איך הצליח להימלט מהארץ למרות שידעו את כוונותיו * הקשר בין פרשת קו 300 ומחדל ואנונו * איך גילה עיתונאי בכיר מ"ידיעות אחרונות" לשב"כ שהבוגד המוכר את סודות האטום נמצא בלונדון * איזה נזקים הוא יכול לגרום אחרי שחרורו * ומדוע אין בישראל עונש מוות לבוגדים

בחודש ספטמבר 1986 הגיע לארץ כתב " סאנדיי טיימס" הלונדוני, שנמנה עם צוות מיוחד של העיתון הבריטי, שהתמחה בתחקירים. הכתב בא לברר פרטים על אדם שרוב הציבור בארץ לא שמע עד אז את שמו – מרדכי ואנונו. אותה שעה נמצא ואנונו במקום מסתור שהכין לו העיתון בלונדון וסיפר לעיתונאים שם את הסוד הכמוס ביותר של מדינת ישראל.

הכתב הבריטי נפגש עם אחד העיתונאים הבכירים של " ידיעות אחרונות" וביקש את עזרתו. במקום להיענות לבקשה ולזכות בסקופ גדול העדיף העיתונאי הישראלי את נאמנותו למדינת ישראל ופנה מיד לשב" כ. בכך סלל את הדרך לפעולה של הבאת הבוגד למשפט בישראל. על מעשה זה לא יקבל את פרס ישראל לתקשורת, אבל הוא ראוי בהחלט לפרס בטחון ישראל. ואם יוחלט על כך פעם זה יהיה הזמן לגלות את זהותו.

ואנונו כגיבור. ציור בתערוכה "נשורת" שהתקיימה בתל-אביב וקראה לשחרורו. צילום: זאב גלילי

באותה תקופה כיהנתי בתפקיד ראש כתבים ב" ידיעות אחרונות" , אך לא ידעתי מאומה על העניין. האיש לא דיווח לי וככל הידוע לי גם לא דיווח לעורך העיתון, דב יודקובסקי.

פרס בוועדת העורכים

לי נודע לראשונה על מעשה הבגידה של ואנונו זמן מה לאחר בואו של הכתב הבריטי לארץ. הדבר היה ביום שישי, 3 באוקטובר 1986. בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום פנה ראש הממשלה, שמעון פרס, לעורכי העיתונים והזמינם לישיבה דחופה של ועדת העורכים. מאז הקמת המדינה הייתה ועדה זו שותפת סוד להרבה ארועים, במיוחד כשהעיתונות נתבקשה לשתף פעולה עם המדינה בנושאי בטחון.

העורך יודקובסקי היה מצונן וביקשני לייצג אותו בפגישה. הישיבה התקיימה בחדר הישיבות של הממשלה בירושלים. שמעון פרס נראה קודר. דיבר במהירות ושלא כדרכו גם בעצבנות. הוא אמר שנתגלה בוגד שמוכר את סודות המדינה תמורת בצע כסף לעיתון בריטי. הוא הציג לנוכחים בקשה: לשמור בסוד את עצם קיום הפגישה ולא לפרסם בארץ אלא מה שיפורסם בעיתונות העולמית. לא לחקור, לא לאשר ולא להוסיף פרטים.

כל הנוכחים הביעו נכונות להיענות לבקשה, פרט לעורך " הארץ" גוסטב שוקן. בדרך כלל נהג שוקן להחרים ישיבות של ועדת העורכים בהן התבקשו העורכים שלא לפרסם מידע הנמסר להם. הוא נימק את עמדתו בכך שהוא יכול להשיג את המידע ממקור אחר. הפעם ישב עד סוף הישיבה ואמר כי הוא רוצה להטיל על כתב העיתון בלונדון לבדוק את אמיתות המידע. עמדה זו של שוקן גרמה לדליפת עצם קיום הישיבה. ל" סאנדיי טיימס" , שהתלבט עד הרגע האחרון ממש אם המידע של ואנונו אמיתי. דברי פרס בוועדת העורכים היו אישור סופי שואנונו אומר אמת. הסיפור של ואנונו פורסם יומיים לאחר מכן, ביום ראשון 5 באוקטובר 1986.

הצעת ה"סאנדיי טיימס"

כמה ימים לאחר מכן התקשר למערכת כתב ידיעות אחרונות בלונדון, יוחנן להב, והודיע כי ה" סאנדיי טיימס" מציע למכירה את סידרת הכתבות המבוססות על גילוייו של ואנונו. יודקובסקי כינס ישיבה של בכירי העיתון ובו במקום הוחלט פה אחד שלא לקבל את הצעת העיתון הבריטי. יודקובסקי אמר אז: ידיעות אחרונות לא ישתתף במימון התשלום לאדם שבגד במדינה. באותה ישיבה הוחלט גם לדווח מייד לראש המוסד, על הפניה של העיתון הבריטי.

משך כל אותו יום ניסה יודקובסקי להתקשר עם ראש המוסד דאז, נחום אדמוני, והעלה חרס. נמסר לו כי ראש המוסד נמצא בסיור ואין אפשרות להתקשר אליו. לאחר זמן נתברר לנו כי המוסד כבר לא היה זקוק אז למידע על מקום הימצאו של ואנונו..

יום לפני ישיבת ועדת העורכים, ביום חמישי ה-2 באוקטובר, עמד ואנונו לחתום על ההסכם עם העיתון הבריטי שאמור היה להעשירו ב-300 אלף לירות שטרלינג. אבל ואנונו לא בא. הוא טס לאיטליה בעקבות סוכנת המוסד " סינדי" . בהגיעו לדירה בה קיווה לבלות בנעימים עם הסוכנת המפתה נלכד על ידי אנשי המוסד שהעבירו אותו ארצה.

תמונות מהכור. אחת התמונות שצילם ואנונו ונמסרו לפירסום ב"סאנדיי טיימס".

ההמשך ידוע ומי שמבקש לקרוא על השתלשלות האירועים יוכל למצוא תאור מדוייק ומרתק בספרם המצויין של יוסי מלמן ואיתן הבר " המרגלים" .

ואנונו הועמד לדין ב-28 בדצמבר 1986 ונידון ל-18 שנות מאסר. הוא עומד להשתחרר ב-21 באפריל. ועדת פרס נובל כבר הודיעה כי הוא אחד משלושת המועמדים לקבלת פרס נובל לשלום.

הפכפך ומתוסכל

מעולם לא פגשתי את ואנונו. אך בתקופה הארוכה בה מלאו העיתונים כותרות שתארו את מעשה הבגידה שלו השקעתי שעות לא מעטות בהתחקות אחרי האיש באמצעות צוות הכתבים של העיתון. הרושם המצטייר מעדויות אנשים שהכירוהו ומקריאת יומנו (שנמצא על ידי כתב הערוץ הממלכתי בטלוויזיה ונרכש על ידי העיתון) הוא שמדובר באדם הפכפך, מתוסכל, לא יציב נפשית ופוליטית.

תחילה היה בעל השקפות ימניות שהקצינו מן הליכוד ל" התחיה" .

הלימודים באוניברסיטת באר שבע (גיאוגרפיה ופילוסופיה) ויש אומרים שמלחמת לבנון הביאו לשינוי קיצוני בעמדותיו הפוליטיות. הוא החל בפעילות להטבת תנאיהם של סטודנטים ערביים בקמפוס ואף הגיש בקשה להצטרף לרשימת הסטודנטים של רק" ח. הוא גם השתתף בהפגנות של אנשי שמאל. אחת התמונות הראשונות שהשיג ידיעות אחרונות באותה תקופה היה של ואנונו הנושא שלט בהפגנה " די לדיכוי הערבים" . לפי תיאורים של מכריו הוא היה הפכפך בתחומים רבים – חברותי ומסתגר, לעתים עליז עד כדי ריקודי עירום במסיבות ולעתים מופנם ודכאוני.

עבודה בדימונה

ואנונו התקבל לעבודה בקריה למחקר גרעיני (קמ" ג) בדימונה ביוני 1976. באותה תקופה החזיק ואנונו בדעות ימניות ובבדיקה הבטחונית שעבר לא נמצא בו כל דופי ואושרה העסקתו.

המידע על המהפך שחל בהשקפותיו של ואנונו ועל פעילותו בחוגי שמאל קיצוני הגיעו לשב" כ בקיץ 1982. יותר משלוש שנים נמשכו ההתלבטויות במערכת הביטחון מה לעשות עם האיש. בין היתר עלתה הצעה לגייסו כסוכן שב" כ בשמאל הקיצוני, כדי לאפשר פיקוח עליו. באוקטובר 1985 הוחלט לפטרו, כאילו בשל קיצוצים בתקציב. ואנונו ניחש את הסיבה האמיתית לפיטוריו, הפך למר נפש והחליט לעזוב את הארץ.

מחדל ההתחמקות

חודשיים לאחר פיטוריו עזב ואנונו את הארץ כשבכליו כמה אלפי דולרים וסרטי צילום בלתי מפותחים של מתקני הכור. הוא קנה כרטיס לכיוון אחד הגיע לתאילנד כמו הרבה תרמילאים. כאן שהה חמישה חודשים במהלכן שקל להיות בודהיסט. עבר לאוסטרליה ושם התנצר. מאז פיטוריו ועד שהגיע ללונדון חלפה כמעט שנה. משך כל התקופה הזו חיפשו אותו בכל העולם עד שהגיע המידע, תחילה על הימצאותו באוסטרליה ואחר כך על היותו בלונדון.

כיצד הצליח ואנונו להתחמק בקלות כזו מן הארץ למרות שהיה חשד ברור לגבי כוונותיו? אין ספק שתרמה לכך פרשת אוטובוס קו 300. בעקבות הפרשה (הריגת שני מחבלים שנפלו בשבי ובידוי ראיות משפטיות בידי ראש השב" כ ועוזריו) פרשו ראש השב" כ אברהם שלום ועוד כמה מבכירי הארגון. לאיש לא היה ראש להתעסק עם הסטודנט התמהוני וגם לאחר לכידתו נזקק השב" כ לשיקום ולא לחיפוש אשמים.

האם יזכה בפרס נובל

הסיכויים לכך גדולים מאד (המועמדים האחריםהם הנשיא בוש והאפיפיור). ואנונו כבר זכה ב" פרס נובל האלטרנטיבי" שהוענק" לו בשוודיה עוד בשנת 1987. מאז זכה בעוד תריסר פרסים בינלאומיים של כל מיני גופים.

הבעיה איננה רק אפשרות שיקבל את פרס נובל ויעמיד את ישראל בפני בעיה קשה. ואנונו הוא פגע רע בכל מקרה. מאז נגזר דינו הוא הפך לדגל של כל צדיקי העולם המבקשים פרוק נשק גרעיני וישראל תהיה הראשונה להתפרק מנשקה. סריקה קלה באתר גוגל מלמדת שיש יותר מחמישים אלף אתרים המתייחסים אליו, מהם כמחצית של גופים שפעלו כל השנים לשחרורו וכעשרת אלפים אתרים הקוראים להעניק לו פרס נובל.

ככל שיתקרב מועד השחרור כן תגבר פעילותם של הארגונים האוהדים אותו וכל מעשה שתעשה ישראל בעניינו יעורר הדים בינלאומיים

את הצרה הזו הנקראת ואנונו עוד נצטרך לסבול זמן רב. בבוא היום כתחקר הפרשה לעומק תישאל ודאי השאלה לא מי נתן את ההוראה אלא מי לא נתן את ההוראה הנכונה בזמן הנכון.

איך הוא יכול להזיק

שוחחתי עם אדם המצוי בנושא וזו תשובתו:

• · מידע בתחום הזה אינו מתיישן גם אחרי 20 שנה.

• · אין שום ודאות שואנונו מסר את כל המידע שבידו.

• · הוא נחקר על ידי עיתונאים של ה" סאנדיי טיימס" .

• * חקירה מקצועית שיעשה שרות ביון של מדינה עויינת ישיג ממנו הרבה.

• · בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי הוא מתכוון לעבור משרות ביון אחד למשנהו, מסנטור לסנטור ולעשות כל מה שהוא יכול כדי להביא לפרוק ישראל מנשק גרעיני.

• · פעם התבטא כי לישראל אין זכות קיום.

כרזה הקוראת לשחרורו, אחת מרבות.

מה אפשר לעשות

שאלתי את המשפטן פרופסור זאב סגל מה ניתן לעשות מבחינה משפטית, כדי למנוע את נזקי ואנונו. פרופסור סגל הצביע על כמה אפשרויות, כשהוא מטעים שלדעתו האישית אין לנקוט בהן.

" הכי חכם יהיה לעקוב אחריו וברגע שיעשה עבירה להעמידו לדין עוד פעם. אין לי תשובה לשאלה מה יהיה אם יבקש מקלט מדיני בשגרירות, כפי שהצהיר באחרונה" .

אפשרויות אחרות:

· מעצר מנהלי שיאפשר החזקתו בכלא לזמן בלתי מוגבל.

· להפעיל נגדו תקנות הגנה שעת חרום ולמנוע יציאתו מן הארץ. בגץ כבר קבע תקדים לצעד כזה אם יש חשש כן ורציני לפגיעה בביטחון המדינה.

היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, הצהיר כי הוא מתנגד למעצר מנהלי אבל תומך בשורה של מגבלות שיוצעו על ידי מערכת הבטחון ויאושרו על ידי בית המשפט בדלתיים סגורות.

במערכת הביטחון שוקלים אפשרות של הטלת איסור יציאה מן הארץ, שלילת דרכונו, חסימת שיחות טלפון ואינטרנט, והצמדת שומרים שיקיימו מעקב אחרי כל תנועותיו.

קיים עונש מוות

החוק הישראלי קובע עונש מוות על שתי עבירות: בגידה בזמן מלחמה ועברה לפי החוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.

עד כה הופעל עונש מוות בישראל רק פעם אחת עם תלייתו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן.

ואנונו הועמד לדין בשתי עבירות: ריגול חמור וסיוע לאוייב.

אי אפשר היה לדון את ואנונו למוות בשעתו כי זו לא היתה בגידה בזמן מלחמה. לעונש מוות גם צריך להיות בית-דין צבאי המורכב ממשפטנים.

המניע הכספי

בכל הזדמנות הצהיר ואנונו כי המניע שלו היה אידיאולוגי וכך גם טוענים תומכיו. העובדות מלמדות אחרת. ואנונו הפסיד כספים רבים במשבר המניות באוקטובר 1983. ביומנו כתב: " מה ששובר אותי עכשיו הוא ההפסד שהיה לי במניות… שערי המניות בעיתון אלה הם השדות והפרדסים של החיים, זה בית הכנסת של ימינו" .

ואנונו החל לפעול למימוש הסרטים שבידו כששמע שניתן להפוך אותם לכסף על ידי מסירתם לאמצעי תקשורת. מן ה" סאנדיי טיימס" הבטיחו לו מאה אלף לירות שטרלינג עם חתימה על החוזה. הם העריכו את התמלוגים שיקבל מהפצת סדרות לעיתונים אחרים ומפרסום ספר ב-300 אלף ליש" ט. בחקירתו הטיח בו אחד החוקרים שהוא מוכן למכור את המדינה תמורת מאה אלף ליש" ט. ואנונו תיקן אותו : רק מאה אלף דולר.

בסופו של דבר לא הספיק ואנונו לחתום על החוזה עם ה" סאנדיי טיימס" , אבל העיתון שילם 75 אלף ליש" ט למשפחתו להוצאות ההגנה שלו.

ראה: לאיים במכת מנע גרעינית