"הגליל לנו ישראל ליהודים" הוא שמו של קמפיין שמטרתו "לעורר את ערביי ישראל למחשבה חדשה". יוזם הקמפיין הוא עבד טמיש, בן 24 מעכו, שהכין את הקמפיין כחלק מעבודת גמר במסגרת לימודיו במכללה לאמנות ועיצוב "אסכולה מימד" בתל-אביב.
הקמפיין הזה לא יצא לשלטי חוצות כי הוא בסך הכל עבודת גמר במסגרת לימודית. שאלתי את בעל היוזמה, עבד טמיש, מה הביא אותו לרעיון.
הוא אמר לי כי הקמפיין הזה מבטא את ההכרה שלו (ושל ערבים ישראליים אחרים) כי ערביי ישראל לא יגיעו אף פעם לשוויון במסגרת המדינה. הפתרון המוצע, כחומר למחשבה, הוא "ניקח את הגליל כאלטרנטיבה לשוויון".
האם המורים והמדריכים שלו אישרו את נושא הפרוייקט? האם לא העירו לו שקריאה לניתוק הגליל מריבונות ישראלית היא עבירה על החוק?
"לא", השיב טמיש, "אף אחד לא מגביל אותך. תעשה מה שאתה רוצה".
הקמפיין עשוי, יש להודות, במקצועיות רבה ובתיחכום רב. הפוסטר שכותרתו "ערבי*" (עם כוכבית ליד המלה), נועד לגרות את המסתכל. "ערבי מצטייר כמשהו שלילי", אומר טמיש. והכתובת שלמטה היא בערבית. כלומר היא לא נועדה למתבונן היהודי. הכתובת אומרת "ישראל ליהודים". האמירה הזו היא דו משמעית. תרצה תבין זאת כתכנית להקמת מדינה פלסטינית נוספת על זו של מדינת אש"ף והפעם בגליל. תרצה תוכל להבין שמדינת ישראל היא מדינה השייכת רק ליהודים ולערבי אין חלק בה.
אבל המטרה של הקמפיין מוגדרת בשם שלה: "מסע פרסום להקמת מדינה פלסטינית בגליל". בהמשך יש תוספת שאינה מובנת לי "מדינה פלסטינאי הפנים". (אולי זו טעות דפוס והכוונה היא שהמדינה הפלסטינאית היא על הפנים?) . או אולי הכוונה למדינה של ערביי ישראל המכונים בתעמולת אש"ף ערביי 1948.
הלוגו של הפוסטר הוא קו עדין המסמל סנונית. אולי בחזקת סנונית אחת מביאה את האביב.
לא ניתנו ציונים על עבודה זו אך טמיש קיבל ציון "עובר" על מכלול לימודיו וכיום הוא עובד במשרד הפרסום "אל בוסתני", המתמחה בפרסום למגזר הערבי.
גבולות חופש הביטוי
מהנהלת המכללה נמסרה לי התגובה הבאה:
"המכללה אינה מזדהה עם דעותיהם של הסטודנטים. הצגת העבודות במסגרת פרוייקט הגמר מעידה על גבולות חופש הביטוי כפי שהמכללה מבינה אותם.
" המכללה רואה חשיבות שהסטודנטים יעמידו את עבודותיהם למבחן ולביקורת וישמעו את דעתם של האחרים – חבריהם הסטודנים, המנחים והציבור הרחב ולהסיק את המסקנות מהתהליך ומהדיון הפתוח".
דגל מקופל של מדינה שהתקפלה מהגליל. מתוך הקטלוג.
מה אומר החוק
סעיף 97 של חוק העונשין תשל"ז (סימן ב': בגידה) קובע:
פגיעה בריבונות המדינה או בשלמותה
(א) מי שעשה, בכוונה לפגוע בריבונותה של המדינה, מעשה שיש בו כדי לפגוע בריבונותה,
דינו – מיתה או מאסר עולם.
(ב) מי שעשה, בכוונה ששטח כלשהו יצא מריבונותה של המדינה או ייכנס לריבונותה של
מדינת חוץ, מעשה שיש בו כדי להביא לכך, דינו – מיתה או מאסר עולם.
קורא יקר,
אם מצאת עניין במאמר זה ביכולתך להירשם כמנוי חינם לאתר. תקבל לתיבת הדוא"ל שלך כל מאמר חדש שיופיע בו.
להלן הנחיות הרשמה לאתר
http://www.zeevgalili.com/2008/01/568
פינגבאק: כל הקישורים לכל המאמרים על בלוף הנכבה | היגיון בשיגעון
אין כאן שום דבר מפתיע. בסך הכל עוד בורג בתורת השלבים של אש"פ.
בזמנו ערפאת אמר שהסכם אוסלו ודומיו הם ההמשך של הסכם חוד'ייביא.
אבל הישראלים נטולי שכל ונטולי מוסר רציונאלי ולכן הם ימשיכו לסבול.