המאמר נכתב ס-2008 אבל עדיין אקטואלי

מי שרוצה להבין איך מתנהלת המדינה בהנהגתם של שני האהודים, ברק ואולמרט, חייב לקרוא את "פינוקיו", יצירתו הנפלאה של הסופר האיטלקי  קרלו לורנציני בן המאה ה-19.

החתול והשועל מפתים את פינוקיו. (ציור מאחת המהדורות הראשונות של הספר)

לורנציני (הידוע יותר בשמו הספרותי  קרלו קולודי) עסק במלאכות רבות ובין היתר היה עיתונאי  ועורך כתבי עת.  הסיפור שתודות לו זכה  לתהילת עולם  נולד במקרה. עורך עיתון ילדים הציע לו  להשתתף בקביעות בעיתונו . קולודי לא התלהב, אך  כשצפה במקרה בתיאטרון בובות נולד הרעיון לכתיבת פינוקיו.

 

בובת העץ שהפכה לילד

הפרק הראשון של הספר על בובת העץ, שנכנסה בה רוח חיים והפכה לילד, פורסם בשנת 1881  ונחתם בפסבדונים קולודי. לורנציני לא התכוון לכתוב ספר אלא סיפור בודד. אך ההצלחה של הסיפור הייתה גדולה כל כך שהופעל עליו לחץ  לכתוב סיפור המשך. לורנציני היה טיפוס מפוזר וכתב רק בנוח עליו הרוח. בין היתר נהג לכתוב את פרקי הסיפור על משטח השיש שעל השולחן בבית הקפה בו נהג לשבת. המלצרים נמנעו מניקוי השולחן עד אשר הועתק הפרק . הספר השלם הופיע  לראשונה ב – 1883. הרפתקאותיו ותעלוליו של פינוקיו כבשו עד מהרה את ליבותיהם של ילדים בכל העולם. הספר תורגם לעשרות לשונות והופיע במאות מהדורות עד ימינו אלה. הספר זכה לחיקויים רבים בספרות העולם וגם בעברית הופיע (בנוסף לתרגומים רבים של הספר) חיקוי מפרי עטו של  אביגדור המאירי "פינוקיו בארץ ישראל".

מה בדיוק קנה את לב הקוראים הצעירים בספר קשה לדעת. ייתכן שרבים הזדהו עם הבובה-הילד  שהוא גם תמים וגם מתוחכם, גם טוב לב וגם מרושע, גם חלש אופי וגם נחוש בדעתו.

משמעות אוניברסלית

מה הקשר בין פינוקיו לבין אהוד ברק ואהוד אומרט?
כמו כל יצירה גדולה, בעלת משמעות אוניברסלית, גם פינוקיו הוא משל שניתן למצוא לו נמשלים רבים.

פעם כבר השוויתי בטור שלי את פינוקיו לעמרם מצנע שנכנס לפוליטיקה כנער תמהוני  והולך שולל על ידי יועצים כמו חיים רמון  ואברום בורג שעמדו בראש הקמפיין שלו.

הפעם ממלא פינוקיו תפקיד של עם ישראל. כמו פינוקיו, העם היושב בציון הוא גם תמים וגם מתוחכם, גם טוב לב וגם מרושע, גם חלש אופי וגם נחוש בדעתו.  ביידיש יש לזה ביטוי מוצלח "עוילם גוילם". ביטוי שמשמעותו המילולית היא "עולם המתנהג כגולם" והמשמעות  העמוקה יותר היא של ציבור שניתן להוליכו שולל והוא נגרר כעדר אחרי מנהיגיו ופרנסיו.

השועל והחתול

הנמשלים לאולמרט וברק בפינוקיו הם שני נוכלים קטנים, שועל וחתול שבאחד התרגומים העבריים קיבלו את השמות מלכישוע וכדרלעומר.

בפרק 12 של הספר מתוארת דרך פעולתם של שני הנוכלים כלפי פינוקיו. ילד העץ פינוקיו מצא  אוצר קטן – חמש מטבעות זהב.  מלכישוע וכדרלעומר  זממו להוציא את האוצר מידיו ובין השלושה התנהלה השיחה הבאה:

השועל: האם אתה רוצה להכפיל את אוצר הזהב שברשותך?

פינוקיו: למה אתה מתכוון?

השועל: כוונתי שתקבל תמורת חמש מטבעות הזהב שלך 100 מטבעות, אלף ואפילו אלפיים.

פינוקיו: כן, אבל איך?

השועל: הדרך פשוטה מאד. במקום לחזור הביתה עליך ללכת אתנו.

פינוקיו לא רצה ללכת עם השועל והחתול. הוא התגעגע לאביו שיצר אותו במו ידיו, ג'פטו הנגר, ורצה ללכת הביתה.

אך מלכישוע וכדרלעומר  פיתו אותו: אתה חופשי ללכת לאן שתרצה אבל תצטער על כך.  כי תאבד את ההזדמנות לעשות הון רב. אם תלך אתנו יהיו בידיך מחר אלפיים מטבעות זהב אמר השועל. והחתול הוסיף: אלפיים מטבעות.

פינוקיו התחיל להסס ושאל: איך זה יכול להיות.
השועל התנדב להסביר: אנחנו נוביל אותך למקום, הקרוי שדה הפלאות. בשדה הזה עליך לחפור בור ולזרוע את מטבעותיך.  לאחר מכן עליך למלא את הבור באדמה להשקות את המקום ולזרות עליו מעט מלח.  אחר כך תוכל ללכת לישון. כשתקום בבוקר תמצא עץ ועליו  שפע של מטבעות זהב.

פינוקיו קיבל את העצה, הטמין את מטבעותיו באדמה והתוצאות ידועות.

מוליכי השולל שבצמרת

אפשר להביא עשרות דוגמאות של מעשי הולכת שולל הרשומים כפטנט על שמותיהם של שני המנהיגים – מן הבריחה מלבנון ועד חוסר האונים מול הקסאמים, ממלחמת לבנון השניה ועד הפקרת העורף למלחמה הגדולה ההולכת ומתקרבת.

נעסוק הפעם בשני נכלולים: שאלת הקיטבג של ברק וההוראה של אולמרט לצה"ל לשים קץ לקסאמים בכל מחיר.

שאלת הקיטבג של ברק

כל מי שעבר פעם טירונות בצה"ל מכיר את המושג "שאלת קיטבג". קבוצת טירונים מגיעה לבסיס האימונים וסמל המחלקה מחליט  ללמד את הבאים ("בשר טרי" בסלנג של שנות השישים) מאפה "משתין הדג". (גם זה סלנג של אותה תקופה).
הוא נותן הוראה למחלקה להקיף את מגרש המסדרים בריצה  עשר פעמים ("כדי שתדעו מה ההבדל בין אזרח לחייל").

ואז מצביע אחד הטירונים (היום היו קוראים לו "חנון" או סתם "טמבל") ושואל בחנפנות: המפקד, לרוץ עם קיטבג או בלי. הסמל, גם אם לא התכוון לכך  מלכתחילה, משיב כמובן בחיוב.  אנשי המחלקה מוכנים לקרוע לגזרים את הטירון שהציג את השאלה.

כבר חלף כמעט יובל שנים מאז היה אהוד ברק טירון אבל שאלות קיטבג הוא יודע להציג גם כרב אלוף בדימוס וגם כשר ביטחון.

בהגדרות מילוניות ישנות מוגדר המושג כך: "שאלה טיפשית ומיותרת הגורמת נזק לשואל".  אך במרוצת הזמן קיבל הביטוי משמעויות אחרות. לעתים השואל איננו סתם טיפש הגורם נזק לעצמו אלא מישהו שרוצה להשיג יתרון לעצמו על חשבון  פגיעה בזולתו. תלמיד השואל מורה אם יהיה בוחן מחר  לא רק גורם נזק לחבריו לכיתה. הוא גם משיג לעצמו נקודות זכות אצל המורה.

כזו היא השאלה שהציג אהוד ברק למערכת המשפטית: האם מותר לצה"ל, מבחינת החוק הבינלאומי, להשיב למקורות הירי של הקסאמים, גם אם אלה נורים מתוך ובחסות אזרחים.

ברק יודע היטב שחייבים לחסל את החמסטאן שקמה בעזה בעקבות יוזמת החורבן של שרון ("ההתנתקות"). הוא יודע שאסור לאפשר לחמאס  הפוגה כלשהי. הוא יודע שתשובה למקורות הירי היא שלב חשוב  בהתשת החמאס עד לשלב בו יהא הכרח להביסו סופית.

במקום לתת הוראה לצה"ל  לפני ובוודאי אחרי הטבח בישיבת מרכז הרב הוא קיים ישיבה עם שר המשפטים דניאל פרידמן, היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז והפרקליט הצבאי הראשי תת-אלוף אבי מנדלבליט,

צריך להיות תמים כדי להניח שהמערכת המשפטית תיתן היתר כזה.  ברק איננו תמים הוא מלכישוע. הוא אינו מעונין בשום פעולה של ממש בעזה  כי כל כישלון ייזקף לחובתו וכל הצלחה לזכות אולמרט.

הצהרתו של כדרלעומר

דומה במהותה היתה הצהרתו של אולמרט כי הוא נותן לצה"ל הוראה להפסיק את ירי הקסאמים בכל מחיר. וראה זה פלא. אכן, ירי הקסאמים נפסק לכמה ימים. ולא מפני שמישהו בצה"ל קיבל הוראה לעשות משהו. להפך. כי אולמרט הודיע כי אם חמאס לא יירה קסאמים גם צה"ל לא יפעל בעזה.

וזה המצב ביומיים האחרונים. החמאס יצא בניצחון ענק. יזם בדרך מתוחכמת פיגוע גדול וזוכה עכשיו לתקופת רגיעה שתאפשר לו להתאושש להגדיל את ארסנל הרקטות ואת טיווחן.
ומי שישלם את המחיר זה עם ישראל שבולע את הסיפורים של מנהיגיו ומוחו פועל כמוח העץ של פינוקיו.

ציור של פינוקיו באחת המהדורות של הספר (ויקיפדיה אנגלית)