ערב הימים הנוראים אשתקד, זכיתי לחוויה מרגשת ויחידה במינה: שמעתי ניגון. הניגון הזה ליווה אותי משך כל התפילות של ראש השנה ויום הכיפורים והוא הוסיף להתנגן בתוכי ללא הרף, משך כל השנה. הניגון עורר בי תובנות לגבי מקומו של הניגון בהוויה היהודית בכלל ובתפילה בפרט, ואני מבקש לשתף בהן את קוראיי.

המדובר בניגון החשוב ביותר של חסידות מודז'יץ. הוא הולחן, על ידי אבי השושלת, ר' ישראל ממודז'יץ, לפיוט נורא הוד, הנאמר בתפילת ראש השנה ובתפילת נעילה של יום הכיפורים.

 

ואלה מילות הפיוט:

אזכרה אלוקים ואהמיה
בראותי כל עיר על תילה בנויה
ועיר האלוקים מושפלת עד שאול תחתיה
ובכל זאת אנו ליה ועינינו ליה

מדת הרחמים עלינו התגלגלי
ולפני קונך תחינתנו הפילי
ובעד עמך רחמים שאלי
כי כל לבב דוי וכל ראש לחולי

יהי רצון מלפניך שומע קול בכיות
שתשים דמעתנו בנאדך להיות
ותצילנו מכל גזרות אכזריות
כי לך לבד עינינו תלויות
(הפייטן: אמיתי בן שפטיה),

שלא כניגונים רבים שחסידות מודז'יץ משופעת בהם המופצים ברבים, הלחן הזה נשמר בסוד ומושמע רק בארועים מיוחדים. זכיתי לשמוע את הניגון תודות לידידי, הסופר חיים באר, ששום דבר יהודי אינו רחוק מהשג ידו הברוכה.

ייחודו של הניגון

חסידות מודז'יץ העשירה אותנו באלפי ניגונים, שתוויהם נרשמו ורבים מהם הוקלטו, וניתן לשמוע אותם בכל עת מעל גבי תקליטורים.

לא כן הניגון ל"אזכרה", שאותו משמיעים החסידים רק פעם בשנה, ביום פטירתו של ר' ישראל ממודז'יץ (י"ג בכסלו), בבית המדרש של מודז'יץ בבני ברק, ונאסר להוציאו לרשות הרבים.

ייחודו של הניגון המופלא הזה הוא באיכותו המוסיקלית, שאי אפשר לתאר אותה במילים. אך הוא גם נעוץ באגדת היווצרותו של הניגון, המסופרת בגירסות שונות.

ניגון על ערש דווי

 

לפי גירסתו של ר'  שמואל אליהו טאוב, נכדו של ר' ישראל, שכב סבו בשנת 1923 בבית חולים בברלין, לצורך ניתוח לכריתת שתי רגליו, בגלל מחלת הסוכרת. ר' ישראל סרב להצעת הרופאים שהניתוח ייעשה בהרדמה כללית, והניתוח בוצע כשהוא בהכרה מלאה. ר' ישראל התגבר על הכאבים הנוראים של הניתוח על ידי כך שבמהלכו התרכז בהלחנת הניגון.

סיפור זה, המזכיר את הסיפור על ר' אמנון ממגנצא, שחיבר את תפילת "ונתנה תוקף", קיבע את קדושתו של הניגון הזה בעיני חסידי מודז'יץ.

ניגון של שגב ותעצומות

על הניגון, נסיבות הלחנתו ומעמדו בחסידות מודזיץ' כותבת החוקרת שרה פרידלנד בן-ארי באתר הנפלא "הזמנה לפיוט":
"סיפור מכונן זה קשור בקשר עמוק בניגון ה'אזכרה' בתודעתם של השרים אותו והמאזינים לו, וקושר לראשו עטרה נוספת. אף מעבר לעוצמתו של הניגון הגדול הזה כשלעצמו, מעניקה לו שגב ותעצומות נוספות דמותו של הרבי השוכב בבית החולים שבברלין ומתייסר בשעה שנכרתת רגלו, וזעקות כאבו ואנחותיו מתרחבות מרגלו הנכרתת אל צער האומה וא-לוהיה, אל שפלות ירושלים ואבל השכינה… "

על המבנה המורכב של הלחן כותבת החוקרת:
"…הוא נחווה כגעש ספונטני… גלי מצבים רגשיים שונים גואים בו חליפות. למשמע קטעיו המינוריים, המתחננים, של הניגון, עשוי השומע להזדהות עם כאבו של העם במצוקתו הלאומית והדתית ועם מרירותו…"

 

ייחודם של ניגוני מודז'יץ

על אופיה המיוחד של חסידות מדוזיץ ותרומתה למוסיקה היהודית כותבת החוקרת עוד:

לא בסיפורי מופתים על אודות מנהיגיה הרוחניים, לא בחדשנותה ההגותית ואף לא במספר החסידים שהיא מונה, שאינו גדול, נודעה חסידות מודז'יץ. שמה של חסידות זו, שהוקמה בפולין בשלהי המאה הי"ט, יצא לה בשל המקום המיוחד שתופסת בה הפעילות המוסיקלית… ניגוני מודז'יץ פשטו בכל רחבי העולם היהודי האשכנזי, ואולי אף מעבר להם.

 

כל אחד מחמשת האדמו"רים לשושלת טאוב, שהנהיגו את החסידות הזאת לאורך למעלה ממאת השנים האחרונות, הלחין מדי שנה לקראת הימים הנוראים ובהזדמנויות נוספות לאורך השנה לחנים חדשים.

יצירה פוריה וענפה

משמעותה של עובדה זו כפולה היא: ראשית, ניתן להתרשם מפוריותה של יצירה ענפה ומתמשכת זו, המסתכמת בכ-4,000 לחנים. מעבר לעניין הכמותי הזה, ראויה לציון העובדה שהיוצרים המרכזיים במסורת זו הם מנהיגיה הרוחניים של העדה לדורותיהם.

שושלת של מלחינים

אף שידועים ניגונים שהולחנו על ידי צדיקים בחסידויות אחרות (נזכיר בזה רק את המגיד ממעזריטש, בעל התניא, ר' נחמן מברסלב, ר' לוי יצחק מברדיטשב ור' בן ציון הלברשטאם מבובוב, ר' שלמה מרדומסק. אך יש עוד רבים), רק בחסידות מודז'יץ שושלת הצדיקים כולה היא שושלת של מלחינים פוריים. בעובדה זו יש כדי להעיד כי הניגונים והתחדשותם הם המוקד המרכזי של עבודת הקודש במודז'יץ.

אמירה אילמת מול אמירה מפורשת

לצד 'האמירה האילמת' שבמעשה זה, בולטות לעין במודז'יץ גם אמירות מפורשות המדברות בערך הנגינה. למרות שהעולם החסידי העמיד את הנגינה כנתיב חשוב בעבודת ה', הנהגה זו התבטאה בעיקר בעידוד המעשי של דרך זו, ולא רבים הם דברי התורה העוסקים בזמרה. רובם הגדול מרוכז בכתביהם של ר' נחמן מברסלב, של אדמו"רי חב"ד, ושל האדמו"רים ממודז'יץ. יש להעיר כי שלוש חסידויות אלו נשתבחו ברפרטואר מוסיקלי עשיר, המשרת את החסידים בעומדם בתפילה ובישיבתם לשולחן.

ואולם, לעומת ר' נחמן מברסלב ואדמו"רי חב"ד, שמקום של כבוד מבוצר להם בעולמה של החסידות מבחינת פוריות יצירתן הספרותית-דרשנית וההגותית ועומקה וגם מבחינת היקף השפעתן החברתית… נוכח מורכבות ההגות והעושר הדרשני שבכתביהם של ר' נחמן מברסלב ואדמו"רי חב"ד, דרשותיהם בנושא הנגינה מצומצמות בהיקפן, ותופסות שם מקום שולי. בהשוואה לכך בולטת מרכזיותו של העיסוק במעשה המוסיקלי במסגרת דברי התורה שנאמרו ושנכתבו בשם הצדיקים ממודז'יץ."

עד כאן דבריה של החוקרת שרה פרידלנד בן-ארזה.

מן הניגון לכליזמר

הסיפור על ניגון "אלה אזכורה" החזיר אותי לנושא שכבר עסקתי בו והוא מקומו של הכלזמר בהיסטוריה היהודית ותרומתו הייחודית של חברי משה (מוסה) ברלין למסורת זו בארץ ישראל.

בשעתו כתבתי מאמר על תולדות הכלזמר במזרח אירופה "הכליזמר כתת תרבות יהודית".

מאמר זה התבסס על ראיון וקורס ששמעתי מפי פרופסור זאב פלדמן, מגדולי המומחים בעולם בנושא. המונח "תת תרבות" היה ניסוח שלי והוא התבסס על מה ששמעתי וקראתי בדבר מעמדם הירוד של נגני הכליזמר בחברה היהודית, שהעמידה את לימוד התורה בראש סולם הערכים שלה.

מאוחר יותר פרסמתי ראיון עם מוסה ברלין שהציג את הנושא מזווית אחרת לגמרי. הכליזמר לא היו חבורות פוחחים, שהתפרנסו מניגון בחתונות, אלא חוליה בשרשרת מפוארת שראשיתה בבית המקדש והיא לא פסקה אף לרגע אחד עד ימינו. מוסה ברלין, כממשיך נאמן של מסורת הכלזמר, רואה בניגון מעין תפילה.

בעקבות ניגון "אזכרה" חזרתי למוסה ברלין ושאלתי אותו על יחסיו לחסידות מודז'יץ ונגינתה.

מכיר את מדוז'יץ מנעוריו

אני בוש להודות שבראיון הראשון שלי עם מוסה ברלין לא העליתי בכלל את נושא מודז'יץ. הנחתי בטעות שאין קשר בין חלקים שונים של המוסיקה היהודית. בעוד שהמוסיקה הווקאלית (חזנות, שירי חסידות ועוד) עוסקת בענייינים שבקדושה הרי הכליזמר הם כאמור מעין "תת תרבות". זו היתה טעות לחשוב כך.

ואלה דבריו של מוסה בראיון שקייתי עמו לאחר ששמעתי את הניגון:

גדלתי על ניגוני מודז'יץ

"כשאבי הגיע ארצה הוא גר בדרום תל אביב. (אבי עבד בדפוס הפועל המזרחי ברחוב הרצל 78). הואיל והיה ממוצא חסידי הוא חיפש איזה שטיבל כי הקהילה שלו הושמדה בשואה. הוא מצא את השטיבל של הרבה ברחוב כפר גלעדי. כשהרבה נפטר הם עברו לרחוב דיזינגוף. אבי היה בא הביתה, שר שירים ואחר כך גיליתי שהם ממודז'יץ. למעשה גדלתי על ניגוני מודז'יץ. בברית שלי שרו אחד מניגוני מודז'יץ והוא מופיע באחד התקליטורים שלי. כך שיש לי סנטימנטים גדולים למודז'יץ ואני מנגן בחתונות ניגוני מודז'יץ. למטרה זו אני צריך נגנים שיודעים את הניגונים האלה. אם יש לי אותם אני מנגן ואם יש קהל של מודז'יץ אז זה נשפך.

 

אני מכיר את הניגון "אזכרה". מכיר אבל לא מנגן. זה ניגון ארוך עם שלושים ושתיים בבות. במודז'יץ שרים אותו רק ביארצייט של הרבי הראשון. יש לי אותו מוקלט וגם תווי הניגון הזה פורסמו.

אבל אני מנגן ניגונים מקבילים לניגון הזה. ניגונים בני ארבע בבות. בכל תקליט שלי יש ניגון אחד של מודז'יץ.

הפילוסופיה של מודז'יץ

שאלה: איך אתה מגדיר את הייחוד של מודז'יץ,
איפה הכלזמר בשרשרת המוסיקה היהודית. ואיפה מקומה בתפילה.

מוסה: הניגון של מודז'יץ מבטא את הפילוסופיה שלה. הם אומרים כך: כדי שהתפילה תעלה למעלה היא צריכה להתגבר על המכשולים. יש שני סוגי מקטרגים סוג אחד הם מקטרגים מלנכוליים וסוג אחר הם שמחים ועליזים. כדי להתגבר עליהם אתה צריך להשמיע ניגון קצת מלנכולי איטי ואחר כך שמח ובכל פעם הניגון מרגיז את הקבוצה השניה וכך הם רבים ביניהם ונפתח השער והתפילה שלך עולה.

לכן, ניגון קדוש או ניגון מיוחד הוא ניגון עם המבנה הזה. יש לי ניגונים של חמישה אדמו"רים כשלכל אחד מהם ניגון משמעותי המאפיין אותו.

אין הבדל בין כלזמר לניגון

בעיניי אין הבדל בין נגינה חסידת ונגינה כלזמרית. זה אותו הדבר. הכלזמרים השתמשו במוטיבים חסידיים והחסידים השתמשו במוטיבים כלזמריים והגבול מטושטש. ההבחנה היחידה היא שהכלזמר אינסטרומנטלי והחסידות היא יותר ווקאלית.

היום בחתונות החסידיות משתמשים הרבה במוסיקה ווקלית. יש זמרים וציוד הגברה חזק בניגוד למה שהיה פעם שהכלזמר הוביל את השמחה. זה קצת חבל אבל זה מה שקורה.

התאוריה בספר תהלים

 

"על נהרות בבל". התחדשו לי כמה דברים מאז. השובים אומרים שירו לנו משיר ציון והם אומרים איך נשיר את שיר ה' על אדמת נכר. כלומר הם לא ראו במה שהם עושים שיר ציון אלא שיר ה'. זה לא שירי מולדת כל השירה היא על קרבן.

בעיני, המוסיקה שהיהודי מנגן מאז ועד היום היא הבסיס של מוסיקת הכלזמר. לוקחים ניגונים גם מגויים ומכניסים לתוכם את הגעגוע של "אם אשכחך ירושלים אם לא אעלה את ירושלים על ראש שמחתי"..". זה הכלזמר. זה עונה על הרבה בעיות של מוסיקולוגים שמנסים להגדיר מוזיקת כלזמר. האם זאת מוסיקה שנכתבה על ידי יהודי או יכולה להיכתב על ידי גוי עם רקע יהודי. יש הרבה סתירות בהגדרות הכל נפתר בתאוריה שלי".

ראה

עתה אפשר לשמוע את הניגון

ראה בכיר הכלזמרים בישראל

====================================================
אתר חסידות מודזיץ'

מחקר מקיף על תולדות חסידות מודזיץ' וניגוניה ראה מאמרה של שרה פרידלנד בן-ארי באתר הנפלא "הזמנה לפיוט"

והקישור להסבר על לחן ה"אזכרה"

 

קליפים עם ניגוני מודזיץ'

שימחת תורה

שבע ברכות

יצירה של בן ציון שנקר בביצוע מוסה ברלין

אור חדש על ציון תאיר