סמואל לואיס היה שגריר ארצות הברית בישראל בשנים קריטיות. הוא הגיע לארץ ערב המהפך בשנת 1977 והיה מעורב באורח אינטנסיבי במגעים ובמשא והמתן שהביא לחתימת חוזה השלום עם מצרים.

מיד עם בואו קשר קשרים ענפים עם כל חלקי הממסד הישראלי, ובמיוחד עם ראש הממשלה מנחם בגין. הוא למד ביסודיות את כל מבוכי הפוליטיקה הישראלית ועל מידת מעורבותו תעיד העובדה שהיו שכינו אותו " הנציב העליון" .

סמואל לואיס

סם לואיס היה אולי השגריר הפרו ישראלי ביותר מאז הקמת המדינה. בנושאים רבים גילה עמדה פרו ישראלית יותר מישראלים רבים. אחד מאנשי הצמרת בישראל, שעמד עמו אז בקשרי עבודה, אמר לי: "צריך לקרוא רחובות על שמו בכל עיר בישראל. הוא היה יותר ציוני ממנהיגי ישראל" .

על עמדותיו ניתן ללמוד מן הסיפור הבא. במהלך המשא והמתן על חתימת הסכם השלום עם מצרים תבעו המצרים התחיבות ישראלית כלפי הפלסטינים ביהודה ושומרון. בגין, שהיה משפטן חובב והיה משתכר ממילים יפות, התעקש שלא להכיר במונח " פלסטינים" . הוא תבע שבנוסח הישראלי ייכתב " ערביי ארץ ישראל" . תביעתו נתקבלה ובנוסח העברי של חוזה השלום נאמר כי ישראל מכירה בזכויות הלגיטימיות של ערביי ארץ ישראל.

השגריר לואיס יצא מכליו בניסיון לשכנע את בגין שהוא טועה טעות קריטית. בראש ובראשונה בנכונותו להכיר ב"זכויות הלגטימיות" . הוא הסביר לכל מי שרצה – סיפר לי אלוף (מיל.) יוסף גבע שהיה עמו בקשר – שבכל העולם מבינים את הביטוי "זכויות לגיטימיות" כזכות לריבונות. כלומר: כזכות להקמת מדינה. אך בגין עצם עיניים ואטם אוזניים.

יותר מזה. לואיס טען כי גם תביעתו של בגין להשתמש במונח "ערביי ארץ ישראל" שגויה. כי במונח הזה הוא כלל בלא כוונה גם את ערביי נצרת ואום אל פאחם.

אני מספר את הסיפור הזה כי באחרונה התפרסם סקר שנערך על ידי חברת " טלעד" כחלק ממסע הקידום של תכנית "דרוש מנהיג" . בסקר הוצגה לנשאלים השאלה: מיהו המנהיג החשוב בתולדות ישראל. לפי תוצאות הסקר סבורים אזרחי ישראל כי מנחם בגין הוא המנהיג החשוב ביותר. הוא קיבל 32.5 אחוזים. אחריו נבחר בן גוריון שקיבל 30 אחוז. הרחק אחריהם נבחרו יצחק רבין (14%), שרון (7.4), פרס (3), נתניהו (2.2).

מה אומר הסקר הזה? כמעט כלום. הדבר היחיד שיש בו אולי כדי לעודד הוא ש-503 הנשאלים ידעו בכלל מי הם בגין ובן גוריון.

על המאבק בין בן גוריון לבגין בשנות הארבעים ועל תרומת כל אחד מהם להקמת המדינה כתבתי כאן בשבוע שעבר, במאמר על הביוגרפיה שכתב שבתי טבת.

אילו היה בגין פורש מפעילות עם הקמת המדינה ומממש את חלומו לכתוב על דור השואה והתקומה היה עושה טוב לעצמו ולמדינת ישראל.

תקופת שלטונו של מנחם בגין, מ-1977 ועד שיאה של מלחמת לבנון, לא תרשם כפרק מפואר בתולדותיו ובתולדות עם ישראל.

לפני שבאים בטענות לאריאל שרון יש לזכור שבגין הקדים אותו בעיצוב מדיניות הפוכה לזו שעליה נבחר. הוא הבטיח להקים הרבה אלוני מורה והתחייב להתגורר בחבל ימית. בסופו של דבר הוא האיש שקבע את התקדים של עקירת ישובים יהודיים. ו" הזכות הלגיטימית" שהעניק ל"ערביי ארץ ישראל" היא זו שפרצה את הסכר שמנע הקמת מדינה פלסטינית ב"גבולות אושוויץ" .

בגין סאדאת וקרטר בקמפ דייויד

גולת הכותרת של תקופת בגין היא הסכם השלום עם מצרים. בתיאוריה יש שלום בינינו לבין מצרים. בפועל מצרים היא מדינת אוייב המתחמשת בממדים מבהילים. המצרים בנו מנהרות מתחת לתעלת סואץ, מקימים מאגרי דלק ומרכזים לוגיסטיים בסיני, הניחו קו צינור מים לאורך מאות קילומטרים והתמרונים של הצבא המצרי מתרגלים את ישראל כאויב.

ראה סיפורי הסבתא שסיפר בגין לנכדתו

מה שווה השלום שעשה בגין עם מצרים

ההתנתקות של שרון החלה בחורבן חבל ימית בידי בגין