על הילדות מברזיל ראה "עמך עמי"
http://www.zeevgalili.com/?p=423
יאיר לפיד הוא בחור יפה. אפשר לומר כי היופי שלו הוא הסמל המסחרי שלו ואפילו מטבע עובר לסוחר. אך בתכנית האחרונה שלו הוא חשף את הישראליות המכוערת.
התוכנית עסקה, בין היתר, בסיפור שפרסמתי כאן לפני שבוע על "הילדות מברזיל". המסע לברזיל, שיזמה הבמאית נילי טל במטרה לחפש את משפחותיהן של ארבע צעירות שאומצו בילדותן.
לפיד עם איילת בתכניתו
כפי שכתבתי כאן נחשפה בסרט מרגש זה הישראליות היפה, וזהותנו כישראלים וכיהודים. אך זהו גם סיפור כואב שפתח פצעים ישנים והעמיד את הנערות המאומצות בפני המציאות הקודרת שממנה נעקרו וגם נחלצו, אך היא תלווה אותן כל ימי חייהן.
כך עושים סנסציה
קל לעשות מסיפור כזה סנסציה גדולה. וזאת עשה יאיר לפיד. הוא הזמין לראיון את אחת מגיבורות הסרט, איילת. היא אומצה על ידי הורים לארבעה ילדים, בעקבות מות בנם אייל שנהרג בהיותו בן 16. השם איילת ניתן לה על שם הבן שמת.
העימותבין אמה לבין איילת בסרט
איילת היא היחידה מבין ארבע הבנות שהשתתפו בסרט שאומצה בגיל שהותיר בה זיכרון של העבר. היא זכרה שפת ים וזכרה ילדה שהיתה אחותה. כפי שסיפרתי כאן, כשהגיעו לבית אמה היא לא רצתה בכלל לרדת מן המכונית. לבסוף שוכנעה ונעמדה מול אמה: בלי חיבוק בלי נשיקה בהתרסה גלויה – למה נטשה אותה. את אחותה שממנה נותר לה זיכרון ילדות קלוש חיבקה בבכי.
אין הוכחה לחטיפה
איילת ואחותה בילדותן. על פי תמונה אותרה האם.
איך עושים מסיפור רגיש כזה סנסציה? יאיר לפיד מכריז כי איילת נחטפה ובעקבות המסע לברזיל גילתה את אחותה שאף ישבה באולפן. מן הסרט אין שום הוכחה לחטיפה. גם בראיון אומרת איילת כי האם הפקירה אותה. היא ואחותה נאבקו ובקושי שרדו ברחוב. אביהן, אומרת איילת בראיון, אולי מכר אותה ואולי מסר אותה למישהו "כדי שישמור עלי". והמישהו הזה היה במקרה סוחר בילדים.
איילת כיום
אי אפשר לבוא בטענות אל איילת, המקווה שלא נמכרה אלא נחטפה. הטראומה של המפגש עם האם קשת היום ועלובת הנפש ועם האחות שממנה נקרעה בילדותה לא יכולה לחלוף. אבל מדוע לעשות מזה סנסציה של חטיפה? ומה על ההורים בארץ, שגידלו אותה באהבה ועכשיו מוטל עליהם כתם של אימוץ ילדה שנחטפה?
משיחהתי עם נילי טל עולה שבארץ כמו ברזיל בכלל לא ניתן לברר מה קרה לכל אחד מן הילדים המאומצים. במדינה שבה ילדות בנות 14 יולדות ילדים בזה אחר זה (ואין שם הפלות). במדינה שברחובותיה מסתובבים מיליוני ילדים ללא אב ואם ונורים למוות בידי המשטרה. במדינה שהשחיתות פושה בה ושום רישום מסודר איננו אפשרי. אי אפשר לברר לאמיתו מה קרה עם כל ילד. בראיון ל"הארץ" אמרה איילת: " יש גם סברה שאבא שלי בכלל מכר אותי, אבל אני מעדיפה לא להאמין לזה".
איילת בילדותה
לפיד גם לא נתן לנילי טל את הקרדיט המינימלי של השג עיתונאי מדהים. הוא מספר כי אחותה גילתה את איילת במקרה כשראתה את תמונתה בעיתון. הוא לא מספר שנילי היא זו שדאגה לפרסום התמונה בעיתון (עוד לפני שיצאה למסע החיפושים) והיא שאיתרה בדיוק את הבית בו נמצאת האם. מן השאלות וההערות של לפיד ניתן להבין כי לא הכין שעורי בית ולא ראה כלל את הסרט לפני הראיון.
על רקע זה אפשר להבין מדוע לא זכה הסרט "הילדות מברזיל"כמועמד לפרס על ידי "פורום היוצרים הדוקומנטריים". במועמדות זכו חמישה סרטים אחרים ששלושה מהם עוסקים כמובן בפלסטינים ועד כמה רע להם בגללנו. סרט אחד ("ביטחוניים") עוסק באסירים פלסטיניים שלדברי יוצרי הסרט "בעיני מרבית הפלסטינים הם גיבורים ולוחמי חופש" ובישראל משום מה רואים בהם רוצחים. הסרט מפאר את בטחוניים שהיו בין הגורמים לעליית החמאס. לשלטון.
למותר לציין שכל הסרטים הללו נתמכים על ידי "הקרן החדשה לקולנוע ולטלוויזיה" שאנו מממנים במיסים שלנו.
על הילדות מברזיל ראה "עמך עמי"