גדי אלכסנדרוביץ', סטודנט לתואר שני במדעי המחשב בטכניון העלה השגות על המאמר שפרסמתי כאן בשבוע שעברעל כאוס ופלדנקרייז .
ואלה דבריו:
יש לי השגות על הקשר שקשרת בין "אירוע קטן שולי" ובין "בלתי רציונלי", והגזירה שגזרת מכך – המציאות אינה רציונלית.
מהי רציונליות
אין דבר בכאוס שגוזר מציאות שאינה רציונלית. הרציונליות פירושה שניתן להבין דבר מה בכוח ההיגיון. העובדה שאותו דבר מושפע מפרטים קטנים שהמעקב אחריהם קשה, ואולי אף בלתי אפשרי (עקב הדיוק המוגבל של מכשירי המדידה שלנו והעובדה שלא ניתן למדוד דבר מה בלי להשפיע עליו באופן כלשהו) לא הופכת את הכללים שקובעים כיצד יתנהג לבלתי רציונליים. מציאות רציונלית מתיישבת יפה עם תורת הכאוס; רק יכולת החיזוי סופגת מכה אנושה (ומכה אנושה עוד יותר היא ספגה הרבה קודם לכן מתורת הקוואנטים, שהכניסה מימד אי דטרמיניסטי למציאות).
התורות האזוטריות
הדבר השני שיש לי השגות עליו היא המסקנה שהגעת אליה לבסוף – המדע עוסק רק בודאי, ואילו מה שכינית "התורות האזוטריות" עוסקות באי-ודאי. בפרט: המדע מסתכל על "התמונה הגדולה" ומבצע שינויים וניסויים רק על ידי הבנה מוחלטת של המודל, בעוד שה"תורות האזוטריות" מנסות לבצע שינויים "קטנים" ולהפיק מכך את התוצאות, הלא-ודאיות. למיטב הבנתי (שהיא מוגבלת למדי, שכן אני עוסק במדעים ה"מדוייקים" – מתמטיקה ומדעי המחשב – ולא במדעי הטבע), דרך העבודה המדעית אינה שונה כל כך – גם היא מבוססת על הרבה נסיונות "קטנים" ובדיקת תוצאותיהם, ולבסוף ניסיון לנסח את הפרשנות הכללית לתוצאות אלו (שאינה מצריכה הבנה שלמה של כל התהליך).
הרפואה ופלדנקרייז
אפילו מדע הרפואה, למיטב הבנתי, רחוק מלהיות בעל הבנה שלמה של האופן שבו תרופות משפיעות על הגוף; תרופה מפותחת על ידי בדיקה של חומרים רבים ושונים, עד אשר מתגלה שאחד מהם משיג את התוצאות הרצויות.
לסיכום, איני חושב שפלדנקרייז, או כל שיטה אחרת, אינה ניתנת לחקירה ובדיקה מדעית. אתה מביא דוגמאות ל"סיפורי הצלחה" של הפלדנקרייז. אפשר לבדוק, מדעית, את האחוז היחסי של הצלחות, ואת התלות שלהן בפרמטרים אחרים (מוצא, אורח חיים כללי, וכדומה). הרי אין ספק שקיימת תמיד האפשרות של אדם בריא ביותר למרות שכל עיסוקו הוא פלדנקרייז, כשם שקיימת אפשרות של תצפית אסטרולוגית עובדתית שמתאימה בתכלית הדיוק לאדם כלשהו – זה בדיוק המשל הישן על השעון העומד שמדייק פעמיים ביממה. השאלה החשובה באמת היא האם השעון נע.
הפרפר בל"ג בעומר
הערה אחת לסיום – עד כמה שהבנתי תמיד את "אפקט הפרפר" אינו אומר שהפרפר עצמו הוא הגורם לסופה; על הסופה משפיעים אלף ואחד פרמטרים שונים, שכל אחד מהם הכרחי לקיומה. משק כנפי הפרפר הוא פשוט דוגמה לשוני הקטן בתנאי ההתחלה של המערכת שגורמים לה להתפתח בכיוונים שונים; היינו, לתוצאה שונה של פעולת הגורמים ה"גדולים". למה הדבר דומה? לחבורת נערים שסוחבת עץ למדורת ל"ג בעומר. החבורה מורכבת רובה ככולה מבריונים, וגם מנער צנום וקטן אחד. כולם נושאים בעול הכבד, ואם הנער הקטן היה עוזב את העץ ולו לרגע, הבריונים היו קורסים תחת משאו. האם נכון לומר שהנער הוא זה שסחב את העץ? לדעתי מדוייק יותר לומר שהוא היה חלק במערכת שהייתה מתפתחת באופן שונה בלעדיו, אך גם כל מרכיביה האחרים קריטיים.
תגובת זאב גלילי
המעניין בתגובתו של הקורא גדי אלכסנדרוביץ' הוא שאף שהוא כאילו חולק על חלק נכבד מן הדברים שכתבתי אני מסכים לרוב דבריו. נקודת המחלוקת היא במקום אחר.
החשיבה הרציונלית
נדון בשאלת הרציונליות. האדם מסוגל לחשיבה רציונלית. המתמטיקה היא שפה שהמציא האדם שנותנת ביטוי ליכולת הרציונאלית שלו. בלי המתמטיקה לא היינו יכולים להבין את תנועת הכוכבים או לבנות רקטות המגיעות לירח. היוונים הקדמונים האמינו שהמציאות עצמה היא רציונלית שהמתמטיקה נובעת ממנה. שהרציונאליות טבועה כאילו ביקום. ששפת המתמטיקה איננה שפה אנושית בה אנו בוחנים את העולם אלא שכאילו העולם עצמו מתגלה לנו דרך המתמטיקה.
גילוייו של ניוטון
תפיסה זו קיבלה חיזוק עם גילוייו של אייזיק ניויטון (שבעצמו לא האמין בכך כי היה אדם דתי, עסק באסטרולוגיה, באלכימיה ועוד) ונוסחה על ידי הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט.
לפי תפיסה זו העולם בנוי כמו שעון שכל אחד מגלגליו מניע גלגלים אחרים ושניתן לחזות את התנהגותו לא פעמיים ביממה אלא כל היממות כולן לנצח נצחים. והצלחת האסטרונומיה לחזות תנועת כוכבים כאילו הוכיחה זאת. ההנחה היתה שכל מה שהמדע לא גילה הוא עתיד לגלות במתודה שכבר הוכיחה עצמה ואין לכך גבול.
התפיסה הזו החלה להתערער בעשרות השנים האחרונות כאשר נתברר שיש תופעות שכבר ברור לגמרי שהשיטות המדעיות הישנות אינן יכולות להתמודד עמן. הדוגמא של הקורא ממדורת לג בעומר היא דוגמא טובה. הנער הצנום לא סחב את העץ אך העץ קורס כשהילד עוזב את העץ ולעולם אי אפשר לחזות את הארוע השולי הזה שגרם לקריסת העץ. אנחנו אומרים שהקש שבר את גב הגמל אף שלא הקש שבר אותו אלא המשא שהיה על גבו עד הקש. אך הקש הזה שנפל עליו במקרה שלא ניתן לחיזוי ערער את כל המבנה של הגמל הנושא משא. והעובדה שקיימים ביטויים כאלה מלמדת שבאינטואיציה אנשים חשו עוד לפני הגילויים האחרונים שהעולם איננו מתנהג בדיוק לפי הכללים הניתנים לפיענוח במתודה המדעית.
המחשב לא פרץ
דווקא הולדת המחשב שכאילו פרץ דרך חדשה לחישובים שאי אפשר היה לחלום עליהם לפניו חשף את מוגבלות יכולתו של המדע במשמעות הישנה. משק כנפי הפרפר בסין הוא ביטוי. אמנם גם אלף פרפרים שנכוון אותם לא יוכלו לגרום אפילו לרוח קלה, אך לא נמצא וכנראה לא תימצא שיטה שתוכל לחזות מזג אוויר ליותר מיומיים שלושה כי כל שינוי קטן בתנאים בעוצמה של משק כנפי פרפר אכן משנה את מזג האוויר. וכך גם קורה בעשרות תופעות מורכבות שהן העולם בו אנו חיים.
מדע ופלדנקרייז
נחזור לפלדנקרייז, דיקור סיני וכו'. אילו ניתנו להחקר במתודה המדעית כבר מזמן היו נכללים באחת הדיסציפלינות המדעיות. המדע לא הכיר במרדיאנים הסיניים ולא ברפלקסולוגיה ולא ביוגה ולא באמנויות לחימה אבל כולנו מכירים אנשים המתאמנים בפרקטיקות הללו ומוצאים מרפא במקומות שהרפואה הקונבנצינאלית אינה מצליחה.
והרפואה אינה מצליחה כי הגוף האנושי הוא מערכת כאוטית שיכולתנו לחזות את התנהגותה אינה עולה בהרבה על יכולת החיזוי של מזג האוויר.
ומדוע אני אומר שאין בעצם חילוקי דעות ביני לבין הקורא?
כי בכל אחד מאיתנו מתרוצצות שתי נשמות. נשמת המדען מן העידן הניוטוני, המאמין ביכולתו, ונשמת השכל הפשוט המכיר בכך שהעולם הוא בעצם כאוס. כולנו היינו רוצים שהעולם יתנהל כשעון שנוכל לחזות הכל מראש ולתכנן את חיינו בהתאם. בפועל אנחנו יודעים ששום תיכנון אינו יוצא אל הפועל כפי שרצינו. שיש בעולם עשירים ועניים וכל התיזות החברתיות על שוויון קרסו. שהבורסה עולה ויורדת בלי שיש לנו הסבר ממשי לכך. שםפורצות מלחמות בסידרה ארוכה לאורך כל ההיסטוריה ולעולם איננו יודעים איזה גפרור קטן, איזה ארוע שולי מחולל אותה. הקורא אלכסנדרוביץ' כמו מדענים רבים עדיין לא השתחרר להערכתי מתפיסות שהמדע מחזיק בהן כשלוש מאות שנים אף שהמציאות טופחת על פנינו השכם והערב.