מנוע חיפוש חדש לוויקיפדיה -מורפיקס

מנוע חיפוש חדש מאתר את כל הערכים הנוגעים לנושא מסויים בוויקיפדיה, העברית והאנגלית * מתרגם לאנגלית שמו של כל ערך עברי ומתרגם סימולטנית כל מלה לא מובנת בתוך הערך האנגלי * אותו מנוע מפנה גם לתמונות, סרטונים וארכיוני סרטים * וכקינוח מתקן שגיאות איות

בשורה נהדרת לכל מי שמשתמש בוויקיפדיה כמקור מידע. חברת "מלינגו" השיקה מנוע חיפוש, ההופך את הוויקיפדיה, העברית והאנגלית, לנגישה לכל אדם בכל גיל ובכל רמת השכלה.

שני חידושים מרכזיים יש במנוע החדש. כשאתה מחפש באמצעותו ערך כלשהו בוויקיפדיה העברית היא נותנת לך רשימה ארוכה של ערכים הקשורים לערך הזה, שלא יכולת להעלות בדעתך את קיומם.

למשל רשמתי את הערך רש"י. בנוסף לערך עצמו על מפרש התנך והתלמוד, נתן לי המנוע עוד 437 ערכים בוויקיפדיה הקשורים בערך רש"י או שרש"י מוזכר בהם. למשל: כתב רש"י, גפ"ת, תפילין, מריבת רועי אברהם, כרת, כפורת, מתושלח ועוד ועוד.
חידוש חשוב עוד יותר במנוע הזה הוא תרגום כל מונח מעברית לאנגלית. תרגום זה חשוב במיוחד למי שמבקש להיעזר גם בוויקיפדיה האנגלית, שכמובן עולה עשרות מונים, בעיקר בכמות, על הויקיפדיה הישראלית (בויקיפדיה העברית כ-65 אלף ערכים ובאנגלית למעלה משני מיליון).

אם אני רוצה לקרוא על "הפתקאות עליסה בארץ הפלאות" של לואיס קרול. כמה ילדים ותלמידים ואפילו אנשים מבוגרים יודעים בדיוק איך כותבים את שם הספר ואת שם מחברו באנגלית?
כתבתי את שם הספר בעברית וקיבלתי:

העליתי ערכים רבים בוויקיפדיה העברית והאנגלית (39) שמתייחסים ליצירה הזו. Alice's Adventures in Wonderland

חשוב מזה: ניתן להיכנס ישר לערך האנגלי (אם העברי אינו מספק אותנו). כאן אנחנו מוצאים בדרך כלל ערך עשיר ומפורט בהרבה הכולל קטעי סרטים, נוסחים שונים של הספר במהדורותיו ובחלקים השונים, פרקי קריאה ועוד.

תלמיד תיכון השולט במידה סבירה באנגלית יכול בהחלט להיעזר בערך האנגלי וכשהוא נתקל במילה לא מובנת כמו למשל המלה grotesque  הוא מייד מקבל תירגום עברי בגוף הטקסט: נלעג, מגוחך, גרוטסקי.

ואם לא די בכך יש במנוע הזה תכונות נוספות שלא תמצאו בגוגל האגדי.

למשל אם תקישו "שם הבן השני של דוד המלך", המנוע יאמר לך מייד: זהו כלאב או דניאל, בנה של אביגיל הכרמלית.
המנוע יכול לתקן שגיאות איות. למשל אם תכתבו מונטי פייטון או מונטי פייתון או מונתי פייתון תקבלו את האתרים המתייחסים לקבוצה של שישה קומיקאים אנגלים שיצרה סידרת טלוויזיה מצחיקה וגם כמה סרטים בשנות ה-80. יש לציין שבגוגל יש למטרה זו מנגנון משוכלל יותר. אם אתה מחפש מילה שאינה מאוייתת כראוי הוא שואל אותך: האם התכוונת ל…

המנוע החדש הוא גם מנוע חיפוש מורפולוגי. דהיינו אם נכתוב למשל את המלה "להתרוצץ" הוא יספק לנו בין היתר את הערכים הבאים: ריצה, מירוץ, ריצת מרתון, מירוץ אופנועים, מירוץ מכוניות, מירוץ חימוש, המירוץ לחלל (אבל גם דליה הרץ ונפתלי הרץ אימבר – אך על כך יש לדון בנפרד).

המנוע הוא בגירסת ביתא ואינו חף מבאגים. לעתים כשיש עומס הוא גם נתקע. אבל יש גבול למה שאפשר לדרוש ממנוע חדש עם חידושים מסעירים כל כך.
אפשר להוריד את המנוע ללא כל תשלום וזו כתובתו:
http://www.morfix.co.il

המנוע פותח על ידי חברת מלינגו בעלת המותג מורפיקס שקודם לכן פיתחה מילון אינטרנטי מאד יעיל ופופולארי. לשבחה של החברה ייאמר כי היא הצילה את עבודת המופת שעשה פרופסור יעקב שוויקה, ש"מילון רב מילים" שלו שיצא בדפוס נכשל בגלל שיווק וניהול גרוע. את הכלים שפיתח שוויקה בתחומי השפה העברית ( ניקוד אוטומטי, מילון רב מילים העברי-עברי) ניתן לקבל באינטרנט.

לפני כשנה כתבתי כאן שתי כתבות על "ויקיפדיה". התחלתי את הכתיבה בהסתייגות לאחר שקוראים הפנו את תשומת לבי לכך ששמאלנים מנסים להשתלט על הוויקיפדיה ולהחדיר לתוכה את השקפת עולמם. בראיון שקיימתי עם מנהל הויקיפדיה העברית דוד שי (בלשון הוויקיפדיה הוא מכונה הביורוקרט) נתברר לי שלא כצעקתה. הוויקיפדיה פתוחה לאנשי ימין ושמאל והשיטה עצמה מבטיחה איזון ומניעת הטיות פוליטיות. אני עצמי כתבתי בתקופה זו כתריסר ערכים לוויקיפדיה ועוד ידי נטויה. בתקופה זו גם נוכחתי כי הוויקיפדיה, העברית והאנגלית, היא מכשיר עבודה שאי אפשר בלעדיו לכל מי שעוסק בכתיבה ובלימוד וכל מי שרוצה להרחיב את השכלתו.

פרסי נובל יהודים מול מוסלמים

השנה היתה חפיפה בין חגי ישראל לבין החגא המוסלמי בעשרה ימים לערך. מעניין לדעת מה עשו היהודים ומה עשו המוסלמים בפרק זמן זה.
מישהו חישב ומצא כי בעשרת הימים הללו ביצעו המוסלמים 94 מעשי טרור בהם נהרגו 397 אנשים.

באותו זמן זכו שלושה יהודים בפרסי נובל לכלכלה ( רוג'ר מאיירסון, אריק מסקין וליאוניד הורביץ).הפרס הוענק לשלושה על הנחת התשתית לתיאוריית עיצוב המנגנונים המשמשת בכלכלה.
בכך מגיע מספר היהודים שזכו בפרסי נובל ל-170 (נכון ל-2007).
רשימת הזוכים כוללת אמנם גם כאלה שאינם יהודים לפי ההלכה או שאינם מגדירים עצמם כיהודים, אבל אין ספק שהם מזרע ישראל. כלומר : 22 אחוז מהזוכים בפרסי נובל הם יהודים, בשעה ששיעור היהודים בעולם הוא כיום 0.2 אחוזים.

מספר המוסלמים שזכו עד היום בפרס נובל הוא 8 בלבד – כולל פרס שקיבל המנוול הרוצח יאסר ערפאת על תרומתו המופלאה לשלום. יש בעולם 1.2 מיליארד מוסלמים. אם שעור תרומתם למדע היה כתרומת היהודים היה מגיע מספר חתני פרס נובל המוסלמים ל- 11 אלף.

אגב, גם המספר 8 שניתן למוסלמים מוגזם. מונים בו בין היתר את הסופר אלבר קמי הצרפתי, יליד אלג'יר שזכה בפרס נובל לספרות ואת אליאס ג'יימס קוריי, ערבי נוצרי אמריקני שמוצא הוריו מלבנון. גם אנואר סאדאת קיבל פרס על תרומתו לשלום ועוד נראה כמה שלום הביא על ישראל.

יש קני מידה רבים להשוואה בינינו לבינם. למשל הוויקפדיה עליה דיברנו קודם, שהיא אחד המפעלים התרבותיים מופלאים ביותר של עידן האינטרנט. מספר הערכים שבכל שפה משקף את רמתה התרבותית ואת הנכונות של בני אותה שפה לתרום לעולם.
פחות משישה מיליון יהודים בארץ ישראל תרמו עד כה לויקיפדיה 65,324 ערכים, נכון לאחד בנובמבר 2007 . לעומתם 1.2 מיליארד ערבים תרמו לויקיפדיה הערבית 43,407 ערכים. בויקיפדיה האנגלית יש 2,071,713 ערכים.

על מעמדה של הויקיפדיה העברית בעולם ניתן ללמוד מן העובדה שעל פי ממד Depth, שמשקף עד כמה האנציקלופדיה מושקעת. מסתבר כי מבין 52 הוויקיפדיות הגדולות (שיש בכל אחת מעל 10,000 ערכים), העברית נמצאת במקום השלישי (אחרי האנגלית והווייטנאמית).

בני ציפר, עיתון "הארץ", מותו של פולי והגששים

פורסם ב-2007 אך אקטואלי תמיד [מאי 2017]

מי שרוצה להבין עד כמה מנותקת האליטה המזערית של קוראי וכותבי "הארץ" מן המציאות הישראלית, חייב לקרוא את מאמרו של בני ציפר, עורך המדור הספרותי, על הגששים.

אומה שלמה נתעטפה באבל עם היוודע מותו של ישראל פוליאקוב (פולי). אומה שלמה צחקה מחדש, בעיניים דומעות, מן הטקסטים שהם זיכרונות הנעורים של שלושה דורות. אומה שלמה הפגינה הסכמה כללית נדירה שאפיינה את היחס לגששים בכל השנים בהן הופיעו על הבמה.

אבל בני ציפר לא שייך לעניין. וכך הוא כותב: "וידוי אישי – מעולם לא מצאתי את יצירתה של שלישיית הגשש החיוור יותר מבידור וולגארי להמונים, שהגישה לקהל הישראלי בדיוק מה שהיה ראוי ומתאים לרמתו של המכנה המשותף הנמוך ביותר באוכלוסייה: בדיחות מהווי העדות, הצבא, והלעג ל'אינטליגנטים'. כמעט לא נעים לי להיזכר שימי בחרותי עברו עלי על רקע הפסקול הבלתי נגמר הזה שבקע ממקלטי הרדיו שבבתים וחנויות, במוניות ובצריפי המשרדים הצבאיים: דקה של בליל להגים בלקני ערבי ואחריו כחצי דקה של הקלטת געיות צחוק קולקטיבי, ושוב הבליל הזה ושוב הצחוק… במרחק הזמנים אפשר לומר לזכות הגששים שהם הראו לעם הישראלי מאיזה חמרים נחותים הוא מורכב בעצם וכמה נמוך הוא אופק הציפיות שלו מעצמו… "

ומהו אופק הציפיות של בני ציפר? האינטליגנט הזה נפגע מן הגששים עד כדי כך שנזקק למונח גרמני, 'אונטרהלטונג'. את משמעותו הסביר לנו, בעלי המכנה המשותף הנמוך: "כלי תעמולתי מתוחכם ממדרגה ראשונה של משטרים מדכאים, הנועד להחליש באמצעות הנועם של הצחוק בצוותא את פוטנציאל ההתמרדות של האוכלוסייה".

מי הם האנשים העומדים מאחורי התכנית השטנית הזו של הגששים לדיכוי האוכלוסיה?
את הטקסטים למערכונים ולפזמונים של הגששים כתבו מיטב היוצרים הישראלים. את רוב המערכונים כתב יוסי בנאי אך תרמו להם גם ניסים אלוני ושייקה אופיר (שגם ביימו), אפרים קישון, דן אלמגור ודן בן אמוץ.

הגששים היו לא רק שחקנים מעולים אלא גם להקת זמר מופלאה, שביצעה שירים ברמה מוסיקלית גבוהה. מיטב המלחינים והפזמונאים הישראליים תרמו מפרי רוחם לשלישיה: נעמי שמר, יורם טהר לב, אריאל זילבר, דני סנדרסון, ירון לונדון, דן אלמגור, יוסי גמזו, דוד אבידן, צביקה פיק, מתי כספי, דוד קריבושי, ועוד רבים. הגששים ביצעו גם קטעים של יוצרים קלאסיים: צ'רניחובסקי, אלתרמן, גורי, ארגוב, שארל אזנבור – ובסך הכל 63 פזמונים שהושרו ב-10 תכניות וב-11 סרטים.

ומה תרם בני ציפר כעורך הספרותי של העתון לאנשים חושבים לתרבות הישראלית, שהיא "בליל להגים בלקני"?
נביא שתי דוגמאות.
בראשית שנה זו ראה אור הספר "אדום עתיק" מאת גבריאלה אבידר-רותם. זהו רומן מקסים המשלב בין סיפור דמיוני לבין פרקים המתעדים את תולדות המפעל הציוני: השומר, תל-חי וטרומפלדור, שרה גיבורת נילי, יוסף לישנסקי, אבשלום פיינברג, המשוררת רחל ועוד – כולם פרקים המבוססים על מחקר מעמיק.

הספר זכה לביקורות נלהבות כארוע ספרותי תרבותי ממדרגה ראשונה. אך העורך האינטליגנטי של המוסף הספרותי לא פרסם ביקורת על הספר. במקום זאת נתן לאחד, יפתח אשכנזי, לכתוב ביקורת במסווה של סיפור על איזו סופרת אלמונית ששמה אביגורה.

במקום לבקר את הספר עסקה הספק ביקורת ספק יצירה ספרותית הזו בחייה הפרטיים של גבריאלה אביגור-רותם, על היותה בגיל הבלות וקמטים על צווארה, על בני זוגה בעבר ובהווה, ועל כך שהיא מתגוררת בבית מוזנח.

ומה הביא לכתב הפלסתר הזה נגד הסופרת? היטיב להגדיר זאת העורך היוצא של מעריב, אמנון דנקנר: "אדום עתיק הינו יצירה שנודף ממנה באופן מובהק ובלתי ניתן להכחשה ניחוח של ספר ציוני. אוי, ישמור ה' ויציל, אתם מאמינים? ספר, רומן ועוד מצליח, שהוא ציוני. לאן נוליך את החרפה?"

ופרשה אחרת הקשורה בתרבותו של העורך בני ציפר. הוא כתב מאמר על המשורר יעקב בסר ז"ל שכותרתו "כל הצרידות הזאת".
על מאמר זה הגיב המשורר גיורא לשם במכתב למו"ל הארץ עמוס שוקן, בו הוא אומר בין היתר: "אני חש חובה למחות על כתיבתו הנלוזה של עורך תרבות וספרות… כל הצרידות הזאת… כותרת כזאת ברשימה על אדם שמת בסרטן הרֵאה היא רשעות לשמהּ, שטנית בהיותה שנונה לכאורה… ציפר מגלה בורות… במקום הבנה והערכה שקולה, ציפר העדיף לגמד בטורו את שעור קומתו של בסר המשורר – משורר חזק וישר-מבע… על טור נבזה כזה הכותב חייב לתת את הדין".

עד כאן דברי המשורר גיורא לשם.
הבנת את זה מר ברוך?

על גידוך שגידף ציפר את גרשום שלום (ראה בסוף המאמר)


האם פרחה היא כינוי גנאי?


מעניין לעקוב אחר התפתחות משמעויותיהן של מילים בסלנג. מעקב כזה מלמד לא רק על התפתחות השפה, אלא גם על התפתחות המנטליות ועולם המושגים של הישראלי.

כזהו למשל המושג פרחה. זהו מושג חדש יחסית. במילון הסלנג "אחול מניוקי" הראשון של דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה אין המושג הזה מופיע כלל. כך שיש להניח שבראשית שנות ה-70 המושג הזה עדיין לא רווח בלשון הדיבור.

גם בחלק השני של המילון שהופיע בשנת  1982 נעדרת המלה. וכך גם במילון הסלנג העברי והצבאי משנת 1993.

מילון עולמי לעברית מדוברת דן בן אמוץ ונתיבה בן יהודה1

מי שהנציח את המילה במילונאות הוא מיודענו פרופסור יעקב שוויקה שמילונו הסינכרוני התבסס על סקירה ממוחשבת של הלשון החיה.
במילון זה מוגדרת פרחה : "כינוי לנערה או לאשה קלת דעת ופשוטה במובן השלילי של המלה שבהופעתה והתנהגותה ניכר שהיא זולה המונית מחוספסת וגסה ושבהתייחסות לסובב אותה משתקפת שטחיותה".

אך כמו שקורה למלים רבות, במיוחד בסלנג, המלה שינתה במהלך השנים את משמעותה השלילית.
רוביק רוזנטל ב"מילון הסלנג המקיף"  משנת 2005 כבר נותן הגדרה מרוככת יותר למלה ופחות שלילית. והוא מצטט את שירה של עפרה חזה ז"ל "בא לי בימים בא לי בלילות בא לי לצעוק אני פרחה".
נדמה לי שהשיר של עפרה חזה ז"ל (במלים של אסי דיין ובמוסיקה של צביקה פיק) שינה את משמעותה של המלה.  היא לא מייצגת עוד אשה "קלת דעת ופשוטה במובן השלילי של המלה". היא מייצגת דור שלם של נערות החולמות על זוהר והצלחה. דוגמניות לובשות ג'ינס בסטייל, שכתוב בעיתון
"סלסול נצחי בשערות ופוסטרים במקום קירות".
ונערות כאלה מה לעשות אינשטיין אינן. וכמו שמעידה עפרה
חזה על עצמה "אין לי ראש למלים ארוכות".
במלים אחרות: פרחה איננה יוצאת דופן. היא מייצגת את הישראלית הממוצעת.

 

הקדמתי את כל ההקדמה הזו כדי להגיב על השערוריה שהתחוללה סביב דברים שאמרה בר רפאלי. לאלה מקוראיי שלא יודעים במה מדובר אודה על האמת כי גם אני ברוב בורותי לא שמעתי את השם הזה מעולם. אבל כשראיתי כתבות המשתרעות על פני חמישה עמודים בעיתונים אמרתי לעצמי אולי יש כאן דבר חשוב.

ובכן בר רפאלי היא דוגמנית מאד יפה ומאד מצליחה. היא הפכה לפיגורה עולמית הגיעה להוליווד ועתידה לפניה – כל עוד לא יעיבו קמטי זיקנה את פניה היפים. ולא עוד אלא שבר רפאלי הפכה לבת זוג של ליאונרדו די קפריו, השחקן היפה שכיכב בסרט "טיטאניק".

מה מצדיק כתבות ענק על בר רפאלי?
הדוגמנית היפהפיה עוררה סערת אדירים בשלולית הישראלית כשהצהירה הצהרות לא פטריוטיות.
בין היתר אמרה (לפי העיתונים. בינתיים הספיקה להכחיש):

"המשפט הכי טפשי שששמעתי הוא 'טוב למות בעד ארצנו'. מה לא עדיף לחיות בניו יורק?"
ועוד אמרה: "אם הייתי יכולה לעשות קסם, שלא תהיה מדינת ישראל, ושכל האנשים יתפזרו בעולם… אני לא רואה את ירושלים כמרכז העולם ואין לי רגש לדת".

נו, אני שואל אתכם. אחרי אמירות כאלה לא ראוי להציג את דמותה על פני עמודים בעיתון?

האם כוסית הוא כינוי גנאי? לא אומר בית המשפט

ראה מילון חדש בשיטת תזארוס

רחוב שינקין בסתם יום של חול

טיילתי השבוע ברחוב שינקין ביום שטוף שמש. יש משהו משובב ברחוב הזה, בעידן בו הפכו ערינו לשרשרת מגדלים וקניונים ממוזגים, מנוכרים וסטריליים.

שינקין הוא אחד הרחובות האחרונים במקומותינו, רחוב של פעם. הוא בולט בראש ובראשונה בנוף האנושי המגוון שלו. צעירים וצעירות יפים ובריאים, מלאי שמחת חיים. לצידם ומולם מטיילים מבוגרים, קשישים, גמלאים ואף זקנים. תמצא כאן מגוון של כל חתכי האוכלוסייה – מזרחיים ויאפים, גלוחי ראשמ מועקעים וחסידי בראסלב מקפצים.

מגוון אנושי שאתה כבר לא מוצא כמותו במקומות אחרים. גינת שיינקין - ויקישיתוף

מגוון אנושי שאתה כבר לא מוצא כמותו במקומות אחרים. גינת שיינקין - ויקישיתוף

. הגיוון הרב של הרחוב בא לביטוי גם בארכיטקטורה שלו. בתי קפה ומסעדות הגולשות אל המדרכות ואל חצרות הבתים. בתים ישנים מימי תל-אביב הקטנה ולידם בתים משוחזרים ומשופצים ובתי מידות מפלדה וזכוכית. חנויות שהן המלה האחרונה של האפנה – ג'ינס, נרות דקורטיביים,קאקאדו, סבון. ולצידם מתקן נעליים ואינסטלאטור ומכולת שכונתית שנותרו מן הימים ששינקין עדיין לא היה שינקין.

יש ברחוב פינות חמד המזכירות רחובות דומים בפריז ובלונדון. בחנות קטנה ומטריפה הנקראת "עתיקניה קסומה" (שינקין פינת מלצ'ט) ניתן למצוא כל מיני אלטע זאכען של הסבתות שלנו: תכשיטים, מציתים, סמלים של הבריגדה, קופות צדקה, סכו"ם ישן נושן, מצלמה, כלי עבודה וגם ספרים נדירים. אני רכשתי שם בכמה שקלים ספרון שעל קיומו אפילו לא ידעתי – "משפטי צפת".לא מצוינת שנת ההופעה אך נראה שהוא ראה אור זמן קצר לאחר הפוגרום שערכו הערבים ביהודי צפת באוגוסט 1929  הספרון יצא בהוצאת "תל-אביב" ומחירו ארבעים מא"י מיל ארץ ישראלי). הוא אחד מסדרה של ספרונים על משפטי הפורעים הערביים והוא מבוסס על דיווחים שהופיעו בעיתוני אותה תקופה "דבר", "הארץ" ו"דואר היום".

הסיבה שרכשתי את הספרון היא שמתוארים בו משפטיהם של רוצחי משפחת אפריאת. אבי המשפחה, משה אפריאת הי"ד, נרצח במכות מכושים על ראשו בפתח בית הוריי, לעיניהן של אחיותי הבוגרות (שהיו אז בנות חמש ושש). תיאור מעשה הזוועה הזה מלווה אותי, מפי בני המשפחה, מאז שעמדתי על דעתי.

אך רחוב שינקין הוא בכל זאת שינקין – הסמל שעיצב מוטי קירשנבוים בכתבת טלוויזיה מפורסמת משנות השישים. סמל של ישראל החדשה, הנהנתנית, העכשווית. הרחוב הזה מקרין אמירה: תעזבו אותנו מציונות, תעזבו אותנו מיהדות, תעזבו אותנו מגורל העם היהודי ומיעוד מדינת ישראל. תנו לנו לחיות טוב, כאן ובעיקר עכשיו. מצידנו, כל מדינת ישראל, מגדרה עד חדרה, יכולה להיות רחוב שינקין אחד גדול.

את הביטוי לתפיסת עולם זו מצאתי בכתובת הבאה על אחד הקירות. (סימנתי ב—- מילים שהנייר והמקלדת אינם סובלים:

כאילו שהעברית היתה אשה

שצריך רק אותה לאהוב

וצריך לעשות לה טוב

ו— — כל חוקי התחביר

ו— — כל הזמר והשיר

וגם בא לי לאכול קצת בשר חזיר

ואת ירושלים להחזיר.

הספרון "משפטי צפת" שמצאתי בחנות הענתיקות

הספרון "משפטי צפת" שמצאתי בחנות הענתיקות

האם יציל הכלב "בלק" את מערכת החינוך

ראה: מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן

מה קרה לספר מכתם לעגנון

שני תלמידי חכמים שהיו בעירנו

קורא יקר,. אם אינך יודע מיהו הכלב בלק כנראה למדת ספרות אחרי הקיצוצים * המורים השובתים החליטו להעזר בגיבור ספרותי, המופיע ב"תמול שלשום" של עגנון, כסמל למאבקם בעד הנאורות ונגד הבערות * וכמה מילים על מקורותיו האמיתיים של הסיפור

קבוצת מורים מבית הספר המסורתי בירושלים, הפעילים במטה המאבק של המורים השובתים, הגו רעיון מבריק. הם ארגנו סיור שנערך ביום ראשון האחרון, בעקבותיו של הכלב "בלק", הגיבור הספרותי המככב ברומן הגדול של ש"י עגנון, "תמול שלשום".

מה פתאום "בלק" ומיהו בכלל אותו כלב שזכה בכבוד הזה? (אחד המורים התלוצץ ואמר כי כל מי שישאל אותנו מי זה "בלק" נאמר לו: כנראה למדת במערכת החינוך אחרי הקיצוצים).

על הרעיון ומשמעותו סיפר לי אחד מיוזמיו, תמיר יעקובוביץ', מורה ללימודי ארץ ישראל:
"חשבנו על פעילות מחאה שתהיה ייחודית ועלה הרעיון לקיים סיור. מישהו זרק את הרעיון ללכת בעקבות בתי ספר ראשונים שהיו בירושלים. במהלך סיור זה אפשר יהיה לדבר על המאבקים שהתקיימו במהלך השנים לכינון מערכת החינוך, מאבק על המודרניזציה וההשכלה ועל השפה העברית.

מאחר שהמסלול מתחיל בבית ספר כי"ח, שם מקבל הכלב בלק את שמו, ועובר במסלול שאותו עשה הכלב ברומן של עגנון, הוחלט לבחור בו כ"מוביל" הסיור.

אנחנו משתמשים בדמות של הכלב 'בלק' גם כדמות המייצגת את התלמיד שהיינו רוצים. דהיינו: סקרן, חותר לאמת, בעל דרך ארץ, ומתינות".
עד כאן דברי תמיר יעקובוביץ'.

סיור חינוכי

הסיור הזה של "בלק" ובעקבותיו המורים השובתים היה אכן סיור לימודי ששיקף את תולדות החינוך בירושלים ובארץ ישראל ולא פחות מזה את תולדות המאבק של ההשכלה מול הבערות.

בית ספר כי"ח (כל ישראל חברים), שבו החל הסיור, הוקם ב-1880 היה בית ספר מקצועי מודרני, הגדול ביותר שהוקם עד אז. בית הספר "למל" היה בית הספר העיוני המודרני הראשון והוא הוקם ב-1856. זה היה בית הספר הראשון בו לימדו בעברית והיה מוקד למלחמת השפות.

בית ספר למל

beit-seferlemel-2

המסע הסתיים בבית "מחניים" בו שכן בעבר בית הספר אוולינה דה-רוטשילד. בתקופת המנדט שימש הבניין את הנציב הבריטי, כיום שוכנת בו לישכת שרת החינוך. המורים השובתים רואים קשר בין לישכתה של השרה לבין הנציב הבריטי – סמל למלכות הרשעה שהתנגדה לציונות.
עד כאן סיור ההפגנה של המורים.

מיהו "בלק" הספרותי

הגיבור המרכזי של "תמול שלשום" הוא יצחק קומר שעולה לארץ ונע ונד בין יפו לירושלים, בין העולם המודרני לעולם היהודי המסורתי. בירושלים הוא מצייר על הכלב את הכתובת "כלב משוגע" ומכאן ואילך סובב הסיפור בין עולמו של הכלב לעולמו של קומר. הכלב "בלק", כמו קומר, חי בשני העולמות והוא מעין אלטר אגו של הגיבור האנושי.

ים של דיו נשפך על ידי פרשני ספרות, לסוגיהם ולדורותיהם, בניסיון לפענח את סודה של הדמות. אבל המחקר שערך אורי סלע והופיע בספר "מכתם לעגנון" עליו כתבתי כאן לפני שבוע הוא ייחודי.

היה גם"בלק" אמיתי

חשיבות מחקרו של אורי בכך שהוא מתחיל בחקר המקורות העובדתיים, שמהם שאב עגנון את הרעיון להפוך את בלק לגיבור

אורי סלע  (איור באדיבות דני קרמן)

uri-sela-dani-kerman-3

ספרותי.
חקירתו העלתה כי הכלב הזה איננו יציר דמיונו. עגנון עצמו אומר כי "כשהיו רבותינו שבארץ ישראל מנדין לאדם היו קושרים פתקאות בזנביהם של כלבים שחורים וכותבים עליהם פלוני בן פלוני מנודה".

עגנון מזכיר ברומן נידוי שנעשה באמצעות כלב באישיות ידועה ומפורסמת: לודוויג אוגוסט פרנקל, מורה, עיתונאי, סופר ומשורר יהודי אוסטרי שייסד את בית ספר למל בירושלים בשנת 1856. התכנית להקמת בית ספר חילוני למחצה עוררה סערת רוחות בקרב החרדים שהוציאו כתבי פלסתר נגד המייסד.

לודוויג פרנקל

ludwig-frenkel3

החרמת מייסד "למל"

אורי סלע מצא מסמך היסטורי המאמת את החרם שהוטל על פרנקל באמצעות כלב. בזיכרונותיו של סוחר הקרקעות וחלוץ ההתנחלות בסביבות ירושלים, יהושע ילין

(1842-1924), הוא מצא את הדברים הבאים: "הנה בא לעירנו אפיקורוס אחד מווינה ורוצה לייסד שקולה (= בית ספר) וללמד ילדינו אפיקורסות … הכריזו חרם על פרנקל ועל השקולה… מורי (אשר היה מראשי הקנאים)… הכריז את החרם… ואנחנו תלמידיו כתבנו פתקאות באותיות גדולות באשורית 'אני לודוויג פרנקל הנני מוחרם ומנודה' ונדביקם על הכלבים המסתובבים ברחובות".
אותו יהושע ילין רשם את בנו דוד, לבית הספר כי"ח. (לימים היה דוד ילין פרופסור, מחלוצי החינוך בארץ וממייסדי ועד הלשון). דבר זה עורר את חמתם של הקנאים שנידו אותו באותה דרך בה הוא מתאר את השתתפותו בנידוי פרנקל.

הנידוי של בערעלה

אורי מצא עדות היסטורית אחרת לחרם באמצעות כלב. מדובר בקטע שפרסם ישראל דב פרומקין, מחלוצי העיתונות העברית בארץ ישראל, שבשנת 1863 יסד את העיתון העברי "חבצלת".

ישראל דב פרומקין

6-fromkin

פרומקין מתאר ארוע שהתרחש בכותל, בו החליטו להטיל נידוי על אדם בשם בערעלה. התאור ארוך ומפורט ממש כתבת צבע בנוסח "הייתי שם" של ימינו.

פרומקין אינו מגלה מי האיש המוחרם אך אורי סלע מצא שמדובר בדב בער שטיינהארט, מורה צנוע יליד ירושלים

שנפשו חפצה בהשכלה. בירושלים לא מצא את מבוקשו והוא נסע ללונדון והוסמך כמורה לאנגלית גרמנית, גיאוגרפיה והיסטוריה. הוא שכר דירה מחוץ לחומות העיר העתיקה ופתח בו בית ספר בו למדו 25 תלמידים. ה"חבצלת" קידם את היוזמה בברכה : "מטרת מלמדיו הייתה כתב ושפות בריטניא ואשכנז ויסודי המדעים הדרושים לחבר לחברת האדם למען יועיל לצעירי עמנו".

שער ה"חבצלת"

shaar-chaazelet-91

הכלב כזירת מאבק

בפרשנותו ליצירה כותב אורי: "בלק, מקפל בתוך עצמו את הקונפליקט המרכזי המשסע את העם היהודי… נפשו של הכלב

הזה היתה לזירת מאבק שבו מתגוששים לא רק השמרן והמהפכן אלא גם האלוהי והשטני…"

בסיום מחקרו כותב אורי: "אף כי עברו 70 שנה מאז האירועים המסופרים בתמול שלשום וכשישים שנה מאז החלה כתיבתו, ואף שהרבה נשתנה מאז, תמול שלשום הוא ספר אקטואלי ביותר. עדיין בלק סובב ונובח בחוצות ירושלים עדיין הוא מבקש את האמת עדיין אינו מוצא מנוח לנפשו כשהטירוף עלול לפרוץ בכל רגע".

mafgina-shelet-balak-13

שלט בהפגנת המורים [צילום: זאב גלילי]

כך השליכו החרדים את אליעזר בן יהודה לכלא

תרומתו  של אליעזר בן יהודה, מחיה הדיבור העברי, לתקומת ישראל היתה עצומה.. אך תולדות חייו מזכירים גם את השיטות הנלוזות שהיו נקוטות אז לבין מה שקוראים היום "ספינים".

אליעזר בן יהודה כתב בעיתונו מאמר בו נאמר בלשונו המליצית: "נאסוף חיל ונלך קדימה". החרדים, שעשו כל שיכלו כדי לפגוע בבן-יהודה, תרגמו את המליצה הזו לטורקית בנוסח: "נאסוף צבא ונעלה על המזרח" והעבירו לשלטונות. בעקבות הלשנה זו נאסר בן יהודה וישב שנה בכלא.

אליעזר בן יהודה ליד שולחן עבודתו

אליעזר בן יהודה ליד שולחן עבודתו

הידרדרות החינוך כאסון לאומי

מנהיגי המהפכה הציונית היו כולם אנשי ספר: הרצל, ויצמן, בן גוריון, ז'בוטינסקי, ברל, אחימאיר, יערי, טבנקין, פון וייזל. הם לא ראו בחינוך מכשיר של המהפכה. החינוך היה המהפכה עצמה. חינוך להנחלת הלשון העברית, לחקלאות, לחרושת, לצבאיות, לאהבת הארץ, למורשת עם ישראל.
המנהיגות בדורנו. אם הראשונים כמלאכים מנהיגינו כחמורים ואפילו לא כחמורו של פנחס בן יאיר שהיה מלומד יותר מרוב שרי ישראל בדורנו.

P1010024
שרי החינוך לדורותיהם. כמנהיגים כן שריהם. הראשונים משכמם ומעלה: שז"ר, דינור, ארן, אבן. אחריהם באו מליגה ב': אלון, ידלין, המר (שבלט במסירותו), נבון, אלוני. אלה שבאו אחריהם נתמנו לתפקידיהם בשל מניפולציות פוליטיות ללא קשר להתאמתם (לוי, ברק, שיטרית, שמיר). בלט לטובה בתקופה זו במסירתו דווקא יוסי שריד. אבל הוא יזם לימוד משורר אש"ף מוחמדדראושה. השרה הנוכחית בניגוד לקודמתה היא משכילה ופרופסורית. אך מאז נהייתה פוליטיקאית לא כל כך מרגישים בזה.

P1010008
חברי הכנסת. בסקר שנערך בשנת 2005 אמרו כ-75 מהציבור כי לחברי הכנסת בכלל לא איכפת מהחינוך או שלא כל כך איכפת להם. בבדיקה שנערכה באותה שנה נתברר כי במחצית מ-61 ישיבות ועדת החינוך של הכנסת לא נכחו רוב חברי הוועדה. חלק מחברי הוועדה לא נכח באף אחת מהישיבות.
מה כוחם של המורים. יוסי קוצ'יק, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה והממונה על השכר באוצר. דירג השבוע בראיון טלוויזיה את כוחם של השובתים: הראשונים הם פועלי הנמלים, אחריהם עובדי שדות התעופה ואחריהם עובדי בתי החולים. ומה בדבר המורים? "הממשלה מסוגלת לספוג שביתה ארוכה".
מעמד המורים. בעבר היו המורים מורמים מעם. תלמידים לא קראו להם בשמם הפרטי. נעמדו כשנכנסו לכיתה. העריצו אותם. רוב המורים היו גברים כי שכרם הספיק לפרנס משפחות. מעמדם נקבע על פי החשיבות שהחברה ייחסה להם ועל פי יחס ההורים אליהם.


P1010059תרומת ההורים להידרדרות בחינוך. מנהל צעיר: "הורים המגיעים אלי מביעים זלזול במורים באוזני ילדיהם. מערערים על עצם הלגיטימיות של המורים. מקימים זעקות על כל דרישה להעלאת רמה (המחייבת תוספת מאמץ). מבקשים שיעשו לילדים 'גוד טיים' אבל שיתנו להם ציונים טובים".

שכר המורים. מורה מתחיל אקדמאי – 2899 שקל ונזקק להשלמת הכנסה מהביטוח הלאומי. מורה עם 12 שנות ותק תואר שני 5300 שח. 26 שנות ותק תואר שני – 5200 שח. (השכר הממוצע במשק יולי 2007 – 7822 שח.(נתונים אלה נכונים למועד פרסום המאמר)
משכורת המורים בישראל מהנמוכות בעולם. רק הונגריה צ'ילה ופולניה נמצאות מאחורינו. בארצות הברית שכר מורה מתחיל הוא מעל 30000 דולר בשנה (תלוי במדינה), כ-50% יותר משכר השיא למורים בישראל. הוא יכול להגיע ל-60 אלף דולר.

• "אבל אצלנו עובדים המורים רק 24 שעות בשבוע". נכון. משרה מלאה של מורה בחטיבה העליונה היא 24 שעות הוראה פרונטליות בשבוע. לזה יש להוסיף: בדיקת מבחנים, בחנים, עבודות, מחברות, הכנה לשעור, כתיבת מערכים, שיחות עם הורים ועם תלמידים, תגבורים בחופשות. סך הכל 64 שעות עבודה בשבוע.
יש להם "חופשות ארוכות". נכון, עובדים רק 200 ימים בשנה. מי מתנדב לבוא להחליפם? בארה"ב עובד מורה 180 יום. בצרפת פחות.

תקציב. ב-4 השנים האחרונות קוצצו מהתקציב החינוך 4 מיליארד שח. משנת 1999 נשחק שכר המורים ב-3 מיליארד ש"ח

פחות שנת לימוד. חמש השנים האחרונות קוצצו מכל תלמיד 8.5 שעות שבועיות. קיצוץ זה מצטבר משנה א' עד יב לקיצוץ של שנת לימודים שלמה.

P1010013

זה לא משבר זה אסון.

המסקנה העולה ממקבץ הנתונים הזה הוא שאנחנו לא נמצאים במשבר אלא על סף אסון לאומי. מערכת החינוך הציבורית תקרוס. מורים טובים לא יצטרפו אליה. הרמה תלך ותרד. האליטות ידאגו לעצמם בכספם ויכינו את ילדיהם למאה ה-21. הרוב המכריע יידרדר למדרגת עולם שלישי. המיעוט האליטיסטי אולי יוציא מתוכו חתני פרס נובל אבל הרוב המכריע של הבוגרים יהפכו לעובדי קבלן. לצה"ל יגיעו חיילים חסרי השכלה, בלי ידע מינימאלי על עמם ובלי מוטיבציה להילחם למען מדינה שכך מפקירה אותם. מן החינוך בדור הזה לא יצמחו חתני פרס נובל.

ראה: מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן

כל הצילומים הם מהפגנת המורים 2007 (צילם :זאב גלילי)

מה קרה לספר "מכתם לעגנון"

בכתבה שפרסמתי כאן  על אורי סלע ושירו "יהושע" ספרתי על ספרו "מכתם לעגנון". ציינתי שם כי הספר שראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות נגנז בעקבות תביעה של הוצאת שוקן על הפרת זכויות יוצרים. נתברר לי כי זכרוני הטעה אותי. רחלי אידלמן, מו"ל הוצאת שוקן, כתבה לי בתגובה:

"אורי סלע היה אדם יקר ואוהב ספר אמיתי. מאז המדור הנהדר שלו על ספרים שהיה בידיעות לא קם מדור כזה, שבו הכותב אינו רק מעתיק מן הטכסטים שעל עטיפות הספרים, אלא יודע להעריך את חשיבותו של ספר המונח לפניו. הכרתי את אורי סלע ולא פעם שיבחתי אותו על מדורו המצוין החסר לי עד היום.

"אורי סלע הלך לעולמו ואחרי מותו הוציאה הוצאת ידיעות אחרונות את הספר "מכתם לעגנון" ובו אוסף ציטוטים מכתבי עגנון שאורי אסף מתוך אהבה ליצירת הסופר הגדול. הוצאת ידיעות אחרונות לא ביקשה את רשותה של הוצאת שוקן אלא החליטה להפר את זכויות היוצרים שלנו. אנחנו תבענו את הוצאת ידיעות אחרונות ובית המשפט פסק שאמנם הייתה הפרת זכויותינו. הספרים הועברו בפקודת בית המשפט להוצאת שוקן כפיצוי על ההפרה ונמכרו על ידה לציבור המתעניינים.

בשיחה עמי אמרה לי גב' שוקן כי "ידיעות אחרונות" הדפיס 4985 ספרים והספיק למכור 4000 מהם עד לפסק הדין של בית המשפט. 985 ספרים הועברו להוצאת שוקן שמכרה אותם.
גב' שוקן הופתעה לשמוע כי באתר האינטרנט של "ידיעות אחרונות" ממשיכים להציע את הספר למכירה (כפי שדיווחו לי כמה קוראים).
לא הצלחתי לקבל תגובה של מנכ"ל הוצאת הספרים של ידיעות, מר דב אייכנוואלד עד לכתיבת שורות אלה, למרות כמה פניות.

תגובה נוספת על הכתבה קיבלתי מידידי יואל רפל, הנמצא עתה בבוסטון, והיה העורך של מכתם לעגנון.
כותב לי רפל:
ליוויתי את "מכתם לעגנון" בכתיבת הספר, ובימי מחלתו. עיקר כתיבת הספר היתה בשנה וחצי האחרונות לחייו. את כתב היד מסר לי סופית, ללא שם או כותרת, בעת ששכב בתל-השומר. השם "מכתם לעגנון" הוצע על ידי, ובעידודו החד-משמעי של חברנו זיסי סתוי (עורך מדור הספרות של ידיעות אחרונות דאז) אכן התקבל כשם הספר. הוצאת "שוקן" הגישה תביעה וזכתה בה. אך המהדורה הראשונה של הספר נמכרה תוך עשרה ימים.
זהו ספר חשוב, ייחודי וחובבי עגנון מנהלים מרדף של ממש אחרי עותקים ממנו. המסה על הכלב בלק שולבה בספר, אף שאורי לא חשב על כך. ראיתי לנכון לפרסם מחקר מקורי זה במסגרת הספר שאלמלא כן היה טובע ונעלם.

ראה "השמאלן שכתב הימנון לכתוים"

http://www.zeevgalili.com/?p=478

האם יציל הכלב בלק את מערכת החינוך

http://www.zeevgalili.com/?p=496

ההסתה בספרי הלימוד הפלסטינים – כך תראה המדינה הפלסטינית

פרשן "הארץ" לעניינים מדיניים קיבל פרס, יחד עם עיתונאי ערבי, הניתן ל"עיתונאים התורמים להבנה טובה יותר בין העמים במזרח התיכון" * הוא גם נבחר לפרשן המשפיע ביותר על מקבלי ההחלטות בישראל * מה אפשר ללמוד מכך על מקבלי ההחלטות שלנו

 

עקיבא אלדר ויקיפדיה העברית

עקיבא אלדר ויקיפדיה העברית

 


הפרשן הפוליטי של עיתון "הארץ", עקיבא אלדר, זכה בימים אלה "בפרס לעיתונות במזרח התיכון". יחד עמו זכה בפרס – הנקרא על שם אליאב-סארטאווי – עיתונאי ערבי בעיתון "אל חיאת" על סדרת הכתבות "מושיטים יד על פני התהום" שפורסמה במקביל ב"הארץ" וכן בעיתון הפלשתיני "אל קודס" וב"בולטימור סאן"

עקיבא אלדר הוא אחד הפרשנים הבולטים של עיתון "הארץ". כתיבתו בהירה וקולחת, בעברית ובאנגלית, הפיריון שלו גבוה מאד ועיקר כתיבתו היא בנושאים של "תהליך השלום" יחסי ישראל עם הפלסטינים ועם ארצות הברית, ההתנחלויות וכדומה.

השאלה הנשאלת לגבי מקבל הפרס ונותני הפרס היא על מה ניתן הפרס ולמה.

מהו פרשן

אם אני מבין משהו במקצוע הנקרא עיתונות אני מצפה מפרשן להיות מומחה בתחום פרשנותו, לסייע לקורא להבין את הארועים החדשותיים ואגב כך גם לספק לקורא מידע מקורי להבנת נושאי הפרשנות.

כזה למשל היה הפרשן לענייני בטחון של הארץ, זאב שיף ז"ל. מומחה בעל מוניטין בינלאומיים, שאפילו ראשי מדינה קיבלו את עצותיו. שכל מאמר שלו היה פנינה שהאירה פינות חשוכות בתחום הסיקור שלו.

פרשן כזה הוא גם רון בן ישי מ"ידיעות אחרונות". מומחיותו נובעת בין היתר מניסיון צבאי אישי, מאומץ לב שהביא אותו תמיד אל שדות הקרב ובאחרונה גם ללוע הארי בלבנון ובסוריה. כשהוא מפרש תופעה, מגמה או ארוע אתה יודע שיש מאחוריה סמכות.

 

רוןבן ישי בעתבירקורו בדאחיה אחרי מלחמת לבנון השניה (באדיבות רוןבן ישי)

רון בן ישי בביקור בלבנון [צילום רון בן אישי ובאדיבותו]

כזה הוא גם אהוד יערי, הפרשן לעניינים ערביים של ערוץ 2 בטלוויזיה, המקדיש עשרות שנים לחקר הנושא הערבי, וכל פרשנות שלו מאירה פינות אפלות בנושא הטעון הזה.
גם זאב סגל הפרשן המשפטי של "הארץ" יכול להכלל בקבוצת הפרשנים התורמים ממומחיותם להסביר לקורא סוגיות משפטיות.

פרשן או אידיאולוג

לא די בכך שפרשן הוא מומחה בתחומו. מפרשן נדרשת גם מידה מכסימאלית של אובייקטיביות. איני אומר אובייקטיביות מוחלטת. בטבע האנושי לא קיים דבר כזה. אך מפרשן ניתן לצפות שיכבוש ככל האפשר את השקפות עולמו ויספק לקורא את המידע וההסברים שיאפשרו לו לשפוט.
למידד שיף היו השקפות מגובשות בכל תחומי הסיקור והפרשנות שלו. אך מעולם לא נתן לדעותיו להשפיע על הפרשנות ובוודאי לא לסלף את העובדות. כך גם נוהגים
רון בן ישי, אהוד יערי, זאב סגל ועוד פרשנים.

עד כמה עומד עקיבא אלדר בקריטריונים הללו של פרשנות?
השאלה הראשונה היא מהי בכלל מומחיות בתחום הסיקור המדיני. מה הגבול במומחיות זו בין מידע אובייקטיבי לבין השקפת עולם. מי שקורא את מאמריו של אלדר מוצא בהם השקפת עולם ברורה וחד משמעית: ישראל אשמה בכיבוש, בהתנחלויות, בדיכוי הפלסטינים בהחמצת כל הזדמנות לשלום.
לשיא הגיע אלדר בספר "אדוני הארץ", שכתב יחד עם עדית זרטל, שהוא המסמך החריף ביותר שנכתב עד כה נגד המתישבים ביהודה ושומרון.

אם נתייחס למאמריו של אלדר כאל פובליסציסטיקה אפשר היה לקבלם, למרות הדחיה שהם מעוררים. במדינה דמוקרטית רשאי כל אדם להביע את דעתו. אם היה מקבל פרס כפובליציסט – ישישו נותני הפרס ומקבלו וגם מעריציו מבין קוראי הארץ (ההולכים ומתמעטים). אך אלדר קיבל פרס כפרשן. ותחת מסווה הפרשנות של "מומחה" הוא מתגלה בעצם כאידיאולוג. מדי פעם הוא מביא סקירות ונתונים שתקפותם ניתנת לבדיקה ואז מתמוטט הבנין הפרשני.

החינוך הפלסטיני

לפני כשנתיים כתב אלדר מאמר תחת הכותרת "הסתה? לא בבית ספרנו". ובכותרת המשנה: "האם ספרי הלימוד הפלסטינים באמת כוללים 'הסתה שיטתית' כטענת ישראל? מחקרים ודו"חות מציירים תמונה שונה לגמרי".

 

מאמרו שלאלדר על החינוך העארבי שהופרך עד היסוד.

להוכחת טענותיו הביא אלדר שני מחקרים. האחד נעשה ביוזמת המדינות התורמות מקרב האיחוד האירופי והשני הוא של המזרחן השמאלן, פרופסור מתי שטיינברג. על מידת האובייקטיביות של מחקר שיזמו האירופים אין טעם להכביר במילים. על השקפותיו של מתי שטיינברג ניתן ללמוד מן העובדה שהוא היה מן התומכים הבולטים בטענתו של ראש אמ"ן לשעבר, אלוף עמוס מלכא, כי הקונספציה של יורשו בתפקיד – בדבר כוונת ערפאת להשמיד את ישראל – אין לה בסיס בממצאי מודיעין.

בעקבות פרסום מאמרו של אלדר הבאתי בשעתו מחקר שהעמיד לרשותי המכון לחקר התקשורת במזרח התיכון שסתר את כל טענותיו של עקיבא אלדר.

למה הם מחנכים

והנה בימים אלה פרסם איתמר מרכוס, מנהל המרכז למעקב אחר התקשורת הפלסטינית ( PNW ) מחקר חדש, מקיף בהרבה, המלמד על טיבו של החינוך ברשות הפלסטינית.

המחקר מתייחס למערכת חדשה של ספרי לימוד שהוכנסו לשימוש ב-2006, שהמימון שלה בא ממקורות זרים, בעיקר מבלגיה.
בין ממצאי המחקר:

• הספרים מדגישים כי לישראל אין זכות קיום.
• במפות המתפרסמות בהם מופיעה פלסטיין ללא ישראל.
• כל שטח ישראל מתואר כשטח כבוש והמסקנה היא שהרס ישראל הוא בלתי נמנע.
• הביטויים המתייחסים לישראל הם: "האוייב הציוני", "השודדים הציונים". "הישות הציונית" וכו'.
• הטרור מתואר כ"התנגדות הירואית" של עם מדוכא.
• נאמר בהם גם שהטרור הוכר על ידי או"ם כפעולה לגיטימית וכל מלחמה בו היא בלתי חוקית.
• הטרור העיראקי מתואר כ"התנגדות אמיצה לשחרור עיראק".
• במרכז מערכת החינוך עומדת התפיסה כי הסכסוך עם ישראל איננו רק טריטוריאלי אלא מאבק של האסלם נגד הכופרים.

"הפרשן המשפיע"

לא הייתי מכביר מילים על פרשנותו של אלדר ועל נותני הפרס לולא ההשפעה הגדולה שיש לפרשנותו. לא על 60 אלף קוראי הארץ – הם לא זקוקים להשפעה כי הם הרי קונים את הארץ כי הם מחזיקים בדעותיו של אלדר. השפעתו גדולה בעולם הואיל ומאמריו מתפרסמים הן במהדורה האנגלית של הארץ ומשם מופצים לאמצעי תקשורת רבים בעולם ומועתקים באתרים רבים שאינם מחובבי ציון.
על מידת השפעתו ניתן ללמוד מכך שבמשאל שערך ה"פייננשיל טיימס" בקרב כתבי החוץ ב-23 מדינות נקבע כי אלדר הוא הפרשן המשפיע ביותר ושכתיבתו משפיעה על מקבלי ההחלטות בישראל.
מה אפשר ללמוד ממשאל כזה? כיצד יודעים כתבי חוץ במדינות שונות איך משפיע אלדר על מקבלי החלטות בישראל. הם יודעים זאת כי הם משווים כיצד נוהגות ממשלות ישראל ומה כתוב במאמריו המתורגמים. למרבית האסון הם צודקים.
מערכת הארץ יכולה בהחלט להתברך בכך שהיא מהווה תמונת ראי של ממשלת ישראל.

מי מעניק הפרס

האירגון שהעניק את הפרס לעקיבא אלדר נוסד בשנת 1982 והוא ניתן בכל שנה ל"עיתונאים התורמים להבנה טובה יותר בין העמים במזרח התיכון". על סוג ההבנה בה מדובר ניתן לנחש על פי שמות מקבלי הפרס בשנים קודמות: בסאם אראמין, גרשון בסקין, בראדלי ברסטון, סימון קורקוס, ויוויאן סלמה, כולם "לוחמי שלום" מן הסוג הידוע.