מאז למד נכדנו אוריאל קרוא וכתוב הוא בולע ספרים ברעבתנות, וסקרנות שאינה יודעת שובעה. ליום הולדתו החלטנו לקנות לו אנציקלופדיה, שתספק תשובות לשאלותיו וקושיותיו.

הבחירה נפלה על "בריטניקה לנוער", אף שזו אינה מנוקדת, ונועדה לילדים בגיל מתקדם יותר. בחרנו כך אולי מפני שנפלנו קרבן לרייטינג ולמסע הפרסום של האנציקלופדיה הזו. אולי מפני ששוכנענו כי יש יתרון לאנציקלופדיה שתשמש את הילד שנים רבות, עד לבית הספר התיכון אפילו. הרי גם מעיל אנו קונים לו גדול בשני מספרים, על מנת שישמש אותו גם בחורף הבא.

 

באתי לחנות והזמנתי את מבוקשי. בעוד המוכר אורז את חמישה עשר הכרכים הנאים נפלה עיני על שורת ספרים שהיתה מונחת על מדף גבוה ומאובק (זו היתה חנות ספרים יד שניה). במבט אחד זיהיתי שזוהי אנציקלופדיה "מכלל" של יצחק אבנון, אנציקלופדיה אשר ביליתי בין דפיה שנים רבות בנעוריי.

מיהו יצחק אבנון

כמה מלים על יצחק אבנון ועל האנציקלופדיה שלו. אבנון
נולד בברנוב שבגליציה, למד בגימנסיה העברית בוילנה ופעל בתנועת "גורדוניה". הוא עלה ארצה ב-1938 ושנים רבות היה מורה בבית הספר היסודי "ביאליק" בתל-אביב. זו היתה תקופה בה היו מורים בעלי תרבות רנסנסית, יהודית וכללית, אינציקלופדיות מהלכות. אבנון היה אולי הגדול מכולם. פגשתי בו פעם אחת בלבד, כשבקרתי במערכת "מה טוב לדעת", דו שבועון לעניני מדע לבני הנעורים שהוא ערך בשנות החמישים. באתי לקבל פרס שזכיתי בו על פתרון חידון. התרשמתי אז מצניעותו של אבנון ומיחס האהבה שרחש לנו הילדים, קוראי עיתונו. הפרס היה ספר "גדולי המדע", פרי עטו של אבנון, אחד מרבים שכתב, ואשר הקסימו אותי ואת יתר הילדים בני דורי. אבנון פרסם מאמרים רבים בעיתוני ילדים, בעיקר ב"דבר לילדים", וספרים לרוב. בין ספריו: "עולם הילד", "עלילות ישראל", "גדולי עמי", "פלאי עולם", "מחוללי פלאים" ועוד. הוא גם השתתף בחיבור ערכים באנציקלופדיה "מעין". כולם ספרים שהטביעו חותם תרבותי ולשוני על דור שלם.

 

אהבה לקורא הצעיר

את אנציקלופדיה "מכלל", שהיא ברובה פרי עטו (בשיתוף עם מומחים בתחומים שונים), הוציא לראשונה בשנים 1950-1952 ומהדורה מורחבת בת 16 כרכים בשנת 1963.

בספריו הצליח אבנון להעביר לקוראיו הצעירים לא רק את הידע הרב שלו, אלא בעיקר את האהבה לקוראיו ולנושאי כתיבתו. הוא היה כותב על הכל בכל מכל כל – החל מאורח חייו של הארינמל – החרק הניזון מציד נמלים – וכלה בממותה שנתגלתה בסיביר. הוא הרבה לכתוב על נושאים יהודיים וארצישראליים ובדרך זו החדיר בלב קוראיו את אהבת העם והארץ.
כאשר הופיעה האנציקלופדיה שלו הוא נתן בה ביטוי למיטב סגולותיו. הורי לא יכלו לשאת בהוצאה של רכישתה ואני קראתי אותה בעיקר בספריית "שער ציון", ששכנה אז ליד גימנסיה הרצליה, במקום בו שוכן היום מגדל "שלום". לא חיפשתי בה ערכים אלא קראתי אותה מרותק, ערך אחר ערך מא" עד ת". האנציקלופדיה זכתה בשעתה להצלחה אדירה והודפסה מהדורה אחר מהדורה משך שנים רבות. המהדורה שמצאתי בחנות הספרים המשומשים היתה משנת 1977, נכתב בשער "מהדורה חדשה מתוקנת" – הדפסה שלושים.

בין אבוקדו לאבטיח

נטלתי את אחד הכרכים ומיד חזרתי במינהרת הזמן לימי ילדותי – האותיות הנעימות (גופני פרנקריהל כמובן, רק באותיות אלה הדפיסו אז), הניקוד המשרה ביטחון בקריאה, האיורים הנאיביים, ומעל לכל השפה הקולחת, ההסברים מאירי העיניים.

 

מצאתי עצמי שקוע בקריאת הערך על פרקי אבות שבכרך הראשון. מבוא מאיר עיניים, תאור שלשלת המסורה ממשה שקיבל תורה מסיני ועד אנשי הכנסת הגדולה. מאמריהם של שמעון הצדיק, והלל ושמאי ובן זומא ובן עזאי – שפתיים יישק. ארבעה טורים בהירים ותמציתיים, כתובים בחן ובידע. מובטחני שכל הקורא ערך זה יידע מה הם פרקי אבות (ובינינו, כמה ישראלים לא שמעו מימיהם על המסכת החשובה הזו?).

החלטתי להשוות את הכתוב כאן למה שכותבת האנציקלופדיה בריטניקה על מסכת אבות. לתדהמתי גיליתי כי באנציקלופדיה בריטניקה לנוער לא מופיע כלל ערך זה – לא כערך ראשי ולא (כאזכור באינדקס) כערך משני. אחרי אבוקאדו יש ערך "אבות ואמהות" ואחריו אבטיח. אני אוהב אבטיח וגם אבוקדו, אך יותר מהם אהבתי את פרקי אבות.

אהבת ישראל

המשכתי ובדקתי מה יש ומה אין בבריטניקה לעומת ה"מכלל". וזה מה שמצאתי בכמה עמודים של "מכלל" , ערכים שאין בבריטניקה: אביגיל (אשת נבל הכרמלי), אבישי, אביתר, אבן ג"נאח, אבן סינה, אברהם אבינו ותקצר היריעה מלפרט. בעיקר ניכר יתרונה של "מכלל" בנושאי ארץ ישראל, תנ"ך, הלכה, תולדות עם ישראל.

ההגינות מחייבת לציין כי בבריטניקה יש ערכים שאין ב"מכלל", החל ב"אבולוציה" וכלה ב"אינפלציה". אבל לטעמי לא הייתי מוותר על ערכים המצויים ב"מכלל" (באינדקס, כערכים משניים) כמו "אהבת ישראל", "אהבת הארץ", "אהבת הבריות" ואפילו "אהבת השלום" שאין כמותם בבריטניקה.

תשאלו מה החלטנו?

רכשנו את שתי האנציקלופדיות. ב"מכלל" יוכל הילד להרחיב את אופקיו היהודיים, הישראליים וגם הכלליים. וכשיתבגר ייעזר בבריטניקה המאוירת, הצבעונית והמצוחצחת. ומסקנה נוספת: יש לקנות לילד מעיל המתאים לחורף הנוכחי ומעיל נוסף לחורפים הבאים עלינו לטובה.

מסקנה נוספת לקורא הנכבד: אם יש לך "מכלל" בבית, או יש להורים או לסבא ולסבתא – אל תמכרו (לא תקבלו כלום), אל תזרקו. יש בידכם אוצר, גם לילדים, גם לנכדים. גם לנו עצמנו לא יזיק להציץ מדי פעם באוצר הזה.

האם היא לא "מיושנת"?

אנציקלופדיה איננה עיתון יומי. גם אנציקלופדיה שיצאה אתמול ממכבש הדפוס כבר מיושנת. אם אני רוצה לדעת מה גודל החור באוזון עכשיו ומה היא הספירה האחרונה של פינגווינים באנטארקטיקה אני לא פונה לאנציקלופדיה. בשביל זה יש לנו אינטרנט. אבל אם אני מבקש קשר אינטימי ישיר עם ספר, עם מחבר ערך, ועם נושא שלעולם לא יתיישן (למשל: שמואל אבן תיבון, המתרגם הגאוני של מורה נבוכים) אני צריך אנציקלופדיה. גם האנציקלופדיה העברית הגדולה ימיה כימי "מכלל" והיא משמשת אותנו באמונה ועוד תשמש שנים רבות.

"מכלל" והיגיון בשיגעון

גילוי נאות מחייב אותי לספר כי יש לי ענין אישי ב"מכלל", שהביא בעקיפין ללידתו של טור זה. לפני כמה שנים פרסם ידידי מאיר עוזיאל בטור שלו ב"מעריב" סיפור על האנציקלופדיה הזו שראה אותה מושלכת בזבל. אף שאני ומאיר איננו מאותה שלולית גם בו עורר המראה הזה לכתוב כמה מילים מרגשות. בתגובה כתבתי לו מכתב והבעתי את רגשותיי וזכרונותיי על יצחק אבנון. מאיר פרסם את מכתבי ב"מעריב" וכשהקים את "מקור ראשון" הזמין אותי (למען האמת: ממש אילץ אותי) לכתוב את "היגיון בשיגעון" וההמשך ידוע.

עשר שנים אחריי

הדברים הבאים נכתבים  בשנת 2009. נכדנו הקטן אוריאל גדל והפך להיות בחור כארז. נבון, מקורי, משכיל, בור סיד שאינו מאבד טיפה. במשפחה קוראים לו "הדיסק המשפחתי" על זכרונו המופלא.
בימים אלה החזיר לי את "מכלל". הוא כבר יודע את תוכנו על פה ואינו זקוק לו עוד. הסתכלתי בכרכים המבויישים וכנסתי אותם לביתי. תחילה חשבתי כי כדאי לשמור אותם לנכדים הבאים. אך לאחר עיון קצר החלטתי להציב את 16 הכרכים בספרייתי העולה על גדותיה. הויקיפדיה היא מכשיר נהדר לקבלת עובדות. אך כשאני מבקש להימלט מן הניכור של המאה ה-21 ולהתחמם במעט אהבה לידע לחוכמה לעם ישראל לספרים,  אני חוזר לאנציקלופדיה של ימי ילדותי.