פרשת אלחנן טננבאום דומה כשתי טיפות מים לפרשת " האדם השלישי" , אברי אלעד, בשנות החמישים * בשני המקרים גויסו נוכלים בעלי עבר פלילי והטילו עליהם משימות ביטחוניות בעלי חשיבות לאומית * אלעד גרם בעקיפין לנפילת בן גוריון * האם זה מה שיעשה טננבאום לאריאל שרון

בראשית שנות החמישים התקיים במחנה צריפין קורס מג" דים בפיקודו של יצחק רבין ז" ל. כמה מחניכי הקורס הגיעו במרוצת השנים לתפקידים הבכירים ביותר בצה" ל. ביניהם היו דוד אלעזר, יוסף גבע, מאיר עמית ועוד.

עם חניכי הקורס נמנה גם אדם ששמו אינו אומר היום מאומה לרוב אזרחי ישראל, אברהם זיידנברג. הוא היה אחד הבוגדים הגדולים בתולדות המדינה ומשך שנים רבות נשמר שמו בסוד והיה ידוע רק כ" האדם השלישי של הפרשה" .

רקורד מרשים וכוזב

בתקופת קורס המג"דים הוא הציג עצמו כבעל רקורד מרשים: עלה ארצה ב"עליית הנוער" מווינה, חונך בבן שמן, התגייס למחלקה הגרמנית של הפלמ" ח, לחם בקומנדו הבריטי, היה מפקד פלוגה בחטיבת "הראל" במלחמת השחרור, היה מראשוני המתגייסים לצנחנים.

לימים נתברר שכל הרקורד הזה כוזב. הוא לא שרת בפלמ"ח אלא חודשיים וחצי וסולק בבושת פנים לאחר שגנב חפצים מחבריו ליחידה. לא לחם בקומנדו הבריטי אלא שרת בו כנהג, והיה ידוע כמשתמט ומתחלה כרוני. גם כאן נתפס בגניבת מצלמה מחברו ליחידה. ב" הראל" היה רק קצין מנהלה ונתפס בגניבת מזון ונפט ממחסני החטיבה ומכירתו בשוק השחור בירושלים. לא היה קצין קרבי בצנחנים אלא סולק מן היחידה אחרי שנתברר כי קיבל על עצמו להדריך קורס צניחה בלי שצנח בעצמו מעולם.

סיפורו של יוסף גבע

למרות כל מעלליו הצליח זיידנברג להגיע לקורס המג"דים ואף סיים אותו. על התנהגותו בתקופת הקורס סיפר לי חברי אלוף (מיל.) יוסף גבע: " בסופי שבוע היינו יוצאים לחופשה וחוזרים ביום ראשון. באותה תקופה לא היינו בעלי מכוניות וכדי להגיע לבסיס במועד היית חייב לקום מוקדם ולהיטלטל זמן רב באוטובוסים. באחד הימים סיפר לי כי הוא נוהג לגנוב בכל יום ראשון בבוקר מכונית באזור חיפה, שם התגורר, ונוסע בה לצריפין. הוא הקפיד להחנות את המכונית ליד משטרת בית דגון, כדי לטשטש עקבותיו, וצעד משם לצריפין. הוא הציע לי להצטרף אליו לטרמפ וכמובן דחיתי את ההצעה הנדיבה".

עם סיום הקורס מונה זיידנברג לסמג" ד גדוד שהורכב מאסירים ששוחררו מבתי הסוהר, במסגרת חנינה כללית. בשנת 1951, בעיצומם של ימי המחסור והצנע, הוא גנב מקרר חשמלי גדול בנפח 11 קוב ממחנה צבאי והעבירו לביתו בחיפה. באותה תקופה היה מקרר חשמלי מכשיר יקר ערך, שרק עשירים מופלגים יכלו להרשות לעצמם לרכוש. הוא נתפס, הועמד לדין, הורד לדרגת טוראי וגורש מן הצבא בקלון. בעקבות זאת אף התגרש מאשתו.

מישהו המליץ עליו לעבודה במפעל המכוניות " קייזר אילין" . הוא החזיק מעמד פחות משנה. " תפסנו אותו גונב מצתים של מכוניות שהיו אז פריט מאד יקר ומאד מבוקש" סיפר לי השבוע בעל המפעל, אפרים אילין.

גיוס בדרכי עורמה

לאחר זמן ניסה להתגייס מחדש לצבא הקבע. יוסף גבע, שהיה אז אל" מ וראש מינהל הסגל, ידע עם מי יש לו עסק והתנגד בתקיפות לגיוסו. בעת שאל" מ גבע היה בחופשה, שכנע מישהו את סגנו להחתימו על חוזה שרות והוא גויס על תקן של סרן ליחידה 131, שהייתה אחת היחידות הסודיות ביותר בצה" ל. הוא קיבל את שם הכיסוי אלעד (ולאחר שנים החליף שמו לאברי אלעד). הוטל עליו להשתקע בגרמניה ולחיות בכיסוי של גרמני נוצרי, קצין נאצי לשעבר. תפקיד זה הלם אותו להפליא. לפי השמועה היה אביו האמיתי קצין בצבא הגרמני.

גם בגרמניה המשיך במעלליו – קנה מכונית מפוארת, בזבז כספים ולא דיווח עליהם, ניהל רומנים והרבה לפטפט. על האיש המפוקפק הזה הוטלה אחת המשימות האפלות ביותר בתולדות המודיעין הישראלי – מבצע שכונה לימים "העסק הביש" . קבוצת יהודים מצריים גויסו למודיעין הצבאי הישראלי וזיידנברג היה אחראי להפעלתם. על הקבוצה הוטל להצית מוסדות אמריקניים בקהיר ובאלכסנדריה, במטרה לגרום לסכסוך בין מצרים לארצות הברית.

הרוב נתפסו מלבדו

רוב חברי הקבוצה נתפסו בידי השלטונות המצריים. שניים מהם, משה מרזוק ושמואל עזאר נידונו למוות וניתלו. קצין המודיעין מאיר בינט התאבד בכלא. יהודי מצרי, יוסף קרמונה, שנעצר אף שלא היה קשור ברשת, התאבד או עונה למוות. שאר חברי הרשת נידונו לתקופות מאסר ארוכות ושוחררו רק עם החלפת השבויים בתום מלחמת ששת הימים.

אברי אלעד, לא נתפס למרבית הפליאה ואף נשאר במצרים שבועיים לאחר חיסול הרשת. הוא יצא את מצרים ובהגיעו לארץ התקבל כגיבור שנמלט מן הסכנה. לאחר זמן עלה חשד שהוא הסגיר את הרשת. אך לא היו ראיות נגדו. הוא יצא לגרמניה ובשנת 1958 פותה בתחבולה לחזור ארצה. משפטו של אברי אלעד התקיים בדלתיים סגורות. השופט בנימין הלוי הטיל עליו 12 שנות מאסר. (בית המשפט העליון המתיק עונשו מאוחר יותר ל-10 שנים). הוא שוחרר מהכלא לאחר שריצה את מלוא עונשו, יצא לחוץ לארץ ושם מת בשנת 1993. ב-1975 פורסמה ידיעה בעיתון המצרי " אל אהרם" בה נאמר שאלעד היה אכן סוכן כפול.

אך עוד לפנני שהחל לרצות את תקופת המאסר שהוטלה עליו הצליח אלעד להכניס את כל המדינה למערבולת. במשפטו טען כי מתנכלים לו כדי להסתיר את העובדה שנצטווה למסור עדות שקר, כדי להפליל את שר הביטחון, פנחס לבון. כך החלה "הפרשה" שהסעירה את המדינה שנים ושבסופה אולץ בן גוריון לפרוש.

הדמיון בין פרשה זו לפרשת טננבאום מדהים. טננבאום כמו אלעד נשא על כתפיו קופה של שרצים מוסריים ופליליים – מעורבות בהונאות, זיוף תעודות, הסתבכויות כספיות, הימורים, סחר בסמים, ומה לא. למרות זאת גויס לצבא הקבע . לא לצבא ממש אלא "בתנאי קבע" . הוא קיבל משכורת צבאית למרות שלא נמצא במקום עבודתו, כי הרי היה לו משרד ב"תדיראן" (שם מצאו החוקרים מסמכים סודיים). והאיש נוסע לחוץ לארץ בלי רשות וממשיכים לשלם. והמשכורת משולמת כל תקופת שהייתו בלבנון ומשולמת גם לאחר שובו (כולל הוצאות הגנה משפטית).

למה גייסו אותו? האם זו סתם רשלנות? האם לא ידעו את עברו? האם לא הכירו את אופיו? או שהיתה סיבה אחרת?

בפרשת אברי אלעד מדובר במדיניות של המודיעין אז. התפיסה היתה שמותר לגייס פושעים פליליים ואפילו יש יתרון בגיוס כזה למשימות מודיעין. אך היו שם גם אולי מניעים שלא נחשפו עד היום. מישהו דאג שאלעד לא ייחקר ולא תיוודע האמת.

האם בגיוס טננבאום היה רק כשל בטחוני ורשלנות של בטחון שדה? או אולי היו גורמים ומניעים אחרים שיש בהם כדי להסביר את הנכונות לגייסו ואת הלהיטות לשחרר נוכל כזה במחיר כבד כל כך? ייתכן שאת התשובה לכך לא נדע לעולם.

פרשת מוטקה קידר

פרשה זו דומה כשתי טיפות מים לקודמותיה. אלא שהפעם מדובר בפרשה שאולי טרם הסתיימה.

מרדכי קרביצקי (הידוע יותר בכינויו מוטקה קידר) גוייס בשנת 1957 ליחידה 131 של אמ"ן שעסקה בהפעולת סוכנים במדינות אוייב. גיוסו היה חלק מממאץ לשקם את הרשת במצרים לאחר נפילת הרשת ב"עסק הביש" בגלל בגידתו של אברי גלעד.

קידר גוייס למרות שהיה חשוד בשני מעשי פשע חמורים: שוד בנק  בעפולה ורצח נהג מונית. זאת בנוסף לפשע קטן יותר: זיוף תעודת בגרות.

במרץ 1957 הוא נשלח לבואנס איירס כהכנה לקראת פעולה עתידה במצרים.  בנובמבר אותה שנה נמצאה גופתו של יהודי, קלמן קליין, שהיה איש הקשר של קידר שם. נתברר שקידר יזם פגישה עם אותו יהודי במטרה שיביא לו 15 אלף דולר שהיו דרושים לו כאילו כדי לשחד אישיות ערבית. הכסף לא נמצא על גופת הנרצח ומקום הפגישה היה ידוע רק לקידר ולאיש הקשר היהודי.

בנובמבר אותה שנה הצליחו לפתות את קידר לבוא לארץ. הוא נעצר עם רידתו מן המטוס על פי הוראת "הממונה על שרותי הבטחון" איסר הראל (שלא היה מודע כלל לגיוסו של קידר ).

קידר הוחזק במעצר מינהלי סודי על פי צו שופט ל-180 יום, הועמד לדין על רצח בפני בית דין צבאי. על קידר הגן אחד מגדולי הפרקליטים של המדינה, עו"ד שמואל תמיר, לימים שר המשפטים.

בגזר הדין שניתן ביוני 1962 הוטל על קידר עונש של 20 שנות מאסר. הוטל צו איסור פרסום על הפרשה שנשאר בתוקף עד שחרורו ב-1974. החיסיון על המסמכים הקשורים בפרשה תקף עד היום. העונש הוטל עליו רק בגיו הרצח בבואנוס איירס ולא על השוד והרצח בארץ, אף שהמשטרה אספה די ראיות להוכיח את אשמתו.

אחרי שחרורו באפריל 1974 עזב קידר את הארץ בתחילת1975. בשנת 1999 הגיש קידר דרישה לבית המשפט הצבאי לערעורים למשפט חוזר. אחרי שרשרת של דיונים משפטיים החליט בג"ץ סופית ב-2004 בה קבע שקידר מנוע מלהגיש ערעור על גזר דינו.

נשארה תלוי ועומדת טענתו כי העלילו עליו וכי נפל קרבן למאבקי כוח בין הזרועות השונות של קהילת המודיעין,

=========================================

IN GOD WE TRUST

הכתובת שבכותרת מוטבעת על כל מטבע אמריקני. כי המעצמה הגדולה בעולם אינה מתביישת לבטוח באלוהים. רק העם שנתן לעולם את התנ" ך קצת מתבייש. במגילת העצמאות לא נזכר כידוע שם ה". נציגי המזרחי תבעו אז להכליל את שם ה" במגילה אך אנשי השמאל התנגדו ובפשרה הוסכם על " צור ישראל" . שם ה" נכנס למגילה בדלת האחורית. הרב יהודה לייב מימון (פישמן) הוסיף לפני חתימת שמו את ראשי התיבות ב" ה. בשעתו חשבתי שזו אגדה הואיל ובצילומים שפורסמו ברבים קשה להבחין בתוספת הזו. פניתי לעיתונאי הוותיק פנחס יורמן שחקר את הנושא ויש בידיו צילומים איכותיים של המגילה. בבדיקה מצא כי אכן הרב מימון הוסיף את ראשי התיבות ב" ה.

נדרשתי לפרשה זו בעקבות הצעת חוק פרטית שהגישה חברת הכנסת לאה נס מהליכוד. לפי ההצעה יוסיפו לכל השטרות והמטבעות שתנפיק המדינה את הכתובת " באל נשים מבטחנו" . בדברי ההסבר שלה ציינה כי " שטרות ומטבעות בכל מדינה בעולם מהוות סמל וביטוי לערכי יסוד המקודשים לחברה" .

========================================================

הידד גם אצלנו יהיה ערוץPLAYBOY

השופטת דליה דורנר עשתה שרות טוב לשיח הציבורי בישראל בפסק הדין האחרון שנתנה ערב יציאתה לגמלאות. פסק הדין, שניתן בהרכב של 11 שופטים, קבע שיש להתיר את שידורי ערוץ PLAYBOY.

מדוע שרות טוב? כי בפסק הדין הזה המחישה השופטת דורנר את מהותו של בית המשפט העליון כמייצג " העמדה הנאורה" . החוק אוסר על שידור " אדם או איבר מאבריו כחפץ זמין לשימוש מיני" . לאחר פילפול משפטי ארוך קובע פסק הדין כי הפלייבוי אינו עושה " החפצה" לנשים.

חומרת פסק הדין איננה בכך שהוא פותח את הטלוויזיה לצפייה של ילדים ובני נוער. יש הצע אינסופי של אתרי מין באינטרנט. חומרת פסק הדין היא במסר החינוכי שהוא משדר.

שאלה לי לשופטים שחתמו על פסק הדין. האם אתם הייתם מוכנים שבנותיכן ונכדותיכן תעשינה קריירה בפלייבוי?

===========================================

עוזי כהן

עוזי כהן הוא פעיל ליכוד העושה את העבודה השחורה ב" שטח" , בסניפים ובמרכז. הוא מן האנשים שעל פיהם יישק דבר בסניפים ובמרכז, ושמנהיגי המפלגה ועסקניה תלויים במוצא פיהם.

לעוזי כהן גם יש רעיונות מדיניים והוא שוטח אותם לעין כל. הוא גם רוצה לצאת עם שרון לפגישה עם הנשיא בוש כדי להעלות בפניו את תכניתו המדינית.

עוזי כהן הוא גם חביב התקשורת השמאלנית. הוא מככב בתכניות אירוח בטלוויזיה, מתראיין ביומנים, מביע דעתו על עולם ומלואו. הכתבים, העורכים, המראיינים, אוהבים להביא את עוזי כהן לאולפנים, או לראיין אותו בשטח. כי עוזי כהן משמש בידיהם אמצעי כדי לומר: תראו עד כמה מוגבלים אנשי הימין. הם עושים את זה בחצי חיוך ובקריצת עין.

עוזי כהן איננו אינשטיין. אבל הוא גם אינו טיפש, אם הגיע לאן שהגיע. הוא אינו נופל מפעילי מפלגות אחרות. גם כאלה שכבר משתזפים בתאורה של מצלמות הטלוויזיה הכנסת.

כשהציג עוזי כהן תכניתו – להקים מדינה פלשתינית בחלק המזרחי של מדינת ירדן – הוא עורר גיחוך כללי בשמאל. הנה תראו כמה אווילי הליכוד. לכן הם מזמינים אותו כאילו ברצינות לדיונים. מעמתים אותו מול גבוהי מצח עגולי משקפיים אינטלקטואליים.

אפשר היה כמובן לעשות להפך. למשל לעמת את חבר הכנסת אלי בן מנחם מול פרופסור יוסף בן שלמה. או להפגיש את פואד בן אליעזר עם פרופסור אריה אלדד.

וכשאני רואה את החיוך של השמאלנים המראיינים את עוזי כהן בא לי לומר: תראו מי מדבר. התכנית של עוזי כהן אינה פחות מעשית ואיננה יותר דמיונית מתכניות אוסלו וג"נבה.

ואם אפשר לומר משהו על התופעה הנקראת עוזי כהן הייתי אומר שעוזי כהן מייצג את הרוב הדומם שלא איבד את אינסטינקט הקיום.

=========================================

על עכברים ופסנתרים

עברנו דירה

==================================================.

ראה כל הכבוד לטלי פחימה