יהודה מלצר על רקע ציור אביו המשורר שמשון מלצר (צילום: זאב גלילי)
בשבוע אחד ראו אור שני ספרים שהפכו רבי מכר עוד כשריח הדפוס נדף מהם * המו"ל של שני הספרים, ד"ר יהודה מלצר, הוכיח כי הוצאה קטנה יכולה למכור מאות אלפי ספרים בזכות איכותם * וכי אפשר לעשות כסף מהוצאת ספרים גם אם עובדים בעיקר למען הנשמה
לפני 11 שנים התקיימה בבית קפה באיזור שינקין הפגישה הראשונה בין ד"ר יהודה מלצר לבין הרב חיים סבתו. שני אנשים הרחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב. מלצר היה אז בעל הוצאת ספרים קטנה, "ספרי עליית הגג", עם רקורד של איש שמאל לוחמני, ממקימי "יש גבול". מרצה פופולארי לפילוסופיה באוניברסיטה, מורה בתיכון שלימד תלמוד, עיתונאי (ב"חדשות"), מגיה במוסד ביאליק, מו"ל של הוצאה קטנה ויפהפיה ("אדם"), מרצה לעת מצוא.
חיים סבתו, היה אז בן 43, רב כמעט אלמוני בציבור הרחב, ממקימי ישיבת מעלה אדומים. לציבור המצומצם של קוראי "הצופה" היה סבתו מוכר בזכות סיפורים שפרסם לפרקים בעיתון. איש לא ניחש שמאחורי הסיפורים הללו מסתתר אחד הסופרים הגדולים של העת החדשה. גם סבתו עצמו לא חשב כך ורוב כתביו נותרו במגירה.
אחד מתלמידיו של סבתו, העביר למחלקת הספרים של "ידיעות אחרונות" קובץ של סיפוריו. כתב היד התגלגל שם חודשים רבים ואיש לא ידע איך להתייחס אליו. אנשי "ידיעות אחרונות" ביקשו ממלצר להציץ בכתב היד. מלצר, שבעיקרון אינו עוסק בהוצאה לאור של סופרים ישראליים, נענה באי רצון. אך כבר לאחר קריאת השורות הראשונות התרשם עמוקות מיפי השפה ולאחר קריאה מעמיקה כתב בשולי כתב היד: "יופי. יש לי עסק עם סופר".
מאותה פגישה בשינקין נולד ספרו הראשון של סבתו "אמת מארץ תצמח", ואחריו הספרים "תאום כוונות", "כעפעפי שחר", "אהבת תורה". ובימים אלה הופיע ספרו החדש של סבתו "בואי הרוח", המתאר את ילדותו כעולה חדש ממצרים בשכונה הירושלמית בית מזמיל. המהדורה הראשונה בת 5000 עותקים נמכרה בתוך כמה ימים וכבר מודפסת מהדורה שניה.
חוויה מכוננת
סיפר לי השבוע יהודה מלצר: "הפגישה הראשונה בינינו היתה מאד מרגשת. אמרתי לסבתו את דעתי על הספר כשאנו שותים תה ואז שאל אותי בתמימות: יש לך קשר למשורר שמשון מלצר? ואני השבתי לו שבמקרה שמשון מלצר הוא אבא שלי. הוא נאחז התרגשות רבה"
נתברר כי הפואמה הנפלאה שחיבר מלצר האב, "אשירה לרש"י", היתה אולי ארוע מכונן בסיפור חייו של סבתו. בהיותו ילד בן 7 נהג סבתו לבקר בבית דודו ג'אקו, הלוא הוא מיודענו פרופסור יעקב שוויקה, איש האשכולות שהקים את מפעל השו"ת של בר אילן ואת מילון רב מלים ועוסק עתה במחשוב הגניזה.
ג'אקו היה אז סטודנט למתמטיקה באוניברסיטה. אך ידיו רב לו בעולם התורה ובספרות העברית. ז'אקו נטל על עצמו לחשוף את בן אחיו הקטן לעולם הספרות, וכשהיה בא אליו היה נוהג לפזר ספרים בבית במתכוון, וכך חשף את סבתו לבלזק ולמולייר לנתן אלתרמן ולאורי צבי.
על הפגישה בה נחשף ל"אשירה לרש"י" של שמשון מלצר מספר סבתו בספרו החדש "בואי הרוח".
"אל תדאג המשורר, אנחנו
שרים רש"י ופרדסו פורח לנו"
(מתוך ספרו החדש של חיים סבתו)
"… עליתי אל הדוד ג'אקו אחרי השיעור של הרב שפיצר במעברה. על השולחן ראיתי ספר בכריכה לבנה וכתוב
עליו באותיות יפות בצבע יין: אור זרוע. חשבתי, מיהו ישר-לב זה שקרא לספרו אור זרוע, מן הפסוק שסבא היה קורא בקול מחריד לבבות בליל יום הכיפורים לפני כל נדרי, כשבית הכנסת מלא עוטפי טליתות העונים אחריו 'אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה'.
"מזווית עינו ראה הדוד ג'אקו שאני קורא. פתח כאילו בדרך אגב בעמוד אחד ואני קורא 'אשירה לרש"י'. מיהו זה ששר לרש"י שלנו אני אומר בלבי ועיני נפגשות באותיות רש"י קטנות מעל לשיר ואני קורא:
'… אשירה לרש"י – לפי שזכרו מתעורר בלבי כילדות
כתכלת שמים בפרוס חג הפסח כירק בחג השבועות
כזהב השיבולת באב ואלול כאודם שלכת בסתו'
'…הוי רש"י זקן, פרדס ילדותי ובוסתן דמיוני הפורח
האמנם האמנם כבר עלה הכורת לקצץ בנטיעות ששתלת?…
'… הוי שובה לפרוח הבוסתן הגדול להרנין את ילדי ישראל
הוי תן תנובתך הפרדס הנפלא למחיה לתפוצות ישראל'
ועל סיום פסימי זה של הפואימה, בה מביע המשורר את החשש שרש"י הולך ונשכח מילדי ישראל, משיב לו הילד- הסופר, הרב סבתו:
"אל תדאג אני רוצה לצעוק למשורר, אנחנו במעברה בבית מזמיל, בשיעור אצל הרב שפיצר, עוד לומדים רש"י ושרים רש"י ופרדסו פורח לנו והוא עוד מרנין את ילדי ישראל וגם אצל חכם בנימין בבית הכנסת ואצל הרב לויכטר בתלמוד תורה. אל תדאג המשורר, אל תדאג".
חיים סבתו (צילום: זאב גלילי)
מעליית הגג לפנטהאוז
פגישתי הראשונה עם ד"ר יהודה מלצר, התקיימה לפני כחמש שנים. הוא התגורר אז בעליית גג קטנטנה, ממש ד' על ד'. כל כך קטנה היתה שנאלץ להפקיד בידי מישהו את הגמרות שהוריש לו אביו. מעליית הגג הזו ניהל את הוצאת הספרים הקטנה שלו, שבינתיים הפכה הוצאה גדולה. על גודל ההוצאה ניתן ללמוד מן הפנטהאוז הנאה בו הוא מתגורר, באחד הרחובות השקטים והנאים בצפון הישן של תל אביב. זהו בית המרחיב דעתו של אדם. בית נאה וכליו נאים וניכר שמאחוריו עומדת גם אשה נאה.
יש לי חיבה עמוקה ליהודה מלצר, אף שתהום מפרידה בין השקפותינו הפוליטיות. חיבתי אליו נובעת מהערצה לרוחב דעתו והשכלתו והערכה ליושר האינטלקטואלי שלו. שלא כאנשי שמאל רבים, המושכים בעורלתם היהודית והפכו לפוסט ציונים ופוסט יהודים, הוא נטוע היטב בתרבות ישראל ובספרות העברית ורואה במעשיו הגשמה ציונית. ולא במקום האחרון קיימת בינינו זיקה עמוקה בגעגוע לזכרו של יהושע דיאמנט הי"ד, שנפל על ירושלים והיה חברו לנשק של יהודה.
נפגשתי עם מלצר כדי לשמוע על הספר החדש של סבתו ועל מה שקרה מאז פגישתנו הראשונה.
המעוז החילוני לא התמוטט
בעשר השנים שחלפו מאז הופיע "אמת מארץ תצמח" כבר הפך סבתו לסופר רב מכר, שספריו נמכרים ברבבות. בלי יחסי ציבור, בלי פרסומת. סבתו לא מופיע אפילו בתכניות ספרות ברדיו ובטלוויזיה שרובן משודרות בשבתות.
בראשית הדרך סבר מלצר כי יצליח להחדיר את ספריו של סבתו לקהל הרחב של קוראי ספרות יפה. הוא אומר שחלק מן המוטיבציה שלו היה להביא לסוג של קשר בין העולם החילוני והדתי. ירון לונדון כתב עם הופעת ספרו הראשון של סבתו: "(הציונות הדתית) מאיימת עכשיו בהפקעת בלבדיותם של החילונים בתחום הסיפורת… עכשיו צומח דבר… בעקבותיו יבואו אחרים ויתחרו בסיפורת העכשווית. הבהולה, עניית הלשון, הנוירוטית. עוד מעוז חילוני מתמוטט").
עד כה לא התמוטט המעוז החילוני ומלצר מודה שהחדירה של סבתו לקהל החילוני (פרט לספר "תאום כוונות") לא התממשה.
השקעה בהנאת הלימוד
אמרתי שמלצר הפך להיות מו"ל גדול. הדבר אינו מתבטא כמותית. מספר הספרים שהוציאה "עליית הגג" מאז ראשיתה אינו מגיע אלא לחלק מכמות הספרים שמוציאה כל אחת מן ההוצאות הגדולות בשנה אחת. אך אם הוצאת ספרים נמדדת באיכות ספריה ותפוצתם דומה ש"עליית הגג" הגיעה לשיאים מדהימים.
ספרי פילוסופיה ומדע (כמעט כמו לווייתן, נפלאות התבונה, המוזיקה של המספרים הראשוניים ועוד) נמכרים כרגיל בין 10,000 ל-20,000 עותקים. החריגים הם ספריו של סיימון סינג (המשפט האחרון של פרמה, סודות ההצפנה, המפץ הגדול) והפילוסופים הגדולים של בריאן מגי, שבקצב של השנים האחרונות יגיעו ל-50,000 כל אחד. תורת המשחקים שיצא לאור מייד אחרי שפרופסור ישראל אומן זכה בפרס נובל (מלצר וצוותו עבדו עליו כשנתיים לפני כן, בעזרת פרופ' אריאל רובינשטיין ותלמידתו מיכל אילן), הוא חריג שבחריגים ויגיע כנראה ל-100,000.
טקסטים פילוסופים קלאסיים (אפלטון, דקארט, ג'ון סטיוארט מיל, הארט, תומאס קון, ועוד טקסטים שנמצאים בעריכה אחרונה לקראת יציאה לאור) מחזירים כולם את ההשקעה בהם ועתידים להימכר שנים רבות. חריג לכל אלו הוא "וידויים" של אוגוסטינוס, בתרגום פרופ' אביעד קליינברג, שהיה לרב מכר מייד עם יציאתו. רבי מכר אחרים הם "האמן ומרגריטה" של בולגקוב, ספרי בוריס אקונין ועוד, וכמובן ספרי חיים סבתו הנפלאים. מכאן שהצלחתה של "ספרי עליית הגג" איננה רק בזכות ספרי הארי פוטר. את השקעתו העצומה כעורך, אומר מלצר, הוא מקבל בחזרה בעיקר בהנאת הלימוד.
סודו של מלצר
אני שואל את מלצר מה הסוד שלו שמכוחו הוא מוציא בשבוע אחד שני רבי מכר שונים כל כך, ומצליח למכור להמונים ספרי פילוסופיה ומדע פופולארי.
מלצר: "הסוד הגדול הוא לא לעשות הרבה. הוצאות הספרים הגדולות הולכות ליריד ספרים וזורקות שם רשת גדולה שלתוכה הם קונים את הזכויות של מאה או מאה וחמישים ספרים בתקווה שאחד מהם יהיה דג זהב.
"לי אישית זה לא מתאים. אם הייתי רוצה לעשות כסף הייתי מתמחה בנדל"ן. באתי לספרים לא מן המסחר אלא מן הספרים. שנים רבות, בצד עבודתי האקדמית, עבדתי כעוזר מגיה לאחי, אביב, ששערך במוסד ביאליק. עם כל התרגומים הקלאסיים של שלמה דיקמן ואחרים. למדתי הרבה מאחי שלמד מאבא וכולנו למדנו מן האח הבכור. עשיתי הרבה עריכה עד שהקמתי את המפעל של עצמי. היתה לי גם הוצאה קטנה, "אדם", שעליה אמר אוהד זמורה ז"ל כי זו ההוצאה הכי יפה בארץ. עבדתי אז משרה וחצי באוניברסיטה ולא היה לי מושג בעסקים. אבל הפכנו את סול בלו וסמואל בקט לרבי מכר, הנמכרים עד היום. הוצאנו את "עם בוא הזיכרון" של שאול פרידלנדר, ומכרנו למעלה מ-30 אלף. הוצאתי ספר ילדים נפלא בשם "עץ הנדיב" שתרגמתי בעצמי ומכר כרבע מיליון . הוצאנו עוד ספרי ילדים למופת. ויש לזכור שאז לא היה לנו הכוח השיווקי של ידיעות אחרונות שיש לנו היום. הם לא שותפים אתי בהוצאה אלא בפרויקטים של כל ספר".
"איך קניתי את זכויות
הארי פוטר באלף דולר"
"אל הארי פוטר הגעתי אליו לגמרי במקרה. קראתי באיזו פינה נידחת ידיעה על גברת מוזרה שכותבת סידרת ספרים על ילד יתום שהפך להיות קוסם. הספר ראה אור באנגליה, אך בעולם לא שמעו עליו. מה שמשך את לבי היה שזהו ספר ילדים שגם מבוגרים קוראים ברכבת התחתית. אך עוטפים אותו בנייר עיתון כי הם מתביישים בכך שהם קוראים ספר ילדים.
"זה היה לפני 11 שנים. לא היה לי מחשב ולא היה אינטרנט. רק טלפון. נכנסתי לקדחת של פעילות ומשך 24 שעות הפכתי עולמות בחיפוש המו"ל של 'הארי פוטר'. כשהגעתי למשרדו נאמר לי שזכויות הספר הן בידיו של סוכן של הסופרת, כריסטופר ליטל, וכשהגעתי אליו הפנו אותי לנציגה שלו בישראל, שמשרדה ברחוב הירקון. צילצלתי אליה והיא אמרה כי לא שמעה כלל על הספר. לאחר ברור אמרה לי כי אותו כריסטופר ליטל אינו מוכר את זכויות הספר באמצעות סוכני משנה אלא במישרין. חזרתי אליו ובקשתי לרכוש את הזכויות. הצגתי עצמי כד"ר יהודה מלצר בעל הוצאת ספרים קטנה הקשורה בקשרי שיווק עם העיתון הגדול במדינה. הוא אמר שיחשוב בדבר ויחזור אלי תוך 24 שעות. ואכן הוא חזר בדיוק בזמן ואמר לי: בררתי אודותיך אצל ידיד, פרקליט ישראלי המתגורר בשדרות רוטשילד. הוא המליץ עליך בחום. על ידיעות אחרונות לא שמעתי אבל לך אני מוכן למכור את הזכויות. הוא ביקש אלף דולר. וזה כאילו מישהו מכר לי את הפנטהאוז הזה במאה שקל".
אין הגזמה בתאור זה של מלצר. עם פרסום הכרך השביעי של הארי פוטר השבוע מתקרבת מכירת הספר בארץ למיליון עותקים.
"לערוך עם פינצטה
עיון ברשימת הספרים שהוציאה "ספריי עליית הגג", מצביע על שורה של הצלחות מסחריות ואיכותיות. בחינה של הצלחות אלה מלמד שד"ר יהודה מלצר לא רק קורא ומכיר כל אחד מן הספרים שהוציא. חלק גדול מהם הוא גם עורך ומתרגם בעצמו ולפי דבריו "בקפדנות של פינצטה". מלצר הוא טיפוס די צנוע, אך הוא גאה בצדק בכישורי העריכה שלו ושל בני משפחתו שחלקמהם מסיעים לו (אביו המשורר הוריש כנראה לצאצאיו את כשרונותיו. זה בולט את אחיו בניו ובתו שהוא מכנה אותם "המשפחה התיבונית שלי" על שם משפחת התיבונים שהתפרסמה בתרגום הספרות הפילוסופית של ימי הביניים).
כנראה שעם הכישורים משחק גם המזל וזה מה שקרה עם הארי פוטר. הצלחה אחרת שהפכה את מלצר ממו"ל קטן למו"ל גדול הוא הספר "המשפט האחרון של פרמה". מלצר מספר כי קרא בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס כי נפתרה חידה מתמטית שהתחבטו בה 358 שנים. הוא הסיק מכך שבמוקדם או במאוחר ייצא ספר על הנושא. ואכן תוך זמן קצר ראו אור שני ספרים האחד באנגליה והשני בארצות הברית. מלצר הימר על הספר האנגלי וכאן שוב שיחק לו מזלו. נתברר כי הספר נכתב בידי הודי, סיימון סינג, עילוי שלא הגיע לגיל 40 בעל כושר כתיבה בלתי רגיל בנושאים של מדע פופולארי. בעקבותיו רכש זכויות של עוד כמה מספריו.
מפילוסופיה עד רפואה
החוש המיוחד של מלצר באיתור הצרכים של ציבור הקוראים הביא אותו להוציא מדריך לתרופות שעד כה נמכרו ממנו מאה אלף עותקים. ובעקבותיו הוציא שורה של ספרים בענייני רפואה. על בסיס ספרים אלה הקים אתר אינטרנט וגם האתר מתחיל להניב רווחים.
מלצר איננו מסתיר את העובדה שאת הוצאת הספרים הפילוסופיים הוא עושה למען הנשמה ורואה בכך גם מעשה ציוני שהספרים הללו יהיו בשפה העברית (ובעתיד גם באינטרנט).
סופו של עידן הספר
מלצר רואה באינטרנט מהפכה טכנולוגית ותרבותית שאינה נופלת בעוצמתה מהמצאת הדפוס של גוטנברג. "תסתכל על הנכדים שלך", הוא אומר, "ותבחן כמה שעות הם מבלים מול נייר וכמה מול מסך המחשב. והם עוד גדלו בבית שיש בו ספרים. אנו עומדים בפני מהפכה שתשפיע על הרגלי הקריאה הרגלי השיווק וגם על מבנה האוניברסיטאות.
"אני נואם בפני ילדיי ובפני חבורה שלמה של צעירים שעובדים בספריית עליית הגג (מומחה ליוונית מודרנית, מומחה ליוונית קלאסית, מומחה ללטינית, מומחה למדע וכו). אני אומר לכולם: כשאני אלך לבית אבות אני אצטער מאד אם יתברר שלא התכוננתם לעידן החדש. אתם חייבים להתכונן לקראת הדבר הזה שאם תרצו או לא תרצו הולך לרדת עלינו. כלומר דרכי הכתיבה הייצור והשיווק ישתנו באופן דרמטי".
(הערה: נושא זה של המהפך הדיגיטאלי בעולם הספר נדון בהרחבה בשיחתי עם ד"ר מלצר ולא הובא כאן מפאת קוצר היריעה. אחזור ואביא את דבריו החשובים שנאמרו בנושא בהזדמנות הקרובה).
ראה גם ראיון עם חיים סבתן
http://www.zeevgalili.com/?p=1045
==================================================================
אָשִׁירָה לְרַשִ"י את שמשון מלצר
אָשִׁירָה לְרַשִׁ"י, אָנכִי אָשִׁירָה בִּשְׁנַת תָּ"ו תָּ"ו קוּ"ף לְהֻלַּדְתּוֹ,
אָשִׁירָה בּשְׁמִי וּבְשֵׁם חֲבֵרַי – תַלְמִידֵי רַ' אַהֲרוֹן הַמְלַמֵּד,
וְשׁוּב לא הָיִינוּ עֲזוּבִים בְסֵפֶר בְּרֵאשִׁית רְחַב-הַיָּדַיִם,…
אַתָה הוֹלַכְתָּנוּ מִפַּרְשָׁה לְפַרְשָׁה וְיִשַּרְתָּ הֲדוּרִים בְּדַרְכֵּנוּ.
לא זָזָה יָדְךָ הַטּוֹבָה מִיָּדֵנוּ בְלֶכְתֵּנוּ בְּעִקְבוֹת אֲבְרָהָם,
הִצְדַּקְתָּ אֶת אִמֵּנוּ שָרָה וְנַפְשָׁהּ הַיּוֹצֵאת עַל "כִּמְעַט" שֶׁל שָטָן,
הִשְׂנֵאתָ בְּנָהּ שֶׁל הָגָר הַמִצְרִית (בְּצֶדֶק, בּצֶדֶק הִשְׂנֵאתָ!)
וְהִטַּפְתָּ דִמְעוֹתֵינוּ לְעֵינָיו שֶׁל יִצְחָק בְשָׁעָה שֶׁאָמַר עָקְדֵנִי.
בִּסְדוֹם הָרְשָׁעָה הִשְׁמַעְתָּנוּ צַעֲקָתָהּ שֶׁל אוֹתָה הָרִיבָה הָאַחַת
שֶׁהוֹצִיאָה מָזוֹן לֶעָנִי בְּכַדָהּ וַהֲרָגוּהָ מִיתָה מְשֻׁנָּה,
הִטְעַמְתָנוּ מִמֶּתֶק הַנְקָמָה בַּסְּדוֹמִית שֶׁבְּמֶלַח חָטְאָה וְלָקָתָה,
לִמַּדְתָּנו רִאשׁוֹן-רִאשׁוֹן מִשִׂיחָתָם הַיָפָה שֶׁל עַבְדֵי הָאָבוֹת
וְהִדְלַקְתָּ הַנֵר מִשַׁבָּת לְשַׁבָּת בְּאָהֳלָן שֶׁל שָׂרָה וְרִבְקָה.
הִשְׁמַעְתָּנוּ מְרִיבַת אֲבָנִים לִמְרַאֲשוֹתָיו שֶׁל יַעֲקב אָבִינוּ הַבּוֹרֵחַ,
הוֹרַדְתָּ מַלְאָכִים לְלַוּוֹתוֹ בְּדַרְכּוֹ וְהִקְפַּצְתָּ לְנֶגְדּוֹ אֶת חָרָן,
וְקִפַּלְתָּ אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל מִתַּחְתָּיו כְּדֵי לְהַבְטִיחָהּ לַבָּנִים.
וְאַתּה שֶׁהִכְנַסְתָּנוּ יַחְדָּו עִם יְהוּדָה לְתִגָר גָדוֹל עִם יוֹסֵף – …
צִמְצַמְתָּ עַצְמְךָ בְקֶרֶן-זָוִית בְּשָׁעָה שֶׁנִתְוַדַּע אֶל אֶחָיו
(רַק אַגּב הוֹדַעְתָּנוּ שֶאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל גְבוֹהָה מִכָּל הָאֲרָצוֹת)…
וּבְלֵילֵי טֵבֵת הָאֲרֻכִּים וְהַקָּרִים, עֵת בַּחוּץ קִשְׁקְשׁוּ זוֹגֵי הַמִזְחָלות, הוֹרַדְתָּנוּ בַּעֲגָלוֹת עִם יַעֲקב לְמִצְרַיִם, וְיוֹסֵף אָסַר אֶת מֶרְכַּבְתּו,
וְיַחַד רִמִּינוּ אֶת פַּרְעֹה, שׁאֵין אָנוּ בְקִיאִין אֶלָא בְּמִרְעֶה
וְרַק אֶרֶץ גּשֶן הִיא הַצְרִיכָה לָנוּ – שֶׁלא יַעֲשֶנוּ אַנְשֵי מִלְחַמְתּוֹ.
וּלְאוֹרָם שֶׁל נֵרוֹת הַפַּרָפִי"ן שֶׁהֶעֱלִינוּ עָלְתָה דְמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, זָקֵן וְחָלוּשׁ וְתָשׁוּשׁ מִיִּסּוּרִין וּמִתְחַזֵק לֵישֵׁב עַל הַמִּטָּה,
וְהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵי בְנוֹ הַשַׁלִיט (תַעֲלָה בְּעִדָנֵיהּ סְגִיד לֵיהּ!)
וְהוּא מִצְטַדֵּק לְפָנָיו וּמַסְבּיר: וַאֲנִי בּבוֹאִי מִפַּדָּן…
שַׁרְנוּ כֻּלָּנוּ בְּחם, בִּרְנָנָה, בְּנִגּוּן הַיּוֹצֵא מִן הַלֵּב:
"וַאֲנִי – וַאֲנִי יַעֲקֹב, בְּבוֹאִי – כְּשֶׁבָּאתִי, מִפַּדָּן – הִיא פַּדַּן-אֲרָם,
מֵתָה – נִפְטְרָה, עָלַי – בִּגְלָלִי, רָחֵל – רָחֵל אִמֶּךָ…
וְאַף-עַל-פִּי שֶׁאֲנִי מַטְרִיחַ עָלֶיךָ לְהוֹלִיכֵנִי לְהִקָּבֵר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן,
וְלֹא כָךְ עָשִׂיתִי לְאִמֶךָ… וְיוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ בְּלִבְּךָ עָלַי,
אֲבָל דַע לְךָ שֶׁעַל-פִּי הַדִּבּוּר קְבַרְתִּיהָ שָׁם… כְּשֶׁיַּגְלֶה נְבוּזַרְאֲדָן…"
שַׁרְנוּ כֻּלָנוּ בְּחם, בִרְנָנָה, בְּנִגּוּן הַיּוֹצֵא מִן הַלֵּב –
מִלִּבּוֹ שֶׁל יוֹסֵף שֶׁאִמוֹ נִקְבְּרָה בַּשָׂדֶה בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים,
מִלִּבּוֹ שֶׁל יַעֲקב שֶׁהָאֲהוּבָה וְהַנְעִימָה גַם בְּמוֹתָהּ מִמֶּנּוּ נִפְרָדָה.
מִלִּבָּהּ שֶׁל רָחֵל הַיּוֹצֵאת עַל קִבְרָהּ וּבוֹכָה וּמְבַקֶּשֶׁת רַחֲמִים,
מִלִּבָּם שֶׁל יִשׂרָאֵל שֶׁהֶגְלוּם שַׁבָּאִים כְּבוּלִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל,
וּמִלִּבּוֹ, כִּבְיָכוֹל, הָעוֹנֶה לְרָחֵל: יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלָתֵךְ…
וּבְנִי הַגָּדוֹל כְּבָר הִגִּיעַ לְשֵׁש וְיוֹדֵעַ סִפּוּרֵי בְּרֵאשִׁית…
בְּקָרוֹב יַעֲבוֹר לַכִתָּה הַשְׁנִיּה וְיִלְמַד "סִפּוּרֵי-הַמִּקְרָא",…
אֲבוֹי וַאֲהָהּ, אַך אֶפְשָׁר! – אַף הוּא לֹא יִלְמַד חֻומָשׁ עִם רַשִׁ"י…
הוֹי רַשִׁ"י זָקֵן, פַּרְדֵס יַלְדוּתִי וּבֻסְתַּן-דִמְיוֹנִי הַפּוֹרֵחַ –
הַאֻמְנָם,הַאֻמְנָם כְּבָר עָלָה הַכּוֹרֵת לְקַצֵּץ בַּנְּטִיעוֹת שֶׁשָׁתַלְתָּ?…
יָשׁוּבוּ לִלְמוֹד בְּלֵילֵי-טֵבֵת אֲרֻכִּים, בִּבְקָרִים שֶׁל סִיוָן מַזְהִירִים,
יָשִׁירוּ יַחְדָו עוֹד בְּחם, בִּרְנָנָה, בְּנִגּוּן הַיּוֹצֵא מִן הַלֵב?
הוֹי שׁוּבָה לִפְרוֹחַ, הַבֻּסְתָּן הַגָדוֹל, לְהַרְנִין אֶת יַלְדֵי יִשׂרָאֵל,
הוֹי תֵּן תְּנוּבָתְךָ, הַפַּרְדֵס הַנִּפְלָא, לְמִחְיָה לִתְפוּצוֹת יִשׂרָאֵל!
(שירים ובלדות, שמשון מלצר, הוצאת דביר,תל אביב, תשי"ט)
יפנית חוקרת שירת הבקשות של יהודי חאלב