1. מדע בידיוני
3. מוחמד דרוויש
4. השלאפשטונדה של ה"יקים"
ספר מדע בידיוני, " ישראל בשנת 2000" , שחובר בשנת 1951 בידי סופר אלמוני, חזה את האינתיפאדה ואת הסכנה הקיומית לישראל בגלל רקבון השלטון והביורוקרטיה
הספר הבידיוני נראה מוזר מאד על רקע התקופה. בארצות הברית הגיעה אז הסוגה הספרותית של המדע הבידיוני לאחד משיאיה. בישראל עדיין הסתפקו בסיפורי ז'ול ורן וה.ג. וולס. יצירה מקומית של מדע בידיוני כמעט שלא הייתה.
את דבר קיומו של הספר הביא לידיעתי הקורא מנשה קפלן, אספן ספרים המחזיק עותק של ההוצאה המקורית. הוא היפנה את תשומת לבי לכך שהספר איננו מדע בדיוני אלא תיאור אפוקליפטי של הצפוי בישראל. יש בו גם חיזוי של האינתיפאדה. (ואכן, לספר הנשכח הזה הייתה עדנה והוא הופיע מחדש ללא שינויים בהוצאת "בבל" ספריית תרמיל).
חובבני ומוצלח
כספר מדע בדיוני הוא חובבני מאד, לעומת ספרים שהופיעו אז בעולם בסוגה זו. אם כי יש בו כמה רעיונות ותחזיות די מוצלחות. הוא חוזה את הטלוויזיה ומוסיף לה אפשרות להעביר ריחות. את הטיסה לירח רק לצורך צילומים הוא מאחר לשנת 2049. ליד תל אביב הוקם אי מלאכותי גדול המשמש כחוף רחצה לתושבי העיר. מעל העיר מרחף אי ענקי קשור בכבלים אל הקרקע. עליו יש שדה תעופה בתי מלון ומקומות נופש. המחבר צפה גם את ההנדסה הגנטית כשהוא מתאר פיתוח פירות וירקות חדישים. הרפואה מתקדמת מאד ומחסנת אנשים מפני כל המחלות. בשנת 1955 פרצה מלחמה עולמית שבעקבותיה באה שביתת נשק ופירוק כל החימוש וכל הצבאות בעולם. כתוצאה מכך אין בישראל של שנת 2000 צבא חמוש אלא יחידות של שרות בטחון.
מרד הבקר
דומה שכל המסגרת הבדיונית הזו לא נועדה אלא כדי לספר את העלילה המרכזית של הספר: מרד החיות.
בישראל של שנת 2000 פורצת בצורת קשה (לא ברור מדוע כי בחלק הבידיוני של הספר הוא אומר כי בעיית המחסור במים נפתרה והאדם שולט במזג האוויר). בעקבות הבצורת פושטים עדרי בקר על ישובים, משחיתים כל שיח וכל עץ ולבסוף גם מתחילים לטרוף בני אדם. מרד הבהמות מתחיל בישוב רימון שבדרום ומתפשט לכל חלקי הארץ.
מרד הבהמות מגיע לתל אביב וכך מתאר גולדפלוס את מה שקורה:
" בזרם רחב חדרו העדרים למרכז העיר שבין הבימה ומוצא רחוב דיזנגוף. אפיק הזרם הזה עבר דרך שדרות תרס" ט, שדרות חן ורוב שדרות קרן קיימת. מיד חסמו המגינים את כל מוצאות הרחובות האלה במתרסי מכוניות ועגלות הפוכות. הבהמות ניסו לפרוץ את המתרסים, נהדפו ושוב חזרו והתקיפום ביתר עוז. האבידות היו קשות לשני הצדדים… במתרס שבקרן רחוב אחד-העם מול כיכר הבימה: גיא-חזיון תופתי! מעל פני הכיכר מתאבכות תמרות עשן, געיי-שוורים, רעמי יריות, קול שמשות מנופצות, שעטה… ודם. לכל אשר תפנה העין – דם!… בשעה 4 אחר-הצהריים הצליחו השוורים לפרוץ את קו ההגנה שעל-יד הבימה ולפשוט באלפיהם בשדרות רוטשילד. מיד נעו ממוצא פינת הרחובות שינקין-שדרות רוטשילד… באותו זמן נעו טורי טנקים משדרות בן-ציון ועלו על כיכר הבימה, במעכם בנחשי שרשרותיהם כל אשר רוח חיים בקרבו."
" מלחמת שחרור"
המחבר מתאר גם את התגובות בעולם למה שמתחולל כאן תגובות הנשמעות ממש כנבואה.
וכך הוא כותב:
" חוגים מסוימים בארצות העולם הישן והחדש ראו במאורעות המתחוללים בישראל גילוי חדש של המסע נגד השעבוד והדיכוי. לפי השגתם לא הייתה ההתקוממות של ההולכים על ארבע נגד האנשים אלא שלב אחרון במלחמת השחרור עלי האדמות. נתקיימו אסיפות-עם וכינוסים. הושמעו נאומים, הוצהרו הצהרות אהדה לצד ה"מתקוממים". "אנחנו תובעים אמנסיפציה מוחלטת לבעלי-החיים ואת סיפוחם למשפחת בני-החורין" .
המחבר שולח אצבע מאשימה לעבר האחראים למצב והדברים נשמעים כאילו נכתבו אתמול: " משטר המדינה אשר טרם הגיע לגיבושו – סוציאליסטי קואופרטיבי עם יתרון לגורמים קפיטליסטים… ערערו את קיומו הכלכלי של הציבור הרחב. השלטונות עודדו את היזמה הפרטית אך שמו… מכשולים, חיזרו אחרי הקפיטל מארצות חוץ… להשלמת התמונה יש לציין את הגברת שיטת המונופולין… התפשטות נגע הביורוקרטיה והפרוטקציונליזם."
ובמקום אחר הוא אומר: " בדרך כלל רבים אצלנו המשרדים והסוכנויות שאבד עליהם הכלח. בביטחה אפשר לכלול אותם במדור אחד אשר שם "משרד לענייני שוא" יקרא לו."
החיות הוכרעו לבסוף באמצעות איזה נשק שהומצא נגדם לא לפני שהחליטו להסיר את תמונת הפרה מן השוקולד המפורסם. אך המחבר משאיר את הקורא תוהה לגבי כוונת חיבורו.
מיהו ס" גולדפלוס המסתורי
אף שחלפו כ-55 שנה מאז ראה אור הספר " ישראל 2000" לא פוענחה עד היום, ככל הידוע לי, זהותו של המחבר ס" גולדפלוס. הואיל וחוקר הספרות דב סדן כתב הקדמה לספר היתה בשעתו שמועה שגולדפלוס הוא שם עט של סדן עצמו. שאלתי את בנו, פרופסור עזרא סדן, אך הוא לא ידע להגיד לי דבר על הספר ועל מחברו.
בשער הספר כתוב תרגם ש. סקולסקי. סקולסקי היה מתרגם פורה מאד, שתרגם משפות רבות. קיימת אפשרות שתרגם את הספר מכתב יד (כי לא ידוע על פרסום ספר זה בשפה אחרת) שנכתב אולי בפולנית או ביידיש.
בדקתי ב" יד ושם" ומצאתי כ-75 שמות של קרבנות השואה הנושאים את השם גולדפלוס. 24 מהם מן העיירה סטאשוב.
במבוא לספר כותב פרופסור דב סדן: " לפנינו דיוקן של עולם כפי שמעלה אותו החרדה האפוקליפטית… (הוא) צופן בעומקו את גרעין הזוועה של תקופת חיינו וחיי תקופתנו"
האם חובר הספר בידי ניצול שואה והספר נותן ביטוי לאימה הקיומית שחש גם במדינה? – אולי.
============================================
=========================================
3. שירה על הדרך – מוחמד דרוויש בתל אביב
עיריית תל-אביב מקיימת, זו השנה השנייה, פרויקט ראוי לשבח: הצגת שירים בחוצות העיר. 70 שירים מוצגים בשדרות הסובבות את מתחם הבימה והיכל התרבות, בשדרות ירושלים ביפו, בשדרות החיל ביד אליהו וכן על תחנות אוטובוסים ואפילו על גב משאיות אשפה.
אשתקד הצליחה היוזמה מעבר למשוער וזכתה לתגובות חיוביות של הציבור. בעקבות זאת החליטה העירייה להפוך את הפרויקט למסורת תרבותית שתכלול עידוד יצירה. הוכרזה תחרות לכתיבת שירים ולזוכים הובטח ששיריהם יוצגו בחוצות וגם יקבלו פרסים.
השנה כללה הפרויקט חידוש נוסף: הצגת שירים של משוררים ערבים. בין היתר הוצג בחוצות שירו של משורר אש" ף מוחמד דרוויש " אני משם" . לכאורה שיר תמים האומר " אני משם ויש לי זכרונות… ובית רב חלונות… יש לי נוף והוא רק שלי" .
אין צורך להיות מומחה גדול לשירה כדי לפענח את השיר הזה. די אם נקרא שירים אחרים של המשורר שלא הוצגו בחוצות העיר. למשל:
" לכו לאן שתרצו/ אבל לא בינינו/ בשום אופן/ הגיע הזמן שתסתלקו/ שתמותו היכן שתרצו/ אבל לא בינינו/ צאו מכל דבר/ צאו מפצעינו, מאדמתנו/ צאו מהיבשה, מהים, מהכל…/ וטלו עמכם את מתיכם.." .
שאלתי את פרופסור זוהר שביט, חברת מועצת העיר שיזמה את הפרויקט, מי בחר בשירים הערביים ובשירו של דרוויש בפרט.
תשובתה: " בשירים הערבים בחרו שלושה מומחים לשירה ערבית. זה מה שהם בחרו. אני לא עושה צנזורות. אני חושבת שדווקא מהצד שאתה בא לשאול אותי, אם אורי צבי בפנים ולמה בחרו בדרוויש, זה ממש סתירה פנימית. הייתה ועדה הוועדה היא של מומחים, שעוסקים בשירה ערבית: פרופסור ששון סומך, ד" ר מחמוד גנאים וד" ר מחמוד כיאל. ההחלטה שלהם היא מקצועית" .
עוד על מחמוד דרוויש
http://www.zeevgalili.com/?p=236
ועל בג"ץ הקברים
http://www.zeevgalili.com/?p=259
=========================================
4. ה" שלאפשטונדה" וה" יקים" של פעם
הלכתי למשרדי מס הכנסה ברחוב ז"בוטינסקי ברמת-גן, על מנת להגיש את הדו" ח השנתי, ומצאתי שער נעול. על הדלת היה פתק: הפסקת צהריים 2-3.30. אחד האנשים העומדים בתור, גבר קשיש מכסיף שיער, הביע אי נחת מן הצורך להמתין ואמר: הם כנראה יצאו ל" שלאפשטונדה" .
המילה הזו, שכבר יצאה מזמן מן הלשון המדוברת (אם כי היא מופיעה בשם אחד הסיפורים של יהודית קציר, בספרה " לסגור את הים" ), הזכירה לי נשכחות. ה" שלאפשטונדה" היה ביטוי בו השתמשו עולי גרמניה שנקראו " יקים" והייתה לו משמעות
כמעט מקודשת. אני זוכר שכילדים היינו שומעים צעקות של שכנים " יקים" הקוראים לעברנו " שלאפשטונדה" , בכל פעם שהיינו משחקים בחצר השכונה בשעות אחר הצהריים. ה" שלאפשטונדה" היתה שעת המנוחה המקודשת, בדרך כלל בין השעות 2 ל-4 אחר הצהריים, בהן אסור היה להשמיע קול.
חיפשתי במילונים המצויים תחת ידי את המונח הזה והעליתי חרס. לא באבן שושן ולא ב" רב מילים" ואפילו לא במילוני הסלנג של בן אמוץ ונתיבה בן יהודה.
את כבודה של המילה הנשכחת הציל " מילון הסלנג המקיף" של רוביק רוזנטאל, המגדיר אותה כ" שעת שינה" ומציין כי זו מלה שאינה מקובלת בארצות דוברות גרמנית וייתכן כי נוצרה בישראל. אין זה מקרה שהמלה מצויה במילון המצוין הזה (העשוי בקפדנות ייקית) הואיל ומחברה הוא אחד מצאצאי ה" יקים" שכמעט נכחדו.
המלה הזו עוררה בי זכרונות נשכחים על ה" יקים" המוזרים שהטביעו את חותמם על החיים בארץ ישראל הקטנה. ה" יקה" הראשון בו פגשתי היה ד" ר היילברג, רופא ילדים שטיפל בי מינקות והוא המשיך להיות רופא משפחה שלנו עוד שנים רבות. אני זוכר את הביקורים בקליניקה שלו, שהייתה צמודה לדירתו, כביקור בהיכל קודש. הכל שם היה שונה מן המציאות הארצישראלית של אז: השפה הגרמנית בה דיבר עם בני ביתו, השטיחים הכבדים, ריהוט כבד, ארונות עם ויטרינות מלאות כלי כסף וקריסטלים. הייתה לו בת, שהייתה מבוגרת ממני בכמה שנים ועל דרך חינוכה למדתי פעם כשראיתי אותה עומדת ומקרצפת את כל כלי הכסף שבבית. לאחר מכן סיפרה לי כי עשתה זאת כעונש שהוטל עליה מפני שהפילה מידה מזלג בעת הארוחה. לאכול ללא סכין ומזלג, או גרוע מזה, לתקוע סכין במזון ולהעבירו כך לפה היה כרוך בעונשים כבדים עוד יותר.
ה" יקים" היו חלק מן העלייה החמישית שהגיעה לארץ בשנות השלושים. זו הייתה עלייה ששינתה את פני הארץ מבחינה כלכלית, תרבותית ודמוגרפית.
אף שה" יקים" היו רק כרבע מעליה זו (כ-60 אלף איש) הם הטביעו את חותמם על המדינה, אולי יותר מכל עליה אחרת. הם היו שונים בתכלית מן העולים שבאו מפולין, רומניה, צ"כוסלובקיה, יוון וארצות אחרות. הם בלטו ברמתם האינטלקטואלית הגבוהה, רבים מהם דוקטורים ופרופסורים מן השורה הראשונה. הם נקלטו באוניברסיטה העברית ובטכניון, בבתי החולים ובבנקאות, בתעשיה ובמסחר. כמחציתם התיישבו בתל-אביב והם שינו את פני העיר. רחוב בן יהודה ורחוב הירקון הפכו להיות לרחובות " גרמניים" – בתי קפה מהודרים עם תזמורות , מסעדות מעולות, בתי אופנה, קונצרטים.
מה שאפיין את היקים היתה חריצות ללא לאות בכל תחום. הם עסקו לא רק ברפואה ובתעשייה ובבנקאות אלא גם בחקלאות ובכל עבודת כפיים. לא היה זה נדיר למצוא מובילי חלב שנשאו תארי דוקטור. הדמות המפורסמת ביותר של יקה דוקטור העוסק במלאכה פשוטה הוא של מוכר הנקניקיות מכיכר מוגרבי בתל-אביב שנהג לקרוא בספר פילוסופי בין קונה לקונה.
על מקור השם "יקה, ראה