ארכיון הקטגוריה: פוסטמודרניזם

מה בין גוש שלום, פינוקיו ואפה של קליאופטרה

 

הקורא אדם קלר מחולון  מערער על התפיסות שהובעו ברשימתי על כאוס פלדנקרייז וקליאופטרה.
וכך הוא כותב:

האף לא השפיע

בזמנם של מרקוס אנטוניוס וקליאופטרה, האימפריה הרומית כבר הייתה קיימת לפחות מאתיים שנה, אם כי עדיין לא עמד בראשה קיסר. היא כבר קיימה שליטה בלתי מעורערת בכל רחבי הים התיכון וסביבו. המלחמה של מרקוס אנטוניוס הייתה על השאלה מי ישלוט באימפריה הקיימת, ולא אם תקום אימפריה. יהודה כבר הייתה מדינת חסות רומית עשרות שנים לפני שפרצה המלחמה הזאת. לא חשוב מי היה מנצח, סביר שהתהליכים הפוליטיים והחברתיים שהובילו את היהודים למרד חסר תקוה נגד הרומאים היו מתרחשים ובית המקדש היה נחרב בכל מקרה.

פינוקיו ואפו הארון באיור המקורי של הספר ויקישיתוף

מלבד יופי וקסם נשי היה לקליאופטרה הרבה מה להציע. בהיותה מלכה של ממלכה גדולה ועשירה יכלה להציע לבעל בריתה כוחות צבא ומימון בשפע. אילו היה אפה של קליאופטרה קצר יותר, הכי סביר שההיסטוריה הייתה כמעט בדיוק אותו דבר, עם אותה מלחמה ואותה תוצאה סופית. מלבד העובדה שבמקרה זה היחסים בינה לבין מרקוס אנטוניוס היו אולי פחות רומנטיים ויותר פרגמטיים.

מסע תעמולה מוצלח

הדגש על הקסם הנשי שקליאפטרה כביכול הטילה על גברים רומאים והשפעתו האדירה על ההיסטוריה נובעת בעיקר ממסע התעמולה המוצלח שניהל אוקטביוס (אח"כ אוגוסטוס) נגד מרקוס אנטוניוס, כדי להציג אותו כמי שנפל ברשתה של "מכשפה אוריינטלית" ולכן אינו מתאים להנהיג את הרומאים. זה היה אחד הגורמים שסייעו לאוקטביוס לנצח במלחמה ולהפוך לקיסר. אם כי ספק אם זהות המנצח במלחמה היתה באמת משנה את מהות האימפריה הרומית שעוצבה בהמשך. בלז פסקל עדיין הושפע מהתעמולה הזאת אחרי 1500 שנה וזה באמת מעיד על האפקטיביות שלה.

תשובת זאב גלילי

הניתוח ההיסטורי של אדם קלר נכון ומדוייק. אך הוא חוטא בהבנת תורת הכאוס במדעי הטבע והשלכותיה על העולם האנושי.

לומר שאפה של קליאופטרה לא שינה את ההיסטוריה דומה לטענה שיש הרבה פרפרים בסין המניפים כנפיהם והדבר אינו גורם לסופות טייפון בברזיל. אכן, לא כל פרפר גורם לסופת טייפון ולא כל אף משנה את מהלך ההיסטוריה. ייתכן שאילו אפה של קליאופטרה היה כאורך אפו של פינוקיו (שהתארך בכל פעם שאמר דבר שקר גדול) או שהיתה מכוערת כמכשפה לא היה הדבר משנה את מהלך ההיסטוריה.

השפעת הגורם השולי

אבל מה לעשות ומהלך ההיסטוריה, כמו העולם הפיסי, מושפעים לטווח רחוק מגורמים קטנים ושוליים, שאין ביכולתנו לאתר, או לדעת על קיומם ולחזותם. גבולות היכולת שלנו לחזות את מזג האוויר (לטווח רחוק) על פי הנתונים שבידינו היום ועל פי התנהגות מזג האוויר בעבר אינה שונה מיכולתנו לצפות את מהלך ההיסטוריה. החוקים הדטרמיניסטיים של ניוטון-דקארט אינם קיימים לא כאן ולא כאן.

האמירה המפורסמת של בלז פסקל על אפה של קליאופטרה נועדה להמחיש את התפיסה שהמציאות הכאוטית של מדעי הטבע קיימת גם בחברה האנושית. היא היתה תשובה לאמירה של המתמטיקאי פייר סימון לפלס, שטען כי אם נדע איפה נמצא כל אטום ולאן הוא זז ובאיזו מהירות ביקום נוכל בעזרת חישובים לחזות הכל.

מ"גוש שלום" למרכס

ולבסוף אני חייב להתייחס לאדם קלר האיש, למרות שאני מקפיד לגעת בגופם של דברים ולא בגופם של אנשים. אדם קלר מפורסם בציבור מזה שנים כאיש השמאל הקיצוני וכיום הוא איש "גוש שלום". לשאלתי איך הגיע לטור שלי אמר לי דברים מחמיאים. הוא נטל על עצמו משימה לקרוא דברים שנכתבים על ידי חוגי הימין והדבר מעורר בו התנגדות רבה.  אבל "אני שמח להגיד שהמאמרים שלך, גם אם אני מתנגד לחלוטין לעמדות הפוליטיות המובעות בהם, הם בין היוצאים מהכלל הבודדים".

 

אני שמח שאדם הנמצא במרחק רב מעמדותיי הפוליטיות קורא את דבריי. אך המחמאה שהעניק לי אינה פוטרת אותי מלבקר את דבריו.

התפיסה המרכסיסטית

איני מכיר את אדם קלר אישית אך מכתיבתו ניכר כי הוא אדם משכיל ורחב דעת. אני מניח כי כמו כל איש שמאל, בתשתית התודעתית שלו הוא מרכסיסט, או לפחות מושפע מן התפיסות המרכסיסטיות. והדבר ניכר בכתיבתו ובנאומיו.
המרכסיזם נחשב בקרב חסידיו לא כפילוספיה, או כעמדה הגותית אלא כמדע מדוייק המנסח את חוקי ההיסטוריה האנושית  כמו חוקי הפיסיקה. המרכסיזם מנתח את העבר וצופה את העתיד בוודאות המזכירה את התפיסה הניוטונית בניסוחו של דקארט לגבי המציאות החומרית. כשם שגילוי המציאות של הכאוס ערערה את המדע הניוטוני כך המציאות הפוסטמודרניסטית ערערה  לחלוטין את התפיסה המרכסיסטית. ראה מה קרה בברית המועצות. אין פלא שאדם המושפע מן התפיסות המרכסיסטיות לא יקבל עמדה שמהלכים היסטוריים ענקיים מושפעים לעיתים מגורם כאילו שולי כמו אפה של קליאופטרה, או נאומו של כרושצ'וב, או אפילו שיכרותו של  בוריס ילצין. הכרה במציאות הזו מוציאה את הרוח ממפרשיהם של כל השואפים לשינויים חברתיים ולמה שקוראים "קידמה".

ולסיום אני חייב להודות שמשפט אחד ברשימה שלי לא היה מוצלח. נאמר שם כי בעקבות אפה של קליאופטרה קמה האימפריה הרומית ואדם קלר צודק באומרו שזו היתה קיימת מכבר. להגנתי אומר שהדברים שכתבתי היו ציטוט של המרצה שהיה למעשה פליטת פה שהיתה ראויה לעריכה.

ראה האם אורך אפה של קליאופטרה משפיע על חיינו

גרפיקאים כמעצבי התודעה

ראה גם מעצב פניה המכוערות של ישראל

אומרים שתמונה אחת שווה אלף מילים. אבל כרזה אחת שווה עשרת אלפים תמונות. תמונה יכולה להשפיע על הצופה בהציגה כביכול מציאות. הכרזה חותרת לעצב את המציאות. ליתר דיוק: לעצב את השקפותיהם של בני אדם.

אם המעצבים משרתים מטרה לאומית חיובית הם תורמים לחינוכו של העם, לחיזוק רוחו ואמונתו בצדקת דרכו. כאלה היו הכרזות של התנועה הציונית מראשיתה. כרזות הקוראות להתישבות, לכיבוש השממה, לבנין הארץ, לחיזוק כוח המגן, לעליית המונים.

בשנים האחרונות (זה החל אולי לאחר מלחמת הישע ב-1967) קם דור חדש של מעצבים. בצד ההיסטוריונים החדשים, הפוסט ציונים, פוסט יהודיים ויתר הפוסטים למיניהם באו המעצבים. באיבחת מכחול הם גורמים נזק למורל הלאומי ולאמונתנו בצידקת קיומנו יותר מאלף מאמרים ושידורי טלוויזיה.

הבולט באלה הוא דוד טרטקובר, שבין יצירותיו אפשר למנות עמוד שער בעיתון "העיר" בו נראים חיילי צה"ל צועדים על חורבות בית פלסטיני כשאת העמוד מעטרים סימלי חילות צה"ל וביניהם סמל גולגולת המוות של חיילי הס.ס. טרטקובר הוא האיש שהציע לרשום באתר ההנצחה ליצחק רבין ז"ל את הכתובת האומרת שרבין נרצח על ידי "צעיר יהודי חובש כיפה" (הכתובת הוסרה רק אחרי התערבות היועץ המשפטי לממשלה) ועוד.

ליום העצמאות האחרון פרסם טרטקובר כרזה הנושאת את הסימול XL כלומר אקסטראלארג' כמסומן על חולצותיהם של עבי בשר. מדינת ישראל שלנו גדולה עליו כנראה. ליום ירושלים העניק לנו טרטקובר כרזה בה נראה ערבי רוכב על חמור על רקע מגדל דוד וקו ירוק חוצה אותו.

המדינה גדולה עליו. טרטקובר

המדינה גדולה עליו. טרטקובר

המעצב העומד מול הטרטקוברים למיניהם הוא אהרון שבו – יהודי לאומי גאה (עבד כמה שנים בעיתוננו) שלא נרתע ללכת נגד הזרם העכור של הגרפיקה עוכרת ישראל.

אהרון שבו 10

אהרון שבו (באדיבות המצולם)

כרזה תשעה באב תשסה. אהרון שבו

כרזה תשעה באב תשסה. אהרון שבו

כיצד רואים האירנים את ישראל

ישראל נתפסת בעיניהם כחברה נהנתנית שאיבדה את הסיבות לקיומה ואת אינסטינקט ההישרדות שלה * הוויתור שלנו על בתי הכנסת בגוש קטיף משקף בעיניהם את הריקבון הפנימי שלנו * הם מאמינים שמדינת ישראל חיה על זמן שאול ותקרוס, כי איננו מאמינים בעצמנו – שיחה עם ד"ר זאב מגן, מומחה לאיראן ולאיסלאם. השיחה התקיימה ב-2006 אך היא רלבנטית למאי 2018.

 

ד" ר זאב מגן דיבר בסימפוזיון שערך מרכז בגין סאדאת באוניברסיטת בר אילן. נושא ההרצאה היה המעורבות האיראנית בלבנון, אך סיים במשפט שכאילו אינו נוגע לנושא. הוא אמר: " הדבר השנוא ביותר על האיסלם, הדבר שהמאמינים חייבים להכחיד אותו מן העולם איננה היהדות אלא ריבוי אלילים" .

zev-magen

ד"ר זאב מגן ]צילום: זאב גלילי]

את הרעיון העומד מאחורי אמירה זו באתי לשמוע מפיו בראיון אישי.

משטר תיאוקרטי

" על מנת להבין את הטענה הזו" , אומר לי ד"ר מגן, " צריך להסביר את מהות המשטר שהקים חומייני באירן. זהו משטר תיאוקרטי. זו הפעם הראשונה בתולדות האיסלם, ואולי בתולדות האנושות, שקם משטר תיאוקרטי.

מהי תיאוקרטיה?

" תיאוקרטיה פרושה אכיפת חוקי האל על ידי האנשים המוכשרים ביותר לתפקיד הזה. את המונח טבע לראשונה ההיסטוריון היהודי יוספוס פלאביוס בספרו "נגד אפיון" . הוא השתמש במונח זה כדי להסביר לרומאים מהו המשטר האידיאלי בעיני היהודים.

" במהלך ההיסטוריה לא היו משטרים תיאוקרטיים כמעט. המסורת המוסלמית מספרת שבתקופת מוחמד וארבעת השליטים שבאו אחריו אכן היתה זהות בין אנשי הדת ומנהיגי המדינה. אחרי התקופה שלהם האימפריה המוסלמית התפרקה לשני תחומים. תחום אנשי החרב, בעלי הסמכות המדינית והצבאית ותחום אנשי העט – חכמי הדת" .

שאלתי איך כל זה קשור לטיעון ש" ריבוי אלילים" הוא הדבר השנוא ביותר על האיסלם השיעי באירן?

חסן רוחאני

יש רק אמת אחת

ד" ר מגן: " העיקרון המרכזי של האיסלם הוא אחדות. לא רק אחדות האל אלא אחדות כללית. מה יש מעבר לאמת האחת והיחידה (שואל הקוראן)? רק טעות, רק שקר. לכן, הדבר הכי מאוס בעיני האיסלם, הדבר אליו מתייחסים בבוז ובזילזול ושמאמינים חייבים להכחיד אותו הוא מה שנקרא בערבית "שרכ", שמשמעותו ריבוי אלילים" .

שאלתי: מה זה ריבוי אלילים בדורנו ואיך מתקשר רעיון זה לאיבה ליהדות ולמדינת ישראל?

" אנחנו לא יהודים"

ד" ר מגן: " לכאורה היו האירנים צריכים להתייחס אלינו לפחות בכבוד. כי בדומה להם אנחנו מחזיקים באמת אחת (ואף המצאנו את המושג אמת אחת), גם אם האמת שלנו נוגדת לאמת שלהם. אבל אנחנו כבר לא יהודים בעיניהם. יש לזכור כי כשהקוראן מכנה את היהודים קופים וחזירים, זה קשור לאי-ציותנו לתורה: "תזכרו מה עשה אללה ליהודים שהפרו את השבת; הוא הפך אותם לקופים" במילים אחרות, הקוראן, דורש מאתנו להיות יהודים.

" הם מצפים מאתנו שנהיה נאמנים לתורה. אז יוכלו להגיד אתם אמנם טועים אבל אתם טועים בכבוד ובנאמנות. אתם אנשים שיש להם דעה" .

שאלתי את ד"ר מגן, אם הדרך היחידה להתגונן מפני איראן היא להפוך את ישראל לתיאוקרטיה בשלטון הבד"ץ.

ד" ר מגן: " במקום תשובה אצטט לך איגרת גלויה ששלח מנהיג איראן איתאללה עלי חוסין ח"אמנא"י לנסראללה בה הוא תוקף את ישראל קשות ומגנה כל מי שמסייע לה.

" האיגרת הופיעה בעיתון החשוב ביותר באיראן, "אטלא"את" בתשעה באב. בשורות האחרונות של האיגרת הוא מחזק את נסראללה באמצעות פסוק מן הקוראן, בו כתוב: " סיבולת (= היו חזקים) שהרי הבטתחתו של אללה תתקיים, ולא יצליחו להביס אתכם אלה שאינם בטוחים בדרכם."

יודעים עלינו הכל

" הביטוי "אלה שאינם בטוחים בדרכם" הוא המפתח להבנת הדרך בה תופסים האירנים את ישראל. האירנים עוקבים בדקדקנות אחרי הנעשה אצלנו ויודעים עלינו כמעט הכל. בעיתונות מופיעות ידיעות וכתבות על הפערים העדתיים, הפערים בהכנסות, ההבדל בין יהודים מזרחיים ומערביים, בין חרדים לחובשי כיפות סרוגות. על ההתגוששויות במחנות הפוליטייים השונים. גדר הבטחון מתוארת כהתחבאות היהודים מאחורי גטו. אפילו תוכלו למצוא שם ידיעה על איזו פרשה שולית של גילוי כת השטן בפתח תקווה.

וכמובן יש דיווחים על מצעד האהבה ומצעד הגאווה, על נהנתנות ומתירנות מינית ועל כל התופעות של חברה מודרנית, שבעיניהם הם ביטוי לדקדנציה . חברה שאיבדה את הסיבות לקיומה ואת אינסטינקט ההישרדות שלה.

חברה שהיא עץ רקוב

ישראל כמו ארצות הברית מייצגת בעיניהם מושגים כמו פלורליזם וליברליזם. חברות שלא הצליחו לגבש עמדה אחת שכל הקהילה והחברה עומדת מאחוריה היא בעיני האיראנים והמוסלמים הפונדמנטליסטים עץ רקוב.

האירנים, וייתר הפונדמנטליסטים, משוכנעים שאנחנו חברה שאין לה שום תשתית של עקרונות אחידים. יותר מזה: שאנו כבר הגענו למסקנה שלא יכולה להתקיים תשתית כזו. זאת, מכיוון שהתפיסה החילונית-מודרנית-פוסט-מודרנית היא של העדר ודאות מוחלטת. לכן, הפונדמנטליסטים בטוחים שבמוקדם או במאוחר הם יביסו אותנו ויוציאו אותנו מכאן, או לפחות ישימו קץ לריבונות שלנו. כי וודאות תמיד תתגבר על אי-וודאות. אנחנו בעיניהם חיים על זמן שאול.

" מאמר באחד העיתונים הסתיים בציטטה מנאום של ח"אמנא"י שציטט מן הקוראן: "היהודים לא יילחמו נגדכם כאיש אחד – אתם חושבים שהם מלוכדים, אך ליבותיהם מחולקים""

האירנים  והפצצה

שאלה: אם  מחר בבוקר [או בעוד תריסר שנים] יש  פצצה גרעינית אירנית. האם יטילו אותה על תל אביב?

" אני לא חושב שזה המניע העיקרי שלהם. הם רוצים את הפצצה כי זו תגשים את שאיפתם להיות מעצמה אזורית, אולי המעצמה האזורית השנייה אחרי ישראל. הם צריכים אותה כדי להרתיע את השאיפות של ארצות הברית וסעודיה.

הם רוצים להשיג את מטרותיהם כשהפצצה במחסנים ואינם משתמשים בה. אבל אם אתה שואל אם הם מסוגלים להטיל אותה על תל אביב, לא הייתי מוציא זאת מכלל אפשרות. לכן אסור שתהיה בידיו פצצה.

נטישת בתי הכנסת

כיום משוכנעים האיראנים שהלחץ מבחוץ וההתפרקות מבפנים יגרמו לכך שישראל תקרוס. גם מפני שכבר איננו מאמינים בעצמנו.

לא מזמן קראתי מאמר בעיתון " ג"ומהורייה אל איסלמי" ושם נאמר כי הנכונות שלנו להשאיר את בתי הכנסת בגוש קטיף מלמדת שאין לנו אלוהים. ואם אין לנו אלוהים אזי כל הטיעונים שלנו לגבי ארץ ישראל היא שקר. הוויתור שלנו על בתי הכנסת נראה בעיניהם כריקבון פנימי שלנו וכך הם מתייחסים למצעד האהבה ומצעד הגאווה ויתר הגילויים של מתירנות והוללות בישראל.

בית הכנסת בכפר דרום

בית הכנסת בכפר דרום שנחרב

רגע של אחדות

שאלה: אם היית יועץ של ראש הממשלה לענייני איראן מה היית מייעץ לו?

ד" ר מגן: " קודם כל להתמקד בחברה שלנו. האיראנים והפונדמנטליסטים כל הזמן מסתכלים עלינו ומחפשים את נקודות התורפה שלנו. נקודת התורפה העיקרית שלנו בעיני האיראנים זה חוסר אחדות סביב עקרונות מוסכמים. בהעדר עקרונות כאלה הם משוכנעים שיוכלו להתגבר עלינו ושהם מסוגלים לעשות את זה.

" היחס שלהם ישתנה ברגע שהם יראו שאנחנו נחושים בדעתנו. שיש לנו חברה שמאמינה בזכות שלנו להיות כאן שאנו מאמינים בעומק ובחשיבות להיות כאן ובחיים לא נלך מכאן. מסיבה זו הם הופתעו מעמידתנו במלחמת לבנון.

" השאלה הגדולה היא אם נצליח ללמוד לקח מאותו רגע קסום של אחדות ישראל שנתגלה במהלך המלחמה הזו. אם נצליח להאריך את זה לא רק אחרי מלחמות אזי לא רק שנהיה חזקים יותר אל מול העולם המוסלמי אלא גם הם יעריכו אותנו יותר ויש סיכוי שיום אחד יבואו לשולחן המשא והמתן" .

מטהרן לישראל דרך פילדלפיה

ד" ר זאב מגן, 42, הוא יליד בוסטון שבארצות הברית. הסבא מצד אביו נולד בכשאן, הסמוכה לקום – מרכז הישיבות השיעיות באירן, המקום בו למד ולימד חומייני. אביו היגר בשנת 1957 לארצות הברית וסיים שם את לימודי הרפואה. ד" ר מגן גדל בפילדלפיה. למד בתיכון " עקיבא" , בית ספר יהודי ציוני, ומזרחנות באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. בגיל 26 עלה לארץ, שרת כחובש בשריון וסיים את הדוקטוראט. הוא מומחה לאירן, להלכה ולמשפטנות איסלמית, שיעית וסונית. עוסק גם בנושא איסלם ויהדות ובאחרונה פרסם ספר על תפיסת האיסלם את הדת היהודית. ד" ר מגן חוקר במרכז בגין-סאדאת וראש החוג לתולדות המזרח התיכון באוניברסיטת בר-אילן.

פיענח טקסט איסלמי בעזרת בחורי ישיבת מיר

" חקרתי חיבור הלכתי איסלמי מן המאה האחת עשרה שנכתב על ידי משפטן בשם אל סרחסי. טקסטים כאלה חזרו להיות משפיעים בעולם המוסלמי היום יותר מאי פעם.

" אל סרחסי בחן שאלה הנוגעת לדיני טומאה וטהרה, הממלאים תפקיד מרכזי באיסלם, כמו ביהדות: טומאת נידה, טומאת מת, טומאת ביאה ועוד. אל סרחסי קבע הלכה וביסס אותה על פסוק מן הקוראן ואני לא הצלחתי להבין את הקשר.

" כתבתי לחברים שלי ב"אל אזהר". זו המתיבתא של הסונים במצרים. הצגתי את הבעיה ושאלתי למה התכוון המחבר. גדולי ה"אדמורים" שם לא יכלו להסביר. כי הם התרחקו מן הפלפול הזה לפני מאות שנים.

" נוכח הדמיון בין צורת הדיון בהלכה האיסלמית לזו שבתלמוד עלה בדעתי שתלמידי ישיבה ליטאית יוכלו לפתור את הבעיה. עליתי לירושלים ונפגשתי עם כמה תלמידים מישיבת מיר. תרגמתי להם את הקטע, הסברתי את הסוגיה והם פתרו לי אותה כהרף אין."

ישיבת מיר

שעור בישיבת מיר

יוספוס פלאביוס על תיאוקרטיה

" אלה נתנו את ממשל מדינתם בידי שליט יחיד (מונארכיה) ואלה בידי שליטים מתי מספר (אוליגרכיה) ואלה בידי המון העם. אולם מחוקקנו לא שם את לבו אף לאחד מדרכי הממשל האלה. רק ציווה לנו "ממשלת אלוהים" (תיאוקרטיה)… כי לאלוהים לבדו הקדיש את המלוכה והשלטון…"

plavus

יוספוס פלאביוס

 

על העיוורון של סאראמאגו ושל עמוס עוז וחבריו

הסופר חתן פרס נובל ז'וזה סאראמאגו הפורטוגזי הכריז בעת ביקור ברמאללה כי "מה שקורה פה אפשר להשוות לאושוויץ".

דברי סאראמאגו עוררו תגובה  של הסופר עמוס עוז. ברשימה תחת הכותרת "על העיוורון" (על שם אחד מספרי סאראמאגו) כתב עוז בין היתר: "זוהי משוואה החביבה בימים אלה על כל האנטישמים בעולם. מחבר 'על העיוורון' הפגין עיוורון מוסרי משווע… הכיבוש הישראלי הוא רע. אבל המרחק בינו לבין פשעי הנאצים הוא בערך כמרחק שבין סאראמאגו לסטאלין..".

ג'וזה סאראמגו ויקישיתוף

 

סראמאגו לא צריך להטריד אותנו. חתן פרס נובל? גם ערפאת חתן פרס נובל. עוד סופר אנטישמי שהיה בעבר גם קומוניסט ששרת את התעמולה הקומוניסטית.

ההסבר של בן עמי פיינגולד

השאלה איננה העיוורון של האנטישמים. השאלה היא העיוורון של אנשי הרוח בישראל. את ההשוואה בין ישראל לנאציזם לא המציא סאראמאגו. היא מצויה באינספור חיבורים ויצירות של אנשי רוח וסופרים ישראליים, בצורה גלויה או מוסווית.

הסבר מעניין על התופעה הזו שמעתי מפי ידידי, פרופסור בן עמי פיינגולד, שאף פרסם אותה בספרו "השואה בדרמה העברית" (הוצאת הקיבוץ המאוחד תש"ן).

פיינגולד אומר (וזה ניסוח שלי לדבריו) כי האינטלקטואל החילוני (והיום הפוסט ציוני) אינו מעוניין בזהות היהודית שלו. מעמד הר סיני, תשעה באב, גרוש ספרד, גזרות ת"ח ת"ט, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, ראשונים ואחרונים – כל אלה אינם מדברים אליו. הדבר היחיד כמעט שמקשר אותו לזהות היהודית זו השואה. השואה כופה עליו זהות יהודית.

בן עמי פינגולד (צילום: זאב גלילי)

בן עמי פינגולד (צילום: זאב גלילי)

הדרך להשתחרר גם משריד זה של זהות יהודית היא לתת משמעות אחרת לשואה. נירמול השואה, כארוע שאיננו יחידאי ואיננו "שייך" דווקא לעם היהודי, משחרר אותו מן הזיקה היהודית לשואה. ומכאן הדיבורים על הרבה שואות – של הארמנים, של בני שבט ההוטו בזאיר ועוד. ומכאן התפיסה שכל אחד יכול להיות נאצי וכל עם מסוגל למעשים נאציים. הצגת ישראל כמי שעושה מעשים נאציים מכשירה סופית את השרץ הנאצי ומשחררת את הישראלי מזהותו היהודית.

בני הקרבנות כנאצים

עדי אופיר, הפיסלוסוף הבולט של הפוסטמודרניזם הפוסט יהודי בישראל, כותב בספרו "לשון לרע": " …ייתכן שלבני הקורבנות ונכדיהם יש בעניין זה אחריות מיוחדת. צירוף מקרים היסטורי הפך את חברתם, החברה שבתוכה אני יושב וכותב, למעבדה נוראה שבה נבדקת מידת עמידותם של הניצולים וצאצאיהם לשותפות בחברה, שמתפתחים בה תנאים המאפשרים הן ייצור מתועש של מוות המוני, הן סלקציה מדוייקת ומפורטת של קרבנותיו". דברים דומים אמר אופיר בראיונות ברדיו ובטלוויזיה.

ובראיון בראיון ליאיר שלג ב"הארץ" (בנושא האנטישמיות האירופית) אומר עדי אופיר: "אם אירופה היתה משוחררת היום מצל האנטישמיות הייתה יכולה לעמוד מול ישראל כמו שעמדה בשנות התשעים מול יוגוסלביה. אני בטוח שגם הביקורת וגם הצעדים המעשיים היו הרבה יותר חריפים, ולדעתי בצדק. מכיוון שאנחנו ראויים לצעדים הרבה יותר חריפים. אולי לא הפצצות של נאטו"ו , אם כי בכיוון הנוכחי אולי נהיה ראויים גם לזה בעתיד."

שוליותה של הספרות בזהות היהודית

מחקר שפורסם בימים אלה יש בו כדי לאשש את התיזה של פיינגולד. מדובר במחקר שנערך על ידי מרכז גוטמן, המכון הישראלי לדמוקרטיה, עבור קרן אבי חי. נושא המחקר "יהודים ישראלים: דיוקן" נערך בין יוני 1999 לינואר 2000 בקרב 2466 מרואיינים.
מטרת המחקר היתה לבדוק את ההתנהגות הדתית-יהודית ואת תפיסת הזהות העצמית של היהודים בישראל. מסקנות המחקר מחייבות דיון מקיף ומעמיק, אך לענייננו חשובים המימצאים

הבאים:
* יהודים בישראל הם בעלי זהות יהודית חזקה, רובם ככולם רוצים שלמדינת ישראל יהיה צביון יהודי.
* רובם ככולם מרגישים כי הם חלק מן העם היהודי.

* מרכיבי הזהות המשפיעים מאוד על תחושת ההזדהות היהודית הסובייקטיבית הם: השואה (,)59% הקמת המדינה (70%), מלחמות ישראל (68%), בית ההורים (68%), החיים בארץ ישראל (65%). אצל עולים מחבר העמים ממוקדת השואה בראש המידרג.

* הספרות העברית נמצאת בתחתית המידרג של מרכיבי הזהות המשפיעים על תחושת ההזדהות היהודית: 29 אחוז בלבד. לידיעתו של עמוס עוז.

עמוס עוז ויקישיתוף

עמוס עוז ויקישיתוף

 

אם מאמר זה עניין אותך תמצא עניין גם במאמרים הבאים:

 שינאה למתנחלים כאנטישמיות יהודית
http://www.zeevgalili.com/?p=282

האם הגולה חוזרת אלינו
http://www.zeevgalili.com/?p=348

עמוס עוז וחבריו כנביאי שקר
http://www.zeevgalili.com/?p=1269

עמוס עו והכלב היהודי של היינה
http://www.zeevgalili.com/?p=922

הפוסטמודרניזם כמחולל האנטישמיות החדשה
http://www.zeevgalili.com/?p=4900

מצע משותף בין השמאל הפוסטמודרני ואחמדיניג'אד
http://www.zeevgalili.com/?p=4448
 

 

פילוסופים יהודים צרפתים – האם הם פילוסופים ולמה הם מעוררים בי רתיעה

– מאת אהוד בן עזר –

פילוסופים יהודים צרפתיים מעוררים בי בדרך כלל רתיעה מסויימת. קודם כל, רובם אינם ממש פילוסופים. לווינס הוא במידה רבה חקיין של בובר, שגם הוא לא היה מקורי ביותר כפילוסוף. ז'אק דרידה הוא פילוסוף שמתאיפ לשיחות ליל שבת של גברות עבריות, ששמו מצלצל בפיהן מצוין.

ברנאר אנרי-לוי הוא כוכב-טלוויזיה יפה ונרקיסטי, וגם טריבון עיתונאי שהתפרסם בהגנה על המיעוטים הנכונים בעיני הקהילייה האינטלקטואלית של מחנה השלום. אנרי-לוי לא היה אוהב גדול של ישראל, עד שהחלה האנטישמיות הצרפתית טופחת על פניו, ואז התעורר לנושא גם בספרו הדוקומנטארי על העיתונאי האמריקני היהודי דניאל פרל, שנרצח בפקיסטן.

עמנואל לוינס.  חקיין של בובר שגם הוא לא היה מקורי.

עמנואל לוינס. חקיין של בובר שגם הוא לא היה מקורי. ויקישיתוף.

אני מתייחס לפילוסופים היהודים צרפתיים בעקבות הכתבה " מה מזכירים פסי הרכבת?" , שפורסם ב" הארץ" . הכתב גואל פינטו, מספר בה על סרט דוקומנטארי כביכול, " דרך 181" שמו. הסרט הופק במשותף על ידי ישראלי-לשעבר, אייל סיוון, ופלסטיני שחי בבלגיה ומלמד בניו-יורק, מישל חלייפי. הסרט משווה את הגבול של תוכנית האו"ם ב-1947 ואת "קו התפר" , מבחינת היחס לערבים – למחנות ההשמדה ליהודים בשואה.

ברנארד אנרי לוי [צילום זאב גלילי]

ברנארד אנרי לוי [צילום זאב גלילי]

והנה עוד פילוסוף (איזו נחת, כל כך הרבה פילוסופים) יהודי-צרפתי, אלן פינקלקראוט, גם הוא אישיות רדיופונית, נחלץ לתאר את הישראלי-לשעבר האנטי-ציוני אייל סיוון כ"אנטישמי יהודי" , ונתבע על הוצאת דיבה.

" אבל התנגדותו של פינקלקראוט ל"דרך 181" אינה מעידה על תמיכה בישראל. וכך הוא אומר: "גם אני נגד מדיניותו של אריאל שרון וגם אני נגד בניית החומה, אבל לקרוא לזה "נאציזם" זה אבסורד. רק תדמיין שני במאים – ישראלי ופלשתינאי, שני אנשים כמו סרי נוסייבה ודויד גרוסמן – יוצאים למסע, ש[אליו] יצאו סיון וחלייפי. האם נדמה למישהו שגרוסמן או עמוס עוז היו מסתירים את הזוועות שישראל אחראית עליהם? לא. זה היה סרט של שני פטריוטים שמציגים את הזוועות הישראליות, אבל היה בזה אמת. אמת כואבת. אבל אמת".

עד כאן דברי פינקלקראוט.

" אכן, מעשה לוליינות פילוסופי יהודי-צרפתי מבריק. פינקלקראוט אינו מאשים אותנו, חס ושלום, בנאציזם, אלא רק ב"אמת כואבת" של "זוועות ישראליות" שעליהן יכולים " להעיד" סופרים כגרוסמן ועוז (וכנראה הוא יודע מה הוא אומר).

" מר פינקלקראוט הנכבד, אתה ויהודֵי "מה יפית" שכמותך אינכם מגינים על ישראל ועל יהודי צרפת מפני האנטישמיות. אתם עוזרים להביא אותה עליהם ועלינו" .

[פורסם באתר של אהוד בן עזר ומתפרסם כאן באדיבותו]