המאמר נכתב ס-2008 אבל עדיין אקטואלי

מי שרוצה להבין איך מתנהלת המדינה בהנהגתם של שני האהודים, ברק ואולמרט, חייב לקרוא את "פינוקיו", יצירתו הנפלאה של הסופר האיטלקי  קרלו לורנציני בן המאה ה-19.

החתול והשועל מפתים את פינוקיו. (ציור מאחת המהדורות הראשונות של הספר)

לורנציני (הידוע יותר בשמו הספרותי  קרלו קולודי) עסק במלאכות רבות ובין היתר היה עיתונאי  ועורך כתבי עת.  הסיפור שתודות לו זכה  לתהילת עולם  נולד במקרה. עורך עיתון ילדים הציע לו  להשתתף בקביעות בעיתונו . קולודי לא התלהב, אך  כשצפה במקרה בתיאטרון בובות נולד הרעיון לכתיבת פינוקיו.

בובת העץ שהפכה לילד

הפרק הראשון של הספר על בובת העץ, שנכנסה בה רוח חיים והפכה לילד, פורסם בשנת 1881  ונחתם בפסבדונים קולודי. לורנציני לא התכוון לכתוב ספר אלא סיפור בודד. אך ההצלחה של הסיפור הייתה גדולה כל כך שהופעל עליו לחץ  לכתוב סיפור המשך. לורנציני היה טיפוס מפוזר וכתב רק בנוח עליו הרוח. בין היתר נהג לכתוב את פרקי הסיפור על משטח השיש שעל השולחן בבית הקפה בו נהג לשבת. המלצרים נמנעו מניקוי השולחן עד אשר הועתק הפרק . הספר השלם הופיע  לראשונה ב – 1883. הרפתקאותיו ותעלוליו של פינוקיו כבשו עד מהרה את ליבותיהם של ילדים בכל העולם. הספר תורגם לעשרות לשונות והופיע במאות מהדורות עד ימינו אלה. הספר זכה לחיקויים רבים בספרות העולם וגם בעברית הופיע (בנוסף לתרגומים רבים של הספר) חיקוי מפרי עטו של  אביגדור המאירי "פינוקיו בארץ ישראל".

מה בדיוק קנה את לב הקוראים הצעירים בספר קשה לדעת. ייתכן שרבים הזדהו עם הבובה-הילד  שהוא גם תמים וגם מתוחכם, גם טוב לב וגם מרושע, גם חלש אופי וגם נחוש בדעתו.

משמעות אוניברסלית

מה הקשר בין פינוקיו לבין אהוד ברק ואהוד אומרט?
כמו כל יצירה גדולה, בעלת משמעות אוניברסלית, גם פינוקיו הוא משל שניתן למצוא לו נמשלים רבים.

פעם כבר השוויתי בטור שלי את פינוקיו לעמרם מצנע שנכנס לפוליטיקה כנער תמהוני  והולך שולל על ידי יועצים כמו חיים רמון  ואברום בורג שעמדו בראש הקמפיין שלו.

הפעם ממלא פינוקיו תפקיד של עם ישראל. כמו פינוקיו, העם היושב בציון הוא גם תמים וגם מתוחכם, גם טוב לב וגם מרושע, גם חלש אופי וגם נחוש בדעתו.  ביידיש יש לזה ביטוי מוצלח "עוילם גוילם". ביטוי שמשמעותו המילולית היא "עולם המתנהג כגולם" והמשמעות  העמוקה יותר היא של ציבור שניתן להוליכו שולל והוא נגרר כעדר אחרי מנהיגיו ופרנסיו.

השועל והחתול

הנמשלים לאולמרט וברק בפינוקיו הם שני נוכלים קטנים, שועל וחתול שבאחד התרגומים העבריים קיבלו את השמות מלכישוע וכדרלעומר.

בפרק 12 של הספר מתוארת דרך פעולתם של שני הנוכלים כלפי פינוקיו. ילד העץ פינוקיו מצא  אוצר קטן – חמש מטבעות זהב.  מלכישוע וכדרלעומר  זממו להוציא את האוצר מידיו ובין השלושה התנהלה השיחה הבאה:

השועל: האם אתה רוצה להכפיל את אוצר הזהב שברשותך?

פינוקיו: למה אתה מתכוון?

השועל: כוונתי שתקבל תמורת חמש מטבעות הזהב שלך 100 מטבעות, אלף ואפילו אלפיים.

פינוקיו: כן, אבל איך?

השועל: הדרך פשוטה מאד. במקום לחזור הביתה עליך ללכת אתנו.

פינוקיו לא רצה ללכת עם השועל והחתול. הוא התגעגע לאביו שיצר אותו במו ידיו, ג'פטו הנגר, ורצה ללכת הביתה.

אך מלכישוע וכדרלעומר  פיתו אותו: אתה חופשי ללכת לאן שתרצה אבל תצטער על כך.  כי תאבד את ההזדמנות לעשות הון רב. אם תלך אתנו יהיו בידיך מחר אלפיים מטבעות זהב אמר השועל. והחתול הוסיף: אלפיים מטבעות.

פינוקיו התחיל להסס ושאל: איך זה יכול להיות.
השועל התנדב להסביר: אנחנו נוביל אותך למקום, הקרוי שדה הפלאות. בשדה הזה עליך לחפור בור ולזרוע את מטבעותיך.  לאחר מכן עליך למלא את הבור באדמה להשקות את המקום ולזרות עליו מעט מלח.  אחר כך תוכל ללכת לישון. כשתקום בבוקר תמצא עץ ועליו  שפע של מטבעות זהב.

פינוקיו קיבל את העצה, הטמין את מטבעותיו באדמה והתוצאות ידועות.

מוליכי השולל שבצמרת

אפשר להביא עשרות דוגמאות של מעשי הולכת שולל הרשומים כפטנט על שמותיהם של שני המנהיגים – מן הבריחה מלבנון ועד חוסר האונים מול הקסאמים, ממלחמת לבנון השניה ועד הפקרת העורף למלחמה הגדולה ההולכת ומתקרבת.

נעסוק הפעם בשני נכלולים: שאלת הקיטבג של ברק וההוראה של אולמרט לצה"ל לשים קץ לקסאמים בכל מחיר.

שאלת הקיטבג של ברק

כל מי שעבר פעם טירונות בצה"ל מכיר את המושג "שאלת קיטבג". קבוצת טירונים מגיעה לבסיס האימונים וסמל המחלקה מחליט  ללמד את הבאים ("בשר טרי" בסלנג של שנות השישים) מאפה "משתין הדג". (גם זה סלנג של אותה תקופה).
הוא נותן הוראה למחלקה להקיף את מגרש המסדרים בריצה  עשר פעמים ("כדי שתדעו מה ההבדל בין אזרח לחייל").

ואז מצביע אחד הטירונים (היום היו קוראים לו "חנון" או סתם "טמבל") ושואל בחנפנות: המפקד, לרוץ עם קיטבג או בלי. הסמל, גם אם לא התכוון לכך  מלכתחילה, משיב כמובן בחיוב.  אנשי המחלקה מוכנים לקרוע לגזרים את הטירון שהציג את השאלה.

כבר חלף כמעט יובל שנים מאז היה אהוד ברק טירון אבל שאלות קיטבג הוא יודע להציג גם כרב אלוף בדימוס וגם כשר ביטחון.

בהגדרות מילוניות ישנות מוגדר המושג כך: "שאלה טיפשית ומיותרת הגורמת נזק לשואל".  אך במרוצת הזמן קיבל הביטוי משמעויות אחרות. לעתים השואל איננו סתם טיפש הגורם נזק לעצמו אלא מישהו שרוצה להשיג יתרון לעצמו על חשבון  פגיעה בזולתו. תלמיד השואל מורה אם יהיה בוחן מחר  לא רק גורם נזק לחבריו לכיתה. הוא גם משיג לעצמו נקודות זכות אצל המורה.

כזו היא השאלה שהציג אהוד ברק למערכת המשפטית: האם מותר לצה"ל, מבחינת החוק הבינלאומי, להשיב למקורות הירי של הקסאמים, גם אם אלה נורים מתוך ובחסות אזרחים.

ברק יודע היטב שחייבים לחסל את החמסטאן שקמה בעזה בעקבות יוזמת החורבן של שרון ("ההתנתקות"). הוא יודע שאסור לאפשר לחמאס  הפוגה כלשהי. הוא יודע שתשובה למקורות הירי היא שלב חשוב  בהתשת החמאס עד לשלב בו יהא הכרח להביסו סופית.

במקום לתת הוראה לצה"ל  לפני ובוודאי אחרי הטבח בישיבת מרכז הרב הוא קיים ישיבה עם שר המשפטים דניאל פרידמן, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והפרקליט הצבאי הראשי תת-אלוף אבי מנדלבליט,

צריך להיות תמים כדי להניח שהמערכת המשפטית תיתן היתר כזה.  ברק איננו תמים הוא מלכישוע. הוא אינו מעונין בשום פעולה של ממש בעזה  כי כל כישלון ייזקף לחובתו וכל הצלחה לזכות אולמרט.

הצהרתו של כדרלעומר

דומה במהותה היתה הצהרתו של אולמרט כי הוא נותן לצה"ל הוראה להפסיק את ירי הקסאמים בכל מחיר. וראה זה פלא. אכן, ירי הקסאמים נפסק לכמה ימים. ולא מפני שמישהו בצה"ל קיבל הוראה לעשות משהו. להפך. כי אולמרט הודיע כי אם חמאס לא יירה קסאמים גם צה"ל לא יפעל בעזה.

וזה המצב ביומיים האחרונים. החמאס יצא בניצחון ענק. יזם בדרך מתוחכמת פיגוע גדול וזוכה עכשיו לתקופת רגיעה שתאפשר לו להתאושש להגדיל את ארסנל הרקטות ואת טיווחן.
ומי שישלם את המחיר זה עם ישראל שבולע את הסיפורים של מנהיגיו ומוחו פועל כמוח העץ של פינוקיו.

ציור של פינוקיו באחת המהדורות של הספר (ויקיפדיה אנגלית)

המשורר חיים גורי בשנת 1948 (באדיבות ד"ר אריה גילאי מנהל אתר הצנחנים)

http://www.202.org.il/Pages/gdud_890/history/a1948.php

"ראה, הנה מוטלות גופותינו שורה ארוכה, ארוכה
פנינו שונו. המוות נשקף מעינינו. איננו נושמים.
—–
לא נאהב, לא נרעיד מיתרים בצלילים ענוגים ודמומים
לא נשאג בגנים עת הרוח עוברת ביער".

 כמעט 60 שנה חלפו מאז נשא המשורר חיים גורי את הקינה הזו על ל"ה החללים שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור.

מה נשתנה בתקופה זו?

שום דבר.

הל"ה נפלו כי שמרו על "טוהר הנשק".  בדרכם לישובי הגוש פגשו רועה ערבי זקן. הם לא יכלו לקחתו בשבי והתלבטו אם לחסלו. לבסוף גבר עליהם החינוך ל"טוהר הנשק" והם שחררו את הרועה למרות הסכנה שיסגיר אותם. ואכן, הרועה הודיע לכפריים שבסביבה על המחלקה, המוני פורעים הקיפו אותם והם נלחמו עד הכדור האחרון.  קצין בריטי שביקר במקום הקרב סיפר כי מצא באגרופו של אחד הלוחמים אבן אותה התכוון להטיל על רוצחיו לאחר שאזלה תחמושתו.

יש הטוענים כי לסיפור אין בסיס עובדתי. אך הסיפור עובר מדור לדור כמיתוס של התנהגות מופתית – כך אנו צריכים לנהוג ברוצחינו. וכך אנו נוהגים בהם עד היום.

הרבה השתנה מאז ה-15   בינואר 1948 , היום בו נפלו הל"ה. ישראל שיחררה את יהודה ושומרון ושולטת באותם כפרים מהם יצאו הרוצחים.

אך אלה למדו מהר מאד לדעת – כשם שלמדו מבצעי הטבח בחברון בשנת תרפ"ט – כי היהודים לא השתנו. הם מקבלים כחוק טבע שערבים רשאים לרצוח כל יהודי באשר הוא יהודי  ואילו היהודים אינם פוגעים ב"חפים מפשע".

בעת ששורות אלה נכתבות עדיין מוטלות גופותיהם של תלמידי "מרכז הרב" על הגמרות המגואלות בדמם. בעת שנכתבות שורות אלה נמנעים מלהוציא את הגופות מחשש לזעם הציבור.

וברחובות שכם ורמאללה וג'נין שבשליטה ישראלית  רוקדים ערבים משמחה לריח דם יהודי טרי. וברחובות ירושלים "המזרחית", ערבים תושבי ישראל, הנהנים מכל מנעמי השלטון הישראלי, מחלקים סוכריות ברחובות. ועוד מעט תוקם סוכת אבלים וההורים של הרוצח המתועב יצהירו מול מצלמות הטלוויזיה עד כמה מאושרים הם בשאהיד  שלהם.  ואינם חוששים שמישהו יעלה אותם על משאית. את האבא והאמא והאחים והאחיות, וישלח אותם לעזה או לעזאזל.  וערבים "ישראליים"  בגליל וביתר חלקי הארץ אינם מסתירים את שמחתם ואת הזדהותם עם הרוצחים  וממתינים רק ל-28 בחודש, כדי לקבל את מענקי הביטוח הלאומי.

ובראש המדינה עומדים שני נוכלים נוסח מלכישוע וכדרלעומר  שמתייחסים אל עם ישראל בדרכי כחש ומירמה כמו  שרימו החתול והשועל את פינוקיו התמים.

רב אלוף (מיל.) אהוד ברק מציג "שאלת קיטבג" ליועץ המשפטי, אם מותר לירות לעבר מקורות הירי בעזה. וראש הממשלה, בנכלול טיפוסי, מצהיר כי אם החמאס יפסיק את האש גם הוא יפסיק את התקיפות בעזה. וכך הוא מבטיח לחמאס ההולך וקורס את נשימת החמצן הדרושה לו כדי להתאושש מן המכה הקטנה שהיכה בו צה"ל בשבוע שעבר. ויחדיר לרצועה, בעזרתה האדיבה של מצרים שבגין חתם אתה שלום עולמים,  עוד טילים. שיגיעו הלאה מאשדוד והלאה מראשון לציון,אם להשתמש בלשון הפז של נסראללה.

 ואחרי שהחמאס יתאושש ויחזור להטיל קסאמים וגראדים וקטיושות ברדיוס גדל והולך , הוא יצטייד גם בטילים נגד מטוסים, שיאיימו על כל התעבורה האווירית לישראל. ואז  – אם ימשיכו שני הנוכלים הללו להיות עדיין בשלטון – יפנו לבג"ץ כדי לקבל רשות להפעיל את האמצעים היחידים שמבינים הערבים.

וכשם שהבריחה הנלוזה מלבנון המיטה עלינו את האינתיפאדה כך תביא עלינו הבריחה מעזה אינתיפאדה מתוצרת בית של ערביי ישראל. ראו הוזהרתם.
 

כך נפלו הל"ה בדרך לגוש הנצור

ב-15 בינואר 1948 יצאה מחלקה ובה 35 לוחמים לכיוון גוש עציון. בראש המחלקה עמד דני מס ורוב הלוחמים היו סטודנטים של האוניברסיטה העברית.

מטרת המחלקה הייתה לתגבר את גוש עציון הנצור שעמד בהתקפות בלתי פוסקות של אלפי ערבים מן הכפרים הסמוכים.

בגלל השעה המאוחרת בה יצאה המחלקה לדרכה  היא נתגלתה לאור היום. לפי אחת הגירסות פגשו אנשי המחלקה ברועה ערבי ובמקום להרגו או לקחתו בשבי שיחררו אותו והוא הזעיק את אנשי הכפרים שבסביבה.

הקרב בין הלוחמים היהודים לבין המוני הערבים שתקפו אותם נמשך שעות רבות עד שאזלה תחמושתם ואז עלו עליהם הערבים והרגום. אחרון הלוחמים השליך רימון יד ונטל אבן כדי להטילה והיא נמצאה בידו על ידי  קצין משטרה בריטי שהגיע למקום הקרב. הפורעים הערבים התעללו בגוויות ההרוגים, ניקרו את עיניהם וקטעו את אבריהם.

עוד על נפילת הל"ה ראה "זעקת האבות"

http://www.zeevgalili.com/?p=219

פורסם ב–2008 האם השתנה משהו מאז?

כרזה מתוך תערוכת "בעקבות המצב" שעיצבו סטודנטים במחלקה לתקשורת אינטראקטיבית בבית הספר להנדסאים ספיר.

"אם יש צה"ל יופע נא מיד", כתב המבקר דן מירון במהלכה של מלחמת המפרץ הראשונה, בה הטילו העיראקים על ישראל 39 טילי סקאד, בלי שצה"ל הגיב תגובה כלשהי.

הביטוי החריף של דן מירון היה פרפראזה על שירו של ביאליק "על השחיטה", בו כתב בין היתר:

שָׁמַיִם, בַּקְּשׁוּ רַחֲמִים עָלָי!
אִם-יֵשׁ בָּכֶם אֵל וְלָאֵל בָּכֶם נָתִיב –
וַאֲנִי   לא מְצָאתִיו –
הִתְפַּלְּלוּ אַתֶּם עָלָי!
—
ְאִם יֶשׁ-צֶדֶק – יוֹפַע מִיָּד!
אַךְ אִם אַחֲרֵי הִשָׁמְדִי מִתַּחַת רָקִיעַ
הַצֶּדֶק יוֹפִיעַ –
יְמֻגַּר נָא כִסְאוֹ לָעַד!

חוסר אונים קיומי

דבריו של מירון נאמרו על רקע התחושה הציבורית ששררה אז בארץ. התחושה שאי התגובה להתקפה העיראקית, מבטאת חוסר אונים, המאיים על עצם קיומנו.

 דומה שלא אטעה אם אומר שאותה תחושה מלווה אותנו היום, ה-27 בפברואר 2008, בו נורו לעבר שדרות 40 רקטו. יום, שבו פגעו שלוש רקטות גראד באשקלון, אחת מהן בסמוך לבית החולים. יום בו רקטה אחת גרמה למותו של אב לארבעה ילדים בן 47 במכללת ספיר.

התחושה היא אותה תחושה כמו אז אבל הנסיבות שונות לגמרי. אלוהים היה גם אז וקיים גם היום. גם צה"ל היה אז וקיים היום. ההבדל העיקרי בין "אם יש צה"ל" של 1991 ל"אם יש צה"ל" ב-2008 הוא במנהיגות.

ב-1991 עמד בראש המדינה ראש הממשלה יצחק שמיר. הוא היה אולי ראש הממשלה הטוב ביותר שהיה  לישראל מאז ימי בן גוריון.  בוודאי טוב יותר מבגין הנאיבי שב"הסכם השלום" המדומה עם מצרים, הביא אותנו למצב הנוכחי. וכמובן שאין להשוותו לליצן המופקר והמושחת העורך מסע קניות עם אשתו בטוקיו, כשהמדינה שהוא מופקד על שלומה שותתת דם.

ותושבי שדרות שהפכו לבשר התותחים, שחייהם תלויים במשחק רולטה שמשחקת בהם המדינה,  זועמים על הממשלה וגם על התקשורת שהפכה את הסיוט המתמשך של חיים בצל הקסאמים לבדיחה קבועה (ראה ארץ נהדרת, ערב עם ליאור שליין, תכניותיו של יצפאן ועוד) סמלי הדבר כי האיש שהביא חורבן על גוש קטיף ופינה את השטח למרחבי השיגור של הקסאמים חגג היום את יום הולדתו ה-80. אולי יתעורר כישיגעו הטילים לבית החולים שיבא בו הוא מוחזק כצמח שהוא סמל חי למדיניותו.

מה עוד צריך לקרות כדי לשים קץ ל"מאזן האימה" שבינינו לבין חמסטאן. מאזן שמשמעותו שמטרתם היא להרוג נשים וילדים בסמכות וברשות, בתגובה על כך שאנו מחפשים בפינצטה  את ה"אשמים",  כאילו היה צה"ל סניף של המחלקה לזיהוי פלילי.

מה עוד צריך לקרות כדי שצה"ל יופיע. ומיד. מה כל הקישקושים הללו על "עוד לא הזמן לפעולה קרקעית גדולה".  מדוע צריך בכלל פעולה קרקעית גדולה? מדוע אי אפשר להפוך את חיי החמאס שם לגהינום לא בפינציטה אלא בהפגזות בלתי פוסקות. (אמנם גם אתמול מצא הארץ מקום לתת בכותרת הראשית במהדורת האינטרנט,   על 3 ילדים שנהרגו נעבעך בעזה, אבל "הארץ" יהיה תמיד לצד הפלסטינים).

אולמרט כסכנה קיומית

איןשום סיכוי שאולמרט יעשה משהו.  מאז מלחמת לבנון השניה לא עשה מאומה כדי לתקן את מחדליו. השכלתו הצבאית לא  התרחבה מעבר לגבולות של כתב צבאי ב"במחנה". בצדק הוא חושש מכישלון נוסף  אם ישלח את צה"ל לפעולה קרקעית נרחבת בעזה. צה"ל של 2008 הוא אולי צה"ל שונה מצה"ל של מלחמת לבנון. אבל הסיכוי שהצבא הזה יסמוך על המנהיג הלא יוצלח הזה שואפת לאפס. ובהעדר מנהיגות מובילה גם אין מוטיבציה לפעול וגם סכנת הכישלון גדולה יותר.

אלמרט חושש אולי גם שצה"ל יצליח ומי שיטול את זרי הדפנה יהיה שר הביטחון. זה כנראה מדיר שינה מעיניו של אולמרט יותר מן הקורבנות בשדרות.

אין  סיכוי שאולמרט יורה על איזו פעולה דרסטית בעזה שתגבה מהחמאס תג מחיר כזה שלא יעיז  לשלוח אף לא רקטה אחת. אפילו ירון לונדון, איש שמאל מובהק ומתון , הביע דעה כי יש למחוק שכונה שלמה בעזה. אבל עליזה הסמולנית לא תרשה לבעלה. וגרוע מזה: קונדוליסה רייס לא תרשה. וחבריו בעלי העסקים, ספקי העטים, הסיגרים והבתים גם הם לא יהיו מרוצים. כי הרי זה ישפיע על העסקים וההשקעות והבורסה. מה איכפת להם ששדרות מדמממת כל עוד הדולרים, זולים ככל שיהיו, זורמים לאחד העם.

מכל האמור ברור שכל יום נוסף שאולמרט יושב על כס ראש הממשלה, בתמיכתם של 20 שרים מושחתים, ו-67 חברי כנסת מושחתים – כולם דואגים רק למנעמי השלטון ולפנסיה המוגדלת -הוא מהווה סכנה קיומית למדינת ישראל.

"דם קרוש של החללים"

ואם התחלנו בביאליק נסים בשיר אקטואלי אחר שלו:

קוּם לֵךְ לְךָ אֶל עִיר הַהֲרֵגָה וּבָאתָ אֶל-הַחֲצֵרוֹת,

וּבְעֵינֶיךָ תִרְאֶה וּבְיָדְךָ תְמַשֵּׁשׁ עַל-הַגְּדֵרוֹת

וְעַל הָעֵצִים וְעַל הָאֲבָנִים וְעַל-גַּבֵּי טִיחַ הַכְּתָלִים

אֶת-הַדָּם הַקָּרוּשׁ וְאֶת-הַמּוחַ הַנִּוקְשֶׁה שֶׁל-הַחֲלָלִים.

וּבָאתָ מִשָּׁם אֶל-הֶחֳרָבוֹת וּפָסַחְתָּ עַל-הַפְּרָצִים

וְעָבַרְתָּ עַל-הַכְּתָלִים הַנְּקוּבִים וְעַל הַתַּנּוּרִים הַנִּתָּצִים,

בִּמְקוֹם הֶעֱמִיק קִרְקַר הַמַּפָּץ, הִרְחִיב הִגְדִּיל הַחוֹרִים,

מַחֲשׂוֹף הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה וְעָרוֹת הַלְּבֵנָה הַשְּׂרוּפָה,

וְהֵם נִרְאִים כְּפֵיוֹת פְּתוּחִים שֶׁל-פְּצָעִים אֲנוּשִׁים וּשְׁחוֹרִים

אֲשֶׁר אֵין לָהֶם תַּקָּנָה עוֹד וְלא תְהִי לָהֶם תְּרוּפָה,
…הִנֵּה דַרְשָׁן עוֹלֶה עַל-הַבָּמָה,

הִנֵּה הוּא פוֹתֵחַ פִּיו, מְגַמְגֵּם וּמְפִיחַ אֲמָרָיו,

טָח תָּפֵל וְלוֹחֵשׁ פְּסוּקִים עַל מַכָּתָם הַטְּרִיָּה,

וְאַף קוֹל אֱלוֹהִים אֶחָד לא יַצִּיל מִפִּיהוּ,

גַּם נִיצוֹץ קָטָן אֶחָד לא יַדְלִיק בִּלְבָבָם

—

וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ
וּגְבִירִים בְּנֵי רַחֲמָנִים מִתְמַלְּאִים עֲלֵיהֶם רַחֲמִים

וּמוֹשִׁיטִים לָהֶם מִבִּפְנִים מַקֵּל וְתַרְמִיל לַגֻּלְגֹּלֶת,

אוֹמְרִים "בָּרוּךְ שֶׁפְּטָרָנוּ" – וְהַקַּבְּצָנִים מִתְנַחֲמִים.

לְבֵית הַקְּבָרוֹת, קַבְּצָנִים! וַחֲפַרְתֶּם עַצְמוֹת אֲבוֹתֵיכֶם

וְעַצְמוֹת אַחֵיכֶם הַקְּדוֹשִׁים וּמִלֵּאתֶם תַּרְמִילֵיכֶם

וַעֲמַסְתֶּם אוֹתָם עַל-שֶׁכֶם וִיצָאתֶם לַדֶּרֶךְ, עֲתִידִים

לַעֲשׂוֹת בָּהֶם סְחוֹרָה בְּכָל-הַיְרִידִים;

וּרְאִיתֶם לָכֶם יָד בְּרֹאשׁ דְּרָכִים, לְעֵין רוֹאִים,

וּשְׁטַחְתֶּם אוֹתָם לַשֶּׁמֶשׁ עַל-סְמַרְטוּטֵיכֶם הַצֹּאִים,

וּבְגָרוֹן נִחָר שִׁירָה קַבְּצָנִית עֲלֵיהֶם תְּשׁוֹרְרוּ,

וּקְרָאתֶם לְחֶסֶד לְאֻמִּים וְהִתְפַּלַּלְתֶּם לְרַחֲמֵי גוֹיִם,

וְכַאֲשֶׁר פְּשַׁטְתֶּם יָד תִּפְשֹׁטוּ, וְכַאֲשֶׁר שְׁנוֹרַרְתֶּם תִּשְׁנוֹרְרוּ.

וְעַתָּה מַה-לְךָ פֹּה, בֶּן-אָדָם, קוּם בְּרַח הַמִּדְבָּרָה

וְנָשָׂאתָ עִמְּךָ שָׁמָּה אֶת-כּוֹס הַיְגוֹנִים,

וְקָרַעְתָּ שָׁם אֶת-נַפְשְׁךָ לַעֲשָׂרָה קְרָעִים

וְאֶת-לְבָבְךָ תִּתֵּן מַאֲכָל לַחֲרוֹן אֵין-אוֹנִים,

וְדִמְעָתְךָ הַגְּדוֹלָה הוֹרֵד שָׁם עַל קָדְקֹד הַסְּלָעִים

וְשַׁאֲגָתְךָ הַמָּרָה שַׁלַּח – וְתֹאבַד בִּסְעָרָה.

ציטוטי השירים הם חלק מ"פרויקט בן-יהודה", שמתקיים הודות לסיוע של מתנדבים.

ראה מאמרי למה אין טרור במדינות ערב

וגם: הכל על מגדלי אקירוב

ראה הגאונית שלו צריכה להדאיג אותנו

http://www.zeevgalili.com/?p=38

ראה המהפכה החילונית של אהוד ברק

http://www.zeevgalili.com/?p=61

ראה גם אהוד ברח מלבנון

http://www.zeevgalili.com/?p=48

הוא יודע לפרק מנעולים השאלה אם הוא יודע גם להרכיב אותם. אהוד ברק (צילום: זאב גלילי)

לשר הביטחון, אהוד ברק, יצאו מוניטין של אדם בעל מוח אנליטי שהסמל שלו קשור בתחביב בו הוא עוסק מנעוריו: פרוק מנעולים. כמו מנעולים, אומרים חסידיו, יודע ברק לפרק גם כל בעיה צבאית, כלכלית, חברתית, פוליטית וכל תחום מתחומי החיים. רבים ממכריו של אהוד ברק מתארים אותו כגאון. גאון במתמטיקה, גאון בניווטים, גאון במוסיקה וגאון צבאי כבר אמרנו?

להמשיך לקרוא ←

שער הספר שיר שיר עלה  נא

מספרים על פיסיקאי אחד שהתווכח עם  המלחין הגאוני וולפגאנג אמדאוס מוצרט לגבי הצורך בכישרון וביצירתיות כדי לכתוב יצירה מוסיקלית. הפיסיקאי טען כי  כללי ההרמוניה ניתנים להגדרה מתמטית מדויקת וכל בעל ידע מתמטי יכול לחבר יצירה מוסיקלית גם אם אינו מלחין. להוכחת דבריו כתב מינואט נוסח מוצרט.  ה"יצירה" הזו נשמעה אכן כמינואט אך נאמר עליה כי היא  מתאימה לרקדנים בעלי רגלי עץ.

נזכרתי באנקדוטה הזו כשעיינתי בספר "שיר שיר עלה נא"  – תולדות הזמר העברי, מאת נתן שחר, שראה אור  בהוצאת "מודן".

הספר זכה לפרסומת אגרסיבית וכחובב  ותיק של הזמר העברי שמחתי שיש סוף סוף ספר,  המרכז באכסניה אחת את תולדות הזמר העברי מראשיתו  ועד ימינו.

להמשיך לקרוא ←

מוכרי נקניקיות "יקים" בשנות השלושים בתל-אביב. בין נקניקיה לנקניקיה  קראו את כתבי ניצ'ה

על מקור הכינוי "יקה"

http://www.zeevgalili.com/?p=211

לפרופסור יחזקאל דרור מגיע צל"ש * בפליטת הפה שלו חשף מה שניחשנו כולנו * ועדת וינוגרד לא היתה אלא ספין של אולמרט * בין הדו"ח החלקי לדו"ח הסופי הצליח אולמרט להפוך עצמו לאתרוג, גם בעיני הוועדה * יחזקאל דרור הוא "יקה" שאינו יודע חכמות ופשוט אמר את האמת

ערב הקמתה של ועדת וינוגרד כתבתי את הדברים הבאים על פרופסור יחזקאל דרור:
"בין כל המועמדים לוועדת הטיוח שמבקש אולמרט להקים, היחיד שראוי לאמון הוא פרופסור יחזקאל דרור. הוא איננו מנכ"ל של מפעל בטחוני ממשלתי, איננו נציג חברת ענק המספקת ציוד למשרד הביטחון וגם איננו שואף להיות שופט בבית המשפט העליון (כפי שהיו כמה מועמדים שבחר אולמרט ונפסלו). ככל הידוע לי הוא גם לא חבר של אולמרט. פרופסור דרור הוא חוקר והוגה דעות בתחום מינהל ומדיניות, אולי החשוב והמעמיק ביותר בתחום זה. הוא יועץ בעל שם עולמי בקביעת מדיניות ותיכנון אסטרטגי…

"יחזקאל דרור מתריע עשרות שנים על כשלי ההתנהלות של המדינה, כפי שנחשפו במלחמה. מעל לכל: יחזקאל דרור הוא בראש ובראשונה יהודי-ציוני, החרד לגורל העם ולעתיד המדינה. הוא יכול לא רק לבדוק את מכשלות העבר אלא גם להתוות דרך לעיצוב העתיד".

להמשיך לקרוא ←

נכתב ב-2008 עודכן יוני 2014 נכון גם ב-2015

ישראל לא תוכל לשרוד, אם במציאות המזרח תיכונית  תמשיך לפעול לפי עקרונות אמנת ג'נבה, מול טרור שכל מטרתו לרצוח יהודים * אנחנו חייבים להוציא מידי החמאס את היתרון האסטרטגי שנתנו לו: רצח יהודים מאחורי מחסה של ילדים * פגיעה במשפחות של מחבלים מתאבדים תצמצם את הקף ההתנדבות לשיטת הרצח הזו, כמו שהפגזת מקורות הירי של הקסאמים תשים קץ לאיום * אין צורך לסכן חיי חיילינו בפעולה שלא תשנה את המציאות לאורך ימים

הערבים הם מחוללי הטרור הגדולים בעולם. היו אמנם, פה ושם, תנועות טרור לא ערביות (הכורדים בטורקיה, קבוצת באדר מיינהוף באירופה, ועוד) אך אלה הם בחזקת "כסף קטן." המאה העשרים היא המאה של הטרור הערבי.

הטרור הזה מגיע לכל קצווי תבל, אך באף אחת ממדינות ערב אין טרור. על כל פנים לא טרור בהקף גדול. (לבנון אמנם מדינה ערבית, אך הטרור שם הוא פרי של התערבות מדינות ערביות אחרות ולא תנועה פנימית. וכשיש טרור פנימי של קבוצות קיצוניות מדכאים אותן בכוח).

שלטון של מיעוטים

לכאורה אין סיבה לטרור במדינות הערביות, אך אין הדבר כך. בירדן קיימת אוכלוסיה ענקית של פלסטינים – אותם פלסטינים כמו אלה שבעזה, יהודה ושומרון – והם נשלטים על ידי בית מלוכה, המייצג מיעוט קטן של "ירדנים" שהם בדואים.

סוריה נשלטת על ידי מיעוט עילאווי השולט שלטון ללא מצרים על הרוב הסוני. מצרים נשלטת (לפחות מאז המהפכה של גמאל עבדול נאצר) על ידי שלטון חילוני המייצג חלק קטן מן העם המצרי. הרוב הוא מוסלמי דתי וקיימת תנועה עצומה של "האחים המוסלמים". אך מי שמע על איזו פעולת טרור שלהם בשנים האחרונות. כך הדבר ביתר מדינות ערב, מעיראק של סאדאם חוסיין ועד סעודיה, הנשלטת על ידי בית מלוכה מושחת. בעיראק של היום יש אמנם טרור רצחני בהקפים אדירים, אך עיראק לא נשלטת על ידי ערבים אלא על ידי אמריקנים.

[בינתיים היתה הפיכה במצרים וההפיכה שכנגד. בסוריה מטפל אסד במתמרדים כמו שערבים יודעים לטפל. ובעיראק שוב מרים הטרור ראש – יוני 2014]

הטבח בספטמבר השחור

מה סוד השקט הזה?

התשובה פשוטה. הערבים הם היחידים היודעים לטפל בטרור ערבי. כשהפלסטינים בירדן (ביוזמת אש"ף) ניסו לרצוח את המלך חוסיין, ואיימו על יציבות ממלכתו הוא פתח נגדם בפעילות צבאית אינטנסיבית שכללה טבח במחנות הפליטים בספטמבר 1970. בטבח זה מצאו את מותם, לפי אומדנים שונים, בין 2500 ל-3400 גברים נשים וילדים. מספר הפצועים הגיע ל-10000 עד 20000. במהלך הטבח ביקשו רבים מאנשי אש"ף מקלט בישראל. העדיפו את הכלא הישראלי הנוח על פני הטבח שהמתין להם בירדן.

מאז יש שקט בירדן. פה ושם יש איזו הפגנה. השלום עם ירדן הוא שלום עם השלטון לא עם האוכלוסיה. השגרירות הישראלית שם היא מבצר מוגן והשגריר נוסע ממקום למקום במכונית משורינת. אך טרור נגד השלטון? בל ייראה ובל יישמע.

הטבח בחמאת שבסוריה

גם בסוריה שורר שקט מוחלט, למרות שהמדינה נתונה תחת שלטון רב שנים של מיעוט עילאווי מבוטל.

השקט הזה הופר פעם אחת בלבד. חוגים איסלמיסטיים קיצוניים (האחים המוסלמים) עירערו על הלגיטימיות של השלטון העילאווי (כת דתית שמחזיקיה נחשבים בעיניהם כופרים גרועים מן הנוצרים ומן היהודים). הם ארגנו מרד נגד משטרו של הנשיא חאפז אל אסד. ביצעו שורה של התקפות על המשטר: הריגת צוערים בבית ספר לארטילריה של הצבא הסורי, מכוניות תופת ליד בנייני ממשלה וניסיון התנקשות בחיי חאפז אסד שנכשל.
תגובתו של אסד היתה מיידית וקטלנית. הוא קבע עונש מוות על כל מי שמשתייך לאחים המוסלמים. הוציא להורג ביריה 625 אסירים איסלמיסטיים.

ההתנגדות לאסד התרכזה בעיקר סביב העיר חמאת שבצפון סוריה שבה היה ריכוז גדול של המורדים. אסד לא היסס הרבה. הוא ריכז כוחות צבא גדולים סביב העיר שהתגוררו בה כ-250 אלף איש. הצבא קרא לתושבים לעזוב את העיר. רבים ברחו והנשארים הותקפו בארטילריה כבדה שהרסה את העיר עד היסוד. חיילי חי"ר סוריים באו אל ההריסות והשלימו את מלאכת ההשדמה באמצעות גאזים רעילים. מספר ההרוגים נאמד בעשרת אלפים עד עשרים אלף, אך אין שום ודאות לגבי הקף הטבח. כל ההרוגים נקברו בקברי אחים המוניים שמעולם לא נפתחו.
הטבח הזה עורר אמנם גל מחאות של ארגוני זכויות אדם בעולם. אך עד מהרה נמצא להם נושא אחר לעסוק בו – הטבח שטבחו ערבים נוצרים בפלסטינים בסאברה ושאתילה (סמוך לטבח בחמאת) והאפשרות להטיל את האחריות לכך על ישראל.

ריסון "האחים" במצרים

האחים המוסלמים מהווים גורם רב השפעה וכוח גם במצרים. הם עברו גלגולים רבים מקבוצה מיליטאנטית שהוצאה אל מחוץ לחוק עוד בתקופת נאצר ועד לניסיון לנצל את הדמוקרטיה למראה של מצרים לביסוסם. הם מהווים אופוזיציה חריפה לכל שלטון חילוני, אך מדוכאים בכוח הזרוע בכל פעם שהם מרימים ראש. אלפים מושלכים לכלא ומעונים.

מה אנחנו יכולים ללמוד מן ההתנהגות של השלטונות הערביים כלפי טרור?

סמל האחים המוסלמים (מקור: ויקישיתוף)

מה אפשר לעשות

ברור שאיננו מסוגלים נפשית למעשי טבח נתעבים בנוסח של המשטרים הערביים. אך לא נוכל לשרוד, אם הערבים ימשיכו לרצוח בנו בשיטתיות ובלא הבחנה ואנחנו נשמור בקפדנות על אמנת ג'נבה. איננו חיים בשוויצריה ובמזרח התיכון צריכים לנהוג לפי הכללים של המזרח התיכון.

אסור לנו לסכן אף ציפורן קטנה אחת של ילדינו החיילים ב"פעולה נרחבת" בעזה וכפי שכתבתי כבר, הדרך היחידה להפסקת הקסאמים היא לקבוע תג מחיר לכל קסאם – פגז לנקודה ממנו נורה. אנחנו בסכלותנו אפשרנו לחמאס להפוך את את המחסה של אזרחים נשים וילדים לאסטרטגיה המנצחת שלו.

ומה בנוגע למחבלים מתאבדים, כמו אלה שהגיעו השבוע לדימונה?

משפחות המתאבדים

לכאורה מדובר באנשים שמוכנים להקריב את חייהם ושום דבר אינו יכול להרתיע אותם.

טעות. יש דבר שיכול להרתיע כל מחבל מתאבד ובעיקר להפעיל את משפחתו כדי לעצור בעדו. המצב בו אחרי כל פעולת התאבדות יש חגיגה תקשורתית סביב משפחת המתאבדים צריכה להסתיים. אילו היינו שלטון ערבי היינו מפציצים את סוכות האבלים. איננו יכולים לנהוג כך. אך אנחנו יכולים לפחות לנהוג כפי שנהגו הבריטים כשלחמו בטור הערבי של הפלסטינים.

תדע כל אם ערביה המחנכת ושולחת את בנה להיות שאהיד כי היא ומשפחתה ישלמו את המחיר. פעם נהגו לפוצץ בתי מחבלים כאלה עד שבגץ ברוב אדיבותו הפסיק את הנוהג הזה, שגם לא היה מועיל. כי כל משפחה של שאהיד הפכה את השאהידיות לעסק מכניס. מענקים של רבבות דולרים – בעבר באו הכספים מסאדאם חוסיין היום הם באים מאיראן וקרוב לודאי גם מהרשות הפלסטינית.

יש הרבה דרכים הומניות לפגוע במשפחות מחבלים מתאבדים. להחרים את כל רכושם עד הפרוטה האחרונה. לעצור את כל הגברים במשפחה במעצר מינהלי, והעונש המרתיע מכל: הגליה – לכפר שכן, לעזה, או לכל מקום אחר שיימצא.

ואם כבר להשתגע אז למה לא עד הסוף. יש בידינו מאות מחבלים "עם דם על הידיים". החוק מאפשר להטיל עליהם עונש מוות. אך ישראל רחמנים בני רחמנים, הוציאו להורג עד כה רק את אייכמן.

יש לי שאלה: מדוע לא להטיל עונש מוות על כל רוצח ולהתנות את הביצוע באישור נניח הרמטכ"ל או ראש הממשלה או הנשיא. בכל פעם שיוחזק שבוי ישראלי אצלם לא ננהל עוד משא ומתן כמה רוצחים לשחרר אלא כמה רוצחים להוציא להורג. ואם להם לא איכפת אפשר תמיד להגיע לכאלה שיש מי שאיכפת להם. ישראל כבר יודעת מי אחראי ומי מחזיק בגלעד שליט. אליו אולי אי אפשר להגיע בלי לסכן אותו ואת מחלציו. אבל לאיש הזה יש אחים והורים ובני דודים וכל מני שארי בשר, שגם להם דם על הידיים. למה לא להגיע לקלפי מיקוח כאלה? חיי גלעד שליט תמורת חיי אחיך או אביך או מי שלא יהיה.

נכון, מדינות תרבות לא נוהגות כך. אבל אנחנו צריכים לבחור ביו להיות מדינת תרבות לבין לשרוד בין פריצי חיות

נכון שיהיה לנו עניין עם בג"ץ שהאינטרס הקיומי שלנו הוא להחזיר אותו מממעמד של מנהל המדינה בלי שיש לו אחריות עליה לגודל טבעי של פרשן חוקים. יהיה לנו גם עניין עם עולם שיאשים אותנו במעשים נאציים (דבר שעושים ביו כה וכה), בגינויים במועצת הבטחון, אפילו בסכנה של סנקציות.

כרגע אנו נמצאים בסיטואציה של אותו אדם שאקדח מכוון לרקתו והשודד שואל: חייך או כספך. והקרבן משיב: תן לי רגע לשיקול דעת.

אין לנו רגע לשיקול דעת. הגענו לאן שהגענו בגלל השיתוק שאחז בנו מאז ה"הבלגה" של שנות השלושים ועד למלחמה המשתבללת בעצימות נמוכה במלחמת לבנון.

די. אנחנו רוצים לחיות

ןכך מציגה אותנו התעמולה הערבית כשאנו מקפידים על חיסולממוקד ועושים דכל מאמץ להמנע מפגיעה באזרחים

הדברים שנכתבו ב-2008 מקבלים עתה משמעות חדשה עם חידוש משפטיו של אולמרט בפרשת טלנסקי ויתר הפרשיות [ספטמבר 2014]

ועדת וינוגרד חיפשה את כשליו של אולמרט ב-60 השעות האחרונות של המלחמה * היא היתה צריכה לחפש אותם בתקופה שבין עליית שרון להקמת "קדימה" * תקופה בה שחיתות המערכת האזרחית, חילחלה גם אל המערכת הצבאית * מינויים של חביבי שרון, ובראשם מינוי הרמטכ"ל, הפכו את צה"ל לצבא החורבן לישראל * מדוע לא בדקה הוועדה את השפעת ההתנתקןת על סרוס צה"ל ולמה לא שמענו את המלה שחיתות מפי השופט וינוגרד

מי שרוצה להבין את הדרך בה הצליח אולמרט לשרוד, עד וינוגרד ועד בכלל, צריך לקרוא שוב את הספר "דון קורליאונה איש המאפיה" של מריו פוזו.

 הספר הזה, ושלושת הסרטים שהופקו על פיו על ידי פרנסיס פורד קופולה, זכו להצלחה היסטרית. עשרות מיליוני קוראים וצופים בכל העולם.

פרנסיס פורד קופולה מפיק הסנדק ויקישיתוף

משפחה של רוצחים

לא פוזו ולא קופולה התיימרו לתאר מצב ריאלי של משפחת מאפיה אמריקנית. להפך: בהשפעת הספר והסרטים התחילו הגנגסטרים האמיתיים לחקות את המניירות של גיבורי הספר וסידרת הסרטים. המוסיקה שליוותה את הסרט הפכה להיות המוסיקה המנוגנת בשמחותיהם של המאפיוזי.

מה הפך סיפור על משפחת מאפיה – בסך הכל משפחה של רוצחים – לסיפור ולסידרת סרטי פולחן?

צורך אנושי ב"דון"

התשובה לשאלה נעוצה בעובדה שאף שהיצירה הזו אינה מתארת מציאות ריאלית, היא משקפת צורך אנושי אמיתי. הצורך ב"משפחה" שתגן עליך וב"דון" שיפתור את בעיותיך.

מרלון ברנדו ה"דון", שאב את כוחו מן המציאות של חברת מהגרים, שכללי המשחק הדמוקרטי פועלים תמיד נגדה. הם אינם מאמינים במשטרה, במערכת המשפט, בפוליטיקאים, בעיתונאים – כולם מושחתים. הדון פותר להם בעיות קיומיות. אם אנסו את בתך וריסקו את פרצופה ומערכת המשפט המושחתת מוציאה את הפושעים לחופשי הדון ידאג שהם יבואו על עונשם ומישהו ירסק את עצמותיהם. אם בתך התאהבה במהגר לא חוקי ורוצה להינשא לו, הדון יסדר לו גריו קארד.

מרלון ברנדו 1963 ויקישיתוף

הדון נחן ביכולות נפשיות המקנות לו את כוחו. הוא יודע לזהות חולשות אנוש, לאתר מוקדי כוח ונקודות תורפה. ואת כולם הוא מגייס לטובת ה"משפחה", הכוללת לא רק את משפחתו הקרובה אלא היא מושג רחב של כלל נאמניו.

עד כאן דון קורליאונה איש המאפיה של המציאות האמריקנית.

הנוסח הישראלי של המאפיה

כאן התפתחה המאפיונריות בכיוון הפוך. לא פושעים קטנים הצוברים כוח ומתחברים לשלטון, אלא שלטון המנצל את כוחו להשגת טובות הנאה ובעת הצורך נעזר גם בשיתוף פעולה עם גורמים פליליים.

פעם קראתי לזה "האוליגרכיה של להרים טלפון". זוהי משפחה הכוללת אלפי אנשים,אולי רבבות. אתה הקורא יכול לבחון אם ובאיזו מידה אתה חלק מן המאפיה הזו, או נהנה מכוחה.

האם אתה יכול בהרמת טלפון להשיג את היעדים הבאים: לבטל דו"ח חניה; להשיג רישיון לקיוסק, דוכן פיס, וכו'; להגיע מיידית לרופא מומחה שתור ההמתנה הרגיל שלו הוא חצי שנה; כנ"ל להגיע לחדר ניתוח; להשיג למישהו מבני משפחתך ג'וב טוב (חברת חשמל, תעשיה אווירית, מועצה דתית, עוזר פרלמנטרי, עובד משרד ממשלתי בלי מכרז); לקבל אישור לעוזרת פיליפינית גם אם יש לך כושר קרבי ; לרשום את בנך או בתך למחלקה נחשקת באוניברסיטה (מדעי  המחשב, רפואה), גם אם יש לו 500 בפסיכומטרי; לזכות בביקור מהיר של המשטרה ובטיפול בתלונתך   גם אם זו סתם פריצה (אזרח רגיל לא נענה גם אם הוא מתלונן על איום ברצח); להתמנות לדירקטור בשכר של חברה ציבורית; לקבל מיליונים מתקציב במדינה ל"מפעל מאושר" (למרות שמומחים לא אישרו את ההקצאה); לזכות במכרז בעיסקת ענק, גם כשההצעה שלך היא היקרה ביותר. ואם אתה ממש חבר בכיר במאפיה אין לך לחשוש מאימת החוק, גם אם אתה פושע בצווארון כחול או לבן. מערכת משומנת היטב של פרקליטים , יחצנים, ספינולוגים ואסטרטגים ,הנתמכים על ידי תקשורת מושחתת, תוציא אותך זכאי, או בעיסקת טיעון, בשימוע, או שסתם ימסמסו את התיק שלך עד שיישכח. אל תתפלא אם יש עד מרכזי להגנתך הוא לפתע ישכח הכל, או ייפצע באיזו תאונה או יירצח; ולבסוף העיקר: תוכל לקבל דרגת רב אלוף או אלוף, גם אם אתה לא האיש הכי מתאים  לתפקיד. כמובן שרק אתה וחבריך יוכלו להיות שרים וראש ממשלה.

איפה חיפשה ועדת וינוגרד

ועדת וינוגרד, מהופנטת מאור הזרקורים של תקשורת מושחתת, חיפשה את אשמתו של אולמרט ב-40 השעות האחרונות של מלחמת לבנון הכושלת. היא חיפשה את המטבע מתחת לפנס. את חיפושיה היתה צריכה למקד ב-65 החודשים שבין ה-7 במרץ 2001 בו נבחר שרון לראש הממשלה ועד יולי 2006, יום פרוץ מלחמת לבנון השניה.

מדינה בשלטון המשפחה

הדבר היחיד שניתן לומר לזכותו של אולמרט הוא, כמו בבדיחה היהודית הידועה על הרשע של העיירה שמת ואיש לא רצה להספיד אותו. עד שמישהו מצא הספד הולם: היית רמאי, גנב, עושק אלמנות ויתומים אך היית צדיק גמור לעומת אביך.

שרון היה "דון" פוליטי מובהק. הוא נבחר תחת הסיסמה שהוא יביא "שלום ובטחון". הוא העלה לדרגת אמנות את הספינולוגיה הפוליטית. הקים את "צוות החווה" המפורסם, שבנה את תדמיתו כאבא טוב ורחום, שידאג לכל עם ישראל. בפועל זו היתה משפחת קורליאונה ישראלית. מיליונים זרמו לחווה וטובות הנאה חולקו על ימין ועל שמאל.

גם אולמרט הוא צדיק גמור לעומת אביו הפוליטי, אריאל שרון שהמשפחה המאפיונרית שלו השחיתה את המדינה והרקיבה גם את צה"ל, הרבה לפני מלחמת לבנון השניה.

בין האי היווני והקסדות

ב-18 באוגוט 2006, זמן קצר אחרי מלחמת לבנון השניה פרסמתי מאמר תחת הכותרת "הקשר בין 'האי היווני' והמחסור בקסדות" כתבתי אז בין היתר (ההערות בסוגריים נכתבות כתוספת של היום) את הדברים הבאים:

"קיימתי השבוע שיחות עם שני אישים שיצאתי מהן בדיכאון עמוק. השניים קשורים בדרך זו או אחרת במוסדות העוסקים שנים רבות בביקורת ציבורית בתחום האזרחי והצבאי.

השאלה שהצגתי לשניים היתה: מה קרה לצה"ל?
ואלה עיקרי הדברים ששמעתי:

מדינה של עולם תחתון

"אנחנו מדינה מושחתת מזה שנים רבות. אך מעולם לא היתה ממשלה מושחתת כמו זו העומדת היום בראש המדינה. זו ממשלת המשך לממשלת שרון, אך המשך משודרג. זו ממשלה שחלק משריה מתרועעים עם אנשי העולם התחתון. איש מרכז הליכוד, שהורשע בקשירת קשר לזיוף דולרים, שהיה קשור למשפחת הפשע האלפרונית. היה ראש המטה של אהוד אולמרט בגוש דן. הוא נמנה עם חבריו הטובים עד היום. הוא קשור כנראה לפרשת 'האי היווני', אך שומר על זכות השתיקה.

החברים של אולמרט

"חבר טוב אחר של אולמרט הורשע בפרשת החשבוניות הפיקטיביות ממנה יצא אולמרט בעור שיניו. הוא נאשם יחד עם דוד אפל בתיקי השוחד והמרמה הקשורים באדמות לוד. כל החברים הללו והדברים המיוחסים להם רשומים בדוח היועץ המשפטי לממשלה. אל החברים הטובים הללו אפשר להוסיף את יו"ר הקואליציה החשוד בפלילים בעניין חמור. ושר האוצר הנגוע בפרשת "עמותה לחיים". (הכוונה לשר אברהם הירשזון שפרש בינתיים לאחר שנחשד במעילה במיליונים)

"ומי שותפיו של אולמרט לצמרת שהחליטה על המלחמה? אחד מהם הוא חיים רמון, הנמנה עם חבריו של מרטין שלאף המסתורי, שמערכת קשריו המסועפת עם שרון עדיין לא פוענחה. (זהו חיים רמון שהחדיר לשונו לפיה של עובדת לשכתו זמן קצר לפני ההחלטה על המלחמה, הורשע אך באורח פלא הוסר ממנו הקלון והוא חזר להיות יד ימינו של אולמרט )

הכי זכאי בארץ

ומה בדבר הקודקוד עצמו?
"אהוד אולמרט הצליח להחלץ מכל החשדות שהועלו נגדו בעבר. אפשר לומר עליו שהוא אחד האנשים הכי זכאים בארץ. אבל לפני בחירתו היתה עננה כבדה של חשדות. חשדות אלה לא נגוזו וביניהם פרשת הבית הטמפלרי שמכר ושכר מאיל ההון דניאל אברהמס ועוד ועוד.

נגנבים מיליארדים

"למדינה יש כסף לחלק לעבריינים, לתת טובות הנאה במכרזים ובהפרטות. מחלקים את אדמות המדינה הנשדדות לאור היום. מיליארדים מקופת המדינה נגנבים בידי כנופיות הקשורות לפוליטיקאים. אין כמעט מכרז בלי שוחד. אין כמעט הפרטה שבה אין איזו "טעות" בחישובים המכניסה מיליונים לכיסיהם של בעלי הון. (וכאשר ירון זליכה החשב הכללי חשף את כל מעשי השחיתות הללו הוא סולק מתפקידו והתקשורת המושחתת הפכה אותו לאוייב המדינה מספר 1).

חילחול השחיתות לצה"ל

"במדינה שבה הכל מושחת אין סיכוי שהשחיתות לא תחלחל לשורות הצבא. זה הגיע לשיא במינויו של הרמטכ"ל, דן חלוץ.
על מינויו של חלוץ החליט שרון, כי שרון חיבב את חלוץ, כי עומרי המליץ וכי חלוץ גייס את כל צה"ל לשנה של אימונים ותיכנונים והכנות מנטליות שתכליתן פינוי אלפי יהודים מגוש קטיף.

" זו היתה דרך חלקה להיפטר מיעלון עטור ההשגים שהתנגד להתנתקות. זה היה ספין של צוות החווה שיעץ לשרון כי זו הדרך היחידה להימלט מכתב האישום שכבר הוכן נגדו. זה יצליח, אמרו לו, כי התקשורת תהיה אתך. וכך אכן היה. מבחינה זו התקשורת מושחתת לא פחות מן המערכת הציבורית".
מלבד חלוץ מינה שרון שורה של אלופים: סגן הרמטכ"ל, משה קפלינסקי; אלוף פיקוד דרום יואב גלנט; ראש אגף מבצעים, גדי אייזנקוט. כל השלושה היו מזכירים צבאיים שלו. המזכיר הצבאי של אולמרט שהיה גם מזכירו של שרון גדי שמני, גם הוא זכה בדרגת אלוף. זו הפעם הראשונה בתולדות צה"ל שמשרתים ארבעה אלופים שבעברם היו מזכירים צבאיים של שרון".

ראה ש"ס דון קורליאונה והמאפיה