לפני שנים השתתפתי במסיבה שהתקיימה בביתו של איתן הבר בשיכון הצנחנים ברמת-גן. במסיבה נכח אהוד ברק, אז רמטכ"ל, שהיה מוקף חבורה של אנשים שתלו בו עיניים מעריצות. ברק לא היה מוכר עדיין בציבור הרחב והבר, חבר טוב של ברק, סיפר לי את מעלותיו.

לפני כמה ימים, סיפר הבר, יצא לאור הספר "יוליסס" של הסופר האנגלי ג'יימס ג'ויס בתרגום עברי בהוצאת זב"ם. אהוד ברק, למרות עיסוקיו הרבים, כבר גמר לקרוא את הספר ולתדהמת המו"ל אוהד זמורה הוא כבר הכיר את הספר לפרטי פרטים. היו לו גם כמה הערות חשובות על טיב התרגום.

ג'יימס ג'ויס איננו סופר שקל לקרוא את ספריו. המבקר אברהם שאנן כתב על יצירתו: "כאמן ביקש ג'ויס לא רק למצות ממד חדש במהותו אלא גם ליצור כלי הבעה חדשים, מותאמים למהות החדשה… לפיכך, הרחיב את הלשון לכלל ביטויים וצרופים, שאין הקורא יכול לתפוס את משמעותם בקריאה ראשונה. שכן, ג'ויס מגלה פנים חדשות למונולוג הפנימי ומנתח וחושף את זרם המחשבות והתגובות המוצנעות עמוק בקיפולי הנפש או בקיפולי האופי. גדולה מזו: הוא חודר אל עולם החזיונות והחלומות, מעלה אותם בסדר ריתמי ומוסיקאלי, מתאים את לשונו ואת סגנונו לסדרת הגילויים המופשטת והמוחשת, שהיא האספקלריה הנאמנה ביותר למאווייו ולחוויותיו של גיבורו".

ובכן, את אחת היצירות המורכבות ביותר של ג'ויס קרא אהוד ברק הרמטכ"ל בפחות משלושה ימים. אינני יודע אם בין לבין הוא השיג את אחד מששת הצל"שים . אבל אין ספק שהסיפור הזה שרת את מה שהביוגרפים שלו כינו הצל"ש השביעי – הצלחתו בבחירות 1999.

רבים ממכריו של אהוד ברק מתארים אותו כגאון. גאון במתמטיקה, גאון בניווטים, גאון במוסיקה וגאון צבאי כבר אמרנו?

מה שמדאיג אותי בכל התאורים הללו איננו החשש שאהוד ברק הוא אדם רגיל המתחזה לגאון. דווקא האפשרות שהוא גאון אמיתי ואולי אף חושב עצמו לכזה הוא המדאיג. הגאון הוא בעל תכונות נפש של ודאות מוחלטת שאינה מתחשבת כלל בדעת זולתה. הוא הריבון הבלעדי של העולם שהוא בורא.

אם זהו האיש קיים חשש רציני שהוא מוביל אותנו לאסון גדול. אחד ממקורביו סיפר לי כי לפני כל צעד הוא מתייעץ עם אנשים רבים. אך מקורב אחר שלו המכיר אותו עשרות שנים אמר כי לאחר שהוא מתייעץ עם תריסר אנשים הוא עושה בדיוק מה שחשב לפני ההתייעצות, בלי קשר לעצות שקיבל.

ייתכן שאהוד ברק הוא גאון. אך מה שברור הוא שעד כה לא הוכיח מנהיגות גדולה. מנהיגים גדולים אינם גאונים במשמעות הפסיכולוגית או האסתטית של המילה. מנהיגים גדולים הם אנשים המסוגלים בכוח האינטואיציה להחליט החלטות גורליות ולהחליט נכון. כזה היה דוד בן גוריון ערב הכרזת המדינה. כזה היה בגין בתקופת המלחמה בבריטים. ברק איננו כזה.

ברק לא ידעתי

אם ברק ידע או לא ידע על שערוריית העמותות יצטרך להסביר לחוקרי המשטרה ואם ירצה השם גם לבית המשפט.

אבל לציבור הרחב הוא חייב להסביר מייד מתי בדיוק נודע לו על נפילתם של ליאור ניב, צחי מלכה ותדהר טמפלהוף הי"ד מטיל סורי בלבנון.

פורסם בעיתונים כי זמן קצר אחרי הפיגוע, כשעם ישראל לא ידע עדיין שמתינו מוטלים לפנינו, נשא אהוד ברק את הנאום החנפני הסטנדרטי שלו בשבחו של אסד מייסד סוריה המודרנית. לפי אותה ידיעה קיבל אהוד ברק דיווח על ההרוגים ולמרות זאת נשא את הנאום בשבחו של אסד.

אם נכון הדבר יש מקום לחשש שלראש הממשלה שלנו יש אולי ראש אבל לב אין לו.

ברק והקדרה
של שלום עליכם

טיעוניו של ברק בפרשת העמותות מזכירות את הסיפור של שלום עליכם על היהודי שנתבקש להחזיר קדרה ששאל משכנו. ראשית, אומר היהודי, לא שאלתי ממך קדרה בכלל. שנית, היא היתה סדוקה כשהשאלת לי אותה. שלישית כבר החזרתי לך אותה מזמן.

=========================================================

ישראל בר כמשל

עבר לפוסט הסמוך

==========================================================

=========================================================================

המרגלים הבוגדים
לא חבשו כיפה

עבר לפוסט סמוך

=====================================================================

=====================================================================

ס. יזהר מול רש"י והרמב"ם

עבר לפוסט הבא