כשבגין גילה שאהרון ברק הוא בעל הבית של המדינה

ערב ראש השנה תשל"ז הודיע היועץ המשפטי ברק לרבין על כוונתו לחקור את אשר ידלין * כשנכנס בגין ללשכתו, כמה חודשים לאחר מכן, גילה שהוא איננו בעל הבית היחיד במדינה * ידלין נשלח לכלא, אברהם עופר התאבד ורבין הודח * כך עברה המדינה לשליטת האוליגרכיות

שער ספרו של אשר ידלין

שער ספרו של אשר ידלין

ראה גם:

אשר ידלין הסיפור האמיתי מאחורי הסיפור

בין מהפך 1997 למהפך 2009

 

  • כך הפיל ברק את אשר ידלין בפח

ביום ראשון, 5 בספטמבר 1976, החליטה ממשלת ישראל פה אחד למנות את מנכ" ל קופת חולים, אשר ידלין, לנגיד בנק ישראל. שלושה ימים לאחר החלטת הממשלה התקשר היועץ המשפטי לממשלה, אהרון ברק, אל ראש הממשלה, יצחק רבין. הוא הודיע לו כי למשטרה הוגשה תלונה נגד ידלין על קבלת שוחד וכי הדבר מחייב חקירת משטרה.

היום בו מסר אהרון ברק הודעה זו לרבין יכול להירשם כנקודת מפנה בהיסטוריה של מדינת ישראל. הנקודה בה הגיע הקץ לשלטון האבסולוטי של מפא" י ההיסטורית. הנקודה בה עברה השליטה בעמדות הכוח במדינה לאוליגרכיות.

חודשים ספורים לאחר אותה הודעה הורה ברק לפתוח בחקירה נגד שר בכיר בממשלה, אברהם עופר. בעקבות החקירה שלח עופר יד בנפשו בירייה בראשו בחוף תל ברוך.

כשנה לאחר מכן החליט ברק להגיש כתב אישום נגד לאה רבין על החזקת חשבון דולרים בבנק אמריקני וגרם בכך לפרישתו של רבין.

כשארע מה שנוהגים לכנות " המהפך" , כמה חודשים לאחר מכן, גילה בגין כי הוא איננו בעל הבית היחיד במדינה. הוא מינה את אהרון ברק ליועצו המשפטי המיוחד ולמשתתף במשא והמתן על הסכמי קמפ דייויד. גם לאחר שמונה לשופט בית המשפט העליון הוסיף ברק להשתתף במשא והמתן על חוזה השלום עם מצרים.

תלונה למשטרה

את מעשיו של ידלין חשף יגאל לביב, עיתונאי עתיר סקופים, שכתב באותה תקופה ב" העולם הזה" . על הגילוי ומה שארע לאחריו סיפר לי בימים אלה:

" את הסיפור על מעשי השחיתות של ידלין פרסמתי בהעולם הזה כמה חודשים לפני ההחלטה על מינויו לנגיד בנק ישראל. אבל הדבר לא הזיז לאיש. הפעם החלטתי לנסות ולהאיץ במשטרה לחקור והגשתי תלונה. לפי החוק חייבת המשטרה לחקור כל תלונה המוגשת לה ולהשיב בתוך חצי שנה מה העלתה החקירה. ככל הידוע לי המשטרה לא עשתה כלום.

" בינתיים מונה מפכ" ל חדש, שאול רוזוליו. פעולתו הראשונה הייתה למנות את תת ניצב בנימין זיגל אחראי על חקירות כלכליות. זיגל היה בתפקיד זה עשר שנים קודם לכן, אך הואיל והצליח יותר מדי בחקירות של אנשי ציבור שסרחו הודח והועבר לארכיון המשטרה. רוזוליו החזיר את זיגל לתפקידו ונתן לו אור ירוק לפעול כראות עיניו. כשפורסמה החלטת הממשלה למנות את ידלין לנגיד נזכר זיגל שראה את התלונה שלי באיזה מקום והזמין אותי לשיחה כדי להשלים את החומר.

" מאוחר יותר התקשר אלי זיגל ורמז לי כי אחד מחבריו של ידלין מונע ממנו לחקור עד מרכזי, עורך דין שהגיש תצהיר כמי שביצע את עיסקות השוחד. נפגשתי עם אהרון ברק וסיפרתי לו על כך ואף נתתי לו העתק של התצהיר. ברק נתן הוראה שמרגע זה ואילך זיגל יהיה כפוף לו אישית."

עד כאן דברי העיתונאי יגאל לביב.

ההמשך ידוע. החקירה מוצתה עד תום ידלין נידון למאסר ובילה 1217 ימים ולילות בכלא.

פגישות עם ידלין

עורך ידיעות אחרונות באותה תקופה, דב יודקובסקי, הבין בחוש את החשיבות ההיסטורית של פרשת ידלין. הוא ביקר את האסיר בכלא והחתים אותו על חוזה לפרסום ספר עם שחרורו. החוזה נחתם על קופסת סיגריות ריקה.

על מנת שהספר יפורסם מיד עם שחרורו החל ידלין בכתיבה בכלא. חברתו לחיים, טליה לבני, עורכת דין במקצועה, ביקרה אצלו והביאה קטעים של כתב היד. יודקובסקי ביקש ממני לשכתב את החומר ולערוך אותו לכלל ספר קריא וכך עשיתי משך כמה חודשים.

כשידלין הועבר לטיפול בבית חולים נפגשתי עמו מספר פעמים. הייתי בקיא היטב בכל הפרשיות שעליהן נשפט וביקשתי ממנו הבהרות. הוא נמנע מלדבר עליהן ועיקר דבריו התייחסו לבגידת חבריו בו. הוא לא הבין כיצד זה שרי מפא" י בממשלה – רובם חברים מנוער, או חברים לפעילות משותפת בתנועה – לא מנעו בכלל את החקירה נגדו. הוא בכלל לא הבין שכללי המשחק במדינה השתנו וכי השלטון בישראל כבר איננו בידי המפלגה, למרות שהיא בממשלה.

"אין מלך בישראל"

עד לפרסום הספר כבר תפס ידלין מה קרה. הוא נתן לכך ביטוי במשפט הבא: "לא יכולתי שלא להיזכר בתקופה בה היה מלך בישראל ודוד בן גוריון שמו" .

הוא התייחס לפרשה בה הסתבך שר האוצר לוי אשכול בשנת 1955 כשקיבל דירת שרד מפוארת ומכר את דירתו הפרטית לאוצר במחיר גבוה. ועדת הביקורת של המפלגה העמידה אותו לעמוד הקלון (חקירת משטרה איש לא העלה על דעתו אפילו). אז יצא בן גוריון לרדיו והכריז: " לוי בן דבורה אשכול, מייסד דגניה ואבי ההתיישבות, עשה משגה אסתטי ויש להרפות ממנו, לתת לו להמשיך בתפקידו כשר אוצר מצליח ומסור. העם והמדינה זקוקים לו" .

ידלין ציפה שמישהו מראשי המפלגה יעשה כך גם בעניינו. אך הם לא עשו מאומה. הם לא בגדו בידלין. פשוט לא היה להם כוח. ידלין לא תפס שכבר אין מלך בישראל. שממשלת רבין היא חלשלושה ורועדת מכל עלה נידף. שריה נמנו עם " צעירי מפא" י" שכבר הזקינו. בניגוד לדור הנפילים שהקים את המדינה הם היו עסקנים אפרוריים. חברו של ידלין, שר השיכון אברהם עופר, הבין את המצב מהר יותר והתאבד כשהתעוררו נגדו חשדות.

שלטון האוליגרכיות

אי אפשר להבין את בעיות היסוד של ישראל היום – מהתנחלות סבסטיה ועד חורבן גוש קטיף – בלי להבין את אופיו של המשטר שקם בישראל, בעקבות קריסתה של מפא" י ההיסטורית.

לא שחיתותו של ידלין גרמה לקריסה. העמדתו לדין, כמו התאבדותו של אברהם עופר, וההתאבדות של יעקוב לוינסון (יו" ר הנהלת בנק הפועלים בשנת 1984) הם תוצאה של הקריסה הזו.

לאחר הקריסה השלטון לא עבר לגוף פוליטי אחר. הליכוד של בגין ב-1977 היה גוף קטן ומדולדל, חסר עמוד שדרה של אנשי מעשה וביצוע, חסר יכולת לשלוט. בגין נזקק לכל המנגנונים של מפאי ההיסטורית בלי שהיה לו הכוח של בן גוריון.

קריסת שלטון מפא" י מזכירה מעט את קריסת ברית המועצות. שם גרמה הקריסה להפרטה של המשק הסובייטי והעברתו לאוליגרכים, שהפכו בן לילה למיליארדרים. בישראל הופרטו לא רק מערכות המשק שהיה בשליטת מפאי. כאן ההפרטה היא של כל מערכות החיים.

לא נעים להודות אבל תנועת גוש אמונים לא הייתה מצליחה לשגשג בראשית דרכה אילו השלטון המרכזי היה חזק יותר. כשקיבל הרמטכ" ל מוטה גור הוראה לפנות את המתיישבים בסבסטיה הוא אמר לרבין כי צה" ל אינו מסוגל לבצע זאת. ההבדל בין סבסטיה לבין גוש קטיף איננו בכך ששוב קם בארץ שלטון חזק. כוחו של שרון נובע מן היכולת שלו לתמרן את האוליגרכיות השונות לשרת את מטרת האוליגרכיה של חוות שרון. גם האוליגרכיות התחזקו מאד מאז סבסטיה וראינו אותן בנוה דקלים.

מי ומי באוליגרכיות

משטר אוליגרכי הוא משטר בו קבוצת מיעוט שולטת בכל עמדות הכוח במדינה ומונעת מאחרים להתערב במעשיהם ובהחלטותיהם. כזה היה שלטון מפאי עד נפילתו. אבל שלטון מפא" י במיטבו היה אוליגרכיה ציונית שראתה לנגד עיניה את המטרות הלאומיות.

מה שיש לנו היום הוא קונפדרציה של אוליגרכיות שכל אחת מהן פועלת מתוך שיקולים של טובת חבריה והאינטרסים שלהם ולא פועלת למען רווחת החברה וקיום ערכיה. בין האוליגרכיות: הממשלה (כולה וכל אחד משריה ומשרדיה), הכנסת, מרכזי המפלגות, הפרקליטות, המשטרה, מערכת הביטחון על כל מרכיביה (צהל, שב" כ, מוסד, התעשיה הבטחונית), אמצעי התקשורת (כל אחד לחוד, כולל גלי צהל), בנק ישראל, הביטוח הלאומי, האקדמיה, ההסתדרות, קופות החולים, הרשויות המקומיות, הקואופרטיבים לתחבורה, חברת החשמל, מפעלי המים ועוד ועוד. כל ממזר מלך.

מעל כולם עומדת האוליגרכיה של בעלי ההון הגדול, המזינה את המערכת הפוליטית וניזונה על ידה.

אי אפשר להבין מה התרחש במדינה בשלושים השנים האחרונות בלי להיות מודע לעובדה שאנחנו נשלטים על ידי אוליגרכיות. רק כך אפשר להבין את הרודנות של הביטוח הלאומי כלפי החלשים, השחיתות בבנק ישראל, היוזמות והמחדלים של הפרקליטות, האלימות של המשטרה (כולל עשרות מקרים של העמדה לדין של חפים מפשע ובידוי ראיות), המחדלים של צהל ומערכת הביטחון. כל ארוע גדול בתולדות המדינה ניתן להסברה באמצעות העובדה שמדובר באוליגרכיות הלוחמות את מלחמת עצמן ונלחמות זו בזו – ארועי אוקטובר ועדת אור, חקירת מח" ש, החלטות מזוז. או פרשת קו 300 שבה השבכ והמשטרה והמערכת המשפטית נאבקו אלו באלו. ולבסוף חורבן גוש קטיף.

לא כללתי כאן את בית המשפט העליון שהוא לכאורה בעל הבית של המדינה. הוא קובע איזה חוקים יתקבלו ואיזה יתבטלו. מה מותר ומה אסור לרשויות המחוקקת והמבצעת, לכל מוסד ציבורי ולכל פרט. הכל שפיט.

הכל שפיט אבל בית המשפט העליון איננו ממשלה. בהעדר חוקה המחייבת את כולם, תרומתו העיקרית למצב היא בכך שהוא נותן גיבוי משפטי למעשים התואמים את השקפת עולמו (החילונית, יונית, " נאורה" ).

==============================================================

5 תגובות בנושא “כשבגין גילה שאהרון ברק הוא בעל הבית של המדינה

  1. פינגבאק: איך נולדו זרעי הפורענות של המערכת המשפטית | היגיון בשיגעון

  2. פינגבאק: בין האסלאמים לאסלאמיסטים | היגיון בשיגעון

  3. פינגבאק: כשאוליגרך מגיע לארץ האוליגרכים | היגיון בשיגעון

  4. פינגבאק: האם בג"ץ הוא גם השופט, גם המחוקק וגם המבצע | היגיון בשיגעון

  5. פינגבאק: האם בג"ץ הוא גם השופט, גם המחוקק וגם המבצע | היגיון בשיגעון

השאר תגובה