תכנית דוברת לרפורמה במערכת החינוך היא תוכנית הגיונית שתייעל מאד את מערכת החינוך. ייעול נמדד בזמן ובכסף. שבוע לימודים של חמישה ימים יותר יעיל כלכלית משבוע לימודים של שישה ימים. שכר גבוה המשולם למורים מעטים ומוצלחים יעיל יותר משכר נמוך המשולם למורים רבים שהעבודה המפרכת שחקה אותם והגיע הזמן לזרוק אותם. יום לימודים ארוך אמור להשיג תפוקה גבוהה יותר מיום לימודים קצר. בתי ספר מופרטים, יהיו על פי עצם הגדרתם כלכליים יותר. אין פלא שהתכנית יעילה כל כך כי הרי שלמה דוברת, האיש שעל שמו נקראת התכנית, איננו איש חינוך אלא איש כלכלה שכבר עשה מיליונים לביתו.

  

שלמה דברת ויקישיתוף

 

אם כל כך טוב מה לקוי פה? 

מחאת התלמידים

השבוע היו שני אירועים שיש בהם כדי לחשוף את הליקוי המרכזי של התוכנית. קבוצת אמהות החלה להתארגן נגד התוכנית בנימוק פשוט: אנחנו רוצות את הילדים בבית בצהריים. לילדים די ביום לימודים קצר. הם אינם צריכים לעמוד במתח ובלחץ של יום לימודים ארוך. ילד צריך לאכול צהריים בבית, לפנות לפינה שלו ולעיסוקיו. 

במקביל ארגנו כמה תלמידים שביתת מחאה "פיראטית" באמצעות האינטרנט. לא פחות מ-250 אלף תלמידים שבתו יום אחד. הנער הג'ינג'י שארגן את השביתה, גולן שירצקי מרעננה, אמר דברים של טעם: מן הראוי לשאול גם את פי התלמידים כאשר מתכננים רפורמה בחינוך. 

מה שהאמהות והתלמידים חשים, בלי לנסח זאת כך, הוא שהתכנית הזאת היא יישום הטיילוריזם במערכת החינוך.
 

מהו טיילוריזם 

הטיילוריזם היא שיטה ניהולית, הנקראת על שמו של פרדריק וינסלאו טיילור , מהנדס ומדען אמריקני, שהניח את היסוד ל" ניהול מדעי" , בראשית המאה הקודמת. 

  

 

טיילור ערך תצפיות על פעולותיהם של פועלים במפעלים והגיע למסקנות מהפכניות. למשל: פועל העוסק בפריקה וטעינה של מטילי ברזל. על סמך תצפיותיו הגיע טיילור למסקנה שהפועל המבצע פעולה פשוטה זו אינו מבצע אותה בצורה " הנכונה" , שהיא הפעולה היעילה ביותר. לכאורה הוא בסך הכל משתמש בידיו וברגליו כדי להזיז עצמים. אך פעולה פשוטה זו כרוכה בשורה של החלטות קטנות שמחליט הפועל באורח עצמאי. הוא מחליט כיצד לערוך את מטילי הברזל לערימה. הוא מחליט אם לכופף את ברכיו בלבד או לכופף את כל גופו ממותניו ומטה וכו". 

טיילור פיתח טכניקה למדידת זמן תנועה, שאפשרה לקבוע בצורה מדעית אילו תנועות צריך הפועל לעשות כדי להשיג תפוקה מכסימאלית. 

לאחר שהגיע במעבדה למסקנה כיצד התנועה צריכה להיעשות חזר טיילור אל הפועל ואמר לו: מעכשיו אתה מפסיק לעבוד כפי שהיית רגיל עד כה. תעשה את הפעולות כפי שאני אדריך אותך. הרם את המטיל בידך הימנית במקום השמאלית. כופף את ברכיך בלבד ולא את כל גופך וכו". טיילור הסביר לפועל כי מה שהוא מציע ייטיב עם הפועל וייטיב עם המפעל. בשיטות העבודה שהוא מציע תפוקת הפועל תגדל ובתום יום העבודה יהיה הפועל עייף פחות מאשר ביום עבודה בשיטה הקודמת. עליית התפוקה תאפשר לשלם לפועל תוספת שכר וכולם יהיו מרוצים ומאושרים. 

מן הדוגמא הפשוטה הזו התפתחה קונספציה של ניהול מדעי מתוכנן בדקדקנות, הקובע לכל אדם מה יעשה וכיצד יעשה בכל ענפי התעשייה.
 

  

מטיילור לצ'פלין

הטיילוריזם נחל כישלון חרוץ. ואת סיבת הכישלון ניתן ללמוד מן הסרט " זמנים מודרניים" של גאון הקולנוע צ'רלי צ'פלין. בסרט מגלם צ'פלין דמות של פועל במפעל ענק המייצר משהו בשיטת הסרט הנע. ליד הסרט שורת פועלים שכל אחד מהם מבצע פעולה מכאנית פשוטה, החוזרת על עצמה ללא הרף. מהירות הסרט הולכת וגוברת על פי החלטות המנהל. כשצ'פלין יוצא לזמן קצר לשירותים ומנסה לנפוש מעט ולעשן הוא נתפס על ידי המנהל הצופה בו ממסך ענק וקורא לו לחזור לעבודה.
 

צ'רלי צ'פלין ויקישיתוף

אכילה " יעילה"

הסצינה המצחיקה ביותר בסרט, ואולי בתולדות הקולנוע, היא מכונת ההאכלה. ברוח היעילות עורך מנהל המפעל ניסוי במכונת האכלה אוטומטית לפועלים. צ"פלין נבחר לניסוי. כובלים אותו בתוך מיתקן הנועל את ראשו ומכוון את פיו לצלחת מתוכה מוזרם המזון לפיו. קלח תירס מותקן על ציר המחובר למנוע מתקרב אל הפה ומסתובב בקצב האכילה. לפתע מתרחשת איזו תקלה. קלח התירס מסתובב במהירות מטורפת בין שיניו של צ"פלין, המרק ניתז על פניו. אבל המכונה ממשיכה בשגרת פעולותיה ומקנחת בעדינות את פניו של צ"פלין במקנח האוטומטי. 

צ"פלין לא עומד בלחץ יוצא מדעתו ומתחיל להשתולל, תוך שהוא נבלע בתוך המכונה הגדולה. 

 

החינוך כסחורה

בימינו כבר לא עומדים בני אדם ליד הסרט הנע המייצר מכוניות. רובוטים מחליפים בני אדם ועושים עבודה יעילה יותר. הם אכן מגשימים את הטיילוריזם. התלמידים ששבתו רצו אולי לומר למשרד החינוך כי בדור בו פועלי המפעלים הם רובוטים אי אפשר עוד להתייחס לתלמידים בשר ודם כאל רובוטים. 

 

  

 

על דו"ח דברת אומר פרופסור אילן גור זאב, פילוסוף מאוניברסיטת חיפה העוסק בחינוך: " בדו”ח אין כלל התייחסות לתלמידים, לדיאלוג שבין המורה לתלמיד… הנחות המוצא הן, שהמרחב החינוכי אינו אלא איבר מאיבריו של שוק הסחורות והידע, כמו הערכים, כמו הדיאלוג, כמו חיבוק וכמו ניצוץ של רעיון חדש, שאינם אלא סחורה ככל הסחורות, שיש לייצר, לשווק, לצרוך ולתפעל באופן יעיל… הצלחת דו”ח ועדת דוברת מהווה העצמה משמעותיתבדהירתה של החברה הישראלית אלי קיצה" . 

ולסיכום: חתני פרס נובל לא ייצאו ממערכת חינוך כזו.
 

 

ראה מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן 

מדינות ערב הן המפגרות בעולם * השעור הגבוה ביותר של אנאלפבתיות וההשקעה הנמוכה ביותר בחינוך * אין אף אוניברסיטה ברמה בינלאומית * אין עיתונות חופשית, אין זכויות אזרח, מעט מחשבים, מעט אינטרנט * והם אוהבים את הרודנים שלהם (עד שכורתים את ראשיהם ומחליפים ברודנים אחרים) * מזרח תיכון חדש-ישן

 

מדינות ערב. מה שחסר להן זה השטח הקטן של ישראל (ויקישיתוף)

האירועים האחרונים – בטוניסיה, במצרים, בתימן ועכשיו בסוריה – עוררו תקוות כי הנה, או טו טו, הופכות מדינות ערב לדמוקרטיות. עיראק כבר " כזה כאילו" כמעט דמוקרטית. בעקבותיה יתמוטטו יתר הרודנויות הערביות כמגדל קלפים ומזרח תיכון חדש יפציע באופק.

חלומות באספמיה של המימשל האמריקני התמים ושל השמאל הישראלי ההזוי. אף אחת ממדינות ערב לא תהיה דמוקרטית. העם הערבי איננו עם אחד אלא מגדל בבל של שבטים העוינים אלה את אלה. הם אינם סובלים מיעוטים זרים בתוכם. בין אם אלה נוצרים, דרוזים או יהודים. השחיטה שם היא מחזורית.

כל המדינות הערביות והמוסלמיות – מאלג'יריה ועד טהרן – הן רודנויות, חילוניות או מוסלמיות אין הבדל. אין שום סיכוי שתהיינה דמוקרטיות.

מפגרות בכל

מה ששולל בעיקר כל סיכוי לדמוקרטיזציה ערבית הוא מצבן התרבותי והחומרי של המדינות הערביות.

שעור האנאלפאביתים במדינות ערב הוא הגבוה בעולם. ההשקעה בחינוך היא כעשירית מן ההשקעה במדינות המערב ובתוכן ישראל. התפוצה הממוצעת של ספר בכל מדינות ערב היא כאלף עד 3000 עותקים. אין במדינות ערב אפילו אוניברסיטה אחת בעלת רמה בינלאומית. מספר הפרסומים המדעיים מגיע לכ-2 אחוזים מכמות הפרסומים היחסית של פרסומים מדעיים במדינות מפותחות. שיעור ההשקעה במחקר ופיתוח הוא כ-0.2 אחוז מהתל"ג לעומת 2.35 בישראל ו-3 אחוזים ביפן. והתל"ג עצמו עלוב. והשכר לנפש כעשירית מן השכר הממוצע בישראל.

לא מייצרים כלום

מספר המחשבים במדינות ערב הוא 18 לכל 1000 לעומת ממוצע של 78 לאלף במדינות מפותחות. רק 1.6 אחוז מן האוכלוסייה מחוברים לאינטרנרט (לעומת כ-79 אחוזים במדינות מפותחות). אף מדינה ערבית איננה מייצרת אפילו מוצר אחד בעל איכות שניתן לשווקו בשוקי העולם.

אף מדינה ערבית אינה מכבדת זכויות אדם. באף מדינה ערבית אין תקשורת חופשית. באף מדינה ערבית אין מכבדים זכויות של מיעוטים ונשים.

אוהבים רודנים

למרות שמצבם הכלכלי של ההמונים הערביים הוא הירוד בעולם.  הערבים אוהבים את רודניהם. סאדאם חוסיין, גמאל עבדול נאצר, אנואר סאדאת, יאסר ערפאת, ואפילו המלך חוסיין היו שליטים אהובים בחייהם וגם לאחר מותם. למרות שכל אחד מהם, הרג יותר ערבים מאלה שנהרגו בכל המלחמות עם ישראל. למרות שהם דנים את עמיהם לפיגור נצחי, לרעב, לדיכוי ולבערות. גם את מובארק אהבו אך הוא לא הספיק למות או להרצח לפני שיפסיקו לאהוב אותו.

הפרשן האמריקני ראלף פיטרס הסביר פעם את התופעה הזו במאמר ב"וושינגטון פוסט" : " זהו סימפטום של רגשות התסכול של חברה שהייתה פעם תרבות גדולה ואשר נחרבה עד היסוד. חוסר היכולת של הערבים להתמודד עם המערב בתחום כלשהו הדורש מאמץ הוא בעל השפעה הרסנית על הפסיכולוגיה שלהם. הם מיואשים וזקוקים נואשות להאשים מישהו בעליבות שלהם. אילולא היה להם את ארצות הברית וכמובן את ישראל כדי להאשים היו צריכים לשאול עצמם איך קרה שהגיעו למצב עלוב כזה" .

והעיתונאי הערבי-נוצרי-אמריקני ג"וזף פארח אומר כי אין הבדל בין המשטרים המוסלמים הדתיים למשטרים הערביים החילוניים. המשותף לשניהם הוא אידיאולוגיה " איסלאמו פשיסטית" .

כל מה שנאמר על כלל מדינות ערב מתייחס גם לרשות הפלשתינאית ולמדינה שתקום שם חלילה. מפת הדרכים ותוכנית ההתנתקות מבוססות על חלומות באספמיה.

מאמר זה נכתב ופורסם במארס 2005  בעקבות המהפכה הכאילו דמוקרטית בלבנון. הוא עודכן בעקבות ארועי מארס אפריל 2011 ונשאר אקטואלי כמו בעת שנכתב

ז.ג.

========================================================

הרב שקיים ישיבה בגרמניה הנאצית

גירסה מורחבת של כתבה זו ראה

http://www.zeevgalili.com/?p=1666

אתר " אש תורה" :

(www.aish.co.il)

=========================================================

תכנית דוברת בעקבות צ'פלין

עברנו דירה. ראה

===========================================