזור לנו לצאת מן המחיקה העצמית, למצוא את עצמנו?

"אולי היא יכולה לעזור למצוא את מה שמעבר לעצמנו, מעבר לאדם בכלל, שיחזור לשרות עלינו. אז נמצא גם את עצמנו".

רשימת ספריו של דניאל שליט

* שיחות פנים – ספר הכולל מאמרים שפורסמו ב"נקודה". הספר עוסק במצוקות הקיומיות של ההוויה היהודית-ישראלית ושל האדם בן-זמננו. הספר מקשר בין תובנות יהודיות עתיקות ורעיונות פילוסופיים מודרניים ומציג תקווה ל"משבר האדם לבדו".

• אור שבעת הימים – עוסק בהתפתחות מעמד האשה, התעוררות הפמיניזם ותהליך הגאולה.

• יודע נגן – סקירה על מוסיקה כללית עם דגש על מוסיקה חסידית.

• ספר הקניון – המדריך השלם לקניון העולמי – ספר פילוסופי הבוחן את העולם הפוסטמודרני דרך משל הקניון המייצג עולם זה. בקניון רואה המחבר את גילומה המובהק של הפוסט-מודרניות, על צדדיה הטכנולוגיים-כלכליים, החברתיים-אישיים והמחשבתיים.

• ארץ ושמים – "פרקי טבע: מדעי הטבע ודמות האדם", הוא ראשון בטרילוגיה, המבקשת להעמיד את ההתפתחות הפוסט-מודרנית בהקשר היסטורי-פילוסופי רחב. הספר דן במדעים – פיזיקיה, כימיה וביולוגיה – בהקשרים ביניהם, ובין כולם לדמות האדם, ומה נקודת מבטה של היהדות לכל זה.

 

 שרית ילוב היא עיתונאית, עורכת ומבקרת תרבות

 

 

 

======================================================================

ראה גם

הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה
http://www.zeevgalili.com/?p=490

כל נדרי כל הנוסחים
http://www.zeevgalili.com/?p=6645

בכיר הכליזמרים בישראל מוסא ברלין
http://www.zeevgalili.com/?p=777

המנצח הקורא פרטיטורה כדף גמרא
http://www.zeevgalili.com/?cat=74&paged=2

יפנית חוקרת את שירת הבקשות של יהודי חלב
http://www.zeevgalili.com/?p=321

הכליזמר כתת תרבות יהודית
http://www.zeevgalili.com/?p=526

המעמד בו התקדש המנון התקווה בדורנו
http://www.zeevgalili.com/?p=688

השמאלן שכתב המנון ל"כתומים"
http://www.zeevgalili.com/?p=478

לשנות את "התקווה"  או לאבד את התקווה

http://www.zeevgalili.com/?p=402

מקור המנגינה ל"ירושלים של זהב"
http://www.zeevgalili.com/?p=274

הניגון של חסיזי מודזיץ' לתפילת "אלה אזכרה"
http://www.zeevgalili.com/?p=63830

דרכו של הכומר נובוטקה הטורי אל היהדות
http://www.zeevgalili.com/?p=345

תופעת מדונה והקבלה
http://www.zeevgalili.com/?p=288