אי אפשר להבין את חילוקי הדעות בשיח הציבורי בישראל ואת עמדת השמאל ההזוי, בלי שנבחן את השפעתן של התפישות והדמויות אותן עיצב וולט דיסני.

בימינו התבלבלו היוצרות בין שמאל וימין כשההבחנה העיקרית היא בתחום היחס לשטחים, התנחלויות ו"תהליך השלום".
השמאל ההזוי ( בשונה מן השמאל הפוסט מודרני, הפוסט ציוני, הפוסט יהודי והמרושע) הוא שמאל האמונה התמימה והנאיבית.

אפשר לסכם את עמדות השמאל הזה בכמה הנחות יסוד:

• הסכסוך הישראלי ערבי אננו סכסוך בין המדינה היהודית לבין העולם הערבי אלא סכסוך בין ישראל לבין "העם הפלסטיני" ולכל אחד מן הצדדים נראטיב משלו.

• ניתן ליישב את הסכסוך הזה על ידי ניסיון להבין את הנראטיב של הצד השני, לפייס אותו, וליצור בסיס להבנה לגבי הנראטיב שלנו.

• הדרך לכך היא הידברות, "ויתורים כואבים", ושיתוף הקהיליה הבינלאומית בתהליך.

• נקיטת דרך זו היא אינטרס ישראלי שמטרתו חיים בשלום שיביא לשגשוג שני העמים.

• מכללא נובעת ההנחה שהמטרות והרגשות של הצד השני דומות לאלה שלנו.

• באלימות אי אפשר להשיג דבר ודרך העולם היא דרך של שלום והבנה הדדתי כשהמלחמות הן התפרצויות יוצאות דופן ומיותרות.

לא צריך להיות אורח מן המאדים כדי להסיק – על סמך הניסיון ההיסטורי בעולם כולו ובארץ ישראל ב-130 שנות ציונות – כי אין כל קשר בין ההנחות הללו לבין המציאות. זו פשוט אילוזיה ואני מייחס את חלקה להשפעת סרטי וולט דיסני על דור שלם.

מיהו וולט דיסני

וולט דיסני, שנולד בשנת 1901, הוא חלוץ הסרט המצויר ואחד מגאוני הקולנוע של כל הזמנים. הדמות המפורסמת ביותר שלו היא העכבר מיקי (על שמו נקראת סידרת סרטי "מיקי מאוז") אותה המציא בשנת 1928. מספרים כי דיסני, שגדל בבית משפחה עניה שסבלה חרפת רעב, המציא את הדמות הזו בהשראת העכברים שהתרוצצו בבית הוריו. דיסני החל דרכו כצייר שלטים בחברת פרסום שמכרה שקופיות להקרנה במקומות ציבוריים. הצלחת השקופיות עוררה בו את הרעיון להפיק סרטים מצוירים. יחד עם קבוצת ציירים מוכשרים הפיק שורה של סרטים מצוירים קצרים וב-1933 הפיק את הסרט הצבעוני הראשון("עצים ופרחים"). הסרט המצויר הארוך הראשון שלו היה "שילגיה ושבעת הגמדים" שהופק ב-1937 וזכה להצלחה אדירה. אחריו באה שורה ארוכה של סרטים מצוירים וסרטים בהם שולבו ציורים ושחקנים. הסדרה נמשכת עד היום הזה, על ידי החברה שהקים דיסני, הממשיכה להפיק סרטים ברוחו מאז מותו בשנת 1966.

אחרי שילגיה באו הסרטים פינוקיו, פנטסיה, במבי, סינדרלה, עליסה בארץ הפלאות, פיטר פאן, מאה ואחד כלבים דלמאטיים, ספר הג'ונגל, מרי פופינס, פוקהונטאס, החיה והיפה – וזו רק רשימה חלקית.

עולם מדומיין

המשותף לרוב סרטיו של וולט דיסני הוא האווירה האופטימית שהם משרים על הצופים. דיסני יצר בעצם עולם מדומיין שאין קשר בינו לבין מציאות כלשהי שבני האדם מכירים בחיי היומיום שלהם. כבר בדמות הראשונה שהמציא, העכבר מיקי, הוא הטביע את חותמו כיוצר עולם מדומיין. העכבר – שבמציאות הוא בעל חיים מזוהם, מאוס ומפיץ מחלות – הפך אצל וולט לבעל חיים חביב, חכם ורב תושייה, המנצח בקלי קלות את החתול. בעולם של דיסני כל הגיבורים יפים וטובים, הטוב והצדק תמיד מנצחים. החיות הטורפות מתנהגות בסרטיו כחיות מחמד.מסע ההשמדה של האינדיאנים בידי הכובש הלבן באמריקה מתואר אצל דיסני כאיזו אי הבנה קלה שנגרמה על ידי כמה אנשים רעים. וכשמופיע הגיבור הטוב ומתאהב באינדיאנית היפה הם מביאים יחד שלום ואחווה.

"המדבר המתעורר"

בצד השני של הקשת הקולנועית מצויים סרטים המציגים את הטבע כפי שהוא, ללא כחל וסרק. אולפני דיסני הפיקו סרט כזה בשנת 1956 ("המדבר המתעורר"). אני זוכר את הזעזוע העמוק שעוררה הקרנתו של סרט זה, לפני עידן הטלוויזיה. כל האשליות על יופיו של הטבע ותמימותו נגוזו. בבת אחת נחשפה מלחמת הקיום האכזרית של בעלי החיים, המלחמה על מזון, מים, מרחב מחיה, מלחמה על עצם הקיום.

מצלמת הקולנוע (ומאוחר יותר, ביתר שאת, מצלמת הווידאו) חשפה את האנושות להכרות מעמיקה עם העולם הטבעי, שלא הייתה קיימת קודם לכן. תצלומי תקריב , צילומי לילה, צילומים במעמקי הים, בראשי ערים גבוהים ובזווית מעוף הציפור מאפשרים לנו להכיר את הטבע כפי שלא היה מוכר מעולם לפני המצאת מצלמת הקולנוע. האשליה בדבר האידיליה של הטבע נמוגה.

אבל דיסני המשיך לייצר סידרה ארוכה של סרטי אשליה צבעוניים ובכך קיים מאבק על תודעתו של קהל הצופים. את מלאכת הצגת המציאות האמיתית הותיר לאחרים.

האדם כחיית טרף

ומה באשר לאדם? האם הוא שונה מחיות הטרף? האם בני האדם – וקיבוצי בני אדם – מטבעם הם מוסריים, רודפי שלום ושיתוף פעולה עם הזולת לטובת כל הצדדים או שהם מתנהגים כחיות טרף.

לכאורה אמור היה האדם להיות שונה. חיית הטרף איננה אכזרית ואיננה נוקמת ואיננה שונאת. היא רק מחפשת את מזונה. בני האדם התבוניים אמורים היו להיות שונים. שיתוף פעולה בין מדינות, עמים, קבוצות אתניות, גזעים ותרבויות אמור היה להיות לטובת כולם. אבל אין צורך לצפות בסרטי טבע כדי לדעת שההתנהגות האנושית דומה לנעשה בג'ונגל ואף חמורה ממנה. עיון שטחי בספרי היסטוריה ילמד אותנו כי מצב מלחמה הוא המצב שבו שרויה האנושות מזה אלפי שנים ומצבי שלום הם מצבי ביניים זמניים – לעתים ארוכים ולעתים קצרים. יתר על כן: היצור הנבון ביותר בטבע פועל לרוב באורח לא רציונאלי, אם רציונאליות היא השגת המיטב והמרב האפשרי מן היחסים עם סביבתו. "מצעד האיוולת" המלווה את ההיסטוריה מראשיתה הוא מצעד של עמים ומנהיגים שיצאו למלחמות גם אם הדבר היה בניגוד לאינטרסים של יוזמי המלחמה.

מסקנות תורת המשחקים

הנושא של התנהגות בני אדם נחקר במסגרת ענף מתמטי הקרוי תורת המשחקים. אחד החוקרים הגדולים בתחום, שהיה בעצם המייסד שלו, הוא אריך פון נוימן. נוימן, מתמטיקאי יהודי מהונגריה, נמנה עם מפתחי המחשב ועם מפתחי הפצצה האטומית הראשונה. הוא אמר פעם כי "אין טעם להתלונן שבני האדם הם יצורים אנוכיים ובוגדניים כשם שאין טעם להתלונן שכדור הארץ עגול".

נחזור לעולמנו הקטן. הוויכוח בארץ הוא בין אנשים החיים בעולם של וולט דיסני לבין אנשים המודעים היטב למציאות ולסיכוניה. אנשי וולט דיסני הם אלה האומרים ננסה וניתן להם עוד צ'אנס. אנשי וולט דיסני הם כמו הסופר א. ב. יהושע שאמר בראיון טלוויזיה כי הפלסטינים פועלים נגד האינטרס של עצמם. אנשי וולט דיסני הם המאמינים הגדולים בשלום, אם רק נרצה. אם רק נתאמץ קצת. אם רק נסכים לוותר ולהתפשר.

"הלנצח תאכל חרב" שאל משה דיין באחד מספריו. אם חפצי חיים אנחנו התשובה למרבית הצער היא כן.

השפעת סרטי דיסני על ילדים

                   – מאת תמר שכטר (בת 14) –

אני רוצה לשים דגש על שלוש השפעות עיקריות שדיסני גורם:

* הציפיות של אשה מעצמה.
* הציפיות של אשה מהבן זוג שלה.
*הציפיות של אדם מחיי היומיום.

ציפיות של אשה מעצמה

אנחנו כולנו עכשיו הפכנו להיות ילדה שצופה בסרטי דיסני. אנחנו רואים את הנסיכה בסרט ואנחנו בטוחים שהיא מושלמת. אם כל הנסיכות מושלמות, אנחנו יודעים גם מה הקריטריונים למושלמות לפי מה שמשותף לנסיכות. ומה באמת משותף להן? הן בעובי של הדי וי די שעליו רואים את הסרט, יפות כמו אני לא יודעת מה, שרות מדהים, והחיים שלהן היו ריקים לחלוטין לפני שהנסיך הגיע. ואם אמרנו שנסיכה שווה מושלם ונסיכה גם שווה יפה וכו', לפי חוק המעבר- מושלם שווה יפה. זאת אומר שהילדה שרואה את הסרט חושבת שכדי להיות מושלמת היא צריכה להיות יפה. האם זה מה שאנחנו רוצים שהילדה הזאת תחשוב?

ציפיות של אשה מהבן זוג

בטח כל הבנות פה מכירות את זה, שעושים רשימות של הדרישות של מה הבעל לעתיד צריך להיות. בעלי צריך להיות חמוד, בעלי צריך להיות נחמד, ותמיד איכשהו נכנס שם: "בעלי צריך להיות סימבה!!!" וזה לא שמישהי באמת תתחתן עם גור אריות, אבל כנראה שבכל זאת יש כמה דרישות שנכנסו לרשימה בעקבות הנסיכים של דיסני. אז מה התכונות המשותפות לנסיכים? הם עשירים, הם חתיכים, הם יעשו הכל בשביל הנסיכה (מאוד רומנטי!),הם אמיצים, הם חתיכים, אה! והם גם עשירים…אמרתי כבר שהם חתיכים? ואם עדיין לא הזכרתי את זה אז הם עשירים וחתיכים. ואם אולי אתם רוצים להגיד שזה לא תמיד ככה, למשל שאלאדין לא היה עשיר והחיה לא היה חתיך, בסופו של דבר זה לא משנה כי ב"האפי אנד" של הסיפור, אלאדין הופך להיות נסיך והחיה הופכת להיות יפה. אם אנחנו ילדה שצופה בסרט דיסני, אנחנו הולכים לחפש כשנגדל בנאדם שנראה בצורה מסוימת ושנראה טוב. אני חוזרת- האם זה מה שאנחנו רוצים?

ציפיות של אדם מחיי היומיום

בתור בנאדם עם חיים די רגילים, אני תמיד הייתי מאוד מאוכזבת שהחיים שלי לא יכולים להיות כמו באגדה. וניסיתי לחשוב מה כל כך שונה בחיים שלי מאגדה, כדי אולי לנסות להשפיע על זה. אז ניסיתי להסתכל על אורח החיים של דמויות של דיסני, וכמה הם היו מאושרים בכל תקופה בחיים בכלל ובסרט בפרט. בואו נסתכל דקה על הדוגמא הכי קלאסית של סינדרלה: החיים שלה מתחילים עמוק למטה…הולכת לנשף…חוזרת הביתה אחרי חוויה מכוננת אז האושר טיפה יותר גבוה ממקודם… ובסוף כשהיא מתחתנת עם הנסיך, האושר שלה באמת מגיע לעננים, וזה כאילו נשאר לשהות שם למעלה באופן קבוע, כאילו שום דבר לא יכול לקלקל את זה אח"כ.
כל זה קורה תוך בערך שבוע.
אבל האם זה מה שקורה בחיים האמיתיים? לפי מחקר של פרופסור דניאל כהנמן, חתן פרס נובל לכלכלה של שנת 2002, רמת האושר שלנו בחיים נראית בערך כך ( לצייר בטוש אדום): (קו ישר עם גבעה קטנה שחוזרת לאותו גובה) וגם כשקורים לנו אירועים משמחים במיוחד כמו חתונה (להצביע על הגבעה), אפילו עם נסיך, האושר יחזור בסופו של דבר לרמה הרגילה.

ונשאלת השאלה הרת הגורל- מה הקשר? ולמה בכלל גורם ההפרש העצום הזה בין מה שקורה בחיים רגילים לבין מה שקורה בסרטי דיסני?

אני אגלה לכם. ילדים חושבים שמה שיש בסרטי דיסני אמור לקרות להם גם בחיים האמיתיים, ולכן הם מחכים חיים שלמים לשבוע אחד שיקפיץ להם את האושר לעננים וישאיר אותו שם. במקרים קיצוניים, הם גם חושבים שאם הם ירגישו מסכנים מאוד עד שיגיע השבוע הזה, אז האושר יגיע אפילו גבוה יותר, אז הם מנסים לשחק אותה כאילו אף אחד לא אוהב אותם ואף אחד לא מבין אותם, כדי להרגיש את ההבדל כשיבוא היום המיוחל. אני חוזרת שוב, ואני אחזור שוב ושוב ושוב עד שנדע את התשובה. האם זה מה שאנחנו רוצים?

סיכום הטיעונים

לפי כל מה ששמנו לב אליו עד עכשיו, סרטי דיסני גורמים לנו לחשוב שבשביל להיות מושלמים אנחנו צריכים להיות חתיכים ועשירים, וששאר החיים חוץ משבוע אחד הם חסרי חשיבות. אני לא יודעת מה איתכם- אבל אני לא בטוחה שזה מה שאני רוצה.
ואל תבינו אותי לא נכון. אני גם ממש אוהבת סרטי דיסני, ואני חושבת שמותר, ואפילו טוב לראות אותם. דווקא בגלל זה הדברים האלה הם כל כך חשובים! דווקא בגלל שסרטי דיסני משפיעים על כל אחד ואחת מאיתנו היה לי כל כך חשוב לנאום על הנושא הזה היום. תבינו: דיסני זה עסקת חבילה- ובשביל ילדים קטנים שלא מבינים את העסקה שבחבילה- זאת פשוט חבילה שמתפוצצת בפרצוף. טוב לנו לחיות עם המסר של "תהיי עצמך". אבל מבחינתי אפילו אם מכוערת אחת לא יכולה להיות עצמה, זה לא שווה את זה! זה פשוט לא שווה את זה!
אנחנו חייבים להיות ישרים עם עצמנו! אנחנו חייבים להחליט בעצמנו, לעצמנו,מי אנחנו צריכים להיות כדי להיות מאושרים.
(אנחה) אבל אחרי כל זה תכלס נשאר לי רק לאחל, שנחיה כולנו באושר ויושר עד עצם היום הבא. תודה.

הכותבת היא נכדתו של החתום מעלה. המאמר על השפעת מיקי מאוס על השמאל פורסם בדפוס כשהייתה בת 7 ומעולם לא קראה בו. את המאמר החתום בשמה כתבה במסגרת תחרות נאומים בבית ספר "אופק" בירושלים בו זכתה בפרס השני.

 

ראה

העם זקוק בדחיפות לפסיכיאטר 

הפתולוגיה היהודית

משיחי השלום של השמאל וחמוריהם

========================================================================

תגובות

"לכל יצור אנוש מגיעות כמה שנות תמימות"

ראשית, אני מסכים לכל מה שכתבת בניואנסים קטנים שאינם שווים פירוט.

אני מעריך מאד את הטיעון של נכדתך ואת דרך ההצגה שלו. אם היא תמשיך כך, גידלתם פובליציסטית לתפארת.

אנא העבר לנכדתך, אך גם אתה מוזמן לקרוא:

לדעתי, הכינוי "השמאל ההזוי" מבטא התנשאות שאינה במקומה. כינוי יאה יותר היה השמאל "התמים" או "האידיאליסטי" (לדעתך). מאפקט "מיקי מאוס" סובל לא רק "השמאל ההזוי". הרצון האנושי כל כך לאפיין עולם אידיאלי בעזרת "הוראות שימוש" פשטניות מוצא ביטוי בהרבה קהילות אנושיות נוספות: חוזרים בתשובה, הומאופטים, טבעונים ועוד. יאה אפוא הזהירות והצנעה.

סבך ואני גדלנו בעולם שבו קיבלו עליהם הורינו להסתיר מאיתנו במידת האפשר את עוולות העולם. (סבך יספר לך, אם ירצה, ששנים רבות לא ידענו מה קרה באירופה בשנות ה-40 של המאה שעברה ועד כמה היה הישוב היהודי בארץ ישראל קרוב להשמדה בעצמו). זה טוב? זה רע? אני כלל לא בטוח מה עדיף. לעיתים קרובות מדי אני מוצא את עצמי כועס על עולם המושגים ה"לא אמיתיים" שבו גדלתי. עם זאת, יש האומרים שלכל יצור אנוש מגיעות כמה שנות תמימות ואת הוויות העולם האמיתי ילמד ממילא. לא סתם אנו משתמשים במונח "להתבגר".  ומאידך יש אומרים שלסבל האנושי יש להרגיל כמעט מלידה. דוגמאות אינן חסרות לכאן ולכאן. אני גורס את הדרך הראשונה. כך נהגתי עם בנותי, ואינני מצטער.

דן ירדני