האמריקנים כבר לא כל כך כועסים על הנשיא או מבקרים אותו, הם מלגלגים עליו * סטיריקן אמריקני: בוש הוא הנשיא הגרוע ביותר שהיה אי פעם לאמריקה, אך מעולם לא היה נשיא כל כך טוב לבדרנים * רק בישראל עדיין מקבלים ברצינות את מפת הדרכים
מעשה במלך ששלח מרגלים כדי לעמוד על הלכי הרוח של בני עמו. חזרו המרגלים אל המלך והודיעוהו: יש בפינו בשורה רעה.
– שאל המלך: האם העם שונא אותי?
– לא, השיבו השליחים, גרוע מזה.
– האם הם כועסים עלי?
– גרוע מזה.
– האם הם מבקשים את נפשי או למרוד בי?
– גרוע מזה.
– ומה הבשורה? שאל המלך.
– השיבו השליחים: העם צוחק עליך.
נזכרתי בסיפור הזה (המבוסס ככל הנראה על אחת התיזות של הפילוסוף ניקולו מקיאוולי), כשצפיתי בסרטון שהגיע אלי מן האיש שלי בארצות הברית. זהו סרטון מצחיק, אף שהוא עוסק בנושא שהוא אולי הרציני ביותר בעולם: נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש.
נאומי הנשיא
את הסרטון הפיק הקומיקאי האמריקני אנדי דיק. הוא מציג דמות פיקטיבית של כותב נאומים, המכין את נאומי הנשיא בדרך מקורית. על פתקים הוא רושם נושאים שונים, מדביק את הפתקים על קיר ומשלח לעברם חיצים קצרים בעלי זנב נוצה (" אינדיקים" ). את הפתקים שבהם פגעו החיצים הוא אוסף ומניח על המיטה, " כדי לישון עליהם" . כשהוא קם מן השינה הוא אוסף את הפתקים שנדבקו לגופו ועל פיהם הוא מכין את נאומי הנשיא.
ניו אורלינס הרוסה מסופת ההוריקן קתרינה
ובאותה עת היה הנשיא עסוק בדייג
כאן מביא הסרטון שורה של קטעי נאום של בוש מתקופות שונות שקשה להאמין שיצאו מפיו של האדם העומד בראש המעצמה הגדולה בעולם.
קומיקאי אנדי דיק
הסרטון הזה, מספר לי האיש שלי באמריקה, הוא חלק מגל של סרטונים, מערכונים, קריקטורות, מאמרים, צילומי מונטאז', סטיקרים, חולצות " טי" , תכניות בידור ואלפי אתרי אינטרנט. שפע של יצירתיות כמיטב כישרונם של הבדרנים האמריקנים. אחד מהם כותב: בוש הוא הנשיא הגרוע ביותר שהיה אי פעם באמריקה, אך הוא חג לבדרנים. מעולם לא היה לנו נשיא טוב כל כך.
בזיון ניו אורלינס
המגמה הזו גברה אחרי הביזיון הגדול של ההוריקן שהחריב את ניו אורלינס. חוסר האונים, האטימות, האדישות והטמטום שגילה הממשל האמריקני בטיפולו באסון עורר עליו גל של כעס, שבעקבותיו בא גל של לעג. דוגמה בולטת ללעג הזה הוא צילום המראה את הנשיא עומד במרכז העיר המוצפת מים ודג דגים להנאתו. בצילום אחר נראה הנשיא כשהוא מנגן בגיטרה מול פליטה בוכייה, על רקע גל פליטים מניו אורלינס.
בין סאטירה למציאות
מה שמאפיין את הגל ההומוריסטי הזה הוא טשטוש הגבול בין סאטירה למציאות. לעתים קשה להבחין בין עובדות לבין טקסטים שהמציאו. למשל הפתק שכתב הנשיא לקונדוליסה רייס במהלך דיון בעצרת או"ם: " אני חושב שאזדקק להפסקת חדר אמבטיה. האם זה אפשרי?" .
השאלה אם הפתק הזה אוטנטי או שהומצא איננה רלבנטית. יש בלי סוף אמירות ששום מוח של הומוריסט לא יכול היה להמציא.
לאמירות האלה כבר יש מונח – "בושיזם" .
אמרי השפר שלו
· לשאלה מה המשותף בינו לבין ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר: " שנינו משתמשים במשחת שיניים קולגייט" .
· " אני לא חייב להסביר מה אני עושה. זה הדבר המעניין בלהיות נשיא" .
· " האם יש אצלכם שחורי עור" (שאלה שהציג לנשיא ברזיל).
· " איני יכול לדמיין מישהו כמו אוסאמה בין לאדן מבין את השמחה של חג החנוכה" (בטקס הדלקת נר חנוכה בבית הלבן).
· " אני לא מאד אנליטי. איני מבזבז הרבה זמן כדי לחשוב על עצמי ולמה אני עושה דברים" .
הרשימה ארוכה. והבדחנים אינם נוטים חסד גם לצוות עוזריו של הנשיא. כך למשל מתוארת קונדוליסה רייס באחת הקריקטורות כמרי אנטואנט, האומרת: אם אין להם לחם שיאכלו נעליים" .
כל זה יכול היה להיות מצחיק לולא היה כל כך עצוב. ישראל היא המדינה היחידה בעולם בה נהנה הנשיא בוש מאהדה ומאמון.
לחשוב שמפת הדרכים האווילית היא האסטרטגיה של מדינת ישראל, זה לא כל כך מצחיק. ועוד פחות מצחיק שאנחנו תולים את כל יהבינו על ארצות הברית.
============================================================
תכנית הטרנספר של יצחק רבין
עבר לפוסט סמוך
==================================================
צער בעלי חיים וצער בני אדם
=================================================
מה טבעו של " טבע הדברים"
================================================
האינתיפאדה של פאריס
עבר לפוסט סמוך
.