ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל

הגניוס היהודי מאינשטיין ועד מאיר לנסקי

בדיחהידועה מספרת על גוי שהתחנן בפני חברו היהודי שיגלה לו את סוד השכל היהודי. אמר לו היהודי כי יש בעולם דג, יקר המציאות, שהיהודים נוהגים לאכול את ראשו ומכאן שיכלם.

הסכים היהודי למכור לגוי את הדג היקר. לאחר שזה טעם ממנו אמר: הרי זה דג מלוח רגיל.

השיב לו היהודי: אתה רואה? כבר יש לך שכל יהודי והבחנת שזה דג מלוח רגיל.

יש אינסוף בדיחות כאלה על עליונות המוח היהודי על מוחו של הגוי.

כשגוי רוצה ללמוד גמרא

מעשה בכומר שהפציר בידידו הרב וביקש שילמד אותו גמרא.
אמר לו הרב: איני מאמין שאדם עם ראש של גוי יוכל להבין דף גמרא.  אבל אלמד אותך אם תענה לי על שאלה אחת.  שני אנשים יוצאים מארובה, אחד יוצא מלוכלך והשני יוצא נקי, מי משניהם ילך להתרחץ?
המלוכלך יתרחץ והנקי לא – משיב הכומר.
בדיוק להיפך, אומר הרב ומסביר: הנקי מסתכל על המלוכלך, חושב שגם הוא מלוכלך והולך להתרחץ. המלוכלך לעומת זאת, מסתכל על הנקי חושב שגם הוא נקי ולא הולך להתרחץ.
על זה לא חשבתי, מסכים הכומר. שאל אותי עוד שאלה.
שואל הרב שוב אותה שאלה.
הפעם עונה הכומר בביטחון: הנקי מתרחץ והמלוכלך לא.
שוב טעית, אומר לו הרב. הנקי מסתכל במראה, רואה שהוא נקי ולא הולך להתרחץ. המלוכלך מסתכל במראה רואה שהוא מלוכלך והולך להתרחץ.  לפי הגמרא, מסביר הרב, צריך לחשוב על כל האפשרויות.
טוב, נאנח הכומר, בוא ננסה שוב, שאל אותי עוד שאלה.
פעם אחרונה, אומר הרב, ומציג שוב אותה שאלה.
זה פשוט, מחייך הכומר. אם יש שם מראה המלוכלך יתרחץ. אם אין מראה הנקי יתרחץ.
אומר לו הרב: אמרתי לך שעם ראש של גוי לא תצליח להבין גמרא. תסביר לי איך יכול להיות ששני אנשים ייצאו מארובה, והאחד ייצא מלוכלך והשני נקי?

 

נזכרתי בבדיחות הללו למקרא הידיעה שהיפנים תרגמו את הספר "סוד המוח היהודי" של ערן כץ והספר כבר תופס מקום נכבד ברשימת רבי המכר.

האם נתגלה הסוד?

ערן כץ מחייך ודאי כל הדרך לבנק ועינינו אינה  צרה בהצלחתו של יהודי למכור משהו לגויים. הואיל ואין יפנים רבים הקוראים טור זה, יש להניח שמה שייכתב כאן לא יקלקל לו את השמחה.  איש לא ייקח מערן כץ את השיא העולמי של גינס בזכירת מספרים. הוא הפגין יכולת זו בצורה מאד משכנעת בתכניתם של לונדון וקירשנבוים. אבל לעניות דעתי הסיכוי של הגויים לזכות במוח יהודי באמצעות "סודות המוח היהודי", איננו גדול מן הסיכוי של הגוי שקנה את הדג מלוח.

הוא כתוב כסיפור די ילדותי על אחד בשם ג'רום (בן דמותו של המחבר), המשוטט במאה שערים ובמקומות אחרים, נפגש עם רבנים, מתבונן בתלמידי ישיבה, מחטט בספרים ישנים – הכל כדי לגלות את סודות המוח היהודי.

הוא מתאר כגילוי אמריקה את שיטות הלימוד הישיבתיות (חברותא, לימוד ושינון בקול רם,  נענועי גוף וכדומה). מפזר תיאוריות שהביסוס שלהם בסימן שאלה (כמו זרימת דם למוח ועמידתו של בן גוריון על הראש). החלק הזה של הספר גם גדוש בבדיחות טפשיות למדי.  הוא מביא ציטוט מפי הרב בלשון זו: "על כך כתוב במסכת עירובין, ש'אדם צריך לשים עצמו כבושם שהכל מתבשמים ממנו'".
ועל כך מגיב ג'רו: "ניסיתי את הענין הזה פעם  אבל זה היה בושם זול שקניתי בשקמית בצבא וזה השיג  תוצאה הפוכה. במשך שנה אף אחד לא התקרב אלי. אפילו לא זבובים".

מילא בדיחה תפלה. אבל המחבר לא  טרח לבדוק את הציטוט במקור. המקור שהוא מציין אינו מדוייק (נג עמוד א במקום נד עמוד א) וגם הציטוט אינו מדוייק.

כמי שעיקר התמחותו בתחומי שיפור הזיכרון  עיקר הספר מוקדש לנושא זה והחשיבות שהוא מייחס לנושא בהקשר היהודי מופרז ביותר. תמיד היה עדיף כמעיין המתגבר על פני בור סיד.

מהו באמת סוד המוח היהודי?

אם השאלה מתייחסת לעובדה ששבט קטן באזור מדברי  הטביע את חותמו על האנושות כולה באמצעות ספר הספרים. אזי לשאלה הזו אין תשובה טובה יותר ממה שנאמר בברכת התורה ("אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו").

אבל בשאלה הזו מתכוונים גם לעובדה שבפחות ממאה וחמישים שנים (מן האמנסיפציה ועד לראשית המאה העשרים) עבר העם היהודי מטמורפוזה מופלאה מחברת גטו לעם הכי אקדמי בעולם.  הביטוי הבולט בתמורה הזו הוא במספר חתני פרס נובל יהודיים.

מאז החלו בהענקת פרסי נובל זכו בפרס יותר מ-170 יהודים או יהודים למחצה,שהם כ-22 אחוזים מכלל מקבלי הפרס בעולם כולו. זאת, כשהעם היהודי מונה כ-0.02 אחוזים מכלל האנושות. שעור פרסי נובל יהודיים מבין מקבלי פרסי נובל בארצות הברית מגיע ל-37 אחוזים. שעורם באוכלוסיה 2 אחוזים. (למען ההשוואה: העולם הערבי כולו העמיד שישה חתני פרס נובל, ביניהם יאסר ערפאת).

אין צורך במחקרים סוציולוגיים מסובכים כדי להסביר תופעה זו. די לפתוח בהלכות תלמוד תורה ב"ספר המדע" של הרמב"ם כדי להבין את מרכזיותו של הלימוד בתרבות היהודית. וכך הוא אומר: " כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה, בין עני בין עשיר, בין שלם בגופו ובין בעל יסורין בין בחור בין שהיה זקן… עד אימתי חייב ללמוד תורה ? עד יום מותו… וכל עיר שאין בה תינוקות של בית רבן מחרימים את אנשי העיר… אין מבטלים התינוקות אפילו לבנין בית המקדש… תלמוד תורה כנגד כל המצוות כולן" .

תרבות שאלה הכללים המכוננים שלה מזה שלושת אלפים שנה. תרבות שלא היו בה אנאלפביתים, שעה שברוב התרבויות הייתה ידיעת קרוא וכתוב נחלת מיעוט. תרבות ששרדה את כל המעצמות הגדולות שחרבו – תרבות זו מצמיחה אינשטיינים כדבר מובן מאליו.

לרשות העם היהודי עמד מפעל אדירים כמו התלמוד ונושאי כליו, שהפכו כמעט כל יהודי בעיירה קטנה, באזורים הנחותים ביותר של מזרח אירופה, לפרופסור בפוטנציה.

רק עם הארץ כמו טומי לפיד יכול היה להצהיר (בהיותו שר משפטים) את הדברים הבאים: " אם תחשוב על עשרות מיליוני שעות שיהודים עם המוח הנפלא שלהם השקיעו במרוצת הדורות בשאלת שור נגח. אם היו משקיעים את אותן האנרגיות הנפשיות במדע, כל העולם היה נראה אחרת. בוזבזו 2000 שנות אנרגיה נפשית של אחד העמים הכי מוכשרים שקמו אי פעם עלי אדמות" .

 

ראה מדוע יהודים רבים כל כך זוכים בפרס נובל