זמן קצר לאחר חורבן גוש קטיף נערכה סעודה חגיגית באחת מיחידות חיל האוויר. השתתפו בה חיילים וקצינים, שנטלו חלק במבצע המפואר של גרוש יהודים מאדמתם וחורבן ישוביהם. מבצע שמכנים אותו משום מה "התנתקות".
מסמר הערב היה חלוקת מדליה מיוחדת עליה נחרת: " בהוקרה על רגישותך ונחישותך – מחלקת חימוש ואוויוניקה" . על המדליה חתומה מחלקת חימוש ואוויוניקה.
האם מפקד חיל האוויר לשעבר ורמטכ"ל הגרוש דן חלוץ, בעל זכות היוצרים של הביטוי המקומם "ברגישות ובנחישות" ידע על היוזמה?
בשעתו דחה חלוץ בתוקף הצעה (של השר סנה) לחלק אות למשתתפי החורבן. האם זו יוזמה מקומית של אחת מיחידות חיל האוויר? אבל מחלקת חימוש ואוויוניקה היא חלק ממטה חיל האוויר.
אז מה? הרמטכ"ל לא יודע מה שנעשה בחיל האוויר שלו? למה שלא נאמין לו ?
האם הוא ידע מה נעשה במלחמת לבנון השנייה?
ראה גם: אלה השאלות שישאלו את דן חלוץ"
http://www.zeevgalili.com/?p=342
==============================================
2. " מרכז הליכוד איננו מושחת"
רעי לוי, חבר מרכז הליכוד, מהנדס תוכנה במקצועו, קבל באוזני על כך שכתבתי כאן כי מרכז הליכוד מושחת. השבוע פניתי אליו לקבלת הבהרות ואלה עיקרי דבריו:
" יש אנשים מושחתים במרכז הליכוד. אך המרכז כמוסד איננו גוף מושחת. אני אומר לך זאת כאדם שאביו היה חבר ליכוד בתקופה שבה אי אפשר היה להשיג עבודה בלי הפנקס האדום. אני עצמי חבר המרכז 15 שנה (עם הפסקה באמצע). אתה, כמו רבים אחרים, נפלת לצערי בפח שהתקשורת טמנה לציבור.
" האם רק במרכז הליכוד יש אנשים מושחתים? האם השחיתות כאן חמורה יותר מזו שבמפלגות אחרות? והעיקר: האם השחיתות הזו היא גורם מכריע בהחלטות המתקבלות במרכז? התשובות לכל השאלות הללו שלילית. ואני אומר זאת מידיעה אישית.
" שעור האנשים המושחתים במרכז הליכוד אינו עולה להערכתי על חמישה אחוזים מכלל החברים. אלה אנשים שימכרו את קולם ואת השפעתם לכל המרבה במחיר. כמחצית מחברי המרכז הם ליכודניקים טובים וישרים, אבל תלויים במפלגה לפרנסתם. אפשר להפעיל עליהם לחץ. אפשר להעניש אותם. אבל הם אינם מושחתים. יש ביניהם אנשים אמיצים מאד ששילמו מחיר אישי כבד על התנגדותם להתנתקות. מדובר באנשים שהשכלתם אינה גבוהה ואם מפטרים אותם ממקום העבודה לא בנקל ימצאו פרנסה. למרות זאת, רבים מהם ניסו לעצור את מסע ההרס של שרון ונענשו על ידי עומרי שרון. הוא פיטר אנשים ללא רחמים והביא במקומם את הנאמנים לו.
" כמחצית מחברי המרכז (ואני כולל עצמי בתוכם), אינם קשורים בשום דרך בשלטון, אינם זקוקים לו לפרנסתם, והם חופשיים בהצבעתם ובהבעת דעותיהם. אי אפשר לקנות אותם בשום מחיר. אבל אותם לא מראיינים בתקשורת.
יש הרבה יופי במרכז הליכוד. הוא מהווה חתך מייצג של עם ישראל – פרופסורים, רופאים, עורכי דין, מהנדסים בצד "עמך" פשוטי עם. יהודים נפלאים – אשכנזים וספרדים, דתיים וחילוניים, חרדים ומסורתיים, ותיקים ועולים מרוסיה. הליכוד כולו הוא תנועה מדהימה, המהווה חתך מאפיין של עם ישראל, יותר מכל תנועה אחרת בארץ. מרכז הליכוד הוא מיקרו קוסמוס של הליכוד כולו. מרכז הליכוד הוא עם ישראל.
בשנתיים האחרונות חלה התעוררות אידיאולוגית עצומה במרכז הליכוד, במידה רבה תודות להצטרפות אנשי "מנהיגות יהודית". הם הביאו למרכז אנשים החפים מכל שיקול אינטרסנטי. הם גם
עוררו כוחות אידיאולוגיים בליכוד אשר היו רדומים משהו, וסחפו אחריהם אנשי ליכוד ותיקים ונפלאים, אוהבי עמם וארצם. אלה הנחילו לשרון תבוסה אחרי תבוסה.
כאן נכנסה התקשורת לפעולה. המטרה הייתה להגן על האתרוג, לסייע לו לקדם את תוכנית ההתנתקות ולמסמס את משאל המתפקדים. כך יצאה התקשורת במתקפה על מרכז הליכוד דווקא. סביב משאל המתפקדים הופיעו מדי ערב על מרקעי הטלוויזיה צילומים של חברי מרכז אזוקים המובלים למשפט, כאילו היו ראשי העולם התחתון.
" לחגיגה הצטרפה המערכת המשפטית, מן היועץ המשפטי ומטה. לאחר שניקתה את שרון החלה לנכס לעצמה את הליכוד כולו. פתאום יועצים משפטיים של משרדי ממשלה נותנים הוראות לפקידים שלא להעביר מינויים אלא דרכם. המינויים הפוליטיים הפכו מכשיר של המערכת המשפטית לחזק את כוחה. עוד מעט ומני מזוז וחבריו הם שיקבעו את רשימת הליכוד לכנסת.
המרכז הראשון
על הישיבה הראשונה של מרכז " חרות" , תנועת האם ממנה צמח הליכוד, מספר אחד ממשתתפיה: " ראשית היו אנשים צעירים, לא היה ביניהם כמעט ראש עטור שיבה. בישיבה הראשונה של המרכז, (העיר אחד המשתתפים) בהעיפו עין על הנוכחים: "אפילו בשבילי יש יותר מדי חאקי" (דהיינו אנשים צעירים – ז.ג.) כי זה היה סודה של "חרות". הראשונים שנהרו אליה היו בני נוער שהצטרפו אליה לא על מנת לעסוק בפוליטיקה, אלא מתוך אמונה שהתנועה צעירה ברוחה ובדרכה ותחדש בכל השטחים את פני הדברים ביישוב" . (מתוך ספרו של פרופסור יחיעם וייץ " ממחתרת לוחמת לתנועה פוליטית – הקמתה של תנועת החרות 1947-1949).
=========================================
3. מה עשה סילבן שלום כשר חוץ
מפי בכיר במשרד החוץ: אני משרת עשרות שנים במשרד ועוד לא ראיתי דבר כזה כמו שר החוץ סילבן שלום. מאז שנכנס לתפקידו לא זכיתי להיפגש עמו, למרות התפקיד הבכיר שאני ממלא. הוא לא עושה שום דבר ולא מתעניין בשום דבר פרט לקידום העצמי שלו. נוסע לחוץ לארץ בעיקר כדי להצטלם. ברגע שיש צילום הוא גומר את הביקור. בארץ הוא מקבל חברי מרכז ליכוד בחדרו מבוקר עד ערב. לא מקיים ישיבות הנהלה. הוא השר הראשון שמתערב גם במינויים של הכתבניות והנהגים.
כל יום הוא מטלפן לעשרות אנשים, בעיקר חברי מרכז ליכוד. מה שלומך סולימן ומה אני יכול לעשות בשבילך. מזמין חברי ליכוד בהמוניהם גם לאירועים ממלכתיים. זה נותן להם הרגשה טובה שהתחככו בחלונות הגבוהים.
וכמובן הארועים הפרטיים שלו. באחד מהם, שהתקיים בבית הגדול של ג"ודי, באו אלפיים איש. המשטרה הייתה צריכה לחסום את הכניסה לרחוב הצר בשכונת תל בנימין.
גם בסידרת "בטיפול" יש פוליטיקה
מזה כמה שבועות מקרינה HOT דרמה יומית מצוינת – "בטיפול" . הדרמה מכניסה אותנו לקליניקה של הפסיכולוג (אסי דיין) כשבכל יום ניתן לנו להציץ אל תוך חייהם של המטופלים. הפסיכולוג עצמו נמצא אף הוא בטיפול-ייעוץ של פסיכולוגית ותיקה (גילה אלמגור), שכבר יצאה לגמלאות.
שתי הדמויות המרכזיות שבין המטופלים הם נעמה וידין.
נעמה (איילת זורר), אשה בת 35, מסוכסכת עם עצמה ועם בן זוגה, שונאת את עצמה, מתאהבת בפסיכולוג המטפל בה ומפנטזת שתצליח לפתות אותו.
ליאור אשכנזיבתפקיד הטייס בסידרת "בטיפול"
ידין (ליאור אשכנזי), טייס גרוש, מתחבט בזהותו המינית ובבעיות הקשורות במבצע שהשתתף בו. יתר המטופלים הם: מאיה מרון, ספורטאית בת 17, המסתבכת בפרשת אהבים עם המאמן הנשוי שלה ומנסה להתאבד. בני הזוג רמי הויברגר ועלמה זק, הנמצאים בסכסוך סביב השאלה אם להביא לעולם ילד אחרי חמש שנים של טיפולי הפריה או לבצע הפלה.
אסי דיין עצמו חוזר אל גילה אלמגור, שהייתה המנחה שלו לפני שנים רבות, כשהיה פסיכולוג מתחיל. לכאורה הוא מבקש סיוע והדרכה מקצועית, אך במהלך פגישותיהם מתגלה כי הוא עצמו מסובך ביחסים רעועים עם אשתו, מתחבט בשאלת יחסיו עם נעמה ובצורך להתגבר על תשוקתו אליה. בתחושה שהוא עייף ושחוק, מקצר הליכים עם מטופליו ועושה שגיאות גורליות בטיפול בהם.
אסי דיין בתפקיד הפסיכולוג בסירה
התסריטאים עושים עבודה מצוינת. השיח בין הפסיכולוג והמטופלים קולח, אמין, מבריק. וכך גם בין אסי דיין והמטפלת שלו. בסך הכל מאפשרת הסדרה הצצה לאיזו חתיכת ישראל כפי שהיא משתקפת מן הספה או הכורסא של הפסיכולוג. מדובר בישראל השייכת לרובד החברתי של הכותבים. ישראלים היכולים לשלם 400 שקל לכל פגישה עם פסיכולוג, ושבעיותיהם נעות סביב יחסיהם עם בני זוגם, עם ילדיהם ועם עצמם. ישראלים " המתחבטים בין אספרסו קצר וסושי ארוך" ומחליטים על קציפת פסיפלורה. כמעט ואמרנו כי סוף סוף ראינו סרט ישראלי שאיננו עוסק בכיבוש.
אך זו היתה תקוות שווא. הטייס ידין ירושלמי נותן לנו את הכיבוש, ובגדול.
ידין, גבר גבה קומה, יפה תואר, בא אל הפסיכולוג אחרי שערך תחקיר יסודי ומצא כי הוא הטוב ביותר. הוא בוחר תמיד את הטוב ביותר מרופא שיניים ועד חשמלאי רכב. הוא לא בא לטיפול, רק להתייעצות קצרה.
ידין הטיל פצצת טונה על מטרה ברמאללה. המטרה הייתה נכונה אך היו בתוכה האנשים הלא נכונים. תריסר ילדים נהרגו והמבוקש אותו ביקשו לחסל יצא פצוע קל.
והוא ממהר להסביר בלי שנתבקש: אחרי הפצצה כזו אתה לא חוזר הביתה ומדליק CNNכדי לראות את גופות הילדים. אתה הולך לישון.
הטייס: " עכשיו אתה רוצה לשאול אם אני ישן טוב?"
פסיכולוג: " אתה ישן טוב?" .
טייס: " אני ישן מצוין. בהנחה שעשיתי מה שצריך לעשות הכי טוב שאפשר" .
פסיכולוג: " מה זה אומר הכי טוב?"
טייס: " הכי טוב זה אומר לפגוע במבנה הנכון. אם פגעת במבנה הנכון ורק היו שם האנשים הלא נכונים אז אין בעיה. אני ישן כמו תינוק… זה לא משהו שיושב לי על המצפון… ההפצצה הזו ברמאללה זה סתם עוד יום בהיסטוריה הארוכה של ידין ירושלמי" .
רק בהמשך מתבררת הסיבה לביקורו של הטייס אצל הפסיכולוג. לאחר אותה הפצצה הוא קיים משחק טניס ארוך מן הרגיל עם חבר, רופא במקצועו. הוא לקה בהתקף לב קשה שהביא אותו למוות קליני. החבר הרופא ביצע בו החייאה אשר יחד עם טיפול בחליפת הקפאה מיוחדת, השומרת על חום נמוך ומונעת קריסת מערכות הגוף, הוא חזר לחיים.
אותו חבר, רופא פעיל בארגון רופאים למען זכויות אדם בשטחים. חברי הארגון עומדים לבקר במקום בו הטיל הטייס את פצצת הטונה והוא מבקש להילוות אליהם. לפסיכולוג בא להתייעצות, לפי דרישתו של החבר.
למה הוא מבקש לבקר במקום הפיגוע?
" זה מסקרן אותי. איך זה נראה מלמטה. אין לי רגשי אשמה" .
בהמשך מסביר הטייס את פילוסופיית החיים של מקצועו. הוא לא בחר להיות טייס המקצוע בחר בו. המקצוע בוחר את הטובים ביותר והיפים ביותר. כמו שהוא בוחר בחלוצים של קבוצות כדורגל.
כאן חורג הפסיכולוג מן הגבולות הטיפול וזורק לעבר הטייס: אתה אומר שהחיים בחרו בך להיות טייס. זה מאפשר לך להוריד אחריות מעצמך ולהעביר את האחריות למפקד הטייסת ששלח אותך, או למפקד החייל. אולי אתה מסכים להיות ראש החייל של עצמך? נראה לי שאתה מאד רוצה לכפר על ההפצצה שלך.
מרגע זה הפסיק, לפחות פרק זה בסדרה, להיות יצירת אמנות והפך פמפלט פוליטי. ואם היה ספק בכך הוא ניתן בפרק של יום חמישי בו מודה אסי דיין באוזני גילה אלמגור כי הוא ממש מתעב את הטייס. ומאוחר יותר קיבל כיוון זה חיזוק עם התאבדותו של הטייס.
אמרתי כי הסדרה מציגה בצורה אמינה נתח של ישראל. אך זוהי ישראל של מחברי התסריטים והמפיקים. מאלה קשה לצפות שינסו להבין דרך ספת הפסיכולוג, למשל, את הרגשתו של מי ש" עבר דירה" מנווה דקלים לאריאל. או של מי שאשתו וילדיו נרצחו בפיגוע. הם לא יצליחו להיכנס לעורם ולשפתם של מטופלים כאלה.
סדרה מצוינת. בין היתר כי אפשר ללמוד ממנה כי המדינה כולה זקוקה לטיפול.