בשנות החמישים גויס המשורר חיים גורי לארגון "נתיב", שפעל מטעם המוסד בברית המועצות בתקופת סטאלין. גורי נשלח על ידי בן גוריון, כדי לעמוד על הלכי הרוח של היהודים שם ולייעץ מה אפשר לעשות כדי לשמור על הקשר עמם. השליחות הייתה סודית ביותר.

כשהוזמן לאחד הקיבוצים להרצאה בנושא הוא הקדים ואמר שיש לשמור את הדברים בסוד והוסיף את הביטוי מקינת דוד "אל תגידו בגת" (שמואל ב א). הוא הניח ששומעיו יודעים פרק תנ"ך.

בתום ההרצאה ניגש מרכז התרבות של המשק, בעל תואר שני של האוניברסיטה העברית, ואמר לגורי: "למה דווקא בגת?".

חיים גורי צילום זאב גלילי

והנה חלפו חמישים שנה. בתכנית טלוויזיה סיפר גורי בימים אלה כי הופיע בפני תלמידי תיכון וקרא באוזניהם את השיר "מנגד" של רחל. בבית האחרון של השיר נאמר:

פרש כפים ראה מנגד
שמה – אין בא
איש ונבו לו
על ארץ רבה

גורי הביע את הזדעזעותו מכך שהתלמידים פשוט לא הבינו את השיר. רק תלמיד אחד הצביע בהיסוס ואמר כי הוא חושב שזה נוגע למשה רבנו (שנקבר על הר נבו ומנגד ראה את הארץ אשר אליה לא בא).

המשוררת רחל

הסיפור הזה הוא אחד מרבים המתאר את הבורות של תלמידים, בני נוער וגם מבוגרים. מדי פעם מופיעות כתבות בעיתונים ומשודרות תכניות טלוויזיה המלגלגות על תשובות שמשיבים נשאלים: ז'בוטינסקי היה נשיא המדינה ואלטלנה ספינת הימורים; בגין הכריז על הקמת המדינה ובן גוריון אמר "אם תרצו אין זו אגדה" .

בימים אלה פורסם סקר ממנו עולה כי מחצית מבני הנוער בארץ אינם יודעים היכן נמצאת גבעת התחמושת; שליש אינם יודעים היכן נמצא קיבוץ שדה בוקר; 35 אחוז אינם יודעים מיהי האישיות הלאומית הקבורה שם; 46 אחוז לא ידעו איזה אירוע חשוב התרחש במצדה; שעור זהה של תלמידים לא ידעו לאן נשפך נהר הירדן; 16 אחוז לא שמעו על טרומפלדור.

נראה שבאחרונה כבר לא מתייחסים כל כך אל תופעת הבורות ורואים בה מציאות שאפשר להשלים עמה. כך למשל אמר ירון לונדון, דעתן ומשכיל, כי הוא לא מבין מדוע צריכים כולם לדעת הכל. אז לא יודעים מי זה בן גוריון.

התבטאות זו משקפת לדעתי עייפות מן הסיכוי לשנות את המצב. ואולי גרוע מזה: מהשלמה עם כך ששוב אין לנו זיכרון ישראלי משותף.

ייתכן שנער בימינו יודע יותר מאשר נער לפני דור או שניים. הוא יודע המון על אלקטרון ואלקטרוליזה, על אמל"ח ועל אמנות פסיכאדלית, על אנורקסיה ועל אנטי חומר וכך על אנטיביוטיקה, אנרגיה קינטית, אסמבלר, אפולו (החללית). בוודאי הוא יודע המון על אסטרופיסיקה ועל אסימוב (" אני רובוט" ) ועל אנטארקטיקה ואנטרופיה.

השאלה היא כמה בני נוער (וגם מבוגרים) יודעים משהו על המונחים והמושגים הבאים: אבד עליו כלח, אברהם אבולעפיה, אבות אכלו בוסר, אביי ורבא, אבינו מלכנו, אבן גבירול, אבן העזר, אביגור שאול, אבן עזרא, אבן תיבון, אבני החושן, אגדת שלושה וארבעה, אדון עולם, אדמו"ר, אהרונסון אהרון, אהרונסון שרה, אצ" ל, אוטואמנסיפציה, אוי לי מיוצרי, אומר דרשני, אורים ותומים, אחד העם, אחד משנה ושניים תרגום, אחימאיר אבא,, איבשיץ יהונתן, איגרת תימן, איזהו גיבור. והרשימה ארוכה.

הבאתי כאן רשימה אקראית של מונחים, מילים, מושגים ושמות מסודרים לפי סדר אלף בית. הרשימה הזו לקוחה מספר חשוב שהופיע בשנת 1990. הספר " רשימת ה-6000" הוא " הצעה למבחר של המושגים, המונחים, הפתגמים, התאריכים, הספרים, יצירות האמנות, האישים, הביטויים שכדאי לישראלים לדעת" .

הייתי מציע למחבר הספר, גדעון סאמט, כי אם יוציא מהדורה חדשה של ספרו ישנה את הגדרת חשיבותם של המונחים מ" כדאי לדעת" ל" הכרחי שיידעו" .

רשימת 6000 המילים של סאמט כוללת מגוון רחב של מילים ומושגים שתכליתם עיצוב של אדם משכיל במלוא מובן המילה. יש ברשימה זורבה היווני בצד זו תורה וזו שכרה, זרם התודעה וזמנים מודרניים חומות יריחו וחומה ומגדל, חזון איש וחטיבת הראל, חלום ליל קיץ וחליל הקסם, חלקיקי אלפא וחלף עם הרוח. טרומפלדוד וטריומוויראט.

רשימת ה-6000 גדעון סאמט

במבוא לספר (הכולל רק את המילים אך אינו מסביר אותן), אומר המחבר כי זהו " מאגר של זיכרון ישראלי משותף…" . למה דרוש לנו זכרון ישראלי משותף? אמר על כך המבקר דן מירון כי מי שאין לו זיכרון של העבר לא צפוי לו כל עתיד.

קישורים למאמרים על תנ"ך

יורם קניוק מישראלי ליהודי

http://www.zeevgalili.com/2009/03/1825

 התנ"ך של השומר הצעיר שהוציאו מתוכו את שם אלוהים

http://www.zeevgalili.com/2009/03/1825

 מי אשם בבורות בני הנוער

http://www.zeevgalili.com/2007/04/399

 מתי בכלל אהבו ללמוד תנ"ך

http://www.zeevgalili.com/2006/04/7263

 המתנחלים גנבו לנו את התנ"ך

http://www.zeevgalili.com/2006/01/229

 יציאת מצרים זה לא מה שחשבתם

http://www.zeevgalili.com/2005/04/280

סידור של הסאטמרים ובו תפילה שיתבטלו הציונים "בלי שום נזק וצער"

ראה גם:

"יש משהו בדברי הרבי מסאטמר"

מי המטורפים שרצים לאחמדיניג"אד

http://www.zeevgalili.com/?p=3520

מעשי התועבה של חובשי השטריימלך המתנשקים עם אחמדיניג'אד, יוחס בטעות לחסידות סאטמר שהסתייגה בחריפות מן המעשה. על זהות המטורפים הללו והסתעפות הפרשה ניתן לקרוא בקישורים שלמעלה. אך הואיל ואותם מטורפים מחזיקים באידאולוגיה של הרבי מסאטמר אני מביא כאן את עיקרי האידיאולוגיה שלו. 

זאב גלילי אוקטובר 2009

העולם כבר התרגל לראות את המראה המשונה הזה של יהודים חובשי שטריימל ועטופים בטליתות, המשתתפים בהפגנות אנטי ישראליות. .

הר4בי מסאטמר יואל טייטלבוים

 מה מריץ אותם.

התשובה לשאלה זו קשורה באישיותו של  יואל טייטלבוים, הידוע כ" הרבי מסאטמר" . הוא נולד בשנת 1888, בן לשושלת אדמו"רים. מ- 1911 שימש ברבנות בקהילות קרפאטו רוס וטרנסילבאניה הצפונית. בשנת 1928 התמנה לרב קהילת סאטמר. הוא ניצל מתאי הגזים בשואה כשנמלט ב" רכבת המיוחסים" מברגן בלזן, שארגן רודולף קסטנר. צאן מרעיתו, אשר להם הטיף שלא לעלות לארץ ישראל עוד מראשית המאה העשרים, עלה בעשן המשרפות.

הוא עלה לארץ בתום מלחמת העולם ולאחר שנה היגר לארצות הברית. ברובע ויליאמסבורג שבברוקלין ניו יורק הקים את קהילת חסידיו מחדש. קהילה זו עוצבה כהעתק מדוייק של עיירה יהודית מזרח אירופית. הצלחתה של קהילה כזו לשרוד בתוך התרבות האמריקנית הדינמית מעוררת מזה שנים עניין רב בקרב סוציולוגים ואנתרופולוגים. מחקרים רבים פורסמו על התופעה.

הרב טייטלבוים נתגלה לא רק כבעל אישיות כריזמטית בעלת השפעה. הוא גם כוח ארגוני כלכלי שהצליח להקים בארצות הברית אימפריה – מערכת מסועפת של מוסדות חינוך ומוסדות כלכליים. על אף השלילה המוחלטת שהוא שולל את מדינת ישראל הוא ביקר בארץ כמה וכמה פעמים והקים גם כאן מערכת חינוכית (מבוססת על טוהרת לשון יידיש) ושיכונים לחסידיו. בשנת 1953 הוא נבחר לרב העדה החרדית בירושלים. הוא ביקר בארץ שש פעמים, פעמיים לפני הקמת המדינה וארבע פעמים לאחר הקמתה. מביקור לביקור גדל מספר מקבלי הפנים עד שהגיע לרבבות. החסידים שכרו רכבת מיוחדת בה נסעו חסידיו מכל הארץ כדי ללוות את הרבי מחיפה לירושלים. רכבת ישראל הסכימה להנפיק כרטיס מיוחד ממנו הוצאו המילים "רכבת ישראל" ובמקומם הופיעה הכתובת "העדה החרדית" .. לארץ הגיע תמיד באוניות לא ישראליות, כדי לא לנסוע באוניה של יהודים מחללי שבת. לרוב הגיע ערב הבחירות לכנסת, כדי להטיף שלא להשתתף בבחירות ולפעול נגד גיוס בנות, נגד ניתוחי מתים ועוד. בליל יום הכיפורים עלה לבמת בית הכנסת, לפני תפילת כל נדרי, והכריז שכל מי שמאמין שהמדינה הציונית היא " אתחלתא דגאולה" אל יתפלל בבית הכנסת שלו. את חסידיו הזהיר שמי שישתתף בבחירות לכנסת, או ישתף פעולה בדרך כלשהי עם המדינה הריהו כמי שעובר על כל התורה כולה.

הגאולה כעוון פלילי

הרב יואל טייטלבוים ממשיך למעשה מגמה של כמה מגדולי ישראל שהתנגדו – מאז האמנסיפציה – לתהליכי ההשכלה, החילון ובעקבותיהם הציונות, שעברו על החברה היהודית באירופה.

ייחודו של הרבי מסאטמר בכך שהוא הקצין יותר מכולם ופיתח תיאולוגיה המתמקדת בהתנגדות לציונות ולעליה לארץ ומאוחר יותר לעצם קיומה של המדינה. התנגדות זו היא עקרונית ואינה קשורה דווקא בחילוניותה של הציונות.

בספר האידאולוגי הבסיסי שלו (" ויואל משה" ) הוא כותב בין היתר: " אף אם יהיו כל חברי הממשלה, כולם אהובים כולם ברורים, אף כתנאים ואמוראים… אף אילו היו חברי הכנסת צדיקים וקדושים, הוא עוון פלילי איום ונורא גאולה וממשלה טרם שהגיע הזמן" . טייטלסוים היה עקבי בנושא זה והדברים שהוא כותב על יהודים חרדים המשתפים פעולה עם השלטון הציוני, כמו אנשי אגודת ישראל, אינם חריפים פחות מן הדברים שהוא כותב על החילוניים.

ר' יואל טייטלבוים לא פירסם אף לא חיבור אחד לפני המלחמה וכל תורתו מאותה תקופה נכתבה מפיו על ידי תלמידיו. קבצי איגרות שלו משנות העשרים והשלושים, מלמדים שהתנגדותו לציונות לא נפלה בחריפותה מהתנגדותו למדינה. ספרו הראשון , "ויואל משה" הופיע בברוקלין בשנת 1959 ובו התווה את יסודות התיאולוגיה שלו נגד המדינה. הוא ביסס והרחיב את הדברים בספר "קונטרס על התמורה ועל הגאולה" שהופיע אף הוא בברוקלין ב-1967. במקביל חיבר פרושים לתורה ולתהלים ועוד חיבורים רבים.

שלוש השבועות

הבסיס ההלכתי לתיאולוגיה של טייטלבוים הוא שלוש השבועות המוזכרות במסכת כתובות (דף קיא עמוד א): " שלוש השבועות הללו למה? אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי" .

לפי פרשנותו של רw יואל טייטלבוים יש בפיסקה זו איסור מוחלט של עליה המונית לארץ ישראל ושל כל פעולה של דחיקת הקץ. דהיינו להביא את הגאולה באמצעים טבעיים. יותר מזה. אם לפני השואה הוא פרש את הפסוקים הללו כאיסור לעליה מאורגנת לארץ ויוזמה להשגת עצמאות מדינית. הנה לאחר השואה הוא מוצא בעובדה שעם ישראל עבר על איסורי שלוש השבועות את הגורם לשואה. המפעל הציוני ומדינת ישראל הפכו בשיטתו לגורמים דמוניים שהצלחתם הזמנית מוסברת בכך שמאחוריהם עומד הסיטרא אחרא, השטן בכבודו ובעצמו.

רכבת מיוחדת של רכבת ישראל שיצאה לקבלת פנים לרבי מסאטמר בביקורו בארץ

בצד הביסוס ההלכתי מוצא טייטלבוים סימוכין לתפיסתו גם בתורת הקבלה באמצעותה הוא מטיף לתפיסה הרואה בחיוב את הגלות. לכל אדם, אומר הרבי מסאטמר, יש שורש נשמה שנועד לה מקום בחלק זה או אחר של העולם. כך הוא מסביר את העובדה שיחידים מחסידיו יכולים לבוא לארץ ישראל. כי לפי שורש נשמתם נועדו להיות כאן. כך הוא גם מסביר את העובדה שלא יכול היה להשיב בחיוב לחסידים שלפני השואה ביקשו לצאת ממקומותיהם, הואיל ולא ידע איפה מצוי שורש נשמתם.

פגישה עם " יואליש"

בשנת 1981 פגשתי באדם שלפי הערכתי הכיר את הרבי מסאטמר יותר מכל אדם אחר שאיננו נמנה עם חסידיו. זהו דוד שן, לשעבר עורך העיתון ההונגרי " אויקלט". שן ערך מחקר על שושלת טייטלבוים והרבנים שהשפיעו על דרכה ופירסם אותו בספר " שלוחת החסידות מעבר לקרפטים" , שהופיע בשפה ההנוגרית בישראל בשנת 1964. הספר תורגם לעברית אך לא ראה אור והמחבר הואיל להשאיל לי את כתב היד. ראיינתי את שן על הכרותו ופגישתו עם " יואליש" (כך כינה אותו) לצורך עבודה אקדמית שעשיתי אז, ולהלן תמצית הראיון שלא פורסם מעולם.

" נפגשתי עם הרבי מסאטמר בשנת 1954 בניו יורק. הראיון עמו היה חלק מסידרת כתבות על ארצות הברית שכתבתי לעיתון "אויקלט". כשירדתי מן הרכבת בה נסעתי לויליאמסבורג נדהמתי לראות שבין גורדי השחקים שוכנת עיירה יהודית כפי שזכרתי מנעוריי בסיגט, שם פגשתי את הרבי לפני השואה, לצורך מחקרי.

" הרב התגורר בבית בן שלוש קומות בלב העיירה שבנה בויליאמסבורג. חדרו האפלולי נמצא בקומה האמצעית. הוא ישב ליד שולחן עיין בספר ומאחוריו מראה גדולה. הרבי היה אז קרוב לשנתו השבעים, אך פרט למעט שיבה שנזרקה בשערו לא היה במראהו כדי להסגיר את גילו. מיד כשנכנסתי הביט בי בעיניים בהירות וחיוניות ומאותו רגע לא הסיר מבטו ממני.

" היו מאות היטלרים"

" פתחתי ואמרתי: 13 שנה רבי שלא התראינו. הוא ענה לי, ביידיש כמובן. יואליש יודע עברית ורוב כתביו נכתבו בלשון הקודש. אך הוא מתנגד עקרונית להחייאת הדיבור העברי ולמעבר מן ההיגוי האשכנזי להיגוי הספרדי. הוא דיבר אלי בטון של קורא פסק דין בבית המשפט.

" דרכו של עם ישראל, אמר, היא לחיות בין הגויים בהכנעה. הציונים מכריזים על עמדה גאוותנית מתרברבת וזה הביא את זעם העמים עלינו. זו הסיבה לשנאת ישראל.

" אני: איך אתה יכול להגיד דברים כאלה. האם עצם קיומנו לא היה סיבה מספקת לשנאת ישראל? היטלר לא דיבר על הציונות. הוא דיבר על כל העם היהודי כשבא להשמיד אותנו.

יואליש: היטלר? (צוחק בסרקזם) במשך דברי ימי ישראל היו מאות היטלרים. לא השמידו את העם, כל זמן שעמדו בראש העם אנשים שהיו חרדים לדבר ה".

" אני: איך זה, רבה? לפני הציונות לא היו פוגרומים? לא רצחו יהודים? ואותך מי הציל? ניצלת מתאי הגאזים תודות לחילונים.

" יואליש: חבל לדבר על זה, כל אחד יודע מה באמת קרה. לו הציונים לא היו מונעים את הפעולות להצלת יהודי ההלכה (" ביידיש הוא אמר " הלוכה יידן" ) היה אפשר להציל את רוב יהודי אירופה.

" לא מקלט בטוח"

" אני: אבל זה בדיוק מה שעושה הציונות, שהקימה מדינה. שלא נצטרך לעמוד רועדים מפחד והכנעה ונוכל להגן על עצמנו בנשק ביד.

" יואליש: (קוטע דבריי): זאת לא מדינה יהודית זו מדינה ציונית.

" אני: אבל המדינה הציונית קלטה מיליוני יהודים שניצלו מן השואה ונתנה להם מקלט בטוח.

| יואליש: (בבת צחוק): זה מקום בטוח? הם יצאו מן הפח ונפלו אל הפחת. בשום מקום בעולם אין היהודים נתונים בסכנה כמו במדינה הציונית. המדינה הציונית היום קיימת ומחר אינה קיימת. (מארגן הויס, ביידיש).

" אני: האם היית עוזר לאויבי ישראל למחוק את המדינה?

" יואליש (שוקל כל מילה): כל מה שאני עושה אני עושה רק שארץ ישראל תחיה בתוך התורה.

כמה יהודים בעולם

" אני: וגורל היהודים לא מעניין אותך?

" יואליש: בכל העולם יש עשרת אלפים יהודים והם כאן. (הוא התכוון לחסידיו).

" אני: והיתר אינם יהודים?

" יואליש: הם יהיו יהודים אם יחזרו בתשובה.

" אני: ביקרת אשתקד במדינה. ראית מה בנינו ומה עשינו?

" יואליש: עם השנור של הציונים זה לא חכמה.

" כך המשכנו לדבר סחור סחור כשעתיים וחצי. השיחה נסתיימה כשהוא הושיט לי יד לשלום. הוא לא לחץ את ידי אלא רק הושיט את קצות אצבעותיו ואני חשתי שבדרך זו הוא מביע זילזול במי שאינו נמנה עם עשרת אלפי היהודים שלו" .

"אני נגד ציונות?"

הרבי מסאטמר, שהתנגד כל ימיו לציונות ניצל תודות לרכבת המיוחסים שארגן רודולף קסטנר ולסרטיפיקט ציוני שאיפשר את שחרורו ובואו לארץ. דוד שן סיפר מה ששמע מפי קסטנר על פגישתו עם הרבי מסאטמר ערב שחרורו.

סיפר קסטנר: הרבי שכב במיטה, לבוש במעיל חזיה ללא שרוולים. היה מופתע לראות אותי וראה בי את האדם שהוא תלוי בו לחיים ולמוות. אמרתי לו: מצרפים אותך למשלחת על בסיס של סרטיפיקאט ציוני שניתן לך. ואתה כל ימיך היית נגד הציונות.

ואז אמר לי יואליש: אני נגד הציונות? רק רציתי להכניס קצת יידישקייט לעם היהודי.

הרבי מסאטמר בברגן בלזן

גם צדקה וחסד

דוד שן מספר כי למרות דבריו הקשים שאמר בניו יורק לגבי כל היהודים שאינם מחסידיו בפועל הוא נהג בצדקה וחסד כלפי כל יהודי, בלי לבדוק בציציותיו. משנת 1941 הסתננו לטרנסילבניה, לאזור בו חי הרבי, יהודים שנמלטו מאימת הכובש הנאצי במזרח. הוא קלט כל יהודי שבא בלי לבדוק אם הוא דתי או לא. נתן להם מזון וכל סעד אפשרי. הוא נתן לפליטים את הפרוטה האחרונה וגם סיכן עצמו.

פריצות: נשים נוהגות

" …בדבר הפירצה שרגילים אברכים ובחורים לנסוע במכונית, הנקרא דרייווען, שזה מזיק ליראת שמיים…ונשתוממתי לשמוע שבאחרונה נפרץ פירצה זו גם בנשים מבית יהודים כשרים… שזה פירצה נוראה מאד כי כל כבודה בת מלך פנימה ואין לשער מה שיוכל לצמוח מפירצה זו חס וששלום…" (מתוך איגרת הרבי מסאטמר שנת תשל" ט).

נצחון ישראל בששת הימים

נצחון ישראל במלחמת ששת הימים איננו נס. ישראל ניצחה כי עם ישראל הוא העז שבאומות. ישראל גיבורים ואנשי חיל ונמשלו לאריות ולזאבים . אילולי קיבלו עול תורה, המתשת כוחו של אדם, לא היתה אף אומה עומדת בפניהם. הציונים שפרקו עול תורה אינם מותשים וכוחם רב להם. והעיקר: מי שסייע לישראל היה השטן. ולכן אם היה נס במלחמה הזו הוא נס לרעה ולא נס לטובה כמו ניסים שבידי ה".

בעל חוש הומור

הרבי מסאטמר היה גם בעל חוש הומור. על ההבדל בין ירושלים לניו יורק אמר: "בניו יורק נותנים לי כסף ומבקשים ממני עצות בירושלים נותנים לי עצות ומבקשים ממני כסף" .

פעם נשאל אם קפה נמס כשר והוא השיב "אין סומכים על הנס" .

כשעבר פעם ליד מסעדה ניו יורקית, שמעליה שלט ניאון מהבהב עם הכתובת " כשר" אמר: " פעם כשר פעם טרף" .

ראה גם:

"יש משהו בדברי הרבי מסאטמר"

אינג'ינר יעקב אלעזר (80) הצטרף לבית"ר בולגריה כשהיה בן 8 * השתתף בפעולות נועזות של אצ"ל והיה נוכח בטקס הקמת תנועת החרות * איבד את אמונו בליכוד כשבגין החליט לנטוש את סיני * היום הוא משתתף בכל הפגנה נגד ההתנתקות, המזכירה לו את גרוש משפחתו מסופיה ב-1943

על קו הטלפון היה גבר בעל קול עמוק עם מבטא בולגרי כבד. "מדבר יעקב אלעזר, אני הייתי עד להקמת תנועת החרות ואני רוצה להגיד לך מה דעתי על מה שקורה היום."

קבענו פגישה בדירת קרקע ברחוב מיכ"ל, הסמוך למצודת זאב בתל-אביב. זו אינה דירת מגורים אלא מעין מוזיאון פרטי, בו ריכז אלעזר אוסף מרשים של מסמכים, צילומים וספרים הנוגעים לפעולות הארגון הצבאי הלאומי בשנים 1936 עד 1948.

מצאתי גבר שלמרות 80 שנותיו הוא נע בזריזות בין חדרי הארכיון, שולף במהירות מסמכים, צילומים, מפות וספרים, ומפגין זיכרון פנומנאלי.

החוויה המעצבת

הוא נולד בסופיה בירת בולגריה (" בג" אלול 1925, בדיוק 28 שנים אחרי הקונגרס הציוני הראשון" , הוא אומר). הוריו היו קומוניסטים (" בעצם סלון קומוניסטים" ), אבל הוא מצא דרכו בגיל 8 למעוז בית" ר. החוויה המעצבת של ילדותו הייתה פגישה עם זאב ז"בוטינסקי, שביקר בסופיה בשנת 1938. אלעזר בן ה-13 השתתף במשמר הכבוד, כשהוא לובש את המדים החומים של בית" ר.

מאותה תקופה הוא מחזיק בארנקו את כרטיס הביקור הפשוט של ראש בית" ר, עליו כתוב רק, ולאדימיר ז"בוטינסקי, באותיות לועזיות.

חטיפת השופט

עם הגיעו לארץ, בתום מלחמת העולם השניה, התגייס לאצ" ל. בשנת 1947 השתתף באחת הפעולות הנועזות של הארגון – חטיפת נשיא בית המשפט המחוזי, השופט הבריטי ראלף וינדהם. החטיפה נועדה למנוע מן הבריטים להוציא לפועל גזר דין מוות שנגזר על לוחם אצ" ל, דב גרונר. מפקד הפעולה היה אהרון בן עמי, כיום פרופסור בדימוס, תושב אריאל.

" באותו יום" , מספר אלעזר, " התקיים משפט מסעיר שעסק בחלוקת רכושו של אדם שהשאיר ירושה גדולה בדרום אפריקה. האולם היה מלא מפה לפה וההמולה הייתה רבה. השופט היכה ללא הרף בפטיש על הדוכן, בניסיון להשתיק את הקהל.

" שני לוחמי אצ" ל פרצו באקדחים שלופים לאולם בית המשפט מן הדלת האחורית שדרכה נכנס השופט. הם קפצו על שולחנו. השופט לא הבין תחילה מה מתרחש והמשיך לדפוק בפטישו על השולחן, כשהוא מבקש להיפטר משני הלוחמים, כאילו היו זבובים טורדנים. כשהבחין בלועי האקדחים המופנים אליו הבין את המצב ונכנע מיד" .

שיחות עם שבוי

השופט הועבר למקום סתר בבית אריזה בפרדס ליד רמת גן. אלעזר נמנה עם צוות שומריו. הוא בילה עם השופט כמה יממות כשהוא דואג לכל מחסורו. מספק לו שמיכה שהביא מהבית (" היא חסרה לי עד היום" ) וכן ספרים אנגליים. ביניהם היה ספרו של ארתור קסלר, " כגנבים בלילה" , המתאר את מאבק הישוב והאצ" ל בשנות השלושים.

אלעזר מתאר את השופט כאדם משכיל בעל פנים עדינות. אדם נעים מאד, בשנות הארבעים לחייו. הואיל ואלעזר היה היחיד מבין השומרים ששלט באנגלית קיימו השניים שיחות ארוכות. " מיד מצאנו שפה משותפת. שוחחנו על ספרות, אמנות ופוליטיקה. הוא אמר לי כי אני לא נראה כטרוריסט שמסוגל להרוג. שאל אותי למה בחרו בו דווקא כבן ערובה. השבתי כי הוא נבחר בגלל הסמליות של חטיפת שופט השלטון הזר בעת שהוא יושב במשפט תחת הסמל הבריטי. זו גם הסיבה שלא חטפנו אותו ברחוב, דבר שהיה קל בהרבה. אני עצמי ערכתי את התצפיות שקדמו לפעולה וידעתי בדיוק את השעה שבה הוא יוצא מביתו במחנה שרונה (כיום הקריה בתל-אביב), עוצר במחלבת תנובה ואוכל לבן וממשיך משם לבית המשפט.

" הוא שאל אותי אם אהרוג אותו לכשאקבל פקודה לעשות זאת. עניתי לו: אני משליך את חיי מנגד יום יום. אם על חיי איני חס בוודאי שעל חייך לא אחוס" .

השופט שוחרר כעבור שלושה ימים הואיל והבריטים דחו את ביצוע גזר הדין ובארגון סברו שהם עומדים לחון את גרונר.

חטיפת הטייסים

אלעזר השתתף בפעולת חטיפה נוספת שנועדה למנוע את תלייתם של שלושה לוחמי אצ" ל שנתפסו בעקבות פריצת אצ" ל לכלא עכו. הפעם היו החטופים שני טייסים בריטיים.

" חטפנו אותם באיומי אקדח בעת שרחצו בבריכת גלי גיל ברמת גן. התכנית הייתה לחטוף שלושה, להכניס אותם לארון ולהעבירם למקום סתר. אך לארגון לא היה כסף לקנות ארון של שלושה תאים. בארון, שהונח בטנדר, היו רק שני תאים. כשניסינו להכניס את השלישי לא הצלחנו. אמרנו לו להסתלק אך הוא סרב לברוח ורק לאחר שהכיתי אותו בראש בקת אקדח הוא נמלט זב דם אל תוך הבריכה.

" העברנו את החטופים למקום סתר סמוך למקום בו שוכן היום בית הקברות הצבאי בקרית שאול. תוך זמן קצר נתברר לנו כי האזור מוקף צבא בריטי. נטשנו את החטופים. אני נכנסתי לרפת של אחד המשקים, קברתי את בגדיי ולבשתי בגדי רפתן. כך ניסיתי להימלט מן האזור. אך הבריטים ערכו סריקות יסודיות ועצרו אותי. שלחו אותי למעצר מינהלי במחנה המעצר בלטרון בו ישבתי עד הקמת המדינה" .

פגישה באירלנד

" לאחר מכן נודע לי שאחד החטופים איננו בריטי אלא אירי. באצ" ל ראו במלחמת האירים לעצמאותם מקור השראה והצטערתי על שלא ידעתי את זהותו קודם. כי אז היינו אולי משחררים אותו. בשנת 1957, כשהייתי כבר מרצה בטכניון, ניצלתי שנת שבתון ביקרתי באירלנד והצלחתי למצוא אותו. ניגשתי אליו ברחוב והנחתי את ידי על כתפו. הוא הגיב בהפתעה אך הביע שמחה והזמין אותי לפאב" .

אחרי הקמת המדינה ופרוק אצ" ל עבר אלעזר לירושלים בה המשיך אצ" ל ללחום עד רצח ברנדוט. התגייס לצה" ל, למד בטכניון הנדסת בנין וסיים בהצטיינות. עם תום לימודיו היה לחבר סגל והמשיך לכהן כמרצה עד צאתו לגמלאות.

יסוד תנועת החרות

סוף סוף הגענו לדבר על הנושא שבגללו נפגשנו – מה קרה לליכוד. כשהוקמה תנועת החרות ב-1948 יצא אלעזר מבסיס אצ" ל ברמת-גן כדי להיות נוכח בטקס שהתקיים במשרד בשדרות רוטשילד 15 בתל-אביב. היו שם כל ראשי המחתרת, מבגין ומטה. " הייתי בסך הכל לוחם אצ" ל בן 23. הלכתי למקום מתוך הרגשת מעורבות עמוקה ובהתרגשות רבה. בגין נאם והיתווה את דרכה של התנועה והיעדים שחרטה על דיגלה (" שלמות המולדת, צדק סוציאלי, קיבוץ גלויות" – הסיסמה שעיטרה את הלוגו של עיתון " חרות" שהחל להופיע זמן קצר לאחר מכן). הייתה אווירה אופטימית שהנה מתגשם החלום, תקום המדינה היהודית ואולי נצליח להשפיע על דרכה של המדינה המוקמת.

מה קרה מאז?

" בתנועת החרות היו אנשים טובים מאד אבל תמיד היינו מעטים. לכן כשבאו אלינו אנשים מבחוץ, בפרט אם היתה להם דרגה על הכתף, חיבקנו וקיבלנו אותם באהבה. כך היה עם עזר ויצמן, איציק מרדכי, משה דיין, אריאל שרון. תמיד אמרתי לחבריי: היגמלו מן הנוהג של עבדים. כל אלה שבאים אלינו הם כדאיניקים. פעם היה כדאי להיות כדאיניק למפאי היום כדאי להיות כדאיניק לחרות.

" עד להסכם קמפ דייויד והפקרת סיני עוד הייתי פעיל במוסדות התנועה. אך מוועידה לוועידה וממרכז למרכז ראיתי איך התנועה מידלדלת. תחילה הסכם גח" ל עם הציונים הכלליים, ואחר כך הליכוד וקליטת הגנרלים שדבר אין להם עם תנועת ז"בוטינסקי. לא נותר לי אלא להשתתף בהפגנות ולתת בכך ביטוי לאמונתי בתורת ז"בוטינסקי.

שני הנדרים

" פעמיים נדרתי נדר בחיי" , אומר אלעזר. " בפעם הראשונה נדרתי את הנדר הביתרי ("ביום שרות אני כמוט נחושת כגוש ברזל בידי נפח ושמו ציון"). בפעם השניה נדרתי כשהפשיסטים הבולגרים גרשו אותנו מסופיה ב-1943. יצאתי אז מביתי עם תרמיל גב. מן הבית הסמוך יצא חברי, בחור שלמד אתי בתיכון וניגנו יחד בתזמורת. שמו היה איביילו. בעצב רב אמר לי: חבל שאתם נרדפים ואין לכם מדינה להגיב. השבתי לו: היום אנחנו לא יכולים להגיב כי אנחנו חסרי כל. אבל במדינתי אשר תקום, כל מי שינסה לגרש אותי או את אחי מבתינו, כמו שמגרשים אותנו פה, יפגוש את הלוע של נשקי. הוא השיב לי: אם יגיע רגע כזה תקרא לי. בימים אלה צלצל אלי מבולגריה. שנינו כבר בני שמונים. הוא אמר לי: שמעתי ששוב מגרשים אתכם. האם לבוא? ואני לא ידעתי מה להגיד לו" .

================================================================

2. ההיגיון שמאחורי ה" טיפשות" של הבוחרים בבוש

לפני כמה חודשים ביקר בארץ אדם שישראלים מעטים שמעו את שמו. זהו מייקל אבאנס, העומד בראש אחד הארגונים הפרו ישראליים בארצות הברית. הארגון הוא " צוות המתפללים לירושלים" (Jerusalmem Prayer team) ומאוגדים בו עשרות כנסיות של נוצרים אוהבי ישראל. מטרת הארגון היא " להביא לידי כך שמיליון אנשים יתפללו יום יום לשלום ירושלים" .

וכן " לשמור ולהגן על העם היהודי עד שיבוא הגואל לציון" .

לידיד ישראלי שהביע באוזני האורח דאגה מן האפשרות שהנשיא בוש לא ייבחר, אמר אבאנס: " אל תדאג, אנחנו נצביע כולנו בעד בוש" .

מי זה " אנחנו" ?

" אנחנו" , אמר אבאנס לידיד הישראלי, " הלובי הפרו ישראלי. שיצביע בעד בוש. אל תטעה – אלה לא היהודים, אלה הנוצרים האבנגלים. עם כל הכבוד ליהודים, אנחנו מונים יותר – 52 מיליון איש. אנחנו לא נשאיר אתכם לבד" .

" אנחנו" אלה הם המיליונים שדיילי מירור הלונדוני תאר כך: " איך יכולים 59,054,087 אנשים להיות כה מטומטמים?" . זו הייתה הכותרת הראשית למה שהעיתון כינה " אסון הבחירות בארצות הברית" .

תבונה מול טפשות?

לא יהיה זה ניחוש פרוע לומר שהאליטות השמאלניות בישראל שותפות לדעה זו על מצביעי בוש. אפשר היה לראות זאת על פניהם הזחוחות של הפרשנים והמומחים למיניהם, שבליל הבחירות היו בטוחים שקרי ניצח. כלומר: שהתבונה, המתינות, הליברליות, הקידמה ניצחו את ה" טימטום" של המיליונים שהצביעו בעד בוש.

האמנם רציונליות מול טימטום?

מייקל אבאנס פירסם באחרונה ספר, " נבואות אמריקניות" , שהפך לרב מכר היסטרי בארצות הברית. הספר הזה נמכר יותר מספרו של ביל קלינטון (לפי דיווחי חנות הספרים הוירטואלית " אמזון" ). זו הפעם השניה שאבאנס מביס את משפחת קלינטון. ספרו הקודם נמכר יותר מרב המכר של הילרי קלינטון.

קריאה בספרו של אבאנס יש בה כדי ללמד משהו על הלכי הרוח של הנוצרים אוהבי ישראל ועל קהל המצביעים של בוש.

ספרו של אבאנס רצוף ציטוטים מכתבי הקודש וטיעוניו מבוססים על נימוקים תיאולוגיים. הרעיון המרכזי של הספר הוא שהנביאים התנבאו על ארצות הברית ועל יעדיה. ואם לא תמלא את יעודה המרכזי, שהוא לסייע לעם ישראל לשוב לכל ארץ ישראל, יבוא עליה חורבן, כשם שבא על המעצמות של ימי הקדם.

אבל אם נעזוב לרגע את התיאולוגיה המניעה את אבאנס נמצא אצלו מישנה סדורה בנושאים מדיניים וחברתיים. מישנה היכולה להתקבל גם על דעתם של אנשים שאינם מצפים לגאולת העולם בתחייתו של ישו. יותר מזה: זוהי להערכתי מישנה הנותנת תשובה לניהיליזם הדסטרוקטיבי של הפוסטמודרניזם שפשה כמגפה בעולם המערבי.

מהותו של הטרור

הסיבה לעיוורון שגילתה ארצות הברית כלפי הטרור, אומר אבאנס, הוא שהיא התייחסה לבעיה המזרח תיכונית כאל בעיה פוליטית. היא לא תפסה כי זוהי בראש ובראשונה בעיה דתית.

אבאנס מצטט את יגאל כרמון (מנהל המכון לחקר המזרח התיכון ממר" י) שאמר בנאום בפנטאגון ב-26 בפברואר 1993 כי " האסלאם הרדיקאלי הוא איום קבוע על ארצות הברית" . אז צחקו לו, אומר אבאנס. והמשיכו לצחוק גם לאחר הניסיון הכושל לפגוע במגדלי התאומים שארע זמן קצר לאחר מכן. הצחוק נפסק אולי לאחר התמוטטות המגדלים.

מה שקרה במערב, אומר אבאנס, הוא שהתפתחה עמדה המבקשת להבין את הטרור ואף להצדיק אותו. הטרור נעשה כאילו על ידי אנשים מדוכאים, המתמרדים במדכאיהם. לעמדה הזו אין שחר, אומר אבאנס. תושבי הודו עניים יותר מן הערבים במזרח התיכון ושם אין טרור.

הרציונליזציה של הטרור מחזקת אותו ומגבירה אותו. " שוו בנפשכם. אנחנו הצענו ליאסר ערפאת 30 מיליארד דולר ואת מזרח ירושלים, יהודה ושומרון . זאת, למרות שהוא אחראי לאלפי פעולות טרור. וכך לימדנו את העולם שהפשע משתלם" .

הבסיס המוסרי

וכאן מגיע אבאנס למה שנראה בעיני העיקר. " אי אפשר לנצח את המלחמה בטרור" , אומר אבאנס, " ללא טוהר מוסרי. האינטלקטואליזם השטני של הרלטיביזם נוצל על ידי היטלר לרצח שישה מיליון. כיום היחסיות הזו היא חלק מן המטען הרוחני של האנרכיסטים הניו אייג"רס ושל פעילי השלום למיניהם. אמריקה סובלת מאז שנות התשעים מהעדר קנה מידה של טוב ורע. התוקפן הוא הקורבן והחפים מפשע ראויים לגורלם. כל ניסיון לעקור את הטרור העולמי בלי לחרוש את קרקע צמיחתו יביא רק להגברת תפוצתו של. בפני אמריקה עומד יעוד היסטורי בעידן בו העולם במצוקה" .

" סבא של אמי נשרף על יהדותו"

אבאנס איננו מסתיר את הרקע היהודי שלו. אמו הייתה יהודיה ניצולת שואה ואביו נוצרי קתולי שהתעלל קשות בבנו.

מספר אבאנס: " הסבא של אמי נשרף בבית הכנסת שלו במינסק שברוסיה. שורפיו כתבו על הקירות: רוצחי ישו. הדודות והדודים של אמי נשרפו באושוויץ. וגם שם קראו להם רוצחי הנוצרי. אמי ניצלה והיגרה לאמריקה בהיותה ילדה. כילד עזרתי לאמא בעבודת הרוכלות שלה וכשסייעתי לה לדחוף את העגלה זרקו עלינו אבנים וקראו לאמא מכשפה יהודית ולי רוצח ישו" .

תפיסתו הדתית של הנשיא בוש

השבועות האמריקני רב היוקרה " יו.ס. ניוז אנד וורלד רפורט" , פירסם בשעתו מאמר בו טען כי בוש מבסס אמנם את עמדותיו בנימוקים לוגיים, הנתמכים על ידי חבר יועצים ומומחים ממדרגה ראשונה. אבל המניע העיקרי להתנהגותו של בוש הוא דתי.

בשנות השמונים עבר בוש תמורה רוחנית (" נולד מחדש" ). בהשפעת המטיף הפופולרי בילי גרהם הוא הפך להיות אבנגלי. האבנגליזם היא תנועה פרוטסנטית, השוללת את התפיסה הקתולית בדבר סמכות מוסדות הכנסייה. האבנגלים מדגישים את חשיבות הגאולה האישית וקבלת ההשראה האלוהית של כתבי הקודש. מאז " הלידה מחדש" שלו מתנזר בוש מן השתייה, מתפלל מדי יום וקורא בתנ" ך ובמיוחד במזמורי תהילים.

חטאיה של ארה" ב

הנשיא בוש, אומר אבאנס, הוא הנשיא הידידותי ביותר לישראל מאז הנשיא הרי טרומן, שהכיר בהקמת מדינת ישראל ב-1948.

בוש חולל מהפך במדיניות האמריקנית שבמשך שנים רבות הייתה עוינת לציונות ולעם היהודי. ארצות הברית התנגדה להצהרת בלפור, יזמה שורה של חוקי הגירה שנועדו לחסום את הכניסה לארצות הברית – תחילה מיהודי מזרח אירופה ואחר כך מהיהודים שנמלטו מן השואה. והחמור ביותר: ארצות הברית אטמה אוזניה ועצמה עיניה נוכח השואה. רוזבלט נמנע מלפתוח את השערים ומלהפציץ את משרפות אושוויץ. הוא כרת ברית עם אבן סעוד, מלך סעודיה, ומאז משועבדת ארצות הברית לנפט הסעודי שגם מממן את הטרור. ה-11 בספטמבר אומר אבאנס הוא העונש על החטאים האלה.

מדוע רבים כל כך אוהבים לשנוא את המתנחלים * מה קרה לחברה הישראלית הרואה ב" כיבוש" סיבה לכל מכאוביה * איך להסביר את התמיכה הציבורית בתכנית ההתנתקות המסוכנת וחסרת התכלית * לפסיכולוגים חברתיים יש הסבר: תסמונת השעיר לעזאזל ( SCAPEGOATING )

שעיר לעזאזל - בעיני צייר אנגלי בן המאה ה-19 ויקישיתוף

תכנית ההתנתקות לא הייתה נולדת ולא הייתה מגיעה לשלב אליו הגיעה לולא נהנתה מתמיכה ציבורית רחבה.

התמיכה הזו אמנם נזילה. ייתכן שמסע שכנוע, או אירוע לאומי טראומטי, ישנה אותה. כפי שקרה במשאל מתפקדי הליכוד. כפי שקרה לא פעם אחרי פיגוע גדול. אך עובדה היא שכרגע חלק גדול מן העם קיבל את התפיסה ש" סיום הכיבוש" הוא מטרה לאומית ראויה, וכי המתנחלים הם המכשול בפני השגת מטרה זו.

גם הסכם אוסלו זכה להסכמה עממית בראשיתו. אבל אז ניתן היה להסביר את ההיגיון מאחורי הסכמה זו. העם היה עייף משנים של מלחמה וטרור. ההסכם הבטיח שלום ושגשוג. קל היה להתפתות לאשליותיו.

לא כך עכשיו. אין לתכנית ההתנתקות שום בסיס רציונאלי. גם חסידיה המובהקים אינם מבטיחים שהיא תביא שלום או הפסקת הטרור. הישרים שבהם אפילו מודים שההתנתקות עלולה להגביר את הטרור.

אף על פי כן זוכה התכנית לתמיכה רחבה. אחרת לא היה שרון מעז להעלותה. אפשר להוכיח זאת מאירוע הקשור בתקופת יצחק רבין ז" ל. רבין בדק אפשרות לפנות את חברון בעקבות ברוך גולדשטיין. הוא חזר בו, לאחר שסקרי דעת קהל העלו שרוב הציבור מתנגד לפינוי.

מה הוא ההסבר להסכמה הציבורית לתכנית ההתנתקות, למרות היותה חסרת שחר ומסוכנת?

מחפשים אשם

יש לכך הסבר בתחום הפסיכולוגיה החברתית. הוא קשור למושג

SCAPEGOATING ובעברית " תסמונת שעיר לעזאזל" .

בספרות המחקרית מתוארת התסמונת כתהליך פסיכולוגי-חברתי שבו קבוצת אנשים מסירה מעל עצמה את האחריות למציאות שבה היא נתונה ומטילה אותה על קבוצה אחרת. הסרת האחריות באה לביטוי ביחס של עוינות, כעס, שינאה, הטלת האשמות ונידוי.

תסמונת השעיר לעזאזל מוסברת בכך שהקבוצה המאשימה סובלת מרגשות אשם, תוקפנות, ובעיקר תסכול. היא מחפשת שעיר לעזאזל בלי להיות מודעת לכך, תוך הכחשה עצמית. השעיר לעזאזל משמש מעין מנגנון הגנה לקבוצה המאשימה מפני תחושת חוסר האונים שהיא חשה.

המאפיין את התופעה הוא היותה בלתי רציונאלית. השעיר לעזאזל מואשם באחריות לדברים והיפוכם.

השעיר לעזאזל הוא בדרך כלל קבוצת מיעוט: יהודים, שחורים, צוענים, קומוניסטים, קפיטליסטים, נשים, מכשפות, צבעונים, לבנים, עניים, עשירים וכו".

החברה הישראלית ידעה בהיסטוריה הקצרה שלה שורה ארוכה של שעירים לעזאזל : חרדים (הם טפילים, סוחטים כספים, כופים חוקים דתיים, משתמטים מצה" ל); עדות המזרח (מרוקאי סכין, אלימים, עצלנים, פרימיטיבים); עולים מרוסיה (לוקחים את כל המשרות, מתבדלים, אינטליגנטים, לא יהודים); אתיופים, גרוזינים, ועוד ועוד.

האחרונים ברשימה הם המתנחלים ואין צורך לפרט במה הם מואשמים.

באין חזון ייפרע עם

איך הפכו המתנחלים שעיר לעזאזל?

הדבר קשור בתהליכים חברתיים ואידיאולוגיים שעברו על החברה הישראלית. בשנותיה הראשונות של המדינה היו בארץ שבטים רבים לא פחות מאשר היום. היו דתיים וחילוניים, ימניים ושמאליים, אשכנזים ובני עדות המזרח, עניים ועשירים. אבל הייתה אחדות מטרה. זכר השואה היה טרי, כמו גם זכר הגלויות. לא כולם ידעו על פה את כתבי הרצל ומכס נורדאו, אך המטרה הציונית הייתה נחלת הכלל.

השבר הגדול בא לכאורה בעקבות מלחמת ששת הימים ו"הכיבוש" . אך התהליכים שהביאו לשבר החלו קודם לכן. מחד, התברגנות החברה הישראלית שהפכה מחברה חלוצית לחברה נהנתנית. מאידך, אובדן ההגמוניה של תנועת העבודה הציונית כנושאת הדגל. החזון הציוני הלך ודהה ולמרכז השיח הציבורי התקשורתי חלחלו רעיונות אנטי ציוניים של השמאל האנטי ציוני. השמאל הזה היה קיים בשולי התנועה הציונית מראשיתה. אך החלל הריק שהותירה התנוונות מפא" י ההיסטורית אפשרה את עלייתו למרכז הבימה הציבורית. אמנם גם היום התפיסות האנטי ציוניות (שהפכו לפוסטציוניות) הן נחלת מיעוט מבוטל. אך מיעוט זה נמצא באליטות התרבותיות, הכלכליות והתקשורתיות וככזה השפעתו על התודעה הציבורית רחבה.

בהעדר החזון הציוני התפורר הגורם המלכד של החברה. האויב הערבי, שהיה בעבר גורם מלכד (כי נתפס כסכנה קיומית), הפך להיות גורם מפורר. מחד, הייאוש מכל סיכוי לפתור את בעיית ההתמודדות עמו. מאידך האופיום של פתרונות השווא של " תהלך השלום" ו" צריך לדבר" והחרדה של " מה יהיה הסוף" .

על רקע זה כמה פשוט לומר שהכיבוש אשם והמתנחלים אשמים במצב.

עינב גלילי: למה אני שונאת אותם

" …היכולת שלי לראיית מתנחלים כבדים היא מאד מוגבלת. אני יכולה לשבת מולם ולשנוא, ועם הזמן זה רק מחמיר. שיעברו דירה, שיקבלו פיצויים נדיבים מאד, יגיעו המאכרים ויאללה, נגמר. התוצאה של ההיאחזות הזאת נראית לי שואתית" .

(כוכבת הטלוויזיה עינב גלילי, נכדתו של ישראל גלילי, ממניחי היסוד להתישבות ביש" ע, בראיון למיכל קפרא במעריב).

" שישאלו את השכנים הערבים"

" אם מישהו באמת עד כדי כך לא שפוי שהוא רוצה להתחיל פה מלחמת אחים הוא מוזמן לנסות. הוא עתיד לגלות שהיא תהיה קצרה במיוחד. הממלכה הישראלית נוטה באופן מסורתי לגמגם לא מעט לפני שהמלחמות שלה מתחילות. אבל כשהן מגיעות היא נוהגת להפגין יעילות תכליתית. אם הם לא מאמינים לזה שישאלו את השכנים הערבים שלהם" .

(יאיר לפיד בידיעות)

 ירי כדי לפגוע

" צריך להבהיר כבר עכשיו, שאנחנו נילחם בכל האמצעים באלימות של מתנחלים קיצונים. כולל הגנה עצמית בכל המובנים. ואם לא תהיה ברירה, אם חס וחלילה יכריחו אותנו, ניאלץ לפתוח באש… צריך יהיה לירות באוויר. אחר כך לירות כדי לפצוע. ובמקרה אחרון, כמוצא אחרון, צריך יהיה לשתק אותם באמצעות ירי-כדי-לפגוע" .

(ח"כ אבשלום וילן בראיון ל" הארץ" )

" אפילו שפך דם"

" מה שחסר בשעה זו הוא מטה פינוי בראשות אלוף מוכשר ומנוסה, שירכז יחידות מאומנות היטב למשימה ייחודית זו, שיעדה לא רק לנצח על הפינוי, אלא להתמודד נגד כל פרובוקציה שנועדה לגרור את צה"ל למלחמת אזרחים, אפילו זה יהיה כרוך בשפך דם." (יואל מרכוס, " הארץ" )

==================================================

ראה רקוויאם לחלוציות בעידן הפוסט ציוני

הדרך לירושלים 1875 (מתוך אוצר הצילומים)

שער הגיא ראשית המאה העשרים

ENGLISH VERSION

פרסי נובל – יהודים מול כל העולם

מאות צילומים נדירים מן המאה ה-19 מחזקים את המסקנה העולה ממפת המשלחת הבריטית * הצילומים לוקטו בשקדנות על ידי חוקר ארץ ישראל אלי שילר וניתן לצפות בהם באינטרנט * וגם מפות טופוגרפיות מעולות של הארץ ניתן להוריד ובקרוב אולי גם המפה הבריטית

כשפרסמתי כאן, לפני שבועיים, את המאמר על " המפה הגדולה של הארץ הריקה" , התקשיתי למצוא צילומים, שיתמכו במסקנה העולה מאותה מפה.

המפה – אשר שורטטה בידי משלחת בריטית שערכה כאן סקר יסודי בשלהי המאה ה-19- מוכיחה מעל כל ספק כי אנשי העלייה הראשונה (1882) מצאו ארץ שוממה וריקה. בדיוק כפי שתארו הסופר מארק טווין ותיירים רבים אחרים.

קבר רחל 1900

מאותה תקופה יש שפע של איורים יפהפיים בספרי מסעות. מאחד מהם נטלתי את האיור של רחוב ביפו. הבעיה עם האיורים הללו הוא שהם משקפים יותר את הרומנטיקה של המאיירים כלפי הנוף הפיסי והאנושי של " ארץ הקודש" , מאשר את המציאות. בספרו של מארק טוויין מצויים כמה צילומים, אך הם באיכות כל כך גרועה שלא ניתן להשתמש בהם. וכך גם צילומי התקופה ממקורות אחרים. ביניהם צילומים שהופיעו בספריהם של חברי המשלחת הבריטית.

להמשיך לקרוא ←

דן ירדני מחזיק בחלק של המפה בה נראים קווי הכינרת(צילום זאב גלילי)

ENGLISH VERSION

עידכון ינואר 2016

אספן מפות עתיקות מרמת-גן מחזיק אוצר היסטורי חינוכי * מפה ענקית שהכינה משלחת סקר בריטית בשלהי המאה ה-19, בקנה מידה של 1 ל-63000 * המפה מוכיחה כי ערב העליה הראשונה היתה הארץ דלה וריקה * היא מאמתת את טענת הציונות: עם ללא ארץ לארץ ללא עם * לתשומת ליבו של שר החינוך נפתלי בנט

מצאתי אוצר ששר החינוך מוזמן לראות אותו: מפת ארץ ישראל, יחידה במינה, המפה הגדולה ביותר לתקופתה. זוהי מפה שהוכנה על ידי משלחת חוקרים בריטיים, שערכה סקר בארץ ישראל בין השנים 1871-1878 [כלומר שבע שנים לפני העליה הראשונה]. קנה המידה של המפה הוא אחד ל-63000 לערך. כל סנטימטר במפה הזו, שגודלה כגודל חדר גדול, מייצג כ-630 מטר במציאות. על פי המפה ניתן לקבוע איזה ישובים היו בארץ באותן שנים ומה היה גודלם. ולפי נתונים אלו להעריך מה היה גודל האוכלוסייה כאן.

המפה הזו היא התעודה החשובה ביותר, להערכתי, להוכחת הטענה הציונית: " עם ללא ארץ לארץ ללא עם" .

ממתי מתחילים את ההיסטוריה

הסופר והוגה הדעות היהודי ארתור קסטלר אומר בספרו " הבטחה והגשמה" כי השאלה מי צודק במאבק על ארץ ישראל תלויה בשאלה ממתי מתחילים את ההיסטוריה של הארץ הזו. יהודי מאמין מתחיל את הספירה מאברהם אבינו וההבטחה שקיבל [" כי את כל הארץ אשר אתה רואה, לך אתננה ולזרעך עד עולם"]. על טיעון זה, נאמר באחד האתרים של אש"ף, כי "היהודים טוענים שבאיזה תנ"ך הבטיחו להם את הארץ" . הם מתעלמים מכך שגם הקוראן קובע שזו הארץ המובטחת ליוהידים.

 אפשר להתחיל את ההיסטוריה מימי בית שני. ואז מתברר כי האוכלוסייה היהודית בארץ ישראל מנתה באותה תקופה, לפי אומדנים שונים, עד שישה מיליון נפש. ועל טענה זו כבר אמרו הפלסטינים שבארץ ישראל ישבו  החיתים והעמלקים שהם אבות הפלסטינים.

לענייננו חשוב להתחיל את ההיסטוריה דווקא מן העלייה הראשונה ובחינת השאלה מה מצאו כאן העולים שהחלו להגיע בשנת 1882. הטענה שהציונות לא באה לארץ ריקה, מקובלת היום על רבים וטובים בשיח הציבורי הישראלי. תרמו לכך לא מעט השמאל הפוסט ציוני וההיסטוריונים החדשים, הרואים בעצם הקמת המדינה חטא קדמון שיש לכפר עליו. אפילו היסטוריונית ציונית כאניטה שפירא מאשימה את הרצל כי  לקה ב" עיוורון צבעים" בכך שהתייחס לאוכלוסייה ה" ילידית" " יחס האופייני לעליונות האירופית והקולוניאליזם" .

על רקע זה חשוב לדעת מי היה כאן בעת העליה הראשונה וכמה מנו יושבי הארץ אז.

שום עם פלסטיני

באחד האתרים של אש"ף מצאתי את הטענה כי "העם הפלסטיני" מנה בסוף המאה ה-19 529,500 נפש.

האמנם עם ? האמנם ישוב גדול ?

לא היה ולא נברא.

על דעת כל החוקרים הרציניים (שאינם תועמלני אש"ף) מקובל שבאותה תקופה לא היה עם פלסטיני, אפילו בתיאוריה. האוכלוסייה שהייתה בארץ ישראל לא נתייחדה מן האוכלוסיות הערביות בכל המרחב – לא מבחינה אתנית, לא מבחינה לשונית ולא מבחינה תרבותית או דתית. רק ההיסטוריון הפוסט ציוני ברוך קימרלינג (בספרו "פלסטינים עם בהיווצרותו" ) מקדים את היווצרותו של המושג "פלסטינים" לשנת 1831.

יתר החוקרים תמימי דעים שהלאומיות הפלשתינאית, המייחדת אותה מן הלאומיות הכלל ערבית, התגבשה רק בראשית המאה העשרים.

מה ומי מצאו אנשי העלייה הראשונה כשהגיעו לארץ?

מוקד לענין עולמי

במחצית השנייה של המאה ה-19 הפכה ארץ ישראל מוקד בעל עניין עולמי. המאה ה-19 התאפיינה בגילויים ארכיאולוגיים מרשימים – פיענוח כתב החרטומים על אבן הרוזטה, על ידי החוקר הצרפתי שאמפוליון; חשיפת הקשת העתיקה בירושלים על ידי החוקר האמריקני רובינסון (שעל שמו קרויה הקשת); קברי המלכים בירושלים שנחשפו על ידי החוקר הצרפתי דה סולסי; גילוי מצבת מישע מלך מואב ליד נחל ארנון ועוד. כל אלה הפכו את המזרח הקרוב, ואת ארץ ישראל בפרט, מוקד עליה לרגל של ארכיאולוגים, גיאוגרפים, מדינאים, אנשי דת ותיירים. בין הבאים לתור את הארץ היו אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל ( THE PALESTINE EXPLORATION FUND) שיצרו את המפה שהיא הנושא שלנו.

מארק טוויין בארץ ישראל

בין התיירים הרבים שהגיעו באותה תקופה לארץ היה גם הסופר האמריקני הנודע מארק טוויין. טווין היה כאן בשנת 1867, חמש עשרה שנים לפני העליה הראשונה. את התרשמותו תיאר בספר, במילים הבאות: " ארץ שממה שאדמתה עשירה למדי אלא שכולה שמיר ושית, מרחב דומם ואבל. יש כאן עזובה שאפילו הדמיון אינו יכול להעניק לה תפארת חיים ומעש. הגענו בשלום להר תבור… כל הדרך כולה לא ראינו נפש חיה… בשום מקום כמעט לא היה לא עץ ולא שיח. אפילו הזית והצבר, אותם ידידים נאמנים של אדמת זיבורית, כמעט נטשו את הארץ… ארץ ישראל יושבת בשק ואפר. מרחף עליה כישופה של קללה ששדפה את שדותיה ואסרה את תעצומות כוחה באזיקים. ארץ ישראל שוממה וחשוכת חמדה. ארץ ישראל שוב אינה שייכת לעולם המעשה הזה. קודש היא לשירה ולמסורת, ארץ חלומות… נצרת עזובה… יריחו ארורה… ירושלים…כפר חלכאים…" .

שער ספרו של מארק טוויין. במרז ציור של המחבר בדמות תרמילאי.

אחרי תיאור כזה דומה כי לא נותרה עוד שאלה מה ומי היו בארץ ישראל. לא בעיני ההיסטוריון החדש בני מוריס (שלכאורה חזר בינתיים בתשובה) הכותב בספרו " קרבנות" כי " אפשר שהוא (מארק טוויין) נתפס להגזמה" .

אם מארק טווין מגזים הרי גם שורה ארוכה אחרת של נוסעים, יהודים ולא יהודים, שהגיעו באותה תקופה לארץ ישראל, הם גוזמאים ובדאים. שכן, התיאור הזה חוזר על עצמו בלי סוף.

על רקע זה נודעת חשיבות רבה לשאלה מי היו יושבי הארץ באותה תקופה וכמה הם מנו.

כמה היו כאן

זו איננה שאלה סטטיסטית. מי שמאשים אותנו שהתנחלנו בארץ של עם שאינו קיים, או שדחקנו את רגליהם של ה"ילידים" , צריך להראות לנו כמה " ילידים" היו כאן ומי הם היו.

התשובה לשאלות הללו פתוחות לדמיון המזרחי ולפסבדו מדענים, המשרתים את בעלי הדמיון הזה.

נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, שהיה מגדולי החוקרים של ארץ ישראל בתקופה העותמנית מביא ( בספרו " ארץ ישראל ויישובה בימי השלטון העותמני" ) נתונים על מספר אוכלוסיית ארץ ישראל ביובל הראשון לשלטון העותמני (1525-1573). הוא מצא בארכיונים בקושטא נתונים שנאספו בחמישה מפקדים שנועדו לגביית מיסים. במפקדים אלו נמנו 45 עד 50 אלף בתים משלמי מס. לפי הערכת בן צבי מנו תושבי בתים אלו כ-300 אלף נפש בקירוב.

יצחק בן צבי

מספר זה אינו אומר מאומה על מספר האוכלוסין ברבע האחרון של המאה ה-19. בשלוש מאות השנים שחלפו ידעה הארץ זעזועים לא מעטים – רעידות אדמה, מגפות, מכות ארבה, מכת שודדים הפורצים מן המדבר ועוד. כל זאת בשלטון מושחת מיסודו, שסחט את התושבים עד לשד עצמותיהם ולא נתן להם שום שרות.

בן צבי אינו מציין שום אומדן למספר התושבים הערביים בעת העליה הראשונה וברור שלא היה לו מקור מהימן לאומדן כזה. בני מוריס אומר שהמספר הוא כארבע מאות אלף נפש. מוריס מסתמך על הגיאוגרף הגרמני אלכסנדר שולץ, שכתב ספר בנושא המבוסס על שיטות שונות ומשונות לקבוע מספר אוכלוסין, בלי מקור מוסמך ואמין. שולץ עצמו מציין (במאמר שכתב כנראה אחרי הדפסת ספרו) מספרים גדולים עוד יותר ואין פלא שהוא חביב הפלסטינים המרבים לצטט אותו באתרים שלהם. מוריס מסתמך בהקשר אחר גם על החוקר הסקוטי ג'סטין מקארתי, שגם הוא מצוטט בנדיבות על ידי הפלסטינים. מקארתי מביא מספרים גדולים בהרבה. הוא קובע שב-1860 היו 411 אלף פלסטינים וב-1890 היו 553 אלף פלשתינאים.

על סמך מה? אין תשובה.

ג'ואן פיטרס, מחברת הספר "מאז ומקדם" , מעריכה כי עם ראשית העלייה הראשונה ב-1882 היו בארץ כ-141 אלף לא יהודים וכרבע מהם מהגרים שהגיעו לארץ בשנים האחרונות, בעיקר בעת הכיבוש המצרי. כיבוש זה נמשך משנת 1831 עד 1840 ובמהלכו יזם הכובש המצרי הגירה רבתי של מצרים לארץ ישראל. הם הובאו לעזה, בית שאן, שכם, עכו ויפו.

פרופסור משה מעוז מגיע לאומדן קטן בהרבה לגבי כל התקופה העותמנית. במאמרו שכתב בספר     "תולדות ארץ ישראל" הוא מציין כי כתוצאה מפעולות השלטון העותמני ותנאי התברואה הירודים הייתה אוכלוסיית ארץ ישראל בתהליך מתמיד של דילדול ובמשך מאות שנים לא עלה מספר הערבים על מאה אלף.

אם לסכם: אין למעשה אומדן מבוסס למספר הלא יהודים בארץ ישראל עם בוא העליה הראשונה, אף שסביר להניח שמדובר באוכלוסייה קטנה. אם ההערכה הממעיטה נכונה, דהיינו שהיו בארץ בסביבות 100 אלף ערבים ב-1878 ( השנה בה נסתיים הסקר של המשלחת הבריטית) פרוש הדבר שבשבעים השנים שחלפו עד 1948 גדלה אוכלוסיית הערבים פי 12. אי אפשר להסביר עליה זו אלא בהגירה מאסיבית מן הארצות השכנות.

איך נוצרה המפה

סמל הקרן

" הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל" הוקמה בשנת 1865 על ידי סלתה ושמנה של החברה הבריטית דאז – לורדים, אנשי אקדמיה, כוהני דת, אילי הון. הקרן הציבה לה כמטרה לערוך מחקרים ארכאולוגיים, היסטוריים, גיאוגרפיים ואתנוגרפיים במה שנקרא אז " פלסטיין" .

המשלחת מנתה כמה עשרות אנשים, ביניהם קרטוגרפים מומחים, ובראשה עמדו אישים בעלי שעור קומה: וורן, קונדר וקיצ'נר. היא החלה בסקר בשנת 1871 וסיימה את עבודתה בשנת 1878.הדפסת המפה נמשכה כמה שנים והיא הייתה עם הופעתה המפה המפורטת והמדויקת ביותר של ארץ ישראל. בגלל גודלה הודפסה המפה ב-26 חלקים נפרדים, בארבעה צבעים, בשיטת הליתוגרפיה.

מפות של דימיון

 דן ירדני, המחזיק עותק של המפה, הוא מהנדס במקצועו, איש ניהול סטארט אפ בעיסוקו ואוהב ארץ ישראל במהותו. הוא החל לאסוף מפות עתיקות של ארץ ישראל מצעירותו וחדר העבודה שלו נראה כפינה במוזיאון יותר מאשר משרד של מנהל חברה גדולה.

ירדני הוא איש אשכולות מקסים בעל אוסף מדהים של מפות וספרי יודאיקה, בקיא היטב בנושא. רוב המפות העתיקות של ארץ ישראל, הוא מספר לי, אינן מפות במשמעות הרגילה של המילה. הן אינן מדויקות, מכילות אלמנטים אמנותיים ולא פעם מבוססות על הדימיון. למשל יש לו מפה של קרטוגרף בשם פונטיוס מן המאה ה-17 שעליה מצויירים ארועים היסטוריים מתקופות שונות. הקרטוגרפים של אז לא הכירו ממש את הארץ. כך מופיע באחת המפות נהר המחבר את הים התיכון עם ים כינרת. במפה אחת רואים שלירדן יש מקור שנקרא דן ומקור שנקרא יור. הקרטוגרפים הניחו שאם לחלק אחד מן השם ירדן יש מקור בשם דן המקור השני נקרא יור.

את  עותק  המפה של משלחת הסקר הבריטית "רכשתי בחנות ספרים בלונדון במחיר מציאה. שם לא ידעו להעריך את חשיבותה. היום היא שווה הרבה אלפי דולרים" , אומר ירדני.

מה לומדים מהמפה

ייחודה של המפה הוא שהמודדים הבריטיים סימנו בדיוק נמרץ את גבולותיו של כל ישוב וציינו בצבעים מיוחדים את החלקים המאוכלסים של הישוב. כלומר: אפשר על פי מפה זו לדעת מה היה גודלו של כל ישוב שהיה בארץ באותה תקופה, מנהר ליטאני בצפון ועד דרומית לבאר שבע.

המפה משקפת בצורה קרטוגרפית מה שמארק טווין תאר בצורה ספרותית: ארץ שממה וציה, ריקה מאדם. בעזרת סרגל מדידה קל לקבוע את גודלו של כל ישוב. בדיקת הכפרים מעלה שמדובר בכפרים ששטחם זעיר. הגדולים שבהם הם בני מאה על מאה חמישים מטרים. בקושי שני שורות בתים. הסימון בצבעים מלמד למשל שעכו הייתה מיושבת אז רק בחלקה. אזורים שלמים היו ריקים מאדם, בדיוק כמו שלמדנו בבית הספר. כזהו למשל עמק יזרעאל וביקעת הירדן וכל המקומות שהמתיישב העברי החיה. (על עמק יזרעאל אומר בני מוריס בספרו שהציונות שגאלה את העמק שללה מן הפלסטינים שטח שיכלו להתפתח בו).

ך נראתה עכו בשנת 1875

כמה מימצאים העולים מן המפה, יש בהם כדי להמחיש את חשיבותה.

חיפה מסומנת במלבן בגודל 7 מילימטר על 3 מילימטרים. כל מילימטר פרושו 63 מטרים במציאות. פרוש הדבר ששטח חיפה כולה היה 440 מטרים על 190 מטר. המושבה הגרמנית נמצאת מחוץ לחיפה וכל בית בה מסורטט בדיקנות.

חיפה כולה היתה בשטח 440 מטרים על 190 מטר בשנת 1877

נצרת היתה אז קצת גדולה מחיפה. צורתה כצורת דלעת שהצלע הארוכה שלה 600 מטרים והצלע הקטנה כ-300 מטרים. אפילו טבריה גדולה מחיפה – 300 על 600 מטרים. יפו " הגדולה" היתה בסך הכל עיירה קטנה – 540 על 240 מטר. שייך מוניס עליה יושבת אוניברסיטת תל אביב היתה כפר קטנטן 180 על 90 מטר. אבו כביר, יאזור וסומייל זעירים ממש. דלית אל כרמל מסומנת כביצה קטנטנה בגודל 3 מילימטר. וכך עוספייה יהוד וכפרים רבים אחרים.

רחוב ביפו בציור מן המאה ה-19. עיירה קטנה – 540 על 240 מטר

ירושלים שבתוך החומות אכן גדולה – אלף מטר על אלף מטר. לא היה כלום מחוץ לחומות. ובתוכן אנחנו יודעים (לא מן המפה) תמיד היה רוב יהודי.

מודדים בירושלים

" באלה הימים באו ירושלימה אנשים מממשלת בריטאניה, הביאו בידם פירמאן מאת השולטאן ירום הודו הי הרשות נתונה למוד את שוקי העיר ואת טמסילותיה מקצה לקצה רחובותיה. וגם בהר הבית (אשר מלפנים לא הונח בלתי ישמעאלי לבוא שמה) באו האנשים האלה וימודוהו ארכו ורחבו, וגם בתוך המערות ונקרות הצורים אשר שם. באו התבוננו על כל הנפלא ויתארו תבניתם ודמותם -לא הניחו מקום גדול וקטן אשר לא תארוהו על ידי מלאכת מחשב (פוטוגראפיה).(" הלבנון, ח" טבת תרכ" ה 1865)

כך ערכו מדידות למיפוי במאה ה-19

מכשירי המדידה  בהם השתמשה משלחת הסקרץ

http://amudanan.co.il/ (יש ללחוץ על המלה מפה ולבחור במפה של 1880)

ENGLISH VERSION

ראה גם אוצר הצילומים של palestine

סרט בנושא ביו טיוב

http://www.youtube.com/watch?v=74hILhK82OQ

פתאום קם אדם ומרגיש שהוא עם ומתחיל לרצוח

http://www.zeevgalili.com/2012/01/16257

השתמרות שמות שמות עבריים בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/2011/02/13803

""ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטים הפלסטינים

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

יונה לוי גרוסמן מסבירה http://www.youtube.com/watch?v=rYxIgtuS5SM

יום הנכבה וההונאה

http://www.zeevgalili.com/2010/05/8830

דמוגרפיה וגאוגרפיה בארץ ישראל

http://www.zeevgalili.com/?p=1390

 ג'ואן פיטרס שחשפה את הבלוף של הפליטיןם

http://www.zeevgalili.com/?p=6933

 הגירת פועלים מצרים לארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=5929

אוצר צילומים של ארץ ישראל
http://www.zeevgalili.com/?p=306

ללמד את הנאכבה או לאסור אותה
http://www.zeevgalili.com/?p=3784

The Palestine Exploration
http://www.pef.org.uk

אוכלוסיית ארץ ישראל 1875 פרד מ. גוטהייל

http://www.jstor.org/pss/4282757?cookieSet=1

אונר"א אירגון אנטישמי לחיסול ישראל
http://www.youtube.com/watch?v=C-omIlOSFvQ

עזמי בשארה: אין עם פלסטיני
http://www.youtube.com/watch?v=U1KkYjhFryA

=======================================================

שלום זאב,

רציתילציין, שיש גישה למפה הזו דרך אתר "עמוד ענן", http://amudanan.co.il/

ובשילוב עם ויקיפדיה העברית.

בכל ערך (כמעט) על מקום בארץ, יש לינק בצד שמאל למעלה לקואורדניטות של המקום.
לחיצה על הלינק מביאה אותך לדף בו יש לינקים לכל מיני אתרי מפות, כאשר המפה מכוונת כבר למקום שאליו הגעת.
הלינק למפת המשלחת הבריטית מופיע בנפרד משאר הלינקים, בצד ימין, יחד עם לינק למפה עדכנית.

לדוגמא: מהערך על העיר חיפה – אם לוחצים על הקואורדניטות (המספרים, לא המילה "קואורדינטות"), מגיעים ללינק הזה –

http://toolserver.org/~geohack/geohack.php?language=he&params=32_48_59_N_35_00_09_E_type:city_region:IL
ואם לוחצים על הלינק שמופיע שם בצד ימין – מפת PEF – מגיעים ללינק שפותח את המפה מוגדלת וממורכזת בחיפה – http://amudanan.co.il/?lon=35.0025&lat=32.816389&map=PEF

עמיחי בנעט
בית שמש

=================================================================

ראה גם

אנחנו וערביי ארץ ישראל

ארתור קסטלר ויקישיתוף