לפני כמה שנים, בעת ביקור בארצות הברית, נתקעה מכוניתי בכביש מהיר ובקושי נחלצתי. הגעתי למוסך של ישראלי. בחור שורשי, מלח הארץ, מאלה המפוזרים בכל העולם ובארצות הברית במיוחד. הוא איש מקצוע מצוין. בדק את המכונית ומצא ליקוי קטן בחיבורים. ביקש עשרה דולר בלבד, סכום קטן מזה שנתתי כטיפ לאנשי חברת הגרר.שאלתי לשמו של הבחור והוא אמר:" צלול". חשבתי שהוא מתבדח. אך הוא חזר ואמר: "שמי 'צלול'. האם אינך מבין עברית?"

ומנין השם הנדיר הזה (לא רציתי להגיד מוזר). וכאן שמעתי סיפור ישראלי טיפוסי. האיש הוא יליד הקיבוץ יגור. בתקופה שבה נולד לא היו ההורים רשאים לבחור שם לילדיהם. ועדה מיוחדת של המשק החליטה איך ייקרא כל ילד, על פי רשימה שהייתה מוכנה מראש. הואיל והוא היה אחרון הנולדים באותה תקופה נשאר רק השם "צלול" ומאז זהו שמו בישראל.

שם מנצח בעידן השקיפות

בעקבות פרסום הספור זה קיבלתי תגובות רבות.

הקוראת מלי פרידמן ממבשרת ציון כתבה לי:

בתחילה אכן נשמע לי השם משונה. כבר התרגלנו לשמות: אור, בוקר, טל, עד, לי , כי, ושאר שמות קצרים ומשונים שלא היו שמותיהם של אבותינו וסבותינו.

אבל, עם חלוף הימים, נזכרתי בהבטחותיו של ראש ממשלתנו, אהוד ברק, ל"שקיפות" מרבית. הכל יהיה אצלו שקוף ותקין, שקוף וראוי. והרי שקוף וצלול הם ממש צמד של אחים תאומים, דומים מאד זה לזה. כמעט זהים.

לכן, נראה לי שאותו קיבוצניק עם השם המיוחד "צלול" פשוט הקדים את זמנו. אני מניחה שלפני חמישים שנה השם נשמע משונה ותמוה. אבל בימינו אלה, ימים של שקיפות ונאורות, כשכל מנהיגינו ראויים וטובים, שכל מעשיהם שקופים וצלולים – זהו אכן שם מנצח.

אולי גם כדאי להציע לברק למנות מנכ"ל חדש ללשכתו ששמו בישראל יהיה "צלול". זה יכול להקפיץ אותו בסקרים מעלה מעלה.

בעקבות שירה של רחל

הקורא צבי גבע מחולון הביע את הדעה כי השם צלול הוא אמנם נדיר אבל כלל לא מוזר. הוא הזכיר את שירה הידוע של רחל "בן לו היה לי" (עקרה), בו נאמר בין היתר:

בן לו היה לי ילד קטן
שחור תלתלים ונבון…

אורי אקרא לו, אורי שלי
רך וצלול הוא השם הקצר
רסיס נהרה
לילדי השחרחר