בימים אלה חזרתי לעיין במשפט בייליס, עלילת הדם הגדולה שהסעירה את העם היהודי בראשית המאה העשרים. לא ספרו המוזר של פרופסור טואף הביא אותי להתעניינות בפרשה הנשכחת. אלא גילוי מסמך נדיר שנמצא בעליית הגג של ידידה וחברה לספסל הלימודים.

אך בטרם אספר על המסמך ועלילותיו, כמה מילים על משפט בייליס. מנחם מנדל בייליס, תושב קייב, נעצר בקייץ 1911 כחשוד ברצח נער נוצרי כדי להשתמש בדמו לאפיית מצות לפסח. גופתו של הנער בן ה-12, אנדריי יושיצנסקי, נמצאה במערה סמוך לקייב. לפי תאורים שהושמעו בבית הנבחרים הרוסי היתה גופתו נקובת חורים, שנועדו לרוקן אותו מדמו.

להגנת בייליס יצאו אישים ידועי שם ברוסיה (ביניהם הסופר מקסים גורקי) ובארצות המערב. בטיימס הלונדוני הופיעה עצומת מחאה עליה חתמו 237 אנשי רוח.

להגנת בייליס נחלצה התנועה הציונית והאיש שנטל את היוזמה היה ד" ר ליאו מוצקין מברלין. הפרקליט שעמד בראש צוות ההגנה היה אוסקר גרוזנברג (שעל שמו נקרא רחוב גרוזנברג בתל-אביב). כעדי הגנה הובאו רבנים שהביעו נכונות לבוא לבית המשפט ולהישבע שאין שום דבר בדת היהודית המתיר שימוש בדם להכנת מצות. לאחר למעלה משנתיים של מעצר נפתח משפטו של בייליס ב-8 באוקטובר 1913. חבר המושבעים שהיה מורכב רובו איכרים אוקראיניים זיכה את בייליס והדבר גרם פרץ של שמחה בכל העולם היהודי. בייליס השתחרר, ביקר בארץ עם משפחתו והיגר לארצות הברית שם נפטר בשנת 1932.

עד כאן הסיפור ההיסטורי ועכשיו אנו חוזרים לימינו.

ספרון בעליית הגג

לפני כחודש ימים, עוד בטרם התפוצצה פרשת ספרו של פרופסור טואף, (הפרופסור הנכבד מבר אילן שפרסם מחקר שקבע שיש משהו בעלילת הדם של שחיטת ילדים נוצרים לצורך ייצור מצות) הביאה לי ידידה וחברה לספסל הלימודים, מאירה פסקין מרמת-גן, ספרון שמצאה בעזבון שהותירו הוריה. היא ביקשה את עזרתי בזיהוי הספרון ומקורו.

בדיקה ראשונית שלי העלתה כי מדובר בספרון מצהיב מיושן, המוקדש למשפט בייליס – רובו תמונות ומיעוטו טקסט ביידיש וברוסית. הספרון הוא בגודל של כ-20 על 10 סרטימטרים ומחזיק כ-30 עמודים.

פניתי לפרופסור יצחק יודלוב, מנהל מפעל הביבליוגרפיה העברית שליד בית הספרים הלאומי וביקשתי פרטים על הספרון. הוא מסר לי שבמחלקת הספרים הנדירים מצוי עותק של הספרון שהוא מעין " אלבום ניצחון" שהוציאו מו"לים יהודיים באותה תקופה לציון הניצחון במשפט.

עוד ידע לספר כי בין הרבנים שהופיעו במשפט היה הרב יעקב מאיר, שהיה אז הרב הראשי של סלוניקי. מאוחר יותר, עם הקמת הרבנות הראשית בארץ ישראל, נבחר לרב הראשון לציון, יחד עם הרב אברהם יצחק הכהן קוק.

דרכו של אלבום

כיצד הגיע הספרון-האלבום הזה לעליית הגג ברמת גן?

מאירה פסקין, מורה במקצועה, שלימדה שלושים שנה בבית ספר בליך ברמת-גן סיפרה לי: " מצאתי את הספרון בין החפצים שהותירו הוריי: אבי שרגא בורשטיין-הולצמן ואמי ציפורה לבית מונדלאייל. אבי נולד בשנת 1912, שנה לפני משפט בייליס, בכפר קטן בגליציה שבו חיו רק שתי משפחות יהודיות. הוא עלה לארץ בשנת 1933 ובמהלך השנים עלו ארצה כמעט כל בני המשפחה. הוא גדל בבית בית"רי. סבי נהג לנסוע במיוחד ללובלין או לוארשה כדי לשמוע את נאומיו של ז"בוטינסקי. אבי ושני אחיו הצטרפו בארץ לבית" ר ולאצ" ל.

אחד האחים נעצר ונכלא בכלא עכו ובמזרע (כשאני נולדתי הוא ישב בכלא). הוא זכה לאריכות ימים והוא היום בן 98. אח אחר ישב גם כן בלטרון והתגייס לצה" ל במסגרת האצ" ל ונפל בקרבות ראש העין.

גם אמא היתה בית" רית עוד בעיירה היהודית בפולין בו נולדה. אחיה היו בין לוחמי אצ" ל שהבריטים היגלו לארתריאה. זכינו וכל המשפחה, הן מצד אבא והן מצד אמא, עלו לפני השואה. משפחתנו מפוזרת בכל חלקי הארץ ובכל הזרמים ההתישבותיים והפוליטיים: בגבת, ובדפנה, בקרית ארבע ובשבי שומרון. כמה מבני משפחתנו נמנים עם מייסדי יגור.

עברנו ימים קשים. היו ימים שלא היה הרבה יותר מלחם ומים. שנים לא הרשו לעצמם הורי בגד ללבוש ונעל לנעול. עד גיל 8 חיינו בחדר ומטבחון ושרותים שהיו משותפים ל-4 משפחות

" כשהגיע אבי לסוף ימיו, בגיל 85, אמר: "תראו ילדים. אני הקמתי מדינה בניתי עיר (הרבה בנינים ברמת גן הוא בנה במו ידיו) הקמתי משפחה לתפארת. אין כמוכם בכל העולם. כואב לי פה ושם אבל מה יהודי בגילי יכול לבקש". כשאמי נפטרה אשתקד הותירה שלושה ילדים 8 נכדים ו-6 נינים" .

כך נסגר המעגל של משפחה יהודית אחת שסיפורה מקפל בתוכו את סיפור העם היהודי בדור הזה.