עברתי ליד חנות "סטימצקי" בדיזינגוף סנטר ועיני נפלה על ערימת ספרים שגרמה לכך שחשתי כאילו הגעתי ל"חנות הספרים" של הגששים. במערכון, פרי עטו של דן בן אמוץ, קורא גברי "ספרים רבותי, ספרים, רק היום רבותי! ספרים! ספרי לימוד במחיר הכרם. שירה רעננה, מלאה מיץ".

ערימת הספרים שעוררה בי את האסוציאציה הזו גם החזירה אותי באחת אל ימי ילדותי. היו שם   "סביב העולם ב-80 יום" של ז'ול ורן, " זאב הים" של ג'ק לונדון, " שתי ערים" ו"בית ממכר עתיקות" של צ'ארלס דיקנס, ועוד ועוד.

לא אגזים אם אומר כי בחיק הספרים הללו ידעתי, כמו רבים מבני דורי, הרבה שעות של עונג. באותה תקופה הטלוויזיה הhיתה בחזקת שמועה רחוקה. כרטיס קולנוע היה יקר והביקור בו היה אירוע חגיגי ונדיר (קשה להאמין. אבל אני זוכר שבתקופה מסוימת, בתום ההקרנה של כל סרט, היה הקהל קם על רגליו, עומד דום ושר  "התקווה" ).

מעטים יכלו להרשות לעצמם לרכוש ספרים ורק בנים להורים עשירים החזיקו בביתם ספריות וזכו כמובן למעמד מיוחד.

בכל בית ספר היתה ספריה עשירה למדי והעיר היתה מוצפת ספריות פרטיות וציבוריות ובראשן ספרית "שער ציון"' ששכנה בסמוך לגימנסיה הרצליה, במקום בו ניצב היום מגדל שלום. בכל ספריה היה משתרך תור ארוך של ילדים שנאבקו על הזכות להגיע ראשונים לספרים המבוקשים ביותר.

יש מן הספרים שאני זוכר עד היום, אף שלא נגעתי בהם מאז ילדותי. סביב העולם בשמונים יום של ז"ול ורן היה מקסים כמו כל ספריו. אני זוכר את ההתערבות המפורסמת של פיליאס פוג, 20 אלף פאונד, שיצליח להקיף את העולם ב-80 יום. עקבנו בנשימה עצורה אחרי מסע ההרפתקאות הזה וכמעט פרחה נשמתנו כשנתברר כי הפסיד, הואיל ואחר ביום אחד. והסוף המפתיע של טעות ביום בגלל סיבוב כדור הארץ, טעות שגרמה לכך שזכה בתחרות ולא איבד את הונו. שמחנו על הצלחתו וגם למדנו משהו על תנועת כדור הארץ.

אני נדרש לנוסטלגיה הזו לא רק מפני שנתקלתי במקרה בספרי ילדותי, אלא בשל המחיר שבו נמכרו – כל אחד בעשרה שקלים.

התקשרתי למנהל הוצאת " עופרים" , אורי סבזרו, בה יצאו הספרים המוזלים הללו. שאלתי איך הוא מסביר את המכירה במחיר מגוחך כזה. האם זו מכירת חיסול? האם ילדים היום כבר אינם קוראים ספרים?

סבזרו, יליד איראן, עוסק במו"לות יותר מ-30 שנה. הוצאת " עופרים" קיימת כבר יותר מ-10 שנים והתמחתה בהוצאה מחדש של ספרי ילדים בתרגום מודרני. הספרים בהם נתקלתי היו ספרים בכריכה קלה לאחר שיצאו קודם לכן בכריכה קשה ונמכרו יפה. " בסך הכל אני חי טוב ממכירת ספרים" , אמר לי.

אז איך הוא מסביר את מכירת החיסול הזו?

" זה עניין מסחרי" אומר לי סבזרו. אם ב"צומת ספרים" מוכרים את "לובונגולו מלך זולו" ב-10 ₪ אני מוכרח לתת תשובה מסחרית ומוכר את הספרים שלי באותו מחיר.

ואכן, לא הרחק משם, בצד השני של דיזינגוף סנטר, מצאתי בחנות "צומת ספרים" את לובונגולו האהוב של נחום גוטמן במחיר הזה.

אבל מצאתי שם אוצר גדול יותר. כל כתבי אורי צבי גרינברג, שרכשתי לפני שנים לא רבות במהדורה מהודרת ב"מוסד ביאליק" , במחיר של כ-180 שקל לכרך, נמכרו כאן ב-19.90 ₪ לכרך. שמחתי על ההזדמנות לרכוש סט שלם של כל כתבי אורי צבי במחיר של ארוחה במסעדה בינונית, והענקתי אותו לילדיי.

אך לא יכולתי להשתחרר מן ההרגשה על הזילות הזו של ספרי המשורר הלאומי המתגלגלים בין ספרי הרפתקאות לילדים כאבן שאין לה הופכין.

שאלתי את רחל אדלשטיין, מנהלת השיווק של " מוסד ביאליק" – הכיצד?

תשובתה היתה דומה לתשובתו של המו"ל של ספרי ז'ול וורן.

" המהדורות שהדפסנו" , הסבירה, " היו גדולות ממה שהשוק יכול לקלוט. הגענו למסקנה שבמקום שהספרים יעלו אבק במחסנים נפיץ אותם במכירה מוזלת כדי שיגיעו למי שמעוניין בהם" .

עם חוקי הכלכלה קשה להתווכח. אבל נדמה לי שהוצאת ספרים, הנהנית מתמיכה ציבורית, יכלה למצוא דרך נאותה יותר לפנות מקום במחסניה.

ראה מלובונגולו מלך זולו ועד מורה נבוכים

ראה בני ציפר והגששים