אחת התופעות האופייניות לתקשורת הישראלית (השמאלנית תמיד) הוא ניצול המדיה לטיפטוף מתמיד של עמדות השמאל. לא רק עמודי הדעות, שם הבעת דעה היא לגיטימית, אלא עמודי החדשות, תכניות בידור, ביקורות ספרים ותכניות ומה לא.

כמה דוגמאות ימחישו. בערוץ 8 בטלוויזיה מוקרנת מזה זמן סידרה מצויינת בנושא המים. מדובר בסידרה נורווגית, שהפיקה רשות השידור הממלכתית של נורווגיה בשיתוף אוניברסיטת ברגן, המספרת את סיפור המים בתולדות האנושות.

בביקורת על התכנית שפורסמה ב"מעריב" כותב קובי ניב, שמאלן מדופלם, את הדברים הבאים: "כך, למשל, מנצלת מדינה מזרח תיכונית בשם ישראל את מימי הירדן הזורם בשיטחה באופן בלתי נסבל, כששכנתה ירדן ונתיניה הפלסטינים, אינם זוכים אף למעט מן המים הללו, וכל זאת – על פי הסידרה – כשמדובר בנחל קטנטן בקנה מידה עולמי, שכל כמות המים הזורמת בו בשנה שלמה משתווה לכמות המים הזורמת בנילוס במשך 19 שעות של יום אחד בחודש ספטמבר."

קובי ניב ויקיפדיה

הבנת את זה ברוך? ישראל אשמה גם במחסור המים בירדן, על שאינה נותנת משפע המים שיש לה לשכנינו המסכנים. לא הסעודים שאינם מפרישים חלק מרווחי הנפט שלהם לפתרון בעיית המים. לא עיראק, השכנה של ירדן ממזרח, השופעת מים. לא הסורים שבגלל יחסיהם עם הטורקים אין אפשרות לנצל את המים הטורקיים לרווחת האזור. ישראל תמיד אשמה בכל.

ודוגמא אחרת. ביומן הבוקר של גלי צה"ל בן כספית מספר על הופעה משותפת של אורי זוהר ואריה דרעי ברשת תחנות רדיו פירטיות. בתכנית האחרונה הצהיר דרעי כי הוא מעדיף את החברים שיפגוש בהם במעשיהו על פני החברים של עזר ויצמן בקיסריה.

 מה ימצא ויצמן בקיסריה – אומר דרעי – אנשים שכל מה שחשוב להם בחיים זה למי יש בריכה יותר גדולה. אני אמצא במעשיהו אנשים המחפשים את הרוחניות, אמר דרעי

עד כאן אייטם אינפורמטיבי. לא מי יודע מה חשוב אבל מעניין.

אך בן כספית לא יכול להתאפק ולהוסיף את דעתו לעובדות שהביא ואמר: אריה דרעי, שבנה לעצמו ג'קוזי בבית, מדבר על הברכות בקיסריה.

 ראה

איך הפכה התקשורת רדודה ושמאלנית