ספר הממשיך את הויכוח ההיסטורי בין בן גוריון והחזון איש, טוען כי "העגלה החילונית" מלאה יותר * היא כוללת את היינה, קפקא, פרוסט, שלום עליכם ובובר * יש בה מקום לשאגאל, מודליאני וגרשווין * ובקצת מאמץ אפשר לצרף אליה גם את פילון, פלאוויוס ואפילו את ישו

מאז הפגישה ההיסטורית בשנת 1952, בה טען ה" חזון איש" באוזני בן גוריון כי העגלה החילונית הריקה צריכה לפנות את הדרך לעגלה היהודית המלאה, נכתבו מאות מאמרים וספרים בנושא. רובם נועדו להוכיח את " מלאותה" של העגלה החילונית. הספר האחרון בסדרה זו ראה אור בימים אלה בהוצאת " כתר" : " תרבות היהדות החילונית – הגות חדשה בישראל" , בעריכת יעקב מלכין.

מימין לשמאל:

1. העמיד אתגר בפני בן גוריון. הרב אברהם קרליץ (חזון איש).
2. "היהודי החילוני הראשון". ברוך שפינוזה.

3. תאוריה היא מדעית אם ניתן להפריכה. קרל פופר.

" שתי תרבויות"

ייחודו של הספר הוא שמנוסחת בו עמדה הרואה ביצירה החילונית עגלה עצמאית, שהיא מלאה לא פחות ואף יותר מיריבתה. העמדה הזו מבוטאת באסופה של מאמרים שנכתבו או נאמרו בנסיבות שונות.

מלכין פותח בהצהרה כי מדובר כאן ב" שתי תרבויות" יהודיות, שקיים שוויון מלא ביניהן. " אין להכיר את היהדות כתרבות מבלי להכיר את התרבות היהודית החילונית, כשם שאין להכיר אותה מבלי להכיר את תרבותה הדתית" .

"יש אמונה חילונית"

" היהדות החילונית" , לפי מלכין, היא יהדות מאמינה לא פחות מן " היהדות הדתית" . היא מאמינה ב"נכונות הידע המדעי על היקום אשר תהליכיו מונעים מכוח עצמם, בהתאם לחוקי טבע קבועים. ביקום זה אין מקום לאל פרסונאלי המנהל את העולם כרצונו, מחולל ניסים בניגוד לחוקי הטבע ומצווה מצוות דת המחייבות רק את חברי העם היהודי" .

היהודים החילוניים אינם כופרים, אומר מלכין, כיוון שהכפירה שלהם נובעת מאמונה אחרת.  האמונה הדתית בנכונות המסופר בתנ"ך משמעותה כפירה באבולוציה ובנכונות ממצאי חקר תולדות היקום. האמונה באל מצווה היא כפירה באמונה בחרות האדם.

רבבות יצירות

התרבות שנוצרה על ידי יהודים חילוניים, אומר מלכין, כוללת עשרות אלפי יצירות ספרות ואמנות ואלה "מהוות מכלול כמותי גדול יותר מכלל היצירות שנוצרו ביהדות עד הזמן החדש" .

ברשימת היוצרים של היהדות החילונית כולל מלכין את שפינוזה (המוגדר כיהודי החילוני הראשון), היינה, קפקא, פרוסט, שלום עליכם, בובר, אינשטיין, פופר, שאגאל מודליאני, ריינהארדט, ברנשטיין, גרשווין אייזנשטיין. כל אלה תרמו תרומתם, אומר מלכין, הן לתרבות היהודית החילונית והן לעולם כולו.

א-פרופו קרל פופר. לפני שכלל את הפילוסוף היהודי הגדול הזה ברשימת התורמים ל"אמונה החילונית" הוא צריך היה לדעת שפופר הוא גדול הכופרים באמונה באמיתות המדע. פופר הוא אבי האסכולה הקובעת כי תיאוריה יכולה להיחשב למדעית רק אם היא ניתנת להפרכה. הפיסיקה של ניוטון הופרכה על ידי הפיסיקה של אינשטיין ותורת הקוונטים כבר אינה חיה בשלום עם תורת היחסות ועוד היד נטויה.

"תרבות היהדות החילונית". שער הספר

גם הוא בעגלה החילונית. הצייר היהודי איטלקי אמדאו מודליאני

מי ומי ביוצרים

לפי הקריטריון בו בחר מלכין את היוצרים היהודיים הגדולים ניתן היה להוסיף לרשימה את זיגמונד פרויד וקרל מארכס. הקורא הנבון יכול כמובן להוסיף את כל חתני פרס נובל היהודיים (פרט לישראל אומן), כל המדינאים היהודיים מבנימין דיזרעאלי ועד הנרי קיסינג'ר. מלחינים ומוסיקאים כמו גוסטב מהאלר ופליכס מנדלסון ויהודי מנוחין. כוכבי הוליווד, מהאריסון פורד ועד וודי אלן. ובצדם במאים ומפיקים מסטיבן שפילברג ועד מל ברוקס. כולם יהודים. כולם חילונים. כולם תרמו לתרבות העולמית. וכיהודים, לשיטתו של מלכין, גם לתרבות היהודית החילונית. אם הייתי רוצה להיות ציני לא הייתי מוציא מן הרשימה את מאיר לנסקי, יהודי חילוני למהדרין, שתרם לעולם את המאפיה היהודית בארצות הברית.

להחזיר לארון הספרים היהודי "יצירות שהוגלו מהיהדות במשך כ-2000 שנה". קטע מ"מלחמת בני אור בבני חושך ממגילות מדבר יהודה.

גם ישו חילוני?

מלכין לא מסתפק בהכללת "היהדות החילונית" של העת החדשה. הוא נוסע במינהרת הזמן לעבר הרחוק ורוצה להחזיר לארון הספרים היהודי כל מה שנגנז (" יצירות שהוגלו מהיהדות במשך כאלפיים שנה" ). ובהסתמכו על מדעי היהדות (" החילוניים" ) הוא מבקש להחזיר אלינו את הספרות של היהדות ההלניסטית כמו ספרי פילון האלכסנדרוני (שלא השאירו שום רישום בספרות היהודית שבאה אחריו); את ההיסטוריון יוסף בן מתתיהו שלא ברור אם היה חילוני אבל ברור שהיה בוגד בעמו; ואפילו את " היצירות היהודיות שבברית החדשה" . אם יחזיר ל" כתבי הקודש" החילוניים גם את מגילות מדבר יהודה הוא ימצא שם חומרות דתיות שלעומתן נטורי קרתא הם חילוניים גמורים.

בסיום הספר יש סקירת ספרים שהופיעו בנושא. ביניהם ספרים המייצגים את " היחס המשתנה לישו ולנצרות היהודית הקדומה" . אולי עוד נזכה ונחזיר לחיקנו את " אותו האיש" והוא ייחשב ליהודי חילוני. ככל הידוע לי הוא הניח תפילין מדי בוקר ולא חגג אפילו פעם אחת בחייו את חג המולד.

הבילבול הזה בין מה שהוא יהודי ולא יהודי דתי וחילוני מחייב לחזור לנקודת ההתחלה ולשאול את שלוש השאלות הבסיסיות: מי הם היהודים, מה היא התרבות היהודית, והאם תרבות יהודית חילונית היא בגדר האפשר.

פילון האלכסנדרוני. ציור דמיוני מימי הביניים.

עמדתו של לייבוביץ

את התשובות לשאלות האלה נותן ישעיהו לייבוביץ שבספרנו מופיע מאמרו " אינני הומניסט" . במאמר זה הוא חוזר בפעם האלף על התיזה הבסיסית שלו לגבי הגדרת היהודים והיהדות.

אביא כאן את הניסוח מתוך ספרו " תורה ומצוות בזמן הזה" בו הוא אומר: " עובדה שהיהדות כתופעה היסטורית ספציפית ובעלת זהות ורציפות של שלושת אלפים שנה לא התגלמה אלא בדבר אחד – במצוות מעשיות, המצטרפות לבנין שיטתי בעזרת ההלכה. ורק זה הוא ייחודה ההיסטורי האמפירי האובייקטיבי של היהדות… " ובספרנו הוא כותב: " רוב התכנים של האכזיסטנציה היהודית הם תכנים ומרכיבים לאדם באשר הוא אדם. הם קיימים במידה שווה במין האנושי כולו ואין להם קשר ייחודי דווקא ליהדות" . הדברים שאמר הלל הזקן לגוי שביקש להתגייר נאמרו כמעט מילה במילה על ידי קונפוציוס 400 שנים לפניו.

ובכל זאת מי אנחנו

כולנו יהודים – חילונים ודתיים, חרדים ומסורתיים, יוצאי תימן או מאראקש, אוקראינה או אפגניסטן. אנו יהודים בין אם אנו ציונים שרופים או אנטי ציונים להכעיס. מקפידים על קלה כחמורה או זוללי חזיר בפרהסיה. איננו יהודים בשל היותנו צאצאי אברהם יצחק ויעקב. בכל אחד מאיתנו יש טיפות של דם כוזרי, או דם הטטרים שאנסו את סבותינו, או דם רבבות הגרים שנוספו לעמנו במהלך הדורות. אנו יהודים כי הורינו, סבינו או הסבתא רבא שלנו היו יהודים על פי ההלכה.

אבל אנחנו חיים בדור שבור ומפוצל. עד לפני 300 שנה היתה זהות גמורה בין יהודי מתימן או מליטא או מגרמניה. אנחנו פריו של שבר גדול ביהדות שהביא החילון. אך אנחנו גם פרי המהפכה הציונית שהקימה את מדינת ישראל.

המהפכה הציונית ומדינת ישראל אכן הביאו לעולם יצירות רבות. אך חלק מהן סובלות מנכות קשה, פרי הקרע שיצרה הציונות החילונית בין היהודים לבין ההלכה שהגדירה אותם כיהודים. הרצון להשתחרר מכל עיוותי הגולה הביא למרד לא רק נגד ההלכה אלא גם לניתוק מודע מן התרבות העיקרית של העם היהודי, שרובה נוצר בגולה. הציונות החילונית ביקשה לעשות קפיצת דרך ולחזור ישר אל התנ"ך  ולאחר שני דורות גם התנ"ך כבר איננו מוכר לרוב בני הדור הזה.

מה מבין קינן בתלמוד

הסופר עמוס קינן, שהוא אחד ממוצריה של המהפכה הציונית כתב ספר מקסים, " שושנת יריחו" , מלא אהבה לארץ ישראל ולתנ"ך. הוא רואה בתנ"ך את היצירה העיקרית של העם היהודי אבל בהיותו פרי החינוך הציוני הוא איננו מבין כלל מהו התלמוד.

כשעם ישראל יצא לגולה, אומר עמוס קינן, הוא צרר עמו את זהותו – שפתו, אלוהיו, וספר הזכרונות שלו. כשפתח את התרמיל שינן את ספר הזכרונות לעצמו ולבניו אך מדור לדור הלך הזכרון הזה ודהה.

את תהליך היווצרות התלמוד בבבל – ואת הקורפוס התרבותי הענק הבנוי מעליו – הוא מתאר כמאמץ נואש של היהודים להבין את חוקי החקלאות שבמשנה, בלי להיות קשורים לאדמת ארץ ישראל. את השרשרת של תנאים אמוראים, גאונים, פוסקים ורבנים הוא רואה כהעתק הולך ודוהה של הזיכרון החי הקדמון, לא כתהליך דינמי שיצר את התרבות היהודית.

" הציונות" אומר עמוס קינן " קמה כדי להתחבר אל הזיכרון האמיתי,שרק ממנו יכולה לצמוח היצירה האמיתית שהיא תעודת הזהות האמיתית" .

ועל דברים כגון אלה כבר אמר ברל כצנלסון: רצינו לגדל דור של אפיקורסים וגידלנו דור של עמי ארצות.

התנועה הכנענית

בראשית שנות הארבעים, קם בארץ זרם אידיאולוגי-פוליטי שטען לניתוק מוחלט בין ההיסטוריה היהודית ומורשתה הרוחנית והתרבותית לבין "העם העברי" המתגבש בארץ ישראל.

התנועה שללה את דת ישראל, ערכיה ומצוותיה; מתחה ביקורת חריפה על היהדות הגלותית וטענה כי ההיסטוריה ה" עברית" עוותה בתקופת בית שני, בה הפך העם היהודי מאומה לעדה דתית.

התנועה ביססה את טענתה על תמונת עבר עברי "קלאסי" , פנתה ליסודות מיתיים טרום ישראליים וכנעניים, שלדעתם הם יסוד תרבותה של ארץ כנען, תרבות המשותפת לישראלים וליתר עמי כנען.

המיתוס הכנעני של התנועה לא נקלט אלא בחוגים אינטלקטואליים מצומצמים. אך התפיסה שבארץ נולד עם חדש נפלה על קרקע פוריה שאותה הכשירה הציונות עצמה. שחתרה ליצירת " עם יהודי חדש ואדם יהודי חדש בארץ ישראל" .

ההיסטוריון יעקב שביט אומר כי " האידיאולוגיה הכנענית בתורת שכזאת, יכולה להיראות כמתיחת הרעיון הציוני החילוני עד לקצה גבול העקביות שלו" . אך הואיל והכנעניות התבססה על תמונת עבר קדום השונה מזה של הציונות הוא צייר גם תמונת עתיד שונה . כך הפך הרעיון הכנעני משלב בהתפתחות הרעיון הציוני לאידאולוגיה אנטי ציונית קיצונית.

ה" כנענים" לא טרחו כלל להשוות את העגלה התרבותית שלהם לעגלה היהודית הבלתי נחשבת, חשו זיקה לחלקים הפגאניים שבתנ"ך וראו בפסל " נמרוד" של הפסל דנציגר ביטוי לתפיסתם האידאולוגית

הפסל נמרוד של יצחק דנציגר, הביטוי החשוב ביותר של תנועת ה"כנענים".

ראה גם:

כתבה נרחבת בנושא הכנענים

נספחים

" הפרת הברית עם אחדות התרבות היהודית"

" סימנה המובהק של ספרותנו החדשה היא חילוניותה… חילוניות זו … היא משהו מהפכני … חדש הוא לגמרי בתולדות ספרותנו… ברובה המכריע צומחת מתוך עולם רוחני שנתרוקן… ספרותנו החדשה מניחה ביודעים או שלא ביודעים את "הפרת הברית עם אחדות התרבות היהודית"… בתוך אחדות זו ניצבים אנשים כמו ר' משה אבן עזרא ורמח"ל. היסודות החילוניים שביצירותיהם אינם משנים מאומה בהשתייכותם לאותה אחדות תרבותית…"

(ברוך קורוצווייל, " ספרותנו החדשה המשך או מהפכה" ).

" תרבות של שיכחה"

" תרבות של שיכחה לשונית -ספרותית תקיים בכם, גיבורי ההווה, את פסק הדין שהיא מקיימת בגיבורי העבר. ספרות הנוצרת בשביל קורא שאינו מסוגל לזכור, לא תיזכר. מי יודע כמה רחוק היום שבו יעסיקו ספריהם של עמוס עוז וא.ב. יהושע ומאיר שלו רק כותבי דיסרטאציות יגעים ומרצים מבקשי קידום" .

(דן מירון, " שורשי השמש האבודים" בתוך " הספריה העיוורת" )

" לימוד מוחצן וחסר משמעות"

" …לב לבה של יצירת התרבות היהודית לאורך הדורות ושורש אחדותה… אינו יכול להימסר על ידי תכנית לימודים תרבותית חילונית. תלמידים חילוניים אמנם יכולים ללמוד אותם. יותר נכון – ללמוד על אודותם. אולם לימוד "על אודות" כתוכן של ידע אובייקטיבי ללא הפנמה המתבטאת בהסכמה, ולו גם מתוך פרשנות מחדשת, הוא לימוד מוחצן ונטול משמעות" (פרופסור אליעזר שביד " הציונות שאחרי הציונות" ).

ראה  גם

המהפכה החילונית של אהוד ברק

גרשום  שלום על משיחיות
http://www.zeevgalili.com/?p=837

חנוכה מחג דתי לחג לאומי
http://www.zeevgalili.com/?p=65

עמוס עוז והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922