1. מנהיגים שאינם קוראים

2. חננאל דיין אינו לוחץ יד

3.דליה איציק וראובן ברקת

4. מצגת של יאוש

5  הקולוניאליסט

מזה זמן מתרוצצים באינטרנט סטיקרים המלגלגים על רמת האנגלית של עמיר פרץ. כמו זה , האומר שעמיר פרץ אינו מסוגל לקרוא כתובת  (באנגלית). או סטיקר בו מתרגמים לאנגלית עילגת את סיסמתו " כי הגיע הזמן" BIKOZ IS TAIM. יש אכן מקום לדאגה, אם בראש מערכת הביטחון עומד אדם שאינו מסוגל לקרוא מאמר בעיתונות העולמית, או להגיע לספרי יסוד המצויים רק בשפה זו. אך יש מקום לדאגה רבה עוד יותר נוכח העובדה שבהנהגה הנוכחית של המדינה עומדים אנשים שאינם קוראים ספרים בשום שפה. כי אינם מסוגלים לכך, או שמעולם לא היה להם זמן לעשות זאת.

פוליטיקה ומלחמה

עורר אותי לבעיה זו הקורא איציק לוי מדגניה א'. הוא הביא לתשומת לבי ספר חשוב להבנת העולם בו אנו חיים. הספר, " פוליטיקה של לוחמים" ((Warrior Politics, פרי עטו של הוגה דעות, עיתונאי וסופר אמריקני, רוברט קפלן. הקורא איציק לוי מצא קשר בין ספר זה לבין מה שכתבתי כאן על כך שבראש המדינה בתקופה הרת גורל עומדת קבוצת אנשים חסרת כישורים בסיסיים להנהיג מדינה. האם אתה מעלה בדעתך, שואל הקורא, את שאול מופז, אהוד אולמרט ועמיר פרץ קוראים ספר זה. בטרם נשיב לשאלה זו, כמה מלים על הספר.

" אתוס פאגאני"

רוברט קפלן מבסס את דבריו על ניסיונו כעיתונאי, שסקר וראה מקרוב את זוועות שלהי המאה ה-20 ותחילת ה-21 במרבית מוקדי הסכסוך הרעב והג'נוסייד של הדור האחרון. זאת, במשולב עם עיון נרחב ומעמיק בהגות המדינית לדורותיה – מיוון ורומי דרך הרנסנס וראשית העידן המודרני ועד למנהיגים בני ימינו, כמו וינסטון צ"רצ"יל הנרי קיסינג"ר ואחרים. הטיעון המרכזי של קפלן הוא שהפוליטיקאים במדינות הדמוקרטיות, ובעיקר בארה" ב, אימצו " אתוס יהודי-נוצרי" , שגורם להם לחשוב במונחים אוטופיים במקום פרגמטיים. הוא מציע להחליפו במה שהוא מכנה "אתוס פאגאני" . קפלן שולל את המושג " עולם מודרני" וטוען כי אין מודרני ופוסט-מודרני אלא רק המשכו של העתיק. עולם שטובי הפילוסופים של סין, יוון ורומי מסוגלים היו להבין ולנווט בו למרות חידושיו הטכנולוגיים של ימינו.

מלחמה היא נורמה

הוא טוען שמלחמה איננה סטייה מן הנורמה, אלא הנורמה עצמה. יש לדחות בתוקף, הוא אומר, את הצעקות של השמאל האמריקני נגד המלחמה בעיראק ובאפגניסטן, מפני שהן מתבססות בעיקר על טיעונים מוסריים. הם אינם מבינים כי מלחמה איננה בלתי מוסרית אך ורק משום שזו מלחמה. כדוגמה בולטת הוא מביא את וינסטון צ'רצ'יל, שהעדיף את המלחמה על השלום, למרות שהוצע לו " שלום של כבוד" בתנאים אידאליים. בהעדפה זו הציל את העולם משלטון נאצי. הדוגמה ההפוכה היא זאת של הנשיא האמריקני וודרו ווילסון, שניסה לנהל מדיניות חוץ המבוססת על מוסר, וסופו שסייע – באופן עקיף, אך משמעותי – לפרוץ מלחמת-העולם השנייה.

ללמוד מן העבר

המסר העובר כחוט השני לאורכו של הספר, הוא כי ניתן וצריך ללמוד מן ההוגים ומן המדינאים של ההיסטוריה על מנת להתמודד עם הבעיות והאתגרים העכשוויים. כי יש לחלץ מתוך העבר את הכלים האינטלקטואליים והמוסריים הנחוצים לצורך התמודדות עם ההווה. התמוטטות הסדר העולמי, כותב קפלן, ואי הסדר הנובע מכך, יחד עם התקדמות הטכנולוגיה והאורבניזציה ההמונית, הולידה קבוצות של לוחמים שהם אכזריים וחמושים טוב יותר מכפי שהיה אי פעם בעבר. ניצחון המערב על הלוחמים הללו יהיה תלוי במהירות התגובה שלנו ולא בחוק הבינלאומי. הוא כתב את הדברים לפני ה-11 בספטמבר ומבחינות רבות ניבא את מה שארע אז.

מי קרא את הספר?

האם מישהו בצמרת המדינה קרא את הספר הזה? אני מוכן להמר שאיש מהם לא קרא (פרט לבנימין נתניהו,שכבר איננו בצמרת. העובדה שקרא את הספר ידועה לי מידע אישי). האם קריאת ספרים היא תנאי למנהיגות גדולה? אפשר לומר כי קריאת ספרים היא תנאי הכרחי אבל לא מספיק ויש דוגמאות לכאן ולכאן. שני המנהיגים הגדולים של המאה העשרים, וינסטון צ'רצ'יל ודוד בן גוריון, היו אנשי ספר מובהקים. האבות המייסדים של הציונות – הרצל, ויצמן, ז'בוטינסקי, בן גוריון – היו אנשי ספר מובהקים. מאידך יש מנהיגים די מוגבלים אינטלקטואלית שהצליחו – הנשיאים רייגן וטרומן הם דוגמאות בולטות. יש גם דוגמאות בולטות של מנהיגים אינטלקטואליים שהמיטו אסונות כמו ג'ימי קרטר שמנהיגותו האווילית גידלה את המפלצת האיראנית החומייניסטית. או שמעון פרס שהביא לנו את הסכם אוסלו ואהוד ברק שכבר ויתר על הכל ולא השיג כלום. אבל כשאתה מסתכל בגלריה שהצטלמה בבית הנשיא (ושלא במקרה נעדרו ממנה הפרופסורים אוריאל רייכמן ואבישי ברוורמן) אינך יכול שלא להתמלא דאגה עמוקה בידי מי נתון גורל המדינה. זו קבוצת אנשים שפילסה לעצמה את הדרך במסלול שכל כולו תככים פוליטיים. מסלול שאינו מותיר זמן לקריאה.

ראה מטרזן ועד הש"ס

=======================================================

2. איך אפשר לבטל

את חננאל דיין

(לא הצלחתי לברר האם שמו דיין או מגד בתקשורת הופיעו שני השמות) ב" 1984" של ג"ורג" אורוול, יכול " האח הגדול" לשלוט לא רק על ההווה ועל העתיד. הוא שולט גם על העבר. כך כנראה חושב האח הקטן מדובר צה" ל. רב" ט חננאל דיין עשה דבר איום ונורא. בטקס קבלת פנים לחיילים מצטיינים בבית הנשיא הוא סרב ללחוץ את ידיו של רמטכ" ל החורבן של גוש קטיף. בעקבות זאת הודיע דובר צה" ל כי " הצטיינותו של רב" ט מגד תישקל מחדש" . אפשר ללמוד מכך שבדובר צה" ל עובדים רובוטים כמו אלה שהופעלו בעת החורבן. רב" ט מגד קיבל את אות ההצטיינות בנימוק הבא: " חרף הקושי באובדנו האישי, המשיך לתפקד ולתרום ליחידה. החייל מקובל בקרב חבריו ושש לסייע לכל מטרה או משימה המוטלת עליו או על חבריו לפלוגה" , איך אפשר לבטל את ההצטיינות הזו? לקבוע שהוא לא המשיך לתפקד ולתרום? שאינו מקובל על חבריו? אינו שש לסייע לכל מטרה? רבותי בצמרת צה" ל: אתם יכולים להדיח את חננאל מק. אתם יכולים לכלוא אותו בצינוק. אפילו לתלות אותו. בישראל של 2006 אי אפשר למחוק את העבר.

=========================================================

3. דליה איציק וראובן ברקת

מינויה של חברת הכנסת דליה איציק ליו" ר הכנסת מחייב את כולנו להתפלל הן לשלומו של הנשיא והן לשלומה של דליה. יו" ר הכנסת הוא כידוע גם ממלא מקום הנשיא בהעדרו. דבר זה עלול להעמיד את המדינה במצבים מביכים. האם דליה איציק תייצג את ישראל בפגישה עם האפיפיור למשל? לא פחות חשוב מזה לאחל לדליה בריאות ואריכות ימים. זאת, לאור התקדים של ראובן ברקת.

ברקת היה יושב ראש הכנסת ובשנת 1972 הלך לעולמו. על פי כללי הטקס הורדו דגלי הלאום לחצי התורן. מוסדות ציבור, בתי הספר והאוניברסיטאות נסגרו. בתי העינוגים הושבתו. שלושה ימים נמשך האבל, על פי חוק. ראובן ברקת היה איש רב פעלים במושגי הימים ההם. חבר הוועדה המרכזת והמחלקה המדינית של ההסתדרות; ראש מחלקת הארגון ומנהל המרכז לתרבות של ההסתדרות; יו" ר הנהלת בית ברל; חבר לישכת מפלגת העבודה וראש המחלקה לקשרי חוץ; מזכ" ל מפא" י. הבעיה היתה שלמרות מגילת חייו רבת הפעלים איש לא ידע בכלל מיהו ראובן ברקת. התוצאה היתה לא רק אבל מאולץ. אלה היו ימי האבל העליזים ביותר שידעה המדינה. התלמידים בבתי הספר והסטודנטים באוניברסיטאות פרצו בקריאות גיל למשמע הבשורה שהוענקו להם שלושה ימי חופש חינם. עובדי המוסדות המושבתים נהרו לחנויות, לשפת הים ולכל מקום בו ניתן היה לבלות חופשה בלתי צפויה.

=========================================================

4. מצג של יאוש

תחרות הכרזות ליום העצמאות ה-58, שארגן בית הספר שנקר, יש בו משהו מפתיע. השוואה בין הכרזות של השנה (המוצגות במרכז עמיעד בשוק הפשפשים ביפו) לאלה עליהן דיווחתי כאן לפני שנתיים, מצביעה על תמורה דרמטית במצב הרוח הלאומי, כפי שהוא משתקף ביצירות הגראפיות. ביום העצמאות ה-56 הוצגה ישראל בכרזות כארץ רצחנית צמאת דם, התוקפת במטוסים ילדים פלסטינאים תמימים המתגוננים באבנים. שרון הוצג שם כ-GODFATHER, הסנדק של המאפיה. על אותה תערוכה כתבתי כי היא עושה את השרות הטוב ביותר לאש" ף.

 

 

למעלה: כרזות האנטי לקראת יום העצמאות ה-56 למטה: כרזות היאוש  ליום העצמאות ה-58 (צילומים: זאב גלילי)

 

גם בכרזות של השנה לא מצאתי יותר מכרזה ציונית אחת. אך כבר לא מצאתי את השנאה העצמית ואת הזעם הקדוש נגד ה" כיבוש" . היה יותר תיסכול, מבוכה, דיכאון ויאוש שבא לביטוי גם בהומור. המבוכה שבכרזות מתבטאת בראש ובראשונה בריבוי הטקסטים הכתובים, שאינם אופייניים ליצירות גראפיות. בכרזה אחת מודפס ההמנון הלאומי בהיפוך סדר המילים (" קדימה נפש יהודי חופשי/ עין מזרח צופיה" ). בכרזה מילולית אחרת מודפס פסוק מבראשית " וירא ה" כי רבה רעת האדם בארץ" . מגמת ההפרטה של המדינה ותכנית הנסיגה מוצגת גם היא בכרזה מילולית תוך חיקוי הסיסמה של חסידי ברסלב (נ-נח-נחלק/נ-נח-נחזיר/נ-נח-נחתום). אפילו האינתיפאדה מוצגת במילים על רקע רעול פנים (" ישראל 58 – לא יכול איתה לא יכול בלעדיה" ). שרון מוצג בתצלום תקריב כשמפיו יוצאת קריאת " עצור" באנגלית (PAUSE) ואולי אפשר כבר לראות בכרזה הזו אמירה חיובית על שרון. כרזת מחאה נגד הבחירות היא של טופס " הודעה לבוחר" של משרד הפנים כשהכיתוב הוא " הודעה לבורח" . והממשלה נבחרת בכרזה של עוגיות מזל עם הכיתוב " בקרוב תהיה ראש ממשלה" . מובן שלא חסרות כרזות אנטי ציוניות מסורתיות. הרצל ללא זקן (כאילו הורידו את המסכה מפניו) המדינה הציונית כבובת תיאטרון שמישהו מושך בחוטיה. תמונה של בן גוריון כשרעמתו נופלת על פניו ועליה הכתובת " חי חי וקיים" . מקום מרכזי תופסות גם כרזות על האלימות בחברה ועל העוני. אך גם אלו יותר משהן מבטאות מיליטנטיות הן משרות אווירה של מלנכוליה ותיסכול.

==========================================================

5. הקולוניאליסטים

" יש קולוניאליסטים בארץ ישראל" , כותב לי קורא המבקש לשמור על עילום שמו. ואלה דבריו: " תמצא אותם בנקל ברעננה, ברמת השרון, בקיבוצים, בכוכב יאיר, בעומר, בזכרון יעקב, בכפר שמריהו, בהרצליה, בכפר סבא, בצפון תל אביב ובגבעתיים. " אלה הם הקולוניאליסטים האמיתיים. הם חולמים על מצודה צלבנית אמריקאית מערב אירופאית, בלב המזרח התיכון. החלוצים שהזכרת בכתבתך שימשו עלה תאנה לשאיפות הקולוניאליסטיות של אלה שמניתי למעלה. " אכן אנחנו מדינה קולוניאליסטית . בשביל לחקות את המערב, מר גלילי, לא צריך מדינה. בטח ובטח לא באמצע המזרח התיכון. בשביל זה אפשר לחיות כמיעוט במדינות המערב" .

============================================================