אבידיכטר (צילום: אורן לביא ויקיפדיה עברית)

היו זמנים שזהותם של ראשי שרות הבטחון הכללי (שב כ) היתה סוד כמוס. פרסום שמם או תמונתם נחשב לעבירה פלילית חמורה. וזה היה טוב וראוי, כי אנשי " מנגנון החושך" צריכים להישאר בחשכה.

בשלב מסויים (עם שחרורו של יעקב פרי) הוחלט לבטל את האיסור הזה והדבר לא עשה טוב לבטחון המדינה. מנהיג פלסטיני לא טיפש אמר פעם כי מאז שראשי השב" כ נחשפו לתקשורת הפסיקו הפלסטינים לפחד מן השב" כ. כי לא פעם נתברר כי מדובר באנשים לא חכמים במיוחד, לעתים תמהונים, חלקלקים, ושאינם דוברי אמת.

לאבי דיכטר כראש השב"כ יש הרבה זכויות. בתקופתו הגיע הארגון להישגים יוצאי דופן בהדברת הטרור. אבל מאז פרש דיכטר מהשב" כ ונחשף לזרקורי הפוליטיקה הוא מעורר הרבה סימני שאלה.

כשהחלו לדבר על חורבן גוש קטיף הוא הצהיר שהחורבן הזה ייתן רוח גבית לטרור. אך כשהרגיש לאן נושבת הרוח במסדרונות הפוליטיים מיהר לחזור בו. במסיבת העיתונאים בה הודיע על הצטרפותו ל" קדימה" (ב-28 בדצמבר 2005) שיבח דיכטר את " ההתנתקות" ואמר: "הנתונים מדברים בעד עצמם. הירידה במספר הפיגועים היא דרמטית" .

דיכטר נבחר לתפקיד השר לבטחון פנים עוד בתקופת שרון, בהנחה שיביא להדברת הפשיעה המאורגנת והאלימות ברחובות וישקם את המשטרה. אך מאז נתמנה לתפקיד זה הפשיעה רק גאתה ודיכטר השמיע בעיקר הצהרות פוליטיות שנועדו להכשיר עצמו לתפקיד שר הבטחון, אליו הוא נושא את עיניו. בין היתר הצהיר הצהרה שאי אפשר לכנותה אלא אווילית. אחרי מלחמת לבנון השניה אמר כי צריך למצוא הסדר ברמת הגולן לפני סיום הפיתוח של היכולת הגרעינית באיראן.

לאחר הצטרפותו לקדימה הקים לעצמו דיכטר אתר אישי שנשא את השם השובב " יאללה קדימה" . באתר זה הצהיר ברוב צניעות כי הצטרף ל" קדימה", לפי בקשת שרון,"בקשה, שנעניתי לה ברצון רב – כדרכי, נכון לאתגרים שרובצים לפתחה של מדינתנו – ועתה בשדה המדיני-ממלכתי" .

על תכניותיו בתחום משרדו כתב: "אני מוצא לנכון לשוב ולהדגיש כי סוגיית הביטחון האישי של אזרחי ישראל מדירה שינה מעיני. אני רואה בשיפור המצב בתחום זה, שאני האמון עליו, כשליחות אישית ומשימה שאל להן להיכשל. נקודת המוצא שלי לטיפול באתגרים הרובצים לפתחנו היא בבחינת "אפס סובלנות כלפי האלימות"" .

את תוצאות " אפס הסובלנות" כלפי האלימות אנחנו רואים יום יום בכותרות בעיתונים. מאידך, מגלה דיכטר סובלנות רבה כלפי גילויי שחיתות במשטרה עצמה. הגילויים של מוטי גילת בידיעות אחרונות כי המפכ"ל הקודם, שלמה אהרונישקי, נמנע מלדווח על חופשותיו משך שנים – עניין של כמה מאות אלפי שקלים – לא ממש הזיזו לדיכטר עד כה.

מאז מונה לתפקידו שמענו מדיכטר בעיקר דיבורים. ההחלטה המעשית הראשונה שלו היתה להדיח את המפכ"ל קראדי ולמנות למפכ"ל המשטרה את גנות. הוא לא הבין כלל את הסערה הציבורית שבמינוי מפכ"ל שיש כתם על עברו והצהיר הצהרה מוזרה, אחת מרבות. עד כמה מנותק דיכטר מן הציבור ניתן ללמוד מתוצאות סקר שנערך בעקבות הצעדים שנקט בעקבות מסקנות ועדת זיילר. רק 28 אחוז מן הנשאלים השיבו כי צעדיו מוצדקים לחלוטין. 33 אחוז ראו בהם צעדים שגויים לגמרי והיתר אמרו כי הצעדים נכונים בחלקם וגינו את מינוי גנות.

הבעיה העיקרית עם דיכטר היא שכשהוא מדבר יש לך הרגשה שאין תוכו כברו. יצחק שמיר אמר פעם שבשביל עם ישראל צריכים לפעמים לשקר. מי שעוסק עם מנוולים מן הסוג שהשב"כ מטפל בהם צריך אולי לשקר כל הזמן. אך אולי קשה להיגמל מן ההרגל הזה. למשל אתם מאמינים שדיכטר מאמין במה שאמר בכנס המוטיבציה שיזם בשבוע שעבר אהוד אולמרט? דיכטר אמר את הדברים הבאים: "אהוד, את המנהיגות הזאת אי אפשר לקחת ממך. העם ימתין למסקנות ועדת וינוגרד וכולנו נמתין אתך עד קצה ההחלטה. יש לנו את מלוא הסבלנות."