ארכיון הקטגוריה: בידור

והעיר תל אביב צהלה ושמחה – מדונה מלכת הקבלה הגיעה

ראה גם מלכת אסתר או מלכת הקבלה

http://www.zeevgalili.com/?p=3841

העיר תל אביב צהלה ושמחה – מדונה מלכת הקבלה הגיעה לארוויזיון בישראל – מאי 2019]

הזמרת מדונה כמלכת אסתר [יולי 2004]

העיר ניו יורק צהלה ושמחה וליהודים הייתה אורה ושמחה. וכי דבר קל הוא בעיניכם? נס פורים בחודש תמוז. מלכת הפופ, מדונה, הפכה למלכת אסתר. הכוכבת הנערצת, שנשאה עד כה את שם אמו של "אותו האיש" , הכריזה כי מעתה ייקרא שמה בישראל אסתר. היא תהיה בשר מבשרנו ועצם מעצמנו. והרי אין כמו השם אסתר מתאים למי שהייתה מדונה. מדונה, כמו אסתר, היא, כמאמר חז"ל, "ירקרוקת וחוט של חסד משוך עליה" . מדונה-אסתר גם צנועה כאסתר המלכה, שעליה נאמר כי שבעים וחמש שנים לא הסתכלה בפני גבר, חוץ מפניו של מרדכי. והרי עצם שמה מעיד, כפי שנאמר בספר הזהר הקדוש, שהיא נסתרה מעיניו של אחשוורוש.

מדונה. צילום: David Shankbone (ויקישיתוף)

וכמו אסתר, המשולה ללבנה המאירה לישראל בחשכה, אף אסתר שלנו מביאה אורה ליהודים. ואולי שינוי שמה של מדונה מבשר את בוא הגאולה. שהרי קבעו רבותינו שאסתר המלכה משולה לאילת השחר. מה אילת השחר, כשאורה בוקע הוא בא קמעא קמעא, כך גם אסתר שבמגילה, שהביאה גאולתם של ישראל. ולכן אין להאיץ בה במדונה-אסתר שתבוא לארץ, כי רק עם הגאולה תבוא, קמעא קמעא. ועל אסתר זו שלנו אפשר לומר כי היא אהובה על כל אחיה, שלא כמרדכי היהודי שהיה רצוי רק לרוב אחיו.

אבל לאחר השמחה הגדולה של היהודים באו הרהורי ספק. והיו שנזכרו במאמר חז" ל שקבע כי עם אסתר שבמגילה בא " סוף כל הניסים" . כי אחרת איך להסביר את העובדה שמדונה-אסתר מסתפחת אל עם ישראל לא כרות המואביה, שאמרה עמך עמי. ללא טבילה כדת. ללא גיור כהלכה.

זאת ועוד. איך עוברת מדונה-אסתר על איסור מפורש של " כתובת קעקע לא תתנו בכם" ולא עוד אלא שהיא מקעקעת בבשרה את אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא ועוברת אל " לא תשא" . ואם לא די בכך מניחה מדונה-אסתר תפילין, כאילו בעקבות בתו של רש" י, שהייתה מנחת תפילין. אך מדונה, אוי לאותה בושה, מניחה תפילין בלבוש לא צנוע. והש" בתפילין שהיא מתעטרת בהן איננה נכרכת על גב כף ידה אלא על קיבורת זרועה.

עד כאן הקפה א", לכבוד פורים דתמוז.

גאונית בשיווק

ועכשיו נעבור לדון ברצינות בתופעה הזו הנקראת מדונה והקבלה. וראשית כמה מילים על מדונה ועל הדרך שעשתה עד שקראה לעצמה אסתר.

אין ספק שמדונה היא גאונית שיווק. הכוכבת בת ה-46 – שהחלה דרכה בראשית שנות השמונים כזמרת להיטים קלילים – הפכה בתוך עשרים שנה לאלילה ולאייקון תרבותי. אלילה שאנשים מוכנים לשלם 7000 דולר לכרטיס כדי לראות אותה. לשלם 24 אלף דולר במכירה פומבית לאספנים, עבור חזייה שלה. היא הגיעה למעמדה ללא ספק בזכות כישרונותיה המוסיקליים, אך גם, ואולי בעיקר, ביכולתה לשווק עצמה בפרובוקטיביות ובתעוזה.

דוגמא, אחת מרבות, לשיטות השיווק של מדונה: קליפ שבו היא מצולמת כצ'ה גווארה, מדגמנת במדים צבאים על מסלול דוגמניות, זורקת רימון לעבר הנשיא בוש. הקליפ הופק לפני המלחמה בעיראק ומדונה החליטה שלא לשדרו ("אני לא נגד בוש אני בעד השלום" ) אבל הקליפ שלא שודר כבר עשה את שלו.

למות ביום אחר"

לענייננו שייך הקליפ " למות ביום אחר" , שהפיקה מדונה ובו היא משלבת מוטיבים קבליים על רקע סרט של ג'יימס בונד. בקליפ נראית מדונה כשעל זרועה מקועקעות האותיות לא"ו, שמסמלות אחד משמות הקדוש ברוך הוא לפי המסורת היהודית. הסצינה מתרחשת במחנה שבויים בו עוברת מדונה עינויים. במקביל מתנהל דו קרב בין מדונה לבנה למדונה שחורה.

מדונה הלבנה מנצחת את יריבתה השחורה בכוח התפילין (מתוך הקליפ)

הסצינה מתרחשת באולם בו אביזרים השייכים לסרטי ג'יימס בונד ההולכים ונהרסים. בסצינת העינויים, במהלך המאבק שלה עם שוביה, כורכת מדונה רצועת תפילין סביב זרועה. היא מצליחה להשתחרר משוביה, המדונה הלבנה מנצחת את המדונה השחורה.

האם זה רק  גימיק שיווקי

פניתי לד" ר בועז הוס מן המחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן גוריון, המתמחה בקבלה בת ימינו, וביקשתי ממנו הסבר לתופעה " מדונה והקבלה" . ד" ר הוס נשא הרצאה בנושא זה לפני שבועיים, במוזיאון היהודי בברלין. ההרצאה נדפסה בספר הקטלוג של תערוכה העוסקת במשמעותם של מספרים ביהדות.

האם הקליפ שאתה מתאר במאמר שלך איננו חלק מגימיק שיווקי, כמו גימיקים רבים אחרים של מדונה, שאין להם שום קשר לקבלה.

 

ד" ר הוס: " הוידאו קליפ משתמש באופן מפורש במוטיבים יהודיים וקבליים. השימוש בגימיקים שיווקים בתוצרים תרבותיים הוא מאפיין מובהק של התרבות הפוסטמודרנית" .

האם מדונה בקיאה בספרות הקבלה? האם יש לה ידע כלשהו ביהדות?

ד" ר הוס: " מדונה למדה קבלה במכון ללימודי הקבלה של הרב שרגא ברג. אני מניח שהיא בקיאה בתורות ובספרות הקבלית של הרב ברג. אני מניח שבאמצעות כתביו של ברג והלימודים שלה במכון ללימודי הקבלה היא רכשה ידע מסוים ביהדות (לצד ידע כללי על היהדות כפי שהוא נפוץ בעולם המערבי). ידע זה משתקף בוידאו שלה, כמו גם בספרי הילדים שלה. אינני סבור שהיא מכירה ספרות קבלית או מושגים ביהדות שלא דרך התיווך של ברג והמכון" .

ד"ר בועז ההוס

איזה קשר אתה מוצא בין הופעות מדונה לבין מה שאנו מכנים קבלה?

ד"ר הוס (במאמר שפרסם בנושא): "בפרשנויותיו לספרות הקבלית הקנונית, הרב אשלג (שהרב ברג הולך בעקבותיו) פיתח שיטה קבלית חדשנית ומורכבת, שביסודה עומדת הבחנה בין שני עקרונות יסודיים  ומנוגדים  של ההוויה –   ה'רצון לתת', הפרינציפ האלוהי הנמשך מן האין סוף כ'יש מיש'  והרצון לקבל הנברא 'יש מאין' קבלה פוסט-מודרנית.
המשמעות של האותיות לא"ו, על פי  המרכז לחקר הקבלה, מאפשר לנו לקרוא את סרטון הוידאו 'למות ביום אחר', כטקסט קבלי ברגיאני. הכוח של השם לא"ו מציל את מדונה, בסצינת מחנה שבויים, מן הכאב והסבל שמטילים כוחות הרע. הניצחון על כוחות הרע החיצוניים –  כך אנו לומדים מסצינת הדו-קרב, וממילות השיר – תלוי בנצחון במאבק פנימי כנגד האגו – נצחון המדונה הלבנה (האור האלוהי, הרצון לתת) על המדונה השחורה (האגו, הרצון לקבל) –  נצחון, שכפי שמלמד הרב ברג, ניתן להשיג בעזרת כוחו של השם לא"ו…
מן הראוי אם כן, לקרוא את 'למות ביום אחר' כמטה-טקסט פוסטמודרני…
האם יש בכלל קשר בין התופעות הקרויות  "קבלה בת זמננו" למה שאנחנו מכירים במושג " קבלה" ההיסטורי.

ד" ר הוס: " יש קבוצות רבות העוסקות בקבלה בימינו והן מקיימות זיקות מסוגים שונים לתופעות קבליות מתקופות היסטוריות קודמות. הזיקה היא בעצם הגדרת הפעילות והתוצרים התרבותיים של הקבוצות הללו כ"קבלה", כמו גם בשימוש במושגים קבליים, בלימוד ובפירוש טקסטים קבליים ובשימוש בפרקטיקות קבליות (תיקונים, כוונות, מדיטציות קבליות וכיו" ב)" .

מה הוא הקף התופעה של " קבלה בת זמננו" ?

ד" ר הוס: " לא מדובר בתופעה אחת, אלא במגוון רחב של תופעות. החל משנות השמונים, ובעיקר בשנות התשעים והאלפיים, ישנה פעילות נרחבת של קבוצות קבליות במגזרים שונים. כמו גם של יחידים המתעניינים בקבלה, לומדים וכותבים ספרי קבלה. ישנה פעילות נרחבת של הדפסה מחודשת של ספרי קבלה מסורתיים, כמו גם של חיבורים קבליים חדשים. הפעילות מתקיימת בחוגי לימוד, קורסים, ישיבות, ברדיו – ובמידה רבה ביותר, באינטרנט. ההתעניינות המחודשת בקבלה מאפיינת את מרבית המגזרים בחברה הישראלית היהודית – חרדים, דתיים לאומיים מסורתיים וחילוניים. עניין רב בקבלה ובחסידות מאפיין גם קהילות יהודיות בחוץ לארץ, בעיקר בארה"ב. יש לציין גם את העניין הרב בקבלה בחוגים בעולם המערבי, לא רק בקרב יהודים" .

מה לדעתך מושך אנשים בימינו לעסוק בקבלה או במה שהם חושבים שזה קבלה.

ד"ר הוס: " התערערות המודרניזם בעולם המערבי ושל ההגמוניה התרבותית החילונית ציונית (שהיא בעיקרה מערבית-אשכנזית) בארץ, הביאו לעניין במסורות שנדחו לשוליים של התרבות המערבית המודרנית. העניין בקבלה משתלב בעניין במסורות מזרחיות, ילידיות, מיסטיות ואוקולטית בעולם המערבי כולו. בחברה הישראלית, העניין בקבלה נבנה גם מכך שהקבלה הייתה נדבך מרכזי בעולמם של הקבוצות המסורתיות שנדחו לשולי החברה הישראלית – החרדים המזרח אירופים והמזרחים יוצאי ארצות האסלאם"

עצות למאזינים

המראיין: יש כמה ערוצי רדיו שבהם מופיעים כל מיני "מקובלים" , הנותנים עצות למאזינים. השאלות והתשובות נשמעות כך:

המאזין: אתה חייב לעזור לי. אני לא מצליח למצוא עבודה, אשתי רוצה להתגרש ממני, אבא שלי חלה בסרטן, אחד הילדים שלי מתמכר לסמים. מה עוויתי ומה פשעתי שמענישים אותי כך.

" המקובל" : האם חלמת באחרונה חלום קשה? (המאזין: כן הרבה חלומות).

המקובל: תנסה להיזכר האם לא נדרת איזה נדר בחלום שלך?

המאזין: אולי, אני לא יכול להיזכר אבל יכול להיות.

המקובל: זו בטח הסיבה לכל המכות שהוכית. וחוץ מזה יש עליך כנראה עין רעה. אבל אל דאגה הכל אפשר לתקן בקבלה.

אמור לי את שמך, את תאריך ושעת הלידה שלך. עכשיו בחר מספר בין אחת לעשר ובין 10 למאה. אמור לי את שם אמא שלך. עכשיו תמתין ואבדוק ואמצא מזור לצרותיך.

לאחר הפסקה מוסיקלית ה"מקובל" נותן את הרצפט: אכן בדקתי בספרים ומצאתי שנדרת נדר בחלום והפרת אותו. התיקון שלך יהיה אם תשנה את שמך ואתה צריך לעשות את זה מהר. אחר כך תיקח את האבקה שלנו תערבב טוב ביין. תשפוך קצת יין בכניסה לבית זה טוב לפרנסה. תטביל אצבע ביין ותסמן על המשקוף מול המזוזה. חוץ מזה תקבל כאן קמיע טוב. תעשה זאת ותזכה לחיים ארוכים לבריאות טובה לפרנסה ולנחת.

שאלתי את ד" ר הוס: מה דעתך על דו שיח כזה (שמורכב מהרבה שאלות ותשובות ששמעתי והקלטתי).

ד" ר הוס: עצם הפרקטיקה של מתן תיקון על עוון מסויים, היא גלגול של תופעה שמקורה בקבלת האר"י (ואולי עוד קודם לכן). התיקונים של האר"י  אמנם שונים, הם מורכבים בעיקר מאמירת פסוקים וצרופי אותיות, אבל בפרקטיקה עצמה – פנייה למקובל, אבחון החטא על ידו, ומתן "תיקון" לעוון ולסבל של החוטא, יש דמיון.

שאלה: איך אתה מבחין בין תופעות אמיתיות לבין תופעות שרלטניות.

ד" הוס: " שרלטן לדעתי הוא אדם המתיימר להיות בעל מקצוע, מבלי שיהיו לו הכשרה ומיומנות במקצוע זה. בגלל שלא ברור מה היא ההכשרה והמיומנות של "מקובל", אי אפשר לקבוע מי הוא מקובל שרלטן ומי הוא מקובל אמיתי. הרושם שלי הוא שמרבית האנשים המגדירים עצמם כמקובלים בימינו עושים זאת מתוך כנות ושכנוע עצמי" .

" שרלטניות, שטחיות "

התלמידה המפורסמת ביותר של " המרכז לחקר הקבלה" של הרב שרגא ברג היא מדונה הקתולית. על גישתו של המרכז אומר ד"ר הוס במאמר שפרסם כי המרכז אינו מבחין בין דתיות לחילוניות. לפי תפיסתו הקבלה פתוחה לאנשים מכל הדתות והיא מערערת על החלוקה המודרנית של הדת ליחידות דתיות המובחנות זו מזו. כמו גם על התפיסה הלאומית של גרשום שלום, שראתה בקבלה את כוח החיות של העם היהודי.

" המרכז ללמוד קבלה מעורר התנגדות עזה, הן בקרב חוגים מסורתיים, הן באמצעי התקשורת והן בקרב חוקרי היהדות באקדמיה" כותב ד"ר הוס,  "בעוד שהחוגים המסורתיים יוצאים כנגד החריגה של המרכז מן הנורמות המקובלות, בעיקר בקשר להוראת קבלה והפצתה, הרי שאמצעי התקשורת וחוקרי האקדמיה מאשימים את המרכז ללמוד קבלה בשרלטנות, שטחיות ומסחריות (במילה אחרת – בפוסטמודרניות), כמו גם בשטיפת מוח ושימוש לרעה בכוח" .

================================================

 

ג'קי לוי: כך תעשה לגנב המסתובב בסלון

מה תעשה אם באישון לילה מסתובב גנב בסלון ביתך? האם תכסה את ראשך בשמיכת הפוך ותעשה עצמך כלא שומע? או שתצא לתפוס את הגנב ותסכן את נפשך?

הגנב יגיד קדיש. ג'קי לוי בהופעה. (צילום: זאב גלילי)

לג'קי לוי יש פתרון מבריק. וכך הוא אומר: "והיה אם אותו פורץ הוא בן עדות המזרח. וזה יכול לקרות, לך תדע. היום כבר אי אפשר לדעת (צחוק בקהל). אתה יכול תיאורטית לקום מהמיטה, להיכנס לנעלי בית, ללכת על קצות האצבעות ואז, כשהוא לא מבחין בך לתת לו בנחישות ובמנגינה הנכונה את הטקסט (במבטא מזרחי מודגש) רִבִּי חנניה בֶּן עקשיא אוֹמֵר… שֶׁנֶּאֱמָר חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ יַגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר" .

" ואז" , אומר ג"קי לוי, " הפורץ באינסטינקט, יעצור ויתחיל להניע את גופו באמירת "יתגדל ויתקדש שמיה רבא". אין כוח בעולם שיכול לעצור אותו. שנים אחר כך הוא יהיה תקוע באיזה כלא וינסה להבין למה לעזאזל הוא אמר את הקדיש. אם תגיד את זה נכון במנגינה הנכונה, ניטרלת אותו לדקה וחצי. בזמן שהוא תקוע בקדיש אתה יכול לטלפן למשטרה" .

את הסיפור הזה שגרם לי ולכל הקהל להתגלגל מצחוק שמעתי מפי ג'קי לוי בהופעה שלו (" צחוק עשה לי אלוהים" ) במתנ"ס השכונתי שלנו ברמת שיקמה. זו הפעם הראשונה שאני הולך להופעה של ג'קי לוי. הוא מוכר לי רק מן התכנית "המלה האחרונה" בגלי צה"ל, בה הוא מופיע בחלק מימות השבוע עם אברי גלעד (בין 11 ל-12 בצהרים). תכנית זו, בכיכוב השניים, היא פנינת חמד בשממון המחניק של גלי צה"ל.

עניין אותי לראות כיצד מצליח ג'קי לוי לתקשר עם השכונה בה אני מתגורר. זו שכונה מאד ייחודית. הקבלנים קראו לה "רמת חן הצעירה" , כדי להקנות לה את היוקרה של שכונת " מת חן" הסמוכה, שמחיר כל וילה בה מתחיל במיליון דולר. העיריה מכנה את המקום "רמת שיקמה" . אך השם לא נקלט וכל נהג מונית שתבקש להסיע אותך ל"רמת שיקמה" יאמר לך: "אתה מתכוון בוודאי לסלמה ג"" .

אכן, זה השם היאה לשכונה. בעבר הרחוק שולי הכפר הערבי סלמה. אחר כך מעברה, אחר כך שכונת עוני וסלאמס וסמים ופשע. ולבסוף שכונה שחלקה בתי מידות חדישים וחלקה בתים שהוקמו בשנות החמישים והפכו לוילות נאות לבני הדור השני והשלישי של השכונה. ייחודה של השכונה הוא במגוון האנושי שלה הנדיר כל כך היום. השכונה מורכבת מתושבים חדשים בעלי מקצועות חופשיים, תושבים ותיקים שהסתדרו היטב במלאכות ובמסחר, ילדיהם ונכדיהם  כבר דוקטורים או לומדים באוניברסיטאות. הרבה עולים מחבר העמים, הרבה חוזרים בתשובה נוסח ש"ס. יש בשכונה 15 בתי כנסת, רובם ספרדיים מיעוטם אשכנזיים וחלקם מעורבים.

ג'קי הצליח ביד אמן לזהות את מרכיבי הקהל השכונתי. השמיע את "הרוח נושבת קרירה" וחלק מהקהל הגיב באהה אההה ובמחיאות כפיים – כך איתר את יוצאי תנועות הנוער מן ההתיישבות העובדת. ואחר כך השמיע מנגינה של בני עקיבא וזכה לתגובות מחלק אחר של הקהל. וכששאל איך נפתחות הסליחות של הספרדים ערב הימים הנוראים (" בן אדם מה לך נרדם" – הלקוח מספר יונה) הגיבו בצהלה הספרדים הנוהגים להגיד סליחות.

ואחר כך סיפור חסידי המסופר על ידי רב מחאלב והמתגלגלים מצחוק שבאולם היו גם החאלבים וגם החסידים. וגם קומץ סיפורי חז"ל על הקדוש ברוך הוא שגם משתעשע עם לוויתן וגם צוחק לעת מצוא.

מה שקנה את לבי בהופעה הזו שלא היה בה שמץ של וולגריות האופיינית לבדרנים. הכל במידה ובטוב טעם. ג'קי לוי מוכיח שלעשות צחוק יכול להיות גם דבר רציני.

" במדינת היהודים" רעש מהומה

הסדרה המצוינת על תולדות הסאטירה של מודי בראון מתעדת גם את תולדות המדינה * סיפורה של ישראל, המידרדרת מחברה מגובשת המאמינה ביעדיה לחברה שסועה שאיבדה את דרכה * מ" המטאטא" ועד " מלכת האמבטיה" * והאם דן אלמגור היה מקור ההשראה לגוש אמונים

ייאמר מייד: סדרת " במדינת היהודים" של מודי בראון, המשודרת מזה כמה חודשים בערוץ הראשון, היא אחת מתכניות התעודה הטובות ביותר שהפיקה הטלוויזיה. הסדרה, המתעדת את הסאטירה הישראלית מראשיתה ועד ימינו, עשויה מצוין. אין פלא שהיא זוכה לרייטנינג גבוה, על רקע הצחיחות המוחלטת של הערוץ הראשון וההידרדרות לתת רמה של יתר הערוצים.

מודי בר און (תמונת מסך מהסידרה)

יש בסדרה הזו כל מה שאפשר לצפות מסדרה תיעודית טובה: תחקיר יסודי, איסוף קטעי ארכיון נדירים, תסריט מצוין, חיתוך מצויין, שילוב נבון של שחקנים המשחזרים אירועי בידור מן העבר והגשה נהדרת של מודי בראון.

 

הסדרה מתחילה מבראשית, מן התקופה של טרום מדינה. המדינה הייתה בדרך אבל הסאטירה צעדה לפני המחנה. לצופים של 2003 צריך להסביר מה מצחיק בהצגות של " הקומקום" ו" המטאטא" . אך מתוך קטעי ההומור המיושן בלטו קווים של תרבות גבוהה (הסופר אביגדור המאירי הוא שכתב את הטקסטים ל" המטאטא" ) ובלטה גם האהבה לארץ והנאמנות לרעיון הציוני, שאפיינו את התקופה. כזה גם היה הפרק על התיאטרון היידי, שבמרכזו דמותם המדהימה של דז"יגאן ושומאכר. שני קומיקאים בעלי שעור קומה שהצחיקו דור שלם של דוברי יידיש. אבל הם גם נאלצו להיאבק נגד החוק הלא ייאמן, שאסר הצגות יידיש במדינת ישראל.

ככל שהסדרה התקרבה לתקופתנו כן היה צריך להסביר פחות את ההומור. הפרק שהוקדש לאפרים קישון ודן בן אמוץ – שני עולים, האחד המציא עברית חדשה והשני המציא את הצבריות – הוא ממש יצירת מופת. גם בפרק זה עדיין מילאו ההומור והסאטירה את תפקידם הלאומי: להצחיק, לבקר אבל באהבה. באותה תקופה דן בן אמוץ עדיין לא התהלך יחף, עדיין לא היה לבוש כפייה ולא היה עטוף בצעיף בצבעי אש" ף.

הפרק על הגששים הוא אולי השיא של הסדרה. אין ספק שהלהקה הזו היא היצירה הישראלית האוטנטית ביותר. יצירה משותפת של שייקה אופיר, יוסי בנאי וניסים אלוני ובראש כולם פשנל, המפיק האגדי. המערכונים קלעו בול לקונסנזוס הישראלי. הם ביקרו וצחקו אבל מעולם לא ערערו על אמיתות היסוד של חיינו. וכאשר פעם, באיזו תאונת עבודה, השתתפו במסע הבחירות של מפלגת העבודה מיהרו לתקן את הדבר במערכון בו הסבירו כי הם אמנם אנשי מערך אבל מצביעים רק ליכוד. המערכונים של הגששים מצחיקים עד היום גם למי ששמע אותם מאה פעמים. אולי מפני שהבידור השתנה אבל לא הקונסנזוס.

הסדרה מתעדת את הסאטירה הישראלית, אבל ככזו היא בעצם מתעדת את מה שקרה לעם הזה בשנות המדינה. הבידור והסאטירה משקפים אולי יותר מכל תחום אחר את התהליך שעברה החברה הישראלית. מאמונה תמימה, מהסכמה לאומית רחבה בצדקת הדרך, מחיי צנע והסתפקות במועט – לנהנתנות, לאובדן דרך ולאובדן ערכים, לקרע עמוק.

שנות השישים התאפיינו בהתפרצות מופעי בידור שמילאו אולמות. יוצאי להקות צבאיות המשיכו דרכם לבמה האזרחית ומילאו קופות וכמוהם מגוון מופעי בידור מקומיים ומיובאים. מודי בראון לא יכול היה לעמוד בפיתוי של אופנת זמננו לייחס את כל צרותינו למלחמת ששת הימים, לגנרלים, ל" שיכרון האימפריאליזם הישראלי" שהוביל למלחמת יום הכיפורים להתנחלויות וכו" וכו".

דוגמא לכך הוא הקטע על " איש חסיד היה" , פרי עטו של דן אלמגור ובהפקתו של יעקב אגמון. מדובר בהצגה שזכתה להצלחה רבה. היא התחזתה לאוסף סיפורי חסידים אבל לטעמי הייתה קיטש זייפני, חיקוי של הצגת פרינג" אמריקנית על חיי הכושים.

גם הסיפור על הצגה תמימה ובלתי חשובה זו נוצל לניגוח " המתנחלים" . וכך אומר דן אלמגור בראיון עמו: " בחוגי גוש אמונים, בעיתון "נקודה" שלהם, חגי סגל, מנאשמי המחתרת היהודית כתב מאמר גדול הפותח במילים "דן אלמגור הוא בעצם מאבות גוש אמונים. ההצגה הזו סללה לנו את הדרך לחברון כי את השירים האלה שרנו והנוער החילוני התחיל לדבר אתנו" .

ויעקב אגמון מוסיף: " אם אני הייתי יודע שזה ייתן תמריץ לגוש אמונים לא הייתי מעלה את ההצגה" .

שאלתי את חגי סגל על העניין והוא השיב לי: אני אהבתי מאד את ההצגה הזו אותה ראיתי כנער צעיר מאד. לפני שש שנים, במוסף לכבוד יום העצמאות החמישים של מדינת ישראל, הוזמנו כמה כותבים לכתוב כל אחד על " שיר כלבבו" .

אני כתבתי על השיר אי די די די די די די מהמחזמר "איש חסיד היה". כותרת המאמר הייתה " הסיסמא הסודית של גוש אמונים" .

כתבתי בהומור, שהפזמון היה אות פתיחה מוסיקלי של כניסתו של דור הכיפות הסרוגות לזירת ההתרחשויות הישראלית. כתבתי שהעובדה שלשיר הזה לא היו מילים עלתה בקנה אחד עם הסודיות שאפפה את הגוש במהלך מבצעיו הראשונים בשומרון. עוד ציינתי שהשיר זומזם בסניפי בני עקיבא, כור מחצבתו של גוש אמונים, שבהם לא הייתה הקפדה על הפרדה בין המינים, כמו שבמחזמר הזה שבו היו שחקנים ושחקניות.

ועוד כתבתי כי בסופו של דבר בסבסטיה לא שרו את אי די די די

אלא את "עוצו עצה ותופר" הישן והפרובוקטיבי. אבל אני זוכר כמו היום שהוא התנגן אז ברקע ההתרחשויות.

המשך סיפורה של הסאטירה הוא סיפורה של החברה הישראלית המידרדרת מחברה מגובשת המאמינה ביעדיה לחברה שסועה שאיבדה את דרכה. חנוך לוין מנסה להעלות את " מלכת האמבטיה" בקאמרי, אך הקהל מוריד בכוח את ההצגה. אבל החנוך לוניזים מחלחל אל רקמות החברה הישראלית. באוניברסיטה העברית בירושלים מתגבשת קבוצה של כותבים הכוללת את חנוך מרמרי, קובי ניב, אפרים סידון וב. מיכאל. הם ממשיכים את הקו הלויני, תחילה בבטאון הסטודנטים אחר כך בביטאונים אחרים, מגיעים ל" העולם הזה" מעלים הצגות קברט והופכים לצוות הכותבים של " ניקוי ראש" . מכאן ואילך סיפורה של הסאטירה, הוא סיפורה של הפתולוגיה הרוחנית של החברה הישראלית.