תולדות הישוב היהודי בעזה

עזה ניתנה נחלה לשבט יהודה יחד עם בנותיה: באר שבע, אשדוד, דימונה וחצור * מלכי בית חשמונאי כבשו את העיר והתנחלו בה * הישוב היהודי בעזה התקיים משך כל ימי הביניים עד ראשית המאה העשרים * לידיעתו של שר הבטחון שאול מופז

שר הבטחון שאול מופז לא נכח כנראה בשיעור היסטוריה, שבו למדו על תולדותיה של עזה. אחרת אי אפשר להסביר את הצהרתו כי " עזה מעולם לא הייתה חלק מארץ ישראל" .

להרחבת השכלתו של השר מובאות כאן העובדות הבסיסיות, הקשורות בתולדותיה של אחת הערים היהודיות העתיקות בעולם.

• · בעת כיבוש הארץ בידי בני ישראל נועדה עזה ל" נחלת מטה בני יהודה למשפחותיהם" . הנחלה כללה גם את " בנותיה וחצריה עד נחל מצרים" (יהושע טו מז): באר שבע, אשדוד, דימונה, חצור ועוד.
• · ההתנחלות בעזה מומשה על ידי מלכי בית חשמונאי, שכבשו את העיר וסיפחו אותה.
• · בעזה נמצאו שרידים רבים לעברה היהודי. מנורה וכתובת עברית חקוקות על עמוד הניצב במסגד הגדול. כן נמצאו מנורה וסמלים יהודיים אחרים חקוקים על שיש.
• · שרידי בית כנסת עתיק נחשף בחוף עזה ובו פסיפס עליו חקוק שמו של דוד מלך ישראל.
• · בעזה התקיים ישוב יהודי משך מאות בשנים, כמעט ללא הפסקה, עד ראשית המאה העשרים.
• · על פי עדויות נוסעים שעברו בעיר בימי הביניים, עסקו היהודים בעזה במסחר ובחנוונות. הם שיווקו לחוץ לארץ שעורה שגידלו הערבים בסביבות עזה וכן אבטיחי בר שגדלו בנגב.
• · בעת שעלו המתיישבים הראשונים באזור ג'ממה והקימו את רוחמה הייתה קהילה יהודית בעזה שסייעה למתיישבים.
• · במהלך מלחמת העולם הראשונה נמלטו יהודי העיר בגלל הקרבות שהתנהלו בעיר ובסביבותיה. בתום המלחמה חזרו אליה. הם הקימו בית כנסת. גם סניף של בנק אפ" ק (לימים בנק לאומי) הוקם במקום.
• · בשנת 1931 נותר בעיר רק יהודי אחד. כל היתר נמלטו ממנה בעקבות מאורעות הדמים של שנת 1929.

ראה מנורה שופר ולולב בעזה

חוות השיקמים של שרון הוקמה על אדמות רוחמה

===============================

כאשר קר בחוץ

מספרים על פרופסור אברהם הלוי פרנקל, מגדולי המתמטיקאים של האוניברסיטה העברית, כי היה נוהג לתקן לבני אדם התבטאויות חסרות היגיון.

 

פעם נסע באוטובוס ביום חורפי גשום. אחד הנוסעים פנה אל הפרופסור וביקש: הואל נא לסגור את החלון, קר בחוץ.

שאל הפרופסור: ואם אסגור את החלון יהיה חם בחוץ?

נזכרתי בסיפור הזה כששמעתי ברדיו את עורך הדין רם כספי מגן בהתלהבות על תכנית ההתנתקות ונימק: כל רבע שעה נולד שם פלשתינאי.

ואני שואל את הפרקליט המלומד: ואם נתנתק מעזה לא ייוולד שם כל רבע שעה תינוק פלשתינאי?

==========================================================

מתקרנפי המאפיה

המאפיה האמריקנית פרסמה מכרז לתפקיד רואה חשבון.

למועמדים נערך מבחן קבלה, שכלל שאלה אחת בלבד: כמה הם שתיים ועוד שתיים.

ראשון המועמדים השיב שהתוצאה היא ארבע . הוא הוצא מייד להורג.

" הם ודאי רוצים לרמות את מס הכנסה, חשב המועמד השני. תשובתו הייתה: שתיים ועוד שתיים הם שלוש. גם הוא הוצא להורג. זה גם היה גורלו של השלישי שהשיב כי שתיים ועוד שתיים הם חמש.

לעבודה התקבל רק המועמד הרביעי. כאשר נשאל כמה הם שתיים ועוד שתיים השיב: כמה שאתם רוצים.

זו בדיחה, אבל היא משקפת מציאות אנושית. יש בה כדי להסביר כיצד תמיד יש מומחים המתגייסים להגן על כל דעה והיפוכה. על אלה ניתן לומר כי הם המתקרנפים של המאפיה.

ההתקרנפות היא תופעה אוניברסלית. כל משטר כוחני מעלה את החנפנים, חסרי עמוד שדרה, המיישרים קו עם העמדות של השלטון.

אך המומחה, המשנה פתאום דעותיו, איננו סתם קרנף. הוא דומה יותר לרואה חשבון שהתקבל למאפיה האמריקנית. כאלה הם אנשי מערכת הביטחון, משר הביטחון ומטה. אתמול הצהירו כי ההתנתקות היא רוח גבית לטרור, גורם להגברת הטרור, ניצחון לטרור. היום הם או שותקים, או מוצאים נימוקים טובים בעד ההתנתקות.

 

כזה הוא ראש אמ"ן לשעבר, עמוס מלכא, שפתאום מגלה שכל ההערכות לפיהן ערפאת לא התכוון מעולם לעשות שלום אין להן בסיס במציאות.

בן גוריון ודאי מתהפך בקברו כשהוא שומע קצין בכיר בצה"ל מעיז להשמיע הערכות מדיניות, שרק מנהיג יכול ורשאי להעריך. מה פרוש " אין מסמכים המאשרים את התיזה שערפאת רוצה להשמיד את מדינת ישראל" ? איזה מסמכים יכולים להיות הוכחה למה שחושב מנהיג אוייב.

התפקיד של שרות מודיעין הוא להביא עובדות. למשל " קארין A" . היא עובדה. למשל, ה" תנזים" , שהוא זרוע של הפת" ח וקיבל את מימון הטרור הישיר שלו מערפאת, זו עובדה. למשל, אי הפעלת מה שקרוי " הבטחון המסכל" הפלשתינאי נגד החמאס והג"יהאד זו עובדה.

מה המשמעות המדינית והאסטרטגית של העובדות אין ביכולתו ואין זה מתפקידו של איש מודיעין להעריך. מה שמדאיג בכל הפרשה הזו של עמוס מלכא איננה ההתקרנפות שלו. אולי הוא בכלל לא מתקרנף אלא שמאלן שעם הסרת המדים יצא מן הארון.

מה שמדאיג הוא שמן הוויכוח בין עמוס מלכא לבין עמוס גלעד מתברר כי המדינאים לא טורחים כלל לקרוא חומר מודיעיני ולהסיק את המסקנות המדיניות. הם סומכים על הערכותיהם של אנשי צבא, שרוחב דעתם הוא כרוחב האתנח של הכוונת האחורית.

הקרנף

אנחנו עושים עוול למתקרנפים. כי הרי מי ששועט ובועט והורס ומחריב הוא הקרנף.

===================================================

מזבולון עד זבולון

שלושה דורות נדרשו לתנועה הדתית לאומית, בגלגוליה השונים, לעבור ממעמד מחלק התה ברכבת הציונית של מפא" י למעמד שותף בכיר בקטר המוביל של הליכוד.

שלושה שבועות נדרשו לזבולון אורלב כדי להחזיר את התנועה לקרון האחרון ברכבת הדוהרת של שרון.

האתנן שביקש אורלב משרון, בתמורה להישארות המפד" ל בממשלה, משקף את דמותה של התנועה היום: סמכויות במשרד הדתות; ביטול הקיצוץ למועצות הדתיות; השתתפות במינויים למועצות הדתיות; שמירת הסטאטוס ; ביטול הקיצוץ בתקציב הישיבות וכו".

בבחירות הבאות יוכל אורלב להצהיר בלב שקט: החזרנו עטרה ליושנה.

===============================================

הכרעת מזוז

ההכרעה איננה בשאלה אם יש מספיק ראיות להרשיע את שרון בקבלת שוחד. ההכרעה היא בשאלה מה עדיף: אי יווני אחד או 22 ישובים יהודיים.

===================================================

בג" ץ החתולים

בג" ץ מצא זמן ומחשבה לפסוק הלכה משפטית, שקבעה את מעמדם של חתולי הרחוב וזכויותיהם. הוא לא מצא לנכון להתערב בהחלטת ראש הממשלה לפטר שני שרים על מנת למנוע הצבעת רוב נגדו.

==================================================

האם הפאשקוויל מירושלים הטריף המים בניו יורק

ב-1 ביוני השנה הופיעה ב" ניו יורק טיימס" ידיעה בולטת שכותרתה: " יש משהו במים ומאד ייתכן שאינם כשרים למהדרין" .

כתב העיתון, מיכאל ברי, כתב בין היתר: " ניו יורק היא מקום טוב בשביל יהודי המבקש אוכל כשר. יש בה חנויות לאולטרה חרדים וגם ליהודים פחות דתיים. כל זה נכון כל עוד אינך צמא. כמה רבנים קבעו עכשיו שמי הברז בניו יורק אינם כשרים" .

" מים של הציונים"

לקורא יוסי קלבן מגינות שומרון, שקרא את הידיעה ב" ניו יורק טיימס" , הדברים נשמעו מוכרים. הוא נזכר כי לא מכבר קרא פאשקוויל, שהודבק על קירות שכונת " מאה שערים" , בו נאמרו דברים דומים על המים בירושלים.

באותו פאשקוויל נאמר בין היתר: " שמועה שמענו ותרגז נפשנו, הנה לאחר בדיקה יסודית במעבדות… נמצא שבכל המים שמספקים הציונים הכופרים ימ" ש (=יימח שמם), בין המים הנוטפים מן הברזים בין המים הזוחלים מן המעיינות, מסתתרות כמויות מחרידות של מזיקים קטנים ר" ל הנראים לעיני הדיין דרך המכשירים המכונים מיקרוסקאפען – אוי לעינים שכך רואות… ולכן פשוט וברור שקיים איסור חמור לשתות מים שלהם ח" ו" .

גם בידיעה ב" ניו יורק טיימס" ניתן אותו נימוק לאיסור לשתיית המים הניו יורקים: " הרבנים גילו באחרונה שבמים מצויים יצורים קטנים ממשפחת הסרטניים. אלה אינם מזיקים אך הם אינם כשרים" . הידיעה הופצה על ידי סוכנות איי.פי. והופיעה בכל אמצעי התקשורת האמריקניים.

" פאשקוויל פורימי"

האם יכול להיות שיש קשר בין הפאשקוויל מבני ברק לפסק ההלכה בניו יורק?

הצגתי את השאלה לידידי, פרופסור משה קופל, המוכר לי כמומחה לפאשקווילים. בפנייתי אליו חשפתי את הסוד כי את הפאשקוויל שהודבק על קירות מאה שערים, חיבר הוא עצמו יחד עם חברו, הרב דניאל קוטנמכר. הפאשקוויל הודבק בפורים והוא כמובן פורימי בתוכנו ובכוונותיו.

פרופסור קופל הוא מתמטיקאי, איש המחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בר אילן. מה לפרופסור למתמטיקה ולכתבי הפלסתר המודבקים על קירות מאה שערים?

נגד " מניין מעורב"

התחביב של חיבור פאשקווילים החל עוד בחוץ לארץ, מספר פרופסור קופל. הוא וחבריו, תלמידי ישיבה לשעבר, נדדו בין האוניברסיטאות היוקרתיות של ארצות הברית (הרווארד, פרינסטון ועוד). הם חשו עצמם קצת לא שייכים ובאחד הימים, כמעשה קונדס, חיברו פאשקוויל בגנות מנין משותף של גברים ונשים בהרווארד.

שנה לאחר מכן עלה קופל לארץ יחד עם ידיד, הרב דניאל אריה גוטנמכר (כיום ר" ם). " היינו אז רווקים וחופשיים. הסתובבנו בסמטאות מאה שערים וקראנו פאשקווילים. כשהגיע פורים החלטנו שגם אנחנו יכולים" .

" נגד יציאת נשים"

אמרו ועשו. הפאשקוויל הראשון נכתב כהמשך לפאשקווילים אמיתיים, שקראו לנשים שלא לצאת לרחוב אלא בלבוש צנוע. קופל וחברו קראו לאסור על נשים לצאת לרחוב בכלל, גם בלבוש צנוע. " התעוררו ושובו סגרו דלתותיכם בעד נשותיכם" .

השניים הדפיסו את הפאשקוויל בבית דפוס של השכונה והדביקו אותם במו ידיהם על הקירות. מעטים מאד ניחשו שמדובר בסאטירה. " פעם ביקר אצל שכן שלנו יהודי, בן ישיבה מארצות הברית. הוא ראה את הפאשקוויל שלנו וכשנשאל לדעתו אמר: הדברים נראים לי קצת קיצוניים, אבל אם גדולי הדור פסקו כך יש לקבל זאת" .

לאחר הפאשקוויל הראשון הפכו השניים את כתיבת הפאשקוויל למסורת פורימית. בכל שנה המציאו חומרות, אזהרות ואלות חדשות. בשנה השנייה הזהירו מפני לימוד נביאים וכתובים. אחר כך קראו להטיל חרם על כסף ציוני והבטיחו להחליף את השטרות הטמאים בכסף שידפיסו. בפאשקוויל הבא קראו לטבילה המונית והטפת דם ברית בליווי תזמורת.

לא היה קץ לרעיונות של השניים. בפאשקוויל אחד קראו לבחורי ישיבה להתגייס, כדי שיוכלו לסרב לשרת מטעמי מצפון. ובאותה הזדמנות קראו לאיחוד דגל התורה עם רץ של שולמית אלוני. אחר כך הכריזו כי " מלך המשיח בא" . כשסערו הרוחות סביב כביש בר אילן קראו להעביר את הכביש לרשות הפלשתינאית.

האם מקור השראה?

פאשקוויל האיסור לשתות מים טמאים הוא האחרון בסדרה. האם הפאשקוויל הזה היה מקור השראה למה שהתרחש בניו יורק ?

פרופסור קופל אינו חושב שהיה קשר כזה. אבל במהלך השנים התייחסו אנשים רבים לפאשקווילים שלו כאל מסמכים אמיתיים. כשפורסם הפאשקוויל הקורא להחרים את הכסף הציוני פורסם תוכנו כידיעה בעיתון " דבר" . קופל וחברו מיהרו להעמיד את העתון על טעותו במכתב למערכת. הסופר חיים באר, שהיה אז בעל טור ב" דבר" , ביקש לברר מה אמיתי ומה בדוי, הפאשקוויל או המכתב.

אך כפי שמציין חיים באר במאמרו: " לפתחה של כל סאטירה רובץ איום המציאות" . אחרי שפרסמו את הפאשקוויל, הקורא לאסור יציאת נשים מהבית, פרסם אחד מרבני העדה החרדית פסק הלכה: " צריכה אשה להיות יושבת בתוך הבית ולא תצא לרחוב" .

אני יכול להוסיף כי הן מחברי הפאשקוויל והן אותו חכם מחכמי העדה החרדית לא חידשו דבר. לאחר שסבי נהרג בהתמוטטות מרפסת בעת הדלקת ל" ג בעומר במירון ( בשנת 1911) פסקו חכמי צפת כי הסיבה לאסון (בו נספו 21 אנשים) היא שנשים יוצאות מבתיהן אל השוק.

מה זה פאשקוויל

זו מלה ביידיש שמשמעותה כתב פלסתר. פי גרסה אחת נוצרה המלה משבוש של שתי מלים עבריות פתקי-עוול. בהברה אשכנזית ליטאית זה נשמע כמו " פשקי עוול" ומכאן זה הפך לפאשקוויל. לפי גרסה אחרת זהו שיבוש של צרוף המילים " פתק אווילים" .

לפי המילון הלועזי-עברי של אלקלעי מקור המילה " פסקויל" איטלקי. היא נקראת על שם פסקינו, פסל שבור ברומא שנתגלה ב-1501, שנהגו לכתוב עליו כתבי פלסתר. במילון הלועזי-עברי של פינס יש הסבר אחר: " בעל מלאכה ברומא, שהיה ידוע בחריפותו והיה נוהג לתלות על פסל עתיק כתבים עוקצניים" .

הפאשקוויל הוא אחד מאמצעי התקשורת המקובלים ביותר בקרב היהודים החרדים בירושלים ובבני ברק. כל הרוצה מדפיס מודעה ענקית עם אותיות גדולות יותר מאותיות קידוש לבנה ומדביק על הקירות. לרוב זהו כתב פלסתר אנונימי, שמטרתו להשמיץ אישיות או מוסד.

רבנים רבים גינו את התופעה ופסקו " ארור מכה רעהו בסתר" . דבר זה לא מנע את המשך הפרסום וההפצה של כתבי הפלסתר. לרבי מסאטמר מיוחסת האמירה כי בתי מאה שערים היו מתמוטטים מזמן לולא הדבק של הפאשקווילים הרבים שהודבקו עליהם.

מאמר מורחב בנושא המשקווילים

מזה כמה חודשים מונחים על מדף הספרים שלי שני עותקים של הספר "מי הזיז את הגבינה שלי". למה שני עותקים? כי שני ידידים החליטו, באורח בלתי תלוי זה בזה, לתת לי את הספר במתנה ואמרו כי אני חייב לקרוא אותו.

 

כשהגיע הספר לידי לראשונה עלעלתי בו והבנתי שהוא עוסק בעכברים ובגבינות. אני מאד אוהב גבינות, למשל מתוצרת המאירי בצפת או מתוצרת מחלבות גד וכמה מחלבות אחרות המייצרות גבינות שהן חגיגה לחיך. אך השילוב בין גבינות לעכברים איננו בדיוק כוס התה שלי. כך מצאו שני העותקים של הספר את דרכם אל מדף הספרים הממתינים לקריאה, שלעולם אינו מתרוקן.

השבוע סוף סוף קראתי את הספר שזכה לפרסום כספר ששינה את תפיסת הניהול של מנהלים רבים ואת דרך החיים של גברים ונשים בכל העולם.

ארבעה עכברים

הסיפור המרכזי של הספר עוסק בארבעה יצורים – שני עכברונים ושני יצורים הנקראים זעירונים שהם בגודל של עכברים אך מתנהגים כמו בני אדם בימינו. הם מתגוררים במבוך בו הם מתרוצצים בחיפוש אחרי גבינה שתזין אותם.

 

הסיפור מתחיל בכך שמלאי הגבינה באזור בו נמצאו נגמר. העכברונים יצאו לתור אחר מקור אחר לגבינה ולאחר התרוצצות מצאו את מבוקשם. הזעירונים (שהם כאמור מעין מיני בני אדם) נשארו במקומם ופחדו מפני כל שינוי. המתינו ללא מעשה לכך שמלאי הגבינה יתחדש. כשהגיעו עד לסף רעב החליט אחד מן השניים לעשות שינוי בחייו. הוא יצא אל המבוך כשהוא מתגבר על פחדיו חיפש חיפש וחיפש, וכמו בסיפור הילדים הוא מצא.

אמרי שפר

במהלך החיפוש הוא מפזר את מסקנותיו באמרות אלמותיות כמו:
* "כשיש לך גבינה אתה מאושר"
* "אם אינך משתנה אתה עלול להיעלם"
* "תנועה בכיוון חדש מסייעת במציאת גבינה חדשה"
* "אמונות ישנות לא מובילות אותך לגבינה חדשה".

וכך עוד ועוד אמרי שפר שמקומם ממש בספרי קוהלת , משלי או קונפוציוס.

התיזה המרכזית של הספר היא: אנשים פוחדים משינוי, הם אינם מזהים אותו במועד והתוצאה היא כישלון בעסקים, כישלון בחיי המשפחה וכו'. הגבינה מסמלת קריירה, אהבה, כסף, עמדה, בריאות, שלוות נפש. המבוך הוא העולם, המקום בו אנו מנסים להגשים את חלום הגבינה: המשפחה, מקום העבודה, הקהילה. אם תרצו גם המדינה. מי שיודע להתמודד עם השינוי ולהשתלב בו יצליח בכל אלה.

ספר אינפנטילי

בסך הכל מדובר בספר אינפנטילי אופייני לתרבות האינסטנט האמריקנית. הוא מזכיר מאות ספרים כאלה המבטיחים לך איך לשפר את חיי האהבה בעשרה צעדים, איך להרוויח הרבה כסף, איך לקנות לעצמך מעמד והשפעה בחברה, איך להתקדם בעבודה. הכל בעשרה צעדים פשוטים – תחשוב חיובי, תנשום עמוק, תעשה דיאטה, תעשה מדיטציה, תפסיק לעשן.

יש גם שלושה עותקים

אני מרחיב את הדיבור על הספר האינפנטילי הזה כי יש אדם שבידיו שלושה עותקים של הספר. זהו תת אלוף פרופסור אריה אלדד. את הספר הוא קיבל עם הקדשות מן הרמטכ"ל, שאול מופז, מראש אגף טכנולוגיה ולוגיסטיקה בצה"ל ומעוד קצין בכיר.

פמפלט ירוד

 

על הספר הזה אומר פרופסור אלדד, בראיון לבילי מוסקונה לרמן מ"מעריב": "הגבינה בסדר אבל ההקדשה על פמפלט כל כך ירוד והפיכתו לאורים ותומים זה מביש… מה שמרגיז אותי בספר הזה הוא הרדידות הפלקטית, האמונה שמרשמים כמו סוד ההצלחה, סוד האושר, סוד האהבה יכולים לפעול גם עליך בכזאת קלות."

תת-אלוף פרופסור אלדד עורר חמתם של רבים במכתב ששיגר לעמיתיו בפורום מטכ"ל עם סיום תפקידו בצה"ל. במכתב הוא כותב בין היתר:
"בעת כזו כאילו מתעמעם החזון הציוני. שופטי בג"ץ פוסקים כי אסור למדינה או להסתדרות הציונית להקים ישובים ליהודים בארץ ישראל. הדמוקרטיה, כפי שהם מבינים אותה, גוברת על הציונות… מועצות מקומיות גובות ארנונה עבור שימוש במוצבים ופקידי האוצר רואים בצה"ל מקום עבודה. המאבק הרצוף על חיי החיילים נדחק בתודעת מקצת מהציבור לסוף התור. קודמים לו קדושת גופות או חיי חזירים וכלבים. ואם מי מאתנו ייפול בשדה, חלל או שבי, שוב לא יכול להיות בטוח כי רעיו לנשק יוכלו לעשות הכל להשיבו לביתו או לאדמתו. משום שאדוני הצדק יכבלו את ידיהם, יפרקו את נשקם. דומה כי החיילים בחייהם ובמותם נטועים באדמת הארץ הזו, ואילו המופקדים על הצדק פועלים כאילו מארץ אחרת, מן החלל החיצון…"

בינוניות ורדידות

בהמשך מכתבו מתריע אלדד על הבינוניות והרדידות המאיימות על הצבא לא פחות מאשר האויבים מסביב… הסגידה לכלי הניהול וקידושם מקודמים על ידי הפצת 'כתבי קודש' חדשים, מבישים ברדידותם… מספרים לכם כי אתם נמצאים בתהליך של שינוי ומאיצים בכם לחפש גבינה, כי הזיזו את הגבינה שלכם.

בראיון ל"מעריב" אמר אלדד דברים קשים יותר. הוא מזהיר כי אנו נמצאים על סף תהום ואם לא נתעורר יבוא חורבן על מדינת ישראל.

כצפוי נמתחה ביקורת חריפה על המכתב (שלא הוא הדליף לתקשורת) ולא שכחו לו את הבוסר שאכלו אבותיו, שהרי תת אלוף אלדד הוא בנו של חבר מרכז לח"י בתקופה המכרעת של המלחמה בבריטים, הלוא הוא ד"ר ישראל אלדד' (שייב).
וכך כותבת בילי מוסקונה-לרמן: "… לא צריך אפילו לערב את פרויד כדי למתוח קווי דמיון בין הבן, אריה לבין אביו ישראל אלדד (שייב) ז"ל שהיה האידאולוג המרכזי של הימין, ממנהיגי לח"י, והגה את רצח הרוזן ברנדוט. שייב הכריזמטי היה מצד אחד ימני קיצוני, כוחני, דמגוג וממציא רעיון הטרנספר המקומי, ומצד שני אינטלקטואל היסטוריון מחונן ואיש רוח".

עד כן בילי מוסקונה לרמן.

 

 

הייתה לי הזכות להכיר מקרוב את ד"ר ישראל אלדד. הייתי נער בתיכון והוטל עלי תפקיד קטגור במשפט פומבי נגד יוספוס פלאביוס [יוסף בן מתתיהו, ממנהיגי המרד שבגד בחייליו]. לא חשתי בטוח בתפקיד ובקשתי את עזרתו. הוא קיבל אותי בסבר פנים יפות ובצניעות שרק אנשים גדולים באמת נחנו בה. הסביר לי את עקרי הנימוקים ההופכים את פלביוס לבוגד וגילה התעניינות אמיתית במעשיי. לימים למדתי לדעת כי הוא איש הרוח החשוב ביותר של התנועה הלאומית, שלאחר ז'בוטינסקי היתה דלה עד להחריד. על מפעלו במחתרת, בניסוח ההגות הלאומית ובתרגום המונומנטלי של כתבי ניצ'ה ראוי לדון ביתר הרחבה. 

בילי מוסקונה-לרמן מכנה אותו דמגוג וממציא רעיון הטרנספר. מילא דמגוג [על סמך מה היא אומרת זאת? האם שמעה פעם אחת הרצאה מפיו? או שהסיקה זאת מכתבי ניצ'ה שתירגם?]. אבל "ממציא רעיון הטרנספר?

קדמו לו רבים וטובים: חיים ויצמן, דוד בן גוריון, ורבים אחרים בתנועת העבודה. הטרנספר הוצע על ידי ועדת פיל הבריטית ונתקבל בברכה על ידי ראשי הישוב.

ראה מי הזיז את הגבינה של שאול מופז

מי אכל את הגבינה של שאול מופז